כליל תפארת חלק ד· רבי ישעיה שור
פרשת עקב · שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן
במדרש רבה הלכה אדם מישראל ששותה מים לצמאו אומר ברוך שהכל נ"ב ר' טרפון אומר בורא נפשות רבות כו' רבנן אמרו בא וראה כל הניסים שעשה הקב"ה לישראל לא עשאן אלא על המים כו'. ונרא' בע"ה דהארץ נתקללה מח"א אבל המים לא נתקללו. ולכן בהמות שנבראו מן הארץ טעונין שחיט' שני הסימנים ועופות שמן הרקק נבראו טעונין שחיטה ס"א ודגים שנבראו מן המים אינם טעונין שחיט' כלל. ולכן על המים מקום מוכן יותר להשראות השכינ' כמ"ש ביחזקאל הא אין השכינ' שורה בח"ל ואמרו דעל הנהר שאני שנתגל' לו על הנהר כבר ולכן בהוציאם ממצרים מן מקור הטומא' הי' על י"ס וזכו שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל [וע' בפ' בשלח מ"ש שם] וכן עתה להביאם למקור הקדוש' ארץ שלא זכו משה ואהרן העבירם דרך הירדן ומי הירדן היא גבול המבדיל בין ח"ל לארץ ובזה מובן למה כל הניסים נעשו על המים ששם מקום מוכן לקדוש'. והמדרש מביא הלכה זו כאן דפלוגתא זו דר' טרפון ורבנן שייך על דבר שאין גדילו מן הארץ כמו שאיתא במשנ' ולמה בחרו לפלוג במים ומפרש המדרש דעיקר הברכ' נתקנה על המים שהוא צורך האדם לתקנו ולהגדילו ולהמתיק הגבורות ע"י המים שלא נתקלל ורומז לחסדים. וע' מה שאמר המגיד להרב ב"י ז"ל שטוב עשה ששתה מים בלילה והי' כוונתו לכבות אש הגבורות ע"ש וע"י שנתקנה ברכה זו על המים קבעו על כל דבר שצורך האדם ותיקון בתחילה שנ"ב ולבסוף בנ"ר וחסרונם על כל מה שבראת להחיות בהם נפש כל חי ועיקר נתקן בשביל המים שהם חיות האדם:
וידעת היום כי י' "אלהיך "הוא העובר לפניך ר"ת אהי':
ויתן ד' אלי את שני לוחות כו' ועליהם ככל הדברים אשר דיבור ד' עמכם בהר הכוונה שהי' מאיר על הלוחות האור חוץ מה שהי' חרות עשרת הדברות היינו כמ"ש כתובים באצבע אלהים חוץ מזה הי' מבחוץ מאיר האור ככל הדברים כו':
ויאמר ד' אלי קום רד מהר מזה הכוונה שהקב"ה עשה למען טובת ישראל ואמר למשה קום רד מהר מזה שלא יקטרגו למעל' לבל יתן הלוחות למשה עבור החטא ולכן אמר ד' רד מהר והגם שצפה הקב"ה שישבור אותם מ"מ כיון שקבלם ושברם יזכו ללחות שניות כמ"ש בפ' תשא:
ואשברם לעיניכם הכוונ' בזה שלא רצה משה שישא רו הלוחות עבורו ועבור יהושע ועבור שבט לוי שלא חטאו ואח"כ כשיחזרו ישראל בתשובה יתן להם הלוחות לכן אמר ואשברם לעיניכם שראו העגל וטמאו עיניהם לכן שברם שלא יזונו מהקדושה:
בעת ההיא אמר ד' אלי פסל לך דרשו חז"ל הפסולת תהיי שלך ע' פ' תשא דשם כתבתי דמשה הי' דינו כשליח ששינה ולכן נצטוו שיפסול והי' צריך לבררם שיהי' בלי פסולת שיוכל להעלות אותם להר כי לא יוכל להעלות דבר גשמי:
ובאמת הראה הקב"ה סנפרינין מתוך אהלו דבר רוחני וגם הפסולת הי' אור הבהיר ומזה רמזו שמהפסולת העשיר משה. ועוד י"ל שע"י שבירר הפסולת זכה לגדולה וע"ז כוונו שמפסולתן העשיר משה היינו ע"י שבירר הפסולת ועל פשיטו צ"ל דלוחות הראשונות הי' חירות כו' וחירות משעיבוד מלכיות והי' מקווים בם כמו שאנו מקוים לעתיד שעתידה א"י להוציא גליסקאות וכלי מילת אבל אח"כ בלוחות שניות שלא נשתנו מסדר העולם ולכן העשיר משה דאין הקב"ה משרה שכינתו אלא חכם גבור ועשיר וע' מס' נדרים:
ועשית לך ארון עץ הטעם דבלוחות הראשונו' שנתקן העולם כמו קודם החטא הי' באפשרי שיסבלו אור גדול כזה מאת הלוחות באיתגלי' אבל אח"כ צוה ד' לעשות ארון להניח הלוחות בתוכם שלא הי' באפשרי לישראל שיסבלו האור באיתגלי'. ובאמת ה' צוה למשה פסל לך כו' ואח"כ אמר לו ועשית ארון עץ ומשה הקדים ואעש ארון הכוונה בכדי שתיכף שנפסלו שני לוחות אבנים לא יתעכב ויעלה בהר ועוד י"ל כמו שדרשו חז"ל לוחות ושברי לוחות מונחים בארון וחס משה על כבוד שברי הלוחות שתיכף שיתרצה הקב"ה נתעלו השברי לוחות:
ורש"י ז"ל פירוש בעת ההיא לסוף מ' יום נתרצה לו וא"ל פסל לך ואח"כ ועשית ארון עץ ואני עשיתי תחלה ארון שכשאבא והלוחות בידי היכן אתנם הכוונ' בזה שהקב"ה אמר למשה שאחר שיהי' הלוחות מוכנים יעשה ארון כרתקו קודש לכן צוה לו הקב"ה שיעש' קודם הלוחות ועל ידי שיקבל הליחות לידו תתקדש ויוכל לעשות ארון ומשה עשה ארון מתחלה ששיעור בנפשו שלא ירד ממדריגתו ועדיין קדושת לוחות הראשונות בידו לכן הי' בטוח שמעשיו יצליחו שהקב"ה יסכים להניח הלוחות בארון שיעשה:
ובני ישראל נסעו כו' שם מת אהרן וחז"ל אמרו שנסמכ' מיתת אהרן לשבירת הלוחות לומר שקשה לפני הקב"ה כשבירת הלוחות וי"ל ג"כ שזה גרם שבירת הלוחות שאם לא הי' נשתברו הי' באים משה ואהרן לאה"ק והי' אז תכלית השלימות אשר אנו מקוים ומצפים שיהי' בב"א. וע"י שבירת הלוחות הי' הסיבה שהכו את הסלע:
ויכהן אלעזר בנו תחתיו משמיענו שכמו שזכו ישראל והלוחות שניות כן זכו לאלעזר שיכהן תחת אביו:
בעת ההיא הבדיל ד' את שבט הלוי והנה יש לדקדק בכתובים דקדוק עצום מדוע הפסוק מ"ר באמצע הסיפור וכתב בעת ההיא וכו' ואח"כ מסיים ואמר ואנכי עמדתי בהר כימים הראשונים והא סיפור זה שייך לכתוב קודם בעת ההיא זכרא בע"ה שמ"ר הוכיח את ישראל בתוכחת מגיל' ואמר להם דעו וראו כי פגם החטא גורם שבפ' ואתחנן במעמד הנבחר אמר משה אנכי עומד בין ה' ובניכם להגיד לכם דבר ה' ולא היה להם מסכים המבדילים ביניכם לה' ובעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי שמתחל' היה עבוד' בבכורים והי' כל ישראל ראוים לכך היא בנו או בן בנו הבכור ועתה ע"י שלא חטאו שבט הלוי בחר בהם ה' לשרתו ויש מסך המבדיל מפסיק בין מחנה שכינה למחנה ישראל שמחנה לויה היא מפסקת בניהם:
ועוד נראה לפרש דמתחל' נתעל' מדת מלכו' ברום המעלו' ועתה שנתמעטה ובכדי להעלות' ולבנות' וליחד' עם דודה צריך לעשות פעולות גדולת וע' מ"ש לעיל כמה פעמים וגם בשה"ש בשם הזהר פ' ויחי שצריך שתבוא התעורר' להכלה מעלמא דדכורא וזה נעשה ע"י נשמת הצדיקים ואחרי שמשתוקק' ואזי הצדיקים שואגים לכה דודי וכדין אתי דודה לגבה והנה הלוים ע"י שיר על הדוכין גורמים שתשתוקק הכלה וגם גורמים שיבא דודה לגבה ואזי יעשה היחוד ע"י חסד הכהן השושבין והבן (וע' בפ' קרח מ"ש ת"ל) ובנין המלכו' היא ע"י גבורות ולכן לא היה נכנסין לעבודה עד שיהי' כ"ה שנה נגד חמשה גבורו' כל או"א כליל מחמשה וחמשה שנים ילמד ואחרי שנפסל בקול בן חמשים שנה נעשה מן המשוערים לפתוח פתח השער נקרא מפתחו' החיצונים כראה ואחרי שנפתחו ע"י זה יכלו לעמוד על הדוכן לשורר ונפרש הכתוב הבדיל ד' את שבט הלוי לשאת את ארון ברית ה' ארון ברית אדון כל הארץ רומז למ"מ לשאת היינו להעלותה לעמוד לפני ה' ויתפרש על הלוים שיעמדו לפני ה' ויתפרש ג"כ על ארון היינו מ"מ לשאת היינו להעלותה לעמוד לפני ה' וזה בזה תלי' ע"י זה שכוונת הלוים להעלות למ"מ שתעמוד לפני ה' ולכן זוכים לעמוד לפני ה' וע' במ"ש בקידוש החודש ובשמיני עצרת ע"ש ע"ש ת"ל ולכן הרמז בתורה "בעת "ההיא הבדיל י' "את ר"ת אהי' שעבודת הלוים עולה למקום גבוה וע' פ' קרח בזהר ועבד הלוי מ"ש ת"ל "את "שבט "הלוי "לשאת ר"ת שיר השירים אשר לשלמה לרמז שע"י השיר מעלים ומנשאים למ"מ:
על כן לא היה ללוי חלק ונחלה הטעם כיון שאין בחינתם שוה לבחינ' ישראל יורשי ארץ דארץ רומז למלכו' וישראל הי' מבחינה זו ועל זה רמז משה ואתם הדביקים בה' אלהיכם כו' לבחינה זו שהם אחוזים ודבקים אבל הלוים שהבדילו לשאת ולהעלות למ"מ אין להם חלק שהם בחינת דכר וע"ז רמז ה' היא נחלתו הכוונה בחינת דכר החתן ז"א והבן:
עוד כראה לפרש ע"פ מה דאיתא בש"ס מס' ב"ב עתידה א"י שתתחלק לי"ג שבטים אידך למאן לנשיא ופירוש רשב"ם דאי משום חלק שבט לוי דיטלו נחלה כשאר השבטים הא מנשה ואפרים לא יטלו אלא חלק אחד כו' ונראה בע"ה לפרש דאיתא בזה"ק דיוסף בגין דאיהו מעלמא דדכורא דהיינו מדת יסוד צדיק אסתליק מתמן ור"ל דלא נחשיב בין הי"ב שבטים והי"ב שבטים המה תקינו דניקבא כמ"ש בזהר בים שעשה שלמה עומד על שנים עשר בקר (ע' בתיקונים חד ועשרים) וז"ל ועוד שכינתא איהו חשבון כו' ולקבלייהו תריסר ירחא בשתא ואינון ו"ו רזא דעובורא ודא ירחא תלת עשר דא"א ואו שתא מתלת עשר ירחין ובי' צריך להשוות שנת החמה עם שנת הלבנה וליחדא להון במהלך האמצעי דאיהו עמודא דאמציעותא כו' ועיין בכתבים ותבין שכוונתו דשם ב"ן היא במלכות והנה הג' שמות ע"ב ס"ג מ"ה המה כל או"א במילוי עשרה אותיות ושם ב"ן תשעה וצריך להמשיך לה משם מ"ה אות א' ונעשה אבן פנה אבנא שהיה תלוי' בצווארו של אברהם אבינו וזה כוונת התיקונים ואינון ו"ו דהיינו משם ב"ן וצריך להמשיך לה אות א' ונעשה מילוי של ואו ובזה תשלים שיהי' לה עשרה אותיות ובזה יושפע לה מעמודא דאמציעותא היינו משם מ"ה שנשפע לה אות א' ותפארת כליל מששה מדות אור ישר ואור חוזר ולעתיד שתתמלא הלבנה כאור החמה ותתיחד עם דודה תתחלק לי"ג חלקים ואידך למאן לנשיא למלך המשיח שהיא כנגד החתן תפארת וממנו תתפשט לי"ב תקוני הכלה שהיא כלול ג"כ מי"ב ומחמת כעת מיעוט הלבנה מ"מ שאין בה אלא חלק א' מעשר והתשעה מדות באים לה בתוספת ולכן הלוים ד' הוא נחלתם ונוטלים מעשר עשירי והי' קודש חלק העשירי העיקרת שלה ולעתיד שתתמלא ותתיחד עם דודה יטלו הלוים ג"כ חלק בארץ די"ב תיקוני הכלה ועם התפארת שכליל מי"ב יעקב מדת תפארת הוליד י"ב שבטים וע"י שתתיחד עם דודה יוכלו הלוים ג"כ ליטול חלק דשני הפרושים עולים בקנה אחד דהלוים הי' בחינת דכר והובדלו לשאת ולהעלות מ"מ ולכן נקודה העיקרת שדבוקה למדת תפארת בסוד שמיני כחותם על לבך כחותם על זרועך נוטלים הלוים אבל לעתיד שתתמלא הלבנה ותעמוד לפני המלך בקומה שלימ' יטלו חלק בארץ. וע' בע"ח כוונת הקב"ה ואמחה את שמם כו' ואעשך לג"ג ותרא' נפלאות:
ואנכי עמדתי בהר הכוונה שהוכיח את ישראל שנפלו ממדריגתן ולכן הבדיל ה' את שבט הלוי ולכן אמר ואנכי שאל תחשבו שח"ו נפלתי ממדרגתי שאמר לי ד' לך רד ולזה הודיע להם משה ואנכי עמדתי בהר ממש כימים הראשונים שהי' לפני החטא עמדתי עתה בקדושה זו ועוד נוסף שבימים הראשונים כתיב בתורה וישב בהר ואמרו חז"ל דאם הרב מלמד לתלמידיו קשות (היינו דבר שלא למדו מעולם) צריכין ליישב כדי שיהי' דעתו מיושבת עליהם ואם וילמד אותם קלות] היינו דבר שכבר למדו] מלמד התלמידים מיושב (הרב יושב והתלמודים עומדים) לכן בימים הראשונים הי' צריך לישב שהי' קשות שלא למד מעולם כמו שאמרו חז"ל שמשה הי' לומד בכל יום ויום ושוכח עד לבסוף ניתנה לו התורה במתנה לכן צריך לישב אבל עתה שכבר למד בימים הראשונים לכן אמר ואנכי עמדתי בהר:
וישמע אלי ה' כו' לא אבה ה' הכוונה שכל כך עשה תפילתי פרי שנהפך מדה"ד לרחמים גמורים שלא די שלא השחיתם אלא ועוד ולא אבה שריחמם באהבה ולא אבה והבן:
ועתה ישראל מה ה' שואל מעמך דבאמת האדם היא חלק אלהי ממעל ונשמתו מכסא הכבוד חוצבה ואמרו חז"ל על ובו תדבקון הדבק במדותיו מה הוא רחום אף אתה רחם. והנה מה שיש בהשורש צריך להיות בחלק ממנו כח הפועל בנפעל ובאם שהאדם אינו מקלקל מעשיו ממילא מוטבע חכמת ה' בקרבו לילך בדרכי התור' שכל העולם נברא באותיות התור' ונשמתו היא ממש אותיות התורה ויתפרש הכתוב מה ה' שואל מה שהקב"ה בעצמו שואל מעמך ג"כ הדבק במדותיו שאתה חלק ממנו כי אם ליראה דיראה לא יתכן לצייר בו יתברך וע"ז רמזו חז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים שמחויב להיות בהחלק מה שהיא בהשורש ומתורץ קושיות התוס' שתמהו ממה דאיתא הכל בידי שמים חוץ מצינים ופחים דהתם קאי על מקרה בני אדם והכא קאמר דכן מחיוב להיות להיות מוטבע בו כל דרכי התורה והמצות:
עוד נראה לפרש ע"ד שאמרו חז"ל דאברהם אמר ואנכי עפר ואפר דוד המלך ע"ה אמר ואנכי תולעת ולא איש ומשה זכה לבחינת מה שלא הרגיש בנפשו מגודל ענוותנותו ויש לפרש מה ד' שואל מעמך ה' שואל מעמך שתהי' בבחינת מה שתזכ' לבחינה זו כמו משה ובאמת כן מדרש הכתוב לפי דרשת חז"ל שאמרו אל תקרי מה אלא מאה דיהי' כוונת הכתוב לפ"ז שה' שואל מעמך מאה ברכות בכל יום. ולפי דברי יתפרש ג"כ מדרש חז"ל אל תקרי מה אלא מאה דהעצה שתזכה לבחינת מה אלא מאה אם תזכה לתקן ולהוציא הארץ מקללה לברכה ולהמשיך מאה ברכות בכל יום:
עוד י"ל דעיקר התכלית שתזכ' לבחינת מה שע"י זה להמשיך מעולם הבינ' המאה ברכות בס"י להוציא העולם מקללת אדם וחוה לברכה ולתקן כללות העולם:
עוד י"ל ע"פ סוד התור' מה ד' שואל היינו מה החדש עולם התיקון שזה הכל תלי' במעש' התחתונים לתקן העולם.
כי אם ליראה ובאמת אומר הכתוב ללכת בכל דרכיו ולאהב' אותו ולעבוד את ד' כו' בכל לבבך וכוונת הקב"ה שאין צריך לך לעשו' פעולו' גדולו' ונוראו' שתזכה לבחינת מה ולתקן העולם כי אם לירא' דירא' היא פתח השער מפתחות החיצונים ואחרי אשר יהי' לך בחינת יראה בשלימו' לקבע עליך עול מ"ש ע"י זה תוכל להיות לך גוף נקי ללבוש לבוש מלכו' וחותם המלך שתוכל לבוא לחדרי המלך מלכו של עולם פנימה וע"י זה תוכל לבא ותזכה לבחינת אהבה כאשר כתבתי ת"ל לעיל כאשר המלך מראה להאדם פנים שוחקות פנים מסבירות של אהבה ע"י זה נתעורר אהבת ד' בקרבו למסור נפשו על קש"י ולכן קודם ק"ש אנו אומרים הבוחר בעמו ישראל באהב' ובליל' אוהב עמו ישראל שכפי שאנו מרגישים אהבת ד' אלינו כן נתעורר בקרבינו אהבתו למסור נפשינו על קש"י ואחרי אשר המלך רואה גודל אהבת ד' בקרבו במסירת נפשו של האדם השלם מקרבו לפני ולפנים ושמה רואה גודל כבוד המלך וממילא מזה באה להאדם יראה עילא' פנימיות בגין דאיהו רב ושליט ועקרא ושרשא דכל עלמין:
ואשר לא רא"ו א"ת מוס"ר ה' ס"ת תורה דהתור' מוסרת ומישרת להאדם ומורה לו הדרך שבו יעלה לרצון לפניו יתברך:
ארץ כו' עיני ד' אלהיך בה. הכוונ' שד' דורש אותה להשפיע לה וחפצו ורצונו יתברך שמו להעלותה למעל' ראש עיני ד' אלהיך בה. ארץ רומז למלכות ונקראת עילוותא שפירא דלית לה עיינין לזה אמר הכתוב עיני ד' בה בה ממש שממשיך לה עיינין בזה שמסתכל בה. וזה סוד אסור לקדש אשה עד שיראנה וזה הטעם להסתכל בהלבנ' קודם חדושה. ולזה כיוונו חז"ל כלה שעיניה יפות אין כל גופה צריך בדיק' שבנין גופה נמשך מהמוחין שנמשך לה והיא העיינין שנשפע לה ולכן כיון שעיניה יפות בוודאי כל גופה בתכלית היופי:
מרשית השנה כתיב חסר א' וכתיב השנה ועד אחרית שנה בלא ה' ונרא' בע"ה דהנה הספירות כל או"א כלול מעשר ועשר מעשר עד מאת שעולים עד אלף אלופו של עולם א"ס. ומ"מ אין בה אלא כקוד' קטנה וכל התשע' באין לה בסוד תוספת מוחין ובאה לה ע"י עיני ד' שדורש אותה להמשיך לה עיינין מוחין ונמצא כשהיא עדיין כקוד' קטנ' כלול מעשר עולים התשע' מדות כל או"א ממאה תשעה מאות ומלכו' אין בה אלא כקוד' כלולה מעשר וזה שאמר הכתוב מרשית חסר א' אלופו של עולם היינו קודם שמעלים אותה ונרגן מפריד אלוף מפריד אלופו של עולם משכונתי' ועולה רשית כמנין הנ"ל תשעה מאות ועשרה ומעלין אותה עד א"ס כתר וזה עד אחרית שעולה כתר עם הכולל וזה אחרית מתתא לעילא. שנה המדות נקראין שנה כמ"ש בזה"ק פ' פנחס [דף רמ"ח] וז"ל ועוד כבש אחד ושני כבשים בני שנה לקבל תלת ספירין שבעה כבשים בני שנה לקבל ז' יומין דסהירא בני שנה בני' דסיהרא דאקרי שנה שהיא מאינון שנים קדמוניות כו' ע"ש הכוונת דשנה נאמר על שארי ספירו' בחינת דכר אך שגם היא נקראת שנה שהיא חד מעשר מדות והבן. ולכן כתיב מרשית חסר השנה רומז למלכות ת' אחרונ' ועד אחרית שנה עד כתר שנקרא שנה כך הש"י יאיר עיני במאור תורתו:
ואגב אמרתי לרשום מה שחדשתי בתהלים בע"ה פקדת הארץ ותשוקקיה הכוונ' שפקר ד' את הארץ מ"מ ותשוקקיה כמו שפירשו המפרשים שהשקה אותה היינו שהשפיע בה רב טוב רבת תעשרנה הכוונ' מלשון עשר דתיקונה באה ע"י מצות מעשר לעשות אותה קומה שלימ' כלילה מעשר וכל הספירו' כולם כלולים מעשר והיא כלולה מכולם כמ"ש בת"ז אהבת כלולותיך שהיא כלולה מכולם אותיו' תעשרנה אותיו' עשר תנ"ה הוא שלשה אהי' במילואין הוא חותם ועיין בכוונת יוה"כ. החותם שעולה המלכו' עד אימא עילאה והחותם היא מאימא שלשה אהי' ע"ש:
פלג אלהים מלא מים היינו פלג היינו לחלק שם אלהי' היא אותיו' מלא י"ה הכוונ' למלאו' שם י"ה ויש בהשם זה שלשה מילואין יו"ד ה"י יו"ד ה"א יו"ד ה"ה עולה צ"א הוי' אדני כי זה עיקר עבודתינו ליחד הוי' אדני וכן עולה מים עם הכולל והיינו פלג אלהים לחלק שם אלהים מלא מים דע"י שמתיחדים הוי' אדני באים חסדים מים עם הכולל רומז לחסדים והבן: