כליל תפארת חלק ד· רבי ישעיה שור
פרשת כי תבוא · והיה ביום אשר תעברו את הירדן
כו' והקמת לך אבנים גדלות נראה לפרש בע"ה דהתור' הקדוש' נכתבת בדיו מל גב העור ובאמת התורה היא שמות הקדושים רוחניים וכתיבה באש שחורה על גבי אש לבינה ולפי שחטא אדם וכתיב ויעש ד' לאדם ולחוה כתנות עור לכן כתיבה התורה על גבי עור ואמרו חכמינו זכרונם לברכה בתורתו של ר"מ הי' כתיב אור בא' (כאשר כבר בארתי תהלה לאל בחידושי) וע"י שישראל הוגים בתורה בקדוש' ובטהר' מוציאין מפיהם אותיות התור' ויוצאם מהקדוש' זוכים כמו שאיתא ביהונתן ב"ע שאמרו חז"ל שעוף הפורח באויר נשרף מהבל פיו בלהבת אש כמו שניתנה לישראל בלהב אש והנה הלוחות הראשונות היה כתובים בשני לוחות אבנים כתובים באצבע אלהים ואיתא בזהר שהלוחות הראשונים נעשו מטל עליון שנגלד ונעשה אבן והיא דבר רוחני מטם שהטל באת כשמתיחדין או"א עילאין ח"ב הוי' אהי' ולכן בלוחות השניות ציוה הקב"ה למשה פסל לך שיהי' מנוקים מכל פסולת ויהי' רוחנים (כמו שבארתי במקומו בפ' עקב) וציוה הקב"ה כאשר יבואו לארץ מקור הקדושה ציוה והקמת לך אבנים גדלות שיקיימו האבנים להיות לאבנים תקומה שיתקנו הארץ מהקללה ויהיו אבנים רוחניים בלי פסולת מזהומת הנחש ויהי' ראויים שיכתוב עליהם התורה האורות עליונים שיתקדשו האבנים כמו הלוחות האבן שכתובים באצבע אלהי' כן יכתבו התורה בקדושה ובטהרה וע"פ סוד התורה כראה בע"ה דאבן רומז למ"מ להמשיך א' לשם ב"ן ויהי' במילואם ג"כ עשר אותיו' ופרשתי ת"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמו' שנאמר להנחיל אוהבי יש. ונראה בע"ה דמדת יסוד נקרא שדי על שם שמשפיע למלכו' בצמצום. ובאמת בסוד התור' כתבו דמ"מ נקרא ג"כ שדי על שם שמקבלת ממידת יסוד וגם שכל השפע יורד למטה לכל העולם ע"י ולכן צריכ' ג"כ לשם זה לצמצם השפע ומ"מ נקראת ד' דלה ועניה וצריכין להמשיך אליה מלמעל' ובנין המלכות היא ע"י הגבורות ואח"כ צריכין להמשיך לה חסדים חסד אל שם אל מורה על חסדים לכל העשר מדות עשר פעמים אל עולה ש"י וגם הד' שלה יש לה שם שדי ומדה כנגד מדה כשם שממשיכין הצדיקים אלי' אורות ש"י למ"מ כן עתיד הקב"ה להנחיל להם ש"י עולמות שנאמר להנחיל אוהבי י"ש והבן. ועוד נרא' לומר דאבנים נראים אותיות ורמז להקימם להעלותם שיהי' גדלות דאית אתוון רברבין מבינה ואתוון זיטין ממלכות:
וכאן כתוב גדלות שצריך להעלות האותיות קטנות ממלכות לאותיו' גדולות בינה:
ושדת אותם בשיד נראה בע"ה הטעם לתקן עולם במלכות שדי שאמר לעולמו די ולכן נכתוב שם שדי לבר ממזוזה שיאמר די להבריח החיצונים שלא יבואו לתוך הבית דקדוש' ולהוציא ח"ו מרה"י לרשות הרבים וכן להיפוך להכניס מר"ה לרה"י ופתח השער נקרע המזוזה להיותה מגביל גבול הקדוש' בתוך הבית לפנים וגבול החיצונים מבחוץ ולכן הזהיר' התור' להכניס הקדוש' בתוך האבנים לתקנם במלכות שדי להבריח החיצונים שלא ינקו ח"ו מהקדוש' שיד אותיות שדי והבן:
והיה בעברכם את הירדן כו' בהר עיבל נראה בע"ה כי שם יעמדו על הקללה יקימו את האבנים שקדושת אבנים תגין עליהם שלא יחול עליהם הקללות ח"ו:
ובנית שם מזבח שיהי' המזבח מסטרא וכח אבהן כמו דאמרו חז"ל בנין אב שהבנין יהי' מאב מבחינת מוחין דאבא דמגרש כל החיצונים:
ברזל ר"ת "בלהה "רחל "זלפה "לאה שיהי' מסטרא דאבהן ולא מסטרא דאימא והעלית עליו עולות דעולה כולה כליל לד' ובאים נדבה:
וזבחת שלמים דעושים שלום בין ישראל לאביהם שבשמים:
וכתבת כו' באר היטב פרש"י בשבעים לשון נגד ע' שרים המקיפין את המרכב' ולמ"ק נגד ישראל שדביקים באדם היושב על הכסא יתברך ויתעלה:
וידבר משה כו':
"הסכת "ושמע "ישראל "היום ר"ת שם הוי' עולה ה' אחרונ' לואו ושניהם עולים לשם י"ה או"א. ומה שאמר היום שמלאו הארבעים שנה שהי' משה מנהיג את הדור שאמרו חז"ל אין אדם עומד על דעת רבו עד ארבעים שנה והתחיל משה לשנות לישראל משנה תורה בארץ סיחון ועוג שכבר נתקדש' בקדושת הארץ לכן נעשו כל ישראל בריה חדשה וכתוב בתחילת ספר דברים שהתחיל משה לשנות להם משנה תורה באחד בשבט שנאמר ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש באחד לחודש דבר משה אל בני ישראל כו' ונראה בע"ה דבזה תלי' פלוגתת הב"ש והב"ה כאשר אבאר. דאיתא במשנה במס' ר"ה ארבעה ראשי שנים הם באחד בניסן ר"ה למלכים ולרגלים ונראה לפרש בעה"י בענין זה דשניהם שייכי להדדי דאיתא בגמרא דמקיש מלכות שלמה ליציאת מצרים מה י"מ מניסין מנינין אף מלכות שלמה מניסין מנינין דבניסין נתגלה תיכף מלכותו יתברך בניסים שעשה במצרים ועל הים. וברגלים נצטוו ישראל להראות פנים בעזרה וזוכים להקביל פני מלכם כמו שאמרו חז"ל יראה יראה ע"ש ובמלכות שלמה כתוב וישב שלמה על כסא ד' למלך שחלק מכבודו ליראיו ועיקר התגלות מלכות שמים היה בניסן לכן שייכים להדדי באחד באלול ר"ה למעשר בהמה שמהם מקריבין קרבנות תמידים ומוספין ושורשם בחיות הנושאות את הכסא כמ"ש בזהר שהקרבנות המה בסוד חיות הנושאות את הכסא והכהן המקריב היא מעורר את האדם היושב על הכסא ולכן באחד בתשרי נידון האדם ששורשו באדם היושב על הכסא וזוכים ע"י מצות שופר להמשיך כשמות חדשות ובחידושי הבאתי דברי הירושלמי ע"ש באחד בתשרי ר"ה לשנים לשמיטין וליובלות שע"י שנתחדשו הנשמות נתחדש השנה גם לענין שמיטין ויובלות דאיתא בזה"ק כל בר נש דאית לי' נשמה אית לי' נייחא בשמיטה ושבתה הארץ שבת לה' איתא בזה"ק שבת ממש ורש"י ג"כ כ"כ וביובל שעולים בו הנשמות עד עולם הבינ' עלמא דחירות ואיתא בת"ז שבת הגדול מלכות שבת הקטן בינה באחד בשבט ר"ה לאילן כדברי ב"ש וב"ה אומרים בחמשה עשר בו ויש לדקדק מאי כדברי ב"ש ולא דברי ב"ש ונראה בע"ה דכבר כתבתי בחידושי דבשביעות ניתנ' התור' ע"ח ובחודש ניסן נתגלה חסדו י"ת ובאייר גבורה חודש סיון תפארת ונגמר ע"ח בתפארת ובתמוז נצח. ובאב הוד:
ובאלול יסוד ובתשרי מלכות. ובחשון יסוד כסליו הוד. טבת נצח וע' בכוונת חנוכה שנתקן נו"ה שבט תפארת. אדר גבור' ניסן חסד. כמ"ש בכוונת שיש אור ישר ואור חוזר בסוד ואל מקום שהנחלים הולכים שם שבים ללכת ובניסן נתחברו אור ישר ואור חתר ולכן כמו שעה"ח נגמר בסיון כן החנטה הע"ח נגמר בשבט תפארת ב"ש ס"ל דאחד בשבט שנתחדשה הלבנ' ומשתמשים שניהם בכ"א בתפילת מוסף אזי ג"כ התחלות החנטות ע"ח וב"ה אומרים בחמשה עשר בו דאז נתמלא' הלבנ' וידוע שהלבנ' אין לה אור מעצמה אלא מה שמאירה בה השמש וידיע מה דאיתא במס' כתיבות כצד מרקדין לפני הכלה. ופרש"י מה שבח אומרים לפניה ב"ש אומרים כלה כמות שהיא (רש"י לפי יפיה וחשיבת' מקלסין אותה) וב"ה אומרים כלה נאה וחסיד' ופרש"י חוט של חסד משוך עליה פירוש חוט של חסד של בעלה משוך עליה לכן איתא כאן במשנה כדברי ב"ש פירוש דאזלי ב"ש לשיטתייהו דידוע שהלבנ' ננשל' להכל' עליונה דמדות מלכות אין לה אור אלא מה שמקבלת מבעלה כך הוא הלבנ' אין לה אור רק מה שמקבלת מהשמש וכמו שס"ל לב"ש לפי יפיה וחשיבתה מקלסין אותה לכן ס"ל כאן באחד בשבט התחלות החנטה אע"פ שהיא נקודה קטנה שאין לה אור כלל מכ"מ היא משתמשות בכתר אחד ואינה טפילה אלי'. ובית הלב סבירא ליה מחמש עשר מעת שנתמלא' אורה מאור השמש מהתחלת חודש תשרי עד חג השבועו' שמונה חדשים וחמשה ימים אחד מלא וא' חסר הרי רל"ו ימים עם חמשה ימים רמ"א ימים עץ חיים עולה רכ"ח מספר ברוך כמ"ש בזה"ק דדכר נקרא ברוך שהיא ברכה ונשאר עוד י"ג דהתורה נדרשת בי"ג מדות ואיתא בזהר שלכן שבועות היא רק יום א' דאילנא היא דנקרא אחד ובשנה מעוברת דחודש אדר הוא כ"ט ימים תמיד ועולה ע"ח מספר רכ"ח ונשאר מ"ב דהחודש העיבור הוא בא להשוות ימות החמה והלבנה לכן נתוסף קדושה כמו במעשה בראשית ל"ב אלקים ל"ב נתיבות החכמה ועשרה מאמרו' ונגמר עה"ח שהיא תכלית כוונת הבריאה ומשה התחיל ג"כ התורה בא' בשבט שהיא יום החנטה לדברי ב"ש שידע שהי' פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה:
ומשה למד לדורו של יהושע כוחלי ארץ שהם בחינת לבנה והתחיל בא' בשבט לכן סברו ב"ש בא' בשבט ר"ה לאילן ע"ח. וב"ה אומרים שכוונת משה אלא להאיר להלבנה לכן חשבינן מט"ו במילוי הלבנה כנבע"ה: