אור ברסלב
כליל תפארת חלק ד פרשת כי תבוא

כליל תפארת חלק ד· רבי ישעיה שור

פרשת כי תבוא

פרשת כי תצא

והיה כי תבוא כו' ולקחת מראשית כל פרי האדמה ונרא' בע"ה דמצות הבאת בכורים דהארץ נתקלל ע"י ח"א וחוה וע"י ששינתה מאמר הבורא שציוה עץ פרי והיא הוציאה עץ עושה פרי וע"י ח"א שהי' שורשו מעפר המקדש נתקללה גם היא והי' צריכין לתקן כל זה. ובעת שיצאו ממצרים וספרו חמשים יום יזכו לקבל התור' ע"ח. תקנו וזכו לדבק נפשותם בע"ח והארץ לא נתקנה עדיין. ובאמת ארץ עממין מטמאה והעיקר חפצו ורצונו יתברך לקדש ארץ ישראל שהיא מכוון למעלה כנגד כנסה ישראל שנקראת ג"כ א"י ארץ אשר עיני ד' דורש אותה כו' לכן ציוה לאברהם לך לך מארצך כו' אל הארץ אשר אראך ודרשו חז"ל ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה לעבדה במ"ע ולשמרה במל"ת ונן באה"ק נכסף משה לקיים מצות התלויות בארץ ויש מצות עשה ול"ת וע"י קיום מצותיה נתקדשה לכן נצטוו לחלוק ירושה וחלוקה בגורל ואו"ת וקיי"ל יש ברירה שהוברר כל אחד חלקו ונתקשרו כל או"א מישראל לשורשו למעלה:

ולקחת מראשית להראות שלה' הארץ ומלואה ויקריב פירות הארץ להביא אותם למקום המקדש וטעון תנופה. היינו לארבעה רוחות העולם ולמעל' ולמט' למי שהשמים והארץ שלו ולמי שארבע רוחות העולם שלו כמו דאמרינן בק"ש כדי שתמלכיהו בשמים וארץ וארבע רוחות העולם ובזה נתקנה הארץ אחרי שפירותיה ראוים לגבוה ומתחלה הי' שמה שבעה עמים היינו כנגד שבעה מדות שינקו מכולם ואח"כ כשהתחלה להתתקן נשתבחה בשבע' מינים ושבע' פעמים ארץ הזכיר הכתוב שבכל שבע' שבע' מדות יש מ"מ בפ' עקב ארץ טובה ארץ נחלי מים ארץ חיטה כו' ארץ זית וארץ אשר לא במסכנת כו' ארץ אשר אבניה כו' על הארן הטובה היא מ"מ העיקרית. והנה קב"ה איסתכיל באורייתא וברא עלמא ואהי' אצלו אמון אל תקרי אמון אלא אומן שהתור' הית' אמנותו של הקב"ה ואדם הי' נשמתו כלולה מכל נשמות ישראל וכולם כפגמו ואמרו חז"ל שכל הנבראים נפגמו כולם נבראו באותיות התור' לכן הי' צריכין ללקט האורות אותיות התור' וכל אשר נזכר בתורתינו הקדוש' המעש' עם אברהם יצחק ויעקב היא אשר הוציאו בכוחם אותיות אלו מן התור' הקדוש' שהי' נבלעו בין החיצונים והמה החזירו העטרה ליושנה לכן אנו מברכין על התור' כשעולין לתור' על ענינים אלו שכל התור' היא שמותיו של הקב"ה וע"י קיום מצות התלויות בארץ מלקטין האורות והאותיות התורה אשר בחר בתורתינו הקדוש' לענין קיום מצות אלו:

ועתה נבא לפרש הכתובים בע"ה ולקחת מראשית. מהתור' שנקראת ראשית כל פרי האדמ' שבהתור' נברא הכל כמו שאמרו בראשית ברא בראשית בהתור' שנקראת ראשית ברא כו' ותקח מראשית שהכל נברא עם התור' שנקראת ראשית תקח כל פרי האדמ' שנברא ונתגדל ג"כ באותיו' התור' תלקט אותן האורות "אשר "תבוא "מארצך הכוונה שקודם צריך האדם לתקן א"ע בחינת ארץ שבו ר"ת אמות חותמו של הקב"ה שחלקו אשר זכה בארץ מכווין נגד שורשו למעלה:

ושמת בטנ"א:

ר"ת טעמים נקודין אותיו' נגד נפש רוח נשמה דהנקודין מנהיגין להאותיות והטעמים מנהיגין להאותיו' עם הנקודין והלכת אל המקום היינו שתלך למדריגתך שתמשוך א"ע לשורש ובאת אל הכהן התור' אבטיח שתבא אל מדת חסד להחזיר את הכל לשורשו אמרתי עולם חסד יבנה ותזכה לבא למדריג' עליונ' לראות כהן אל עליון משמש במקדש והגם שחז"ל דרשו מהכתוב אשר יהי' בימים ההם כמו שפרש"י אין לך אלא כהן אשר יהי' בימיך יש עוד לדרוש לשבח שתזכה לבא לכהן אשר זכה להיות בימים ההם באה"ק בירושלים בבהמ"ק:

ואמרת אליו הגדתי היום לד' אלהיך דהגם דלמעל' נאמר ד' אלהיך מ"מ יש מדריגו' נפלאו' זה למעל' מזה דיש חמשה חלקים נפש רוח נח"י. ועוד יש עולמות למעל' עד א"ס ולכן יש נשמו' חוצבה מאת עולם נעלם ואהרן זכה לכהונ' לו ולבניו ונגד שורשו של הכהן העומד לשרת ומשמש ועובד אינו נחשב לכלום לכן יאמר לד' אלהיך ויבטל עצמו נגד הכהן והכהן יקשרו לשורשו שורש נשמתו ולקח הכהן הטנא מידיך. ופרש"י להניף אותו והניחו לפני המזבח כו' ועתה יזכר וענית ואמרה שהבא בלבבו הראי' גדול' להבין טעם מצות הבאת ביכורים דמתחילה יעשה בדרך פשוט לבל יהי' כפוי טובה כמו שכתבו מפרשי התור' ואחרי אשר יזכה לקיים המצוה יזכה להבין טעם המצוה:

ארמי אבר אבי וירד מצרימה דבאמת אמרו חז"ל שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם שתיקן ח"א אך ע"י זה שרימה אותו והי' דעתו ברחל והבכור' יחי' ליוסף והיא גרם להסב הבכור' לראובן וע"י זה ירדו למצרים לתקן כי לתקן זה הוצרך לירד לערות הארץ לכוף ליצרי' ויוסף נתבחן ותיקן הפגם במסירת נפשו וזכה להבכור' מנשה ואפרים לקחו שני חלקים בארץ

עוד י"ל ארמי אבד אבי וירד מצרימה ע"פ מה שאיתא בפרי שבליל א' של פסח עת גאול' נתבטל' הארת' של לאה והכל הוא ברחל והיא מטעם שלא ינקו ממנה החיצוני' וע"ש לנכון. נמצא שע"י זה שלקח יעקב ללאה גרם ירידת מצרים שינקו המצרים ואחרי אשר יצאו ממצרים יזכו לקבל את התור' ע"ח יזכו לנון ש"ב והבאת בכורים מעצרת שזכו לע"ח לתקן ח"א והבן:

ויהי שם לגוי גדול עצום ורב שלקט משם אורות נשמות ישראל:

וירעו אותנו המצרים ויענונו ויתנו עלינו עבודה קשה פרט שלשה דברים נגד נר"נ כנגד הנשמ' אמר וירעו קצרתי והבן:

ונצעק אל ד' אלהים אבותינו צעקה גדול' יותר מכל הלשונות של תפלה וצעקתם הית' שהי' אלהים אבותינו היינו שייחד שמו הקדוש עליהם ומורה על ענין גדול כמבואר בכתבים ועתה חששו שלא ישתקעו ח"ו במצרים:

וישמע ה' כו' וירא כו' פרט ג"כ שלשה דברים נגד שלש' הנ"ל:

ויוצאנו ה' ממצרים הכוונה שהקב"ה בכבודו ובעצמו הוציאם כו' ויתן לנו את הארץ הזאת ארץ זבת חלב ודבש ויפלא למה פרט חלב ודבש ובחלב לא נשתבחה וי"ל בע"ה דיש בחלב לרמז ל"ב נתיבות החכמה:

ונראה בעה"י לבאר ולפרש טעם שנסמכה פרשת ביכורים לפרשת עמלק דבפ' כל כתבי אר"י אמר רב אלמלא שמרו ישראל שבת ראשונ' לא שלטה בהם אומה ולשון שנאמר ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט וכתיב בתרי' ויבא עמלק ות"ל כבר תרצתי קושיות התוס' ע"ז אמאי קרי' לי' שבת ראשונ' דהא המן הי' שתי שבתות אחר מרה ובע"ה בארתי בכמה אופנים ויש לדייק אמאי לא נימא בפשיטו' וכן איתא ביהר על נסותם את ד' היש ד' בקרבינו אם אין ונסמך ויבא עמלק דמשמע על נסותם את ד' בא עמלק ות"ל תרצתי בזה ע"פ סוד התור' וכאן נבאר כפשוטו דבאמת שבת מורה על חידוש העולם ואם זוכים לשבות בשבת בזה מודים ומעידין שהקב"ה חידש עולמו ושבת בשבת ומעתה שפיר דעמלק בא על נסותם את ד' ור"י אמר רב אלמלא שמרו שבת ראשונ' הי' מאמינים בחידוש העולם שהקב"ה חידש עולמו וממילא לא הי' מנסים את ד' וע"ז שלא שמרו שבת ראשונ' בא להם שהי' מנסים את ד' ולכן ויבא עמלק ויש לבאר עוד קצת ולהתבונן מעט דאיתא בזהר וכי כל כך שוטים הי' שלא ידעו שהש"י עמהם אלא הכי קאמר ר"ש בעי למינדע בין עתיקא סתימא דכל סתימין דאקרא אין ובין ז"א דאקרי ד' כו'. אי הכי אמאי אנתעשו כו' ועבידו בנסיונא כו' עכ"ל הקדוש וי"ל בפשיטו' לפי דרכו ששאלו היש ד' בקרבינו הכוונ' שהי' מספקים אם עמדו בסוד ד' לידע מציאות אלהותו לנכון כפום מה שמשערים בלבבם אם אין הכוונ' האם רחוק ועמוק מציאותו לידע ולהתבונן ונענשו ע"ז שהי' להם להאמין ולהבין שעמוק עמוק מי ימצאינו כמאמר איוב החקר אלהי' תמצא מופלא ומכוס' וע"י ולחזות עמלק הנצחון מור' גודל נפלאותיו אומן מופלא ומכוס' ואלמלי שמרו שבת ראשונ' כאשר בארתי ת"ל כמה פעמים שע"י אכילת המן בכל יום ויום מששת ימי המעש' נזדככו כל כך והי' יכולת בידם לתקן כל יום מששת ימי המעש' עם המן שירד להם דבר יום ביומו דייקא שבכל יום ירד להם בחינת יום זה שהעולם נברא באותיות התור' וירד להם מן בכל יום שעם קדוש' זו הי' יכולת בידם לתקן יום זה ולחדשו כמו במ"ב ולחדש אותו כמ"ש ויקרא אלהי' לאור יום ונמצא בשבת היא נשמת העולם הי' בו קדושת ש"ב והי' השם שלם והכסא שלם והי' זוכים לקדושת שבת להרגיש בכל עת וזמן בזמן מתחלפים להסבוכן גודל קדושת שבת בליל' ובשחרית ובסעוד' ג' והי' באים בסוד ה' להבין שנתחדש אצלם האר' גדול' שנתבטלו ממציאותם והי' זוכים מעין עוה"ב לנחל' בלי מצרים הרחבת והתפשטות הדעת באין סוף וגבול וחקר והי' מבינים שאין זה כי אם מתת ד' מתנ' טוב' ולא הי' מנסים את ד' ולא הי' שלט' בהם אומ' ולשון ומעת' נבאר לפי דרך הזה שהי' מנסים את ד' כפשיטו נמצא נסמך הבאת בכורים שלא יהי' כפוי טוב' ומאמין בזה שהקב"ה חידש העולם ומקריב ראשית פרי האדמ'. ולפמ"ש ובארתי יובן ג"כ כפי אשר אבאר והי' כי תבא אל הארץ והי' היא הצירוף מי"ב צרופי הוי' ומורה על שמח' דנשבע הקב"ה שלא יכנוס בירושלים של מעל' עד שיכנס בירושלים שלמט' דירושלים שלמט' רומז שמתיחדים אותיות ו"ה וע"י זה מתעוררים למ"נ למעל' ומתיחדים או"א הוי' אהי' בבחינות פנימיותן דעת' הוי' אהי' מתיחדין בבחינות חיצונית לצורך חיות העולמות ולא לחדש נשמות חדשות כמבואר בכתבים ז"ל שם הוי' כסדר מור' על סדר הוייות עולמות מלעילא לתתא השתלשלת מאין סוף לו' מיוד לה' כו' אבל צירוף והי' מור' שמתיחדין מתתא לעילא ו"ה ומעוררים מ"נ מתתא לעילא ומתיחדין אותיות ו' ב"ה הוי' אהי' בבחינות פנימיות לחדש נ"ח (ולכן נסמכו ביכורים למחיית עמלק שע"י מצות בכורים יתיחדו עד למעל' ראש הוי' אהי' בפנימיותן ויהי' השם שלם והכסא שלם) ומה היא השמח' שיזכ' לארץ שלא זכו משה ואהרן ולבבו יבין איך מחיוב חובת הנפש להודות ולשבח ולפאר שזכ' לזה לאכול מפרותי' לקיים מצות תתליות בארץ לתקן ח"א ויזכ' לבא למקום אשר יבחר ד' לשכן שמו שם ובוודאי יבא בסוד ד' להרגיש האר' גדול' שאין חקר ואמרת אליו הגדתי היום לה' אלהיך אע"פ שמזכיר הכתוב אשר יבחר ד' אלהיך ומשמע שיחד ד' שמו על ישראל אך נגד קדושת הכהן המשרת אין לו השג' אמיתות אומר לד' אלהיך וממילא מבין ומתבונן שגבו' ועל גבו' שומר ואין לעמוד בסוד ד' ובהבאת הביכורים זוכים לתקן על אשר הי' מנסים את ד' עוד בארתי ארמי אובד וירד מצרימ' ולו' עתה העת להזכיר זאת די"ל דהתור' הזהיר' ולקחת מראשית כו' דאנו מצוין מפרי האדמ' בכדי להוציא' מקלל' לברכ' להקריב ראשית פרי האדמ' לד' מכ"ש שצריכין לתקן ראשיתו לד' והבן ולזה מתנצלים א"ע ארמי אובד אבי כמו שבארתי למעל' שעל ידי שרימה יעקב שמחשבתו הית' ברחל ונתתקן ביוסף שעמד בנסיון ותיקן הראשית ולכן זכה לתבכור' ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמ' הכוונ' שתיקן ר"פ האדוו' ששופריה דיעקב הי' מעין שופריה דאדם צתקן ח"א ולהוציאה הארץ מקללה ובסיבת לבן נתעכב התיקון עד מעמד הנבחר שזכו להתור' שנקראת ע"ח ונשלם בביאת הארץ ותכלית השלימו' אנו מחכים ב"ב בביאת מ"א אמן:

ונראה עוד להשוות דברי הגמרא הנ"ל עם דברי הזהר הנ"ל דאלמלא הי' שומרים שבת ראשונ' וקדושת שבת עולה ער עתיקא כמבואר ועמדו בזה מדוע לא ירד המן בשבת כמו גשמים שיורדין בשבת וע"ש באלשיך הקדוש שתירוץ לנכון שבשבת כבא העולונו' עולין למעל' ולא ירד האון למטה וגשמים יורדין שגשמים אינם באים בעולמו' גבוהים כמו המן. ואפרש ת"ל ואסבור הענין שכבר כתבתי בכמה מקומות שירידת הגשמים היינו יציאת החתן לקראת כלה וע"פ זה בארתי הש"ס במס' תענית ולכן פירשו חז"ל ונתתי גשמיכם בעתו היינו בלילי שבתות דבעת ההוא אנו אומרין ומשבחין ככה דודי לקראת כלה והבן. ועוד דברתי הרבה מזה ת"ל ושפיר היא זמן ירידת גשמים בליל שבת ובשבת בבוקר עולין החתן וכלה וכל העולמו' עד עתיקא והמן לא ירד בלילה והמן ירד עם הטל דהטל רומז להיחוד של או"א והמן איתא בזה"ק שנחית מעתיקא וע"ש ונתגשם על הארץ דכשעו' קדושו' וכן אפילו מלאכים כשבאים לעולם הזה צריכין להתלבש בגוף שיהי' יכולין לסבול אוירא דהאי עלמא ומי שהי' רוצה לטעום טעם מן הי' טועמין עתיקא קדישא לכן לא הי' יורד בשבת ולהתגשם דהא בלא"ה בשבת טועמין וסועדין סעודתא דעתיקא והבן. ונמצא שאם הי' טועמין טעם שבת קודש והי' מבחינים דלכך אינו יורד המן בשבת שהם סועדין מעתיקא והי' יודעין שעתיקא עמהן. ולפי דברינו נמצא שהזה"ק ודברי הש"ס עולין בקנה אחד שע"י זה שלא שמרו שבת ראשונה ויצאו ללקוט גרמו ואמרו היש ד' בקרבינו אם אין ולא ידעו להבחין ונענשו ויבא עמלק ואין השם שלם ואין הכסא שלם וקודם ק"ש באהבת עולם אנו מזכירין מעשה עמלק להתחרט ולכוין בק"ש לתקן שיהא השם והכסא שלום וענין סמיכות הבאת בכורים לזכירת עמלק דהנה מצות זכירה קאי על ענין גדול וממקומו מוכרע דזכור עולה ע"ב קס"א מוחין ומסתמא מעשה הזכירה תלי' בהאי אתר דמצינו ארבע זכירות דבעת שיצאו ממצרים השפיע הקב"ה מוחין עילאין דגדלות וע"י זה יצאו וכן קדושת שבת גדלה עד מאוד שידוע גדולה מעלת הקודש ועת קבלת התור' זכו לחמשים ש"ב חירות כו' וחירות משעבוד מלכות ולפי מה שבארתי למעלה שהבכורים הי' לתקן ח"א ולהוציא את הארץ מקללה לברכה והם הי' מ"נ להתייחד או"א לכן סמכו פרשה זו לזכירת עמלק ותבן:

ונראה עוד לבאר ולפרש ענין הסמיכות במה שנתחדש לי בע"ה. דאיתא במדרש בראשית בשביל ביכורים שנקראו ראשית והנראה בע"ה דקין יען שהביא מפרי האדמה מנחה לה' לא נתקבלה מנחתו כי הארץ נתקללה והבל פירוש מעבודתה והי' רועה צאן לברר וללבן הנשמות העשיקות מעץ הדעת טו"ר ויצחק נעקד ע"ג המזבח לתקן חטא קין וזכה ויזרע יצחק כו' (עיין במקומו מ"ש ת"ל) ויעקב הי' רועה צאן. צאן קדשים וזכה לתקן עקודים נקודים וברורים וע' בזהר ובע"ח סודות נעלמים ותיקון אותיות התורה שבהם נברא העולם ונקודין טעמים ותגין להוציא לאור עולם תעלומה ונשמות ישראל הם האותיו' התור' וכשנתבררו ששים רבוא אותיו' לתורה [נוטריקון 'י'ש'ר'א'ל ר"ת 'יש 'ששים 'רבוא 'אותיות 'לתורה] נתמלא סאתם וזכה משה לבא אל הר האלהי' והי' רועה צאן חותנו כמ"ש שיתרו הי' שורש קין מבני קני חותן משה ודרשו רז"ל שנפרד מקין ומשה הי' בחינת הבל ותיקון ח"ק שבירר הנשמות צאן קדשים ואח"כ הוצרך לירד למצרים להעלו' לכללו' ישראל למדריגתו להביאם להר האלהים דמתחלה הוצרך המנהיג ישראל לצאת מחשך לאור גדול ולבא למדריג' גדול' ואח"כ צריך להוציא כללות ישראל להביאם למדריגתו וזה כוונת הכתוב אשר יצא לפניהם מאשך. ואשר יבא לפניהם למדריג' גדולה ואשר יוציאם ואשר יביאם וכתבתי ת"ל שנתוספו ישראל למספרם עוד שלש' אלפים חמש מאו' וחמשים ועול' במספר אותיו' התור' כ"ז כפולים היינו אותיו' גדולים וקטנים ע"ש חשוב ותשכח שהם חיותם של ישראל דבאמ' כמו שמצינו בשס' ימו' החול הוא ברירו כציצו' ובשב' הוא הוצאו' כ"ח כן זכו ישראל למספר ששים רבוא שנתבררו במצרים וכשיצאו ניתוסף עליהם המספר מהאותיו' גדולים וקטנים בינ' ומלכו' שני השבתו' והם כ"ח ולזה רמזו חז"ל דכ"ע בשב' ניתנ' התור' דכבר נתבררו ששים רוביא אותיו' התור' ובעת קבלת התור' זכו לנשמו' חדשו' מלעילא ולכן הי' בשב' עת וזמן הוצאו' נ"ח וכאשר באו להארץ וזכו להוציא הארץ מקלל' לברכ' וביררו אותיו' התור' וזכו להקריב ראשית פרי האדמ' מנח' לד' והכהן הי' מוניפו לארבע' רוחו' העולם ולשמים וארץ טנא ר"ת "טעמים "נקודין "אותיו' דההגין נכללו בכלל האותיו' שנכתבו עם האותיו' בספר תור' ונקודין וטעמים צריכין אנן להמשיך:

והשתחוי' עיין במדרש גודל מצות השתחוי' וז"ל א"ר יצחק אברהם לא חזר מהר המורי' אלא בזכו' השתחוי' ישראל לא נגאלו אלא בזכות השתחוי' ויאמן העם ויקדו וישתחוו התור' לא ניתנ' אלא בזכו' כו' והשתחויתם מרחוק חנה לא נפקד' כו' הבליו' אינם מתכנסי' אלא בזכו' השתחו' והשתחוו לה' כו' בהמ"ק לא נבנה אלא בזכו' כו' שנא' רוממו ה' אלהינו והשתחוו בהר קדשו המתים אינם חיים אלא בזכות השתחוי' באו נשתחוו' ונכרע' כו' עכ"ל בא וראה כמה גדול כח השתחוי' ומבטיחו התור' שיבא למדריג' שיזכ' להשתחוי' לפני ד' כו' "השתחו "לד' "בהדר' "קודש ר"ת קבלה שע"י השתחוי' (כמ"ש בכוונ' מלך עוזר כו' שע"י הכריעו' מכניע א"ע להיות' נקוד' קטנה וכבני' בקומ' שלימ' ובזכו' השתחו') זוכ' לקבל מלעילא כ"ח דהבכורים מקרב פרי האדמ' בירורי נציצות וזוכ' לנשמו' חדשו' בסוד אין טפה יורד מלמעל' עד שטפחים עולה מתהום היא ג"כ לכוונ' זו וזמן הבאת ביכורים מביא וקורא היא מעצרת שנגמר ע"ח זמן קבלת התור' שנקרא' ע"ח עד חג הסוכו' שכבר קבלנו הלוחו' שניו' וזה סוד אם יש לו ג' אילנו' יש לו קרקע אילן עול' הוי' אדני ע"ד דאיתא בת"ז חכמה לימין בינה לשמאל ודעת מחברם הוי' אדני כמו כן ח"ג עם ההפאר' הוי' אדני נצח לימין והוד משמאל מתיחדין ע"י סוד הוי' אדני הרי ג' אילנות יש לו קרקע מ"מ שהיא מקבל' השפע' מכל המדו' ונקרא' כלה כלילה מכולם ובעצר' נידן על הפירו' האילן נשמות ישראל שהם הפירות מע"ח שעתה העת שיתקנו שנגמר העץ החיים ומתחיל הבאת בכורים מעצרת כי במצות הבאת בכורים נתקן העץ חיים והארץ נתקנ' דוגמ' הגן דלעילא נץ סדרים דאורייתא וע"י חידושי' דאורייתא איתשקי' הע"ח להוסיף נבוע וחיים לעילא ותתא להמשיך להעולם כ"ח וזמנה עד החג זמן באספך את מעשיך מן השדה ואנו מקריבים פרים עבור כל המ' שרים אעפ"כ מד חנוכה מביא ואינו קורא.

ונראה לי עוד להוסיף מה שחנני הש"י בדברי הזהר שהבאתי למעלה וכי תפשין הוי ישראל שאמרו היש ד' בקרבינו הא ראו בעיניהם הנסים והנפלאו' אלא דבעי להבחין בין ז"א דאקרי יש ובין עתיקא דנקרא אין. ונרא' לי להוסיף ולפרש ע"ד שכתבתי להנחיל לאוהבי י"ש שלש מאות ועשר עולמוי דכתיב והארץ היתה תהו ובהו והקדוש ב"ה חידוש עולמו באותיו' יש מאין שמעשה מציאו' עולם ע"י אות' ו' י"ש ומתהו בהו כעשה אותיו' שבת הוי' ואותיו' הוי' הוא עם שתי ווי"ן רומז ליעקב ויוסף תפארת ויסוד ועולה ל"ב כתיבו' חכמה וע' בכוונת ציצית תמצא שם זה הוי' בשני ווי"ן לכוין כן ע"ש והצדיק שמחדש בריאת העולם זוכה לאותיו' י"ש וצדיק זה שמחדש העולם לתקן הנצוצות לאותיו' י"ש שכבר נתחדש העולם באותיו' אלו ונפלו והצדיק מעלם וצריך הוד להמשיך כ"ח להניצוצין כמ"ש ת"ל שבששת ימות החול היא ברורי נצוצין ובשבת הוצאת נ"ח ועל זה רומז הכתוב ואוצרותיהם אמלא אוצר הנשמו' יראת ד' היא אוצרו שזוכים ליראת ד' יראה עילאה בינה אימא עילאה סוד התשובה וזה היא בחינת א"ס לצאת מדרך העולם בסוד באהבת' תשג' תמיד למסור נפשו על קש"י ויתעל' בכלות נפשו בביטול מציאותו וכל עשיותיו והי' שלא כדרך טבע העולם הן בצדק' והן בכל מעשיו זוכ' לאין להמשיך נ"ח מא"ס וסוד זה רצו להבחין ישראל ובזהר שואל א"כ אמאי איתענשו בגין דעבדו בנסיונא ע"ש ונלאו חכמי לב למצוא הבנת דברי' הקדושים הא באמת רצו להבחין סוד נעלם ולמ"ש נכון דאלמלי שמרו שבת הראשונ' והתוס' הקשו הא לא הוי שבת הראשונ' במן הא במר' נצטוי אך באמת יש כמה מדריגות שבתות ובמן שלקטו נציצות ובאמת ירד מעתיקא ואקדים לתתא כמ"ש בזהר שנתלבש באוירא דהאי עלמא בכדי לסייע לישראל שע"י לקיטות המן ילקטו הנציצות עם המן ובשבת לא ירד המן שעולים כל הנשמות למעל' וטועמין נשמת המן סוד עתיקא קדישא לעילא ונמצא דברי הזהר והש"ס המה לאחדים דאם לא היו יצאו ללקוט והי' מאמינים בסוד השבת וממילא היו יודעין שבשבת היא נ"ח ולא הי צריכין להבחין ושפיר אמר הזהר בגין דעבדו בנסיונא דהי' להם להבחין ע"י השבה וע"י מלחמות עמלק באה להם לישראל הידיע' שאין השם שלם ואין הכסא שלם ונסתלקו אותיות "א"י"ה מקום כבודו סוד אין והי' כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל דמשה הי' כליל מנשמות כל ישראל סוד הוצאת כ"ח מא"ס ולכן וגבר ישראל שהמשיך אותיות "א"י"ה ובשבת במוסף אומרים איה שיהי' השם והכסא שלם נ"ח מעתיקא וידעו ישראל והבינו שזוכים להמשיך מעתיקא סוד אין ונסמכ' פרשת ביכורים כמ"ש דע"י מצות הבאת ביכורים נתקן הע"ח וביום הביכורים בהקריבכם מ"ח לד' נשמות חדשות וע"י זה נתקן מחיית עמלק להיות השם והכסא שלם והש"י יראינו נפלאות מתורתו ונזכ' להמשיך הע"ח כולנו חיים אמן:

ונראה עוד לומר ענין הסמיכות דחז"ל דרשו המן מן התור' מנין המן העץ ע"י עץ הדעת טו"ר וע"י שעש' עץ גבו' חמישים אמה שרצו לשלוט בעה"ח חמישים ש"ב ושם היין המשומר בענביו נתגבר כח הקדוש' במשת' היין ראשתי ונתל' מל העץ והנה מצות הבאת ביכורים מעצרת שנגמר תע"ח זמן מ"ת הקדוש' וכאשר פרשתי ת"ל לתרץ מה שהקשו הלא התור' ניתנ' נ"א לספיר' ואנו אומרים בשש' בסיון זמן מתן תורתינו ופרשתי ת"ל דהקב"ה אמר ועת' פן ישלח ידו ואכל מעץ החיים ועת' בחמישים לספיר' שנתגל' חמשים ש"ב דבר בעיתו מה טוב שנגמר הע"ח דהתור' נקראת ע"ח והוא התחלת הזמן הבאת בכורים דזכו לתקן העץ הדעת ולהמשיך הע"ח כמו שהארכתי ת"ל על ויטע אשל שנטע ע"ח ובז' הי' בודק האורחים אם יכולין לכנוס תחת כנפי השכינ' אם מקבלים האילן ובעצרת נידונים על פירות האילן הנשמות ישראל הפירות מע"ח הנשמות דמתחדשין כצפרים ע"י התלמיד וותיק שמחדש חידושי תור' והע"ח נגמר בעת שנמח' זכר עמלק שע"י עמלק אין השם שלם ואין הכסא שלם וע"י שנגמר קבלת התור' הע"ח וזוכים לעשר' הדברו' ע"ב תיבו' שעולים הוי' אדני כסא השם שלם והכסא שלם ותר"ך אותיו' כתר תור' לרמז שע"י שנגמר ע"ח והשם והכסא שלם נשלם כ"ת בשלימו' השם והכסא מרומז בתיבו' שלימו' צרופים לרמז שזה העיקר לצורך גבו' קמ"ש ולהיו' השם שלם והכסא שלם ע"י ישראל ואותיו' התור' המה נשמו' ישראל ומוכתרים בכתר תור' ומרמז שבתוך אלו התיבו' שנשלם בהם השם והכסא גנוז בהם כתר תור' שיכתרו ישראל:

והנה מצות הבאת בכורים להוציא הארץ מקלל' לברכ' שנתקלל' עבור ששינתה מאמר הבורא שציוה ע"פ וע"י אדם נפקדה על עונה גם היא ועיקר התיקון באה"ק ע"ז אמרו חז"ל על משה שנתאווה לקיים מצות התלויות בארץ שאם הי' זוכה לזה הי' מתקן הכל. ובזה אפרש הכתוב והי' לשון שמח' דעיקר השמח' שזכו לכנוס לארץ אשר לא זכו בת משה ואהרן וכל דור דעה ועוד יותר אשר ד' אלהיך שהקב"ה מייחד שמו עליכם שהדר בחוץ לארץ דומה כו' שאין הקב"ה מייחד שמו בשלימו' אלא ליושבי הארץ ומקיימת מצותי' שמה ונותן לך נחלה וירשת' שאין לה הפסק ונקרא נחל' שהי' להם קנין הגוף בארץ ונשמותיהם הי' משורשם למעל' ראש מאת ע"ח. ומזה תבין שנחלה זו הוא דוגמת נחלה דלעילא דעיקר תכלית הבריא' הוא בשביל האדם ויטע ד' אלהים גן בעדן מקדם וישם שם את האדם אשר יצר וע"י שאכל מעץ הדעת גרש אות ה' כו' וע"י הי' כל הסיבות עד שזכו לתור' ע"ח וקבלת התור' הי' במדבר בארץ ציה מקום החושך ועיקר התור' וקיום מצותיה מצות התלויות בארץ ויזכו לבנו' בהמ"ק באה"ק ופרשתי ת"ל המדרש על הכתוב כי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל איתא במדרש מה הקב"ה כשברא את העולם עסק במטע' תחלה אף אתה ונטעתם ופרשתי דעיקר כוונת הקב"ה להביאם להארץ דוגמת קרקע מגן דלעילא לזאת נתחלק הארץ בגורל באו"ת ואיתא בזהר פ' פנחס דהגורל היא ע"ח וכל או"א מישראל נפל חלקו וגורלו בנעימים כפי חלקו בגן דלעילא בנשמת אדם וציותה התור' ונטעתם היינו ע"ח ולכן זמן הבאת ביכורים מעצרת כמ"ש ת"ל והודיעה לנו התור' שתדע שנתאווה משה לקיים מצות התלויות בארץ דקב"ה איסתכיל באורייתא וברא עלמא וכל טוב הארץ שנשתבחה א"י היא שמאירין בהם האותיו' התור' וכל האוכלים בקדוש' מאירים האותיו' התור' בשורש נשמתו ולקחת מראשית מהתור' שנקראת ראשית כל פרי האדמ' למען להעלו' פירות הארץ לעילא לעילא ולהניף אותה לע"ח דלעילא אשר תבא מארצך כתבתי ת"ל ר"ת אותיו' אמת חותמו של הקב"ה ושמת בטנא כתבתי הר"ת טנ"א אותיו' נקודין טעמים דע"י מצות הבאת ביכורים בשיר וקול תודה בשמח' וטוב לבב ולציון ברינה יעלה ולראות פני ד' להביא מנחה מפרי האדמ' ולזה צריכין להזהר להוציא הארץ מקלל' לברכ' ולתקן א"ע שיהי' בכלל אדם היושב על הכסא דאם יתקבל האדם לפני קונו והדר היא לקבל פני קונו וקדושו שהביא מפרי האדמ' מצות ותורה שס"גל ואזי יקבל ד' מנחתו מפרי האדמ' שיהי' ממש דוגמה הפירו' מע"ח מקור כשמו' ישראל והעיקר מקום הקדוש' ירושלים אמצעית א"י כמו הלב שהוא ממוצע בגוף באמצעיתו ומקום מקדשינו שהיא מכוין נגד בהמ"ק דלעילא:

ארמי אובד אבי וירד מצרימה

והנה פשט משמעו' התור' שע"י לבן גרם וירד מצרים ובאמת רש"י פירוש ועוד אחרים באו עלינו לכלותינו שאחרי זאת ירד יעקב למצרים אך פשט הכתוב שארמי גרם ירידת מצרים ועוד אמאי אמר בעת הבאת ביכורים ות"ל כבר כתבתי ואוסיף מה שחנני הש"י לחדש להוציא לאור תעלומיה דידוע עיקר הפגם צריכין לתקן אדם וחוה קין הבל והנה נקראו אבות ואמרו חז"ל אין קורין אבות אלא שלשה שהמה אבות העולם שתיקנו וחידשו מ"ב ואברהם נקרא אדם הגדול בענקים שהתחיל לתקן אדם שגרם לעשו' חסד עם כל באי עולם ולהכניסם להקדוש' ובשמו 'א'ס בראש ובסוף משם אדם 'הב' מן הבל דאמרו חז"ל הבל הציץ ונפגע ר"ל ובשם שרה אמנו ה' מן חוה ח' התחיל נח לתקן ואח"כ היתה ח' בשם יצחק ק"י מן שם קין ובשם יעקב ג"כ ק"י ונחסר עוד ן' פשוטה מן שם קין חסר נו"ן מן תיקון כמ"ש בזהר על תיקו דאמרו רז"ל חסר נו"ן מן תיקון ע"ש ובשם לבן הי' לב' מן הבל נו"ן מן קין ונתעלו ע"י הצאן צ"א הוי' אדני נו"ן פשוטה ובאו האותיו' בשמו' השבטים ראובן שמעון הנו"ן לוי הל' יהודה הד' מן אדם וא"ו מן חוה דידוע דו' נקרא אילן החיים אות אמת כמ"ש בזהר על וישם ד' לקין אות וא"ו וברחב אות אות היינו אות וא"ו ע"ש. ובלידת יהודה אמרה הפעם אודה את ד' ועמדה מלידת שנשלמו אדם חוה קין הבל והנה עיקר הבירור הי' בחוץ לארץ דשמה נתפזרו עיקר הניצוצין וצריך לבררם שם וקבלת התור' בחוץ לארץ בכדי לבא לארץ הקדוש' בתכלית השלימו' וע"ז נתבשר אברהם גר יהי' זרעך שבישרו הקב"ה על תכלית השלימו' להוציא בלעם מפיהם והקב"ה אמר לאברהם בארץ לא להם ושמה צריכין לברר אבל לאו דוקא במצרים והי' באפשרי שיתעכבו שם במקום לבן עד עת האסיף שישלמו לששים רבוא שיהי' מוכנים לקבל התור' ע"ח ובשם רחל הי' ג"כ הח' מן חוה ואמרו חז"ל שאותיו' ח"ט לא הי' בשמו' השבטים ונשאר עוד לברר הטוב מן הרע ט' טוב ח' חיים ע"ח ועל הל' אימא מגדל הפורח באויר איתא בסתרי תורה היינו הל' ובשם מחל מ"מ הל' בסיף שווה ובלאה שהוא למעלה הארת תבונה היתה הל' בראש שמה לרמז שרומז עוד למעל' ראש ולבסוף עד אין הכלי' ומלכותו בבל משלה ובשם יהודה נשלם השם ארבע' אותיו' וגמר התיקון ד' הי' בדוד הע"ה וזכה למלוכה לעולם והנה ע"י שארמי אבד אבי שהחליף משכורתו עשרת מונים שרצה להגביר על עשרה מאמרו' ועשר ספירו' דהקדוש' והוכרח לחזור יעקב קודם גמר השלימו' ולכן הוכרח לירד למצרים להשלים התיקון ומצרים משלו על כל שבעים האומו' בכדי שיאמרו שם התיקון ויזכו להתור' ע"ח. ונראה עוד לפרש ע"פ סוד התור' דיעקב הוצרך לתקן עולם השמיטה בחינת רחל ועולם היובל זה הי' תלוי בלאה ואנחנו צריכין לתקן מתתא לעילא אתעלו' הקדוש' מלמט' למעל' ולא להוריד להקדוש' מלמעל' למטה בלבד לעשו' התיקון למטה ולזה רמזו חז"ל מעלין בקודש ולא מורידין [עיין בסדר חנוכה מה שפרשתי שם הש"ס בע"ה]. והנה יעקב עבד ברחל לתקן עולם השמיט' ולא כיוון ללאה עולם היובל ואח"כ הוכרח עוד לעבוד שבע שנים לתקן עולם השמיטה ע"ש בזהר ובמ"ש ת"ל ובצאתם ממצרים זכו לספור ספירה ונחשב להם יום לשנה שזכו בחמשים יום לתקן היובל עלמא דחירו' עולם התשוב' גמר הבירור ומצוה לממני יומי ומצוה לממני שבוע לתקן שמיטה ויובל והנה ארמי אבד אבי שהי' באפשרי ליעקב לתקן מתתא לעילא עולם השמיט' ולהעלו' למעל' ראש לתקן עולם הבינ' וע"י זה שלא עשה התיקון כסדר הוכרח לבא למצרים לתקן שמה להעלו' למעל' ראש לתקן שמיט' ויובל עולם הבינה חירו' כמ"ש בחידושי רחל בתו באה עם הצאן אשר לאבי"ה כ"י רע"ה הי"א ס"ת שם אהי' שתעלה לעולם הבינ' ואם הי' מתקן מתתא הי' יוסף הבכור דשמו מורה שזכה למדת יסוד שעול' שמו ששה שמו' הוי' שמדת יסוד כלול מששה מדו' מחסד עד יסוד לשמירת הבני' צריכין לשלימו' הששה מדו' מדת חסד להשפיע ומדת גבורה להתגבר על יצרו ותפארת גופו היינו השיעור קומה יהי' לשם ולתפארת לקבל עליו עול מ"ש על כל פרטי אביריו:

איתא בש"ס כל הנותן דורון לת"ח כאלו הקריב בכורים דבכורים אין בהם אכילת מזבח ובעי תנופה וזיכין משלחן גבוה ונראה דלכן נסמכ' פרשה זו למלחמת עמלק דע"י בכורים נעשה תיקון גדול ע"י תנופה להמליכו בשו"א וארבע רוחו' העולם ומכל הקרבנו' נהנין גם החיצונים מן החלבים כו' וכאן הי' תיקון לשם ד' בלתי לד' לבדו כמו בק"ש וקודם ק"ש מזכירין ברמז ג"כ מחיית עמלק באהבה רבה שיהי' השם והכסא שלם. ארמי אבד אבי וירד מצרימה הנה ת"ל כבר פרשתי. והנה נראה דכל מה שנעש' בלאה להקדים קודם רחל הכל הי' סיבה מאת ד' כמ"ש בזהר ות"ל כתבתי בזה דבר נפלא בע"ה שבליל פסח התיקון הנעש' במדת רחל וע"ש:

ונרא' בע"ה דנגזר גירות בברית של אברהם סתם בארץ לא להם והי' דיו בגירו' זה שיעקב ישלים התיקון שם להשלים ששים רבוא מישראל אלא שיעקב לא רצה להתעכב שם כמו שאמר יעקב והחליף אח משכרתי עשרת מונים כמו שכתוב בתרגום ובזהר דמשמעו' הענין שרצה יעקב לעשו' התיקון בכל העשר ספירו' דהקדושה נגד העשרה מאמרו' שבהם נברא העולם ולכן רצה להתגבר עליו בעשרה כתרי דמסאבותא וע"י שלא השלים שם התיקון בשלימו' נתגלגל הדבר וירדו למצרים ויגר שם במס' מעט ויהי שם לגוי גדול עצום ורב ושמה ע"י העשר מכות נתבטלו העשרה כתרי דמסאבותא ונתעלו העשרה דקדושה והבן:

הנה בכניסתן לארץ נצטוו ישראל להביא את העומר דידיע דעיקר כוונת הבורא לבריאות העולם שו"א ומסקינא במדרש ששניהם יחד נבראו קורא אני עליהם ועמדו יחד ובראשית הבריא' הקדים שמים לארץ ובסוף תיקונם כתוב ביום עשות ד' אלהי' שם מלא הקדים ארץ לשמים ללמד לעם קרובו דרכי העבוד' איך לעבדו בירא' ובאהב' דירא' הוא מפתחות החיצונים לקבל עליו עמ"ש ללבוש לבוש מלכו' וחותם המלך להיות נרשם שהיא מעבדי דמלכא שידעו ישראל שהם עבדי' ומצוים ועומדים לקבל עול מלכותו על כל פרטי אבריו וגידיו ונגד כל אבר וגיד יש מצו' בתור' ומכללו' התרי"ג מצו' נשפע על כל כללות האברים והגידים וע"י שנפתחו למו שערי אורה מפתחו' החיצונים ליעול בהיכלא דמלכא וזוכה להתקרב לראות כבוד המלך מלכו של עולם נכנס בלבבו אהבת המלך בכל פעם ועת יותר ויותר עד שזוכה למסור נפשו על קדושת שי"ת וזוכה לדבק שורש נשמתו למעלה ראש ולהיות האדם השלם שנברא בצל כמו האדם דלעילא היושב על הכסא רם ונשא ומתחל' העבוד' האדם ממשיך מוחין דהיינו הארה הקדוש' לעבודתו יתברך משמות אלהי' שלשה שמות אלהי' שעולם 'ח'ר'ן ולכן בא מזה כעס וחרון ועצבות וכאשר האדם ישים זאת על לבבו להסיר חרון אף וכעס ויתחזק בעבודת ד' ויבקש עזר וסעד ויקבל על עצמו טהר' ופרישו' ועוסק בתור' בתמימו' בלי שום פני' וגאות ואזי זוכה להמשיך לנשמתו לשכון במוחו שמות הוי' ואהי' ואם זוכה יותר ממשיך הוי' במילואים וכן שמות אהי' בהמילואים ונתמלאים בשפע רב בהתלהבו' להבת רשפי אש שלהבת י"ה שם יוד ו"ה והם הנקראים מוחין דאבא ואימא כמו ילד תינוק הנולד מתחל' נולד ונוצר מכח אב ואם והקב"ה נופח באפי נשמת רוח חיים וכפי אשר יגדל ויונק משדי אמו יש לו שכל קטן וכאשר הולך וגדול נגדל השכל עמו וכאשר מתחיל לדבר אביו מלמדו תורה זוכה שמוח הבן נמשך ממוח האב כ"כ יש להנשמה אב ואם כמאמר הכתוב בי"ה ד' צור עולמים ודרשו רז"ל דבשם יוד ו"ה ציור עולמים עולם הזה ב"ה כמאמרם ז"ל בהבראם ב"ה בראם ועוה"ב נברא ביוד וה"י נקרא חכמ' ו"ה בינה והאציל מן החכמה ל"ב נתיבו' פליאו' חכמה והם ל"ב אלהי' דמ"ב:

ובינה פתח חמישים שערים ובכדי שהאדם השלם ההולך בדרכי ד' ותורתו משתמרו' בקרבו יוכל לעמוד בסוד ד' להתחיל במאזנים לעלות לשקול בפלס מעגל דרכיו להטות נפשו מדרך רעה וציה לדרך השכל לעשו' הישר והטוב לגמול חסד עם האכסני' העלוב' האביונ' התיאיב' לכל שנתגדל' על שלחן אביה ואמה ומפתם פת קודש תאכל ונתגרש' מבית המלך כבודה בת מלך פנימה ועולם חשך בעדה שמצפת לשלחן אחרים ומושתוקק' להאיר' באור תורה ונר מצוה ולהשביע נפשה מיינה של תורה וכאשר נפתח להאדם פתח השער ראשית חכמה יראת ד' כמו שמפרש בת"ז דנקרא ראשית חכמה דהוא ראשית לעלות לחכמה ובאמת נקראת ג"כ חכמה זעירא חכמות שלמה שנשפעת מחכמה העליונה כמאמר הכתוב ד' בחכמה יסד ארץ דמדת מלכות יראת ד' נקראת ארץ ובזהר באבא יסד ברתא ויוכל לעלות למעלה ראש ולהמשיך משם שפע קדושה למ"מ וזה הראה הקב"ה ליעקב במראה הנבואה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהי' הם המלאכים הנבראים מלימוד התורה ומועשי המצות עולים עם הנשמה נשמת האדם ויורדים בו היינו עמו שעולים עם האדם ויורדים בו וסייעו לתורה ולעבודה תמה וזוכה לעמוד בסוד הבריאה מעשה בראשית לחכמה ובינה ודעת ד' בחכמ' יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו וזוכה למלאות הלבנה להאירה ולקשטה ולהכינה כמו שזכה יעקב שקראה בית (בית אל) בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן ובדעת חדרים ימלאו וזכה יעקב ויצוק עליה שמן שנקרא קדש וכאשר האדם השלם זוכה לחדש מ"ב בהתחדשות שכל ומוח הנשמה בכל יום יהי' בעיניך כחדשים שמחדש בתורתו שמים החדשים והארץ החדשה וזוכה לעלות הגוף להיות שוה להנשמה להשוו' הארץ שממנה נברא גוף האדם להנשמ' ואזי משתעשע הקב"ה בהארץ שזכתה במעל' נפלאה כל כך וצפה והביט לתכליתם של הצדיקים הקדים ארץ לשמים ואברהם הוא הכיר את בוראו תחלה אמר אלהי השמים כו' ואמרו חז"ל עד שלא הרגלתי את שמו בפי הבריות הי' נקרא אלהי השמים ועכשיו שהרגלתי שמו בפי הבריות נקרא ג"כ אלהי הארץ ויעקב זכה לחבר שו"א זכה לראות סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה וזכה בארץ לשער השמים שידע עתה שזכה לעבודה חדשה בתוספת נשמה חדשה קדושה שזה היא שער השמים דרך לעלות לראש וידר נדר שרצה לקשור נשמתו בבינה "נדר נון שערי בינה אם יהי' אלהי' עמדי ושמרנו בדרך הזה לשמור נשמתו שלא תפגום בבית לבן בחוץ לארץ ארץ עמים שגזרו על אוירה טומאה ונתן לי לחם לאכול לחם קדוש משלחן דלעילא לחם הפנים ובגד ללבוש היינו אורות מקיפין ושבתי בשלום אל בית אבי היינו אביו דלעילא אב לאבהן חכמה עליונה ואמר בשלום דכתיב ויבא יעקב שלם ודרשו חז"ל שלם בגופו שלם בממונו ושלם בתורתו ויעקב ביקש יותר שלום עם ואו אילן החיים אות ואו אות אמת תתן אמת ליעקב ומצינו בתורה בפ' בחקותי בריתי יעקוב בתוספת וא"ו אות אמת והי' ד' לי לאלהי' שיזכה להמשיך לנשמתו שמות הוי' רחמים ולחבר שני השמות הוי' אלהי' וכל מה שתתן לי עשר אעשרינו לך לעלות מ"מ סוד המעשר מתבואות הארץ י' משם אדני למעלה ראש שם יוד חכמה יוד מן הוי' תרומת מעשר מעשר מן המעשר אדם עולה שם מ"ה הוי' במילוי אלפין וידוע דשלש' אותיות הראשונים משפיעים לה' אחרונ' מלכו' והנה הגשמים אין יורדין אלא ע"י תפילות הצדיקים כמאמר הכתוב כי לא המטיר כו' ואדם אין לעבוד את האדמה ואמרו חז"ל שעמדו על פתח הקרקע ולא צמחו עד שנברא אדם וביקש רחמים על המטר וירדו אבל הטל אינו נעצר כי אי אפשר לעולם להתקיים בלא טל דה' אחרונה מקבלת השפעתה מאותיות השלשה הראשונות במילי אלפין עולה טל וכאשר חטאו חוה ואדם ומנעו שלא ישפיעו הג' הראשונות לה' אחרונה ולכן נתקללו בל"ט קללות ונתקללה הארץ בעבורם ויש עשרה מלאכות עד שנגמרה הלחם לאכול להוציאה מקללה לברכה וציונו על מצות חלה דהאדם הי' חלתו של העולם דחלה נקרא תרומה דתרומה נקרא קודש וישראל נקראו קודש ישראל לה' ראשית ותביאתה ונח התחיל לתקן זה ינחמינו כו' ותיקין כלי מחרישה דלא גמר התיקון לפי מאמר חז"ל סחטה ענבים ונתנה לו ונח נטע כרם כו' וע' בזהר בזה והאבות עסקו בתיקונו של עול ואמרו חז"ל אין קורין אבות אלא שלשה שהיה אבות העולם לחדש מ"ב ואמרו חז"ל שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם ובמצרים נצרפו כצרוף הכסף ונבחנו כבחון הזהב ויצאו מזוקק שבעתים היינו שבע פעמים שבע שנתעל' מן מ"ט ש"ט להעלות משם נצוצי הקדושה ונתעלו לנון שערי דקדושה ובליל פסח לילה כיום יאיר אורות עליונים מוחין קדישין לצאת לחירות כפי המבואר בכוונת ליל פסח והנה בליל פסח בכדי לצאת ממצרים מעבודת לחירות מאפילה לאור גדול נשתנה ליל זה להכניס המוחין סוד נשמה שלא כדרך שמתחל' בא קטנות השכל ואח"כ נתגדל בגדלו' השכל שממשיך נשמה משמות הוי' ב"ה וב"ש ובליל פסח נשתנה הסדר שהמשיך הקב"ה גדלות השכל קודם הקטנות דהיינו כמ"ש שהמשיך שמות הוי' ואהי' קודם שמות אלהי' בכדי שלא יגברו כח הדינים הקשים וימתקו והמשיך מקור החסד והנה יש להבין דהנה הכוסות רומזים למוחין מצד אימא כמ"ש לעיל ואנו שותין שני כוסות להמשיך מוח חכמה ובינה דאימא ואח"כ אנו אוכלין המצה כל השלשה מצית נגד מוחין חכמה ובינה ודעת דאבא ומפסיקין בין הכוסות וממשיכין הדעת דאבא החסדים והגבורות ביחד והכוסות אנו שותין אחר כך שני כוסות להמשיך דעת דאימא ונחלקין לשני כוסות חסדים וגבורו' דאימא. והנראה בעזרת השם דכל עיקר גלות מצרים היה שנפגם הדעת על ידי עץ הדעת טו"ר ובבדי לברר הטוב ולהוציא הנשמו' שנכללים מצד הטוב נתבררו ששים רבוא כשמו' ולכן נקראים כל הדור ההיא דור דעה ומשה הי' הדעת הטוב כלול מכל הששים רבוא הנשמו' והיין הוא התיקון כמאמר חז"ל סחטה ענבים ונתנה לו ויין רומז לאימא בינה דשם היין המשומר בענביו ומינה דינין מתערין דאית יין שהביא יללה לעולם ולכן המשיך מתחלה מוחין דאימא ח"ב דקודמו' ויען כי הדעת דאימא דינין מתערין מינה ולכן צריכין להמשיך מוחין דאבא ע"י המצה לתקן החטה למ"ד עץ שאכל אדם חטה היתה אות ח' ראש לאותיו' חכמה ט' טוב ק"ט עולה טוב להמשיך טוב דשם הדעת ר"ת "את "השמים "ואת "הארץ עולה טוב לה' אחרונה וממשיכין ח"ב וגם הדעת דאבא דידוע דיסוד אבא מגרש כל החיצונים וממשיכין ביחד החסדים והגבורו' דהם כלולים ביחד ביסוד אבא והוא סוד שי"ן של תפ לין בשלשה ראשין וידוע להכניס המוחין לז"א ע"י יסוד אימא ויוצאים משם הם נחלקים לשנים סוד שי"ן של ארבעה ראשי"ן ולכן דכיון דכבר המשכנו גם הדעת דאבא ממשיכין גם הדעת דאימא ויען כי בדעת דאבא הי' כלולין ביחד החסדים והגבורות והגבורות נמתקו בהחסדים לזה אנו ממשיכין ע"י השני הכוסות חסדים וגבורות דדעת דאימא שכבר נמתקו כב הגבורו' ונתגרשו כל החיצונים המעיקין. ולהתיישב המוחין קדישין במוח דז"א נחלקין לשנים ומתיישבים במוחא דז"א בארבעה חללי דגולגלתא נגד ארבעה פרשיות שבתפלין והנה בלילה הראשונה האיר לנו הקב"ה אור גדול וזכינו לטל אורות עליך כמו שהטל החיצון אינו נעצר לעולם והיא בא על ידי שמתיחדין האורות העליונים שמות הקדושים הוי' אהי' שנקראים אבא ואימא שם י"ה כ"כ זוכים אנחנו לטל פנימי פנימיות או"א שנעצר בסוד נשבע הקב"ה שלא יכנוס בירושלים של מעלה עד שיכנוס בירושלים של מטה הכוונה שיתייחדו שמות הוי' אדני ז"א ומלכות סוד י"ה ומשם באים הגשמים וצריכין להפילות ב"א שיתעוררו הצדיקים בכח מעשיהם הטובים וע"י הגשמים מתעוררי' פנימיו' או"א היינו טל פנימי וביום א' של חג המצות בכדי להאיר לנשמו' ישראל זוכים אנחנו למוחין קדישין וטל פנימי ות"ל הארכתי בזה בחידושיי בע"ה שנתקנו הל"ט קללות ונתהפכו לטל של ברכה והמצרים עבדו למזל טלה בכח הל"ט קללות שנתקללו כו' ע"י זה המשיכו לישראל וכנ"י ה' אחרונה לגגו' מצרים אותיו' טלה ואח"כ כשהאיר הקב"ה לישראל והמשיך טל של ברכת אותיו' יוד ה"ו לה' אחרונה להשלים שם מ"ה אדם היושב על הכסא נהפך טלה להקדושה להראו' הנס והפלא שע"י שהיה עובדים למזל טלה וקשרו לישראל שיהיה ברשותם בכח מזל זה נתהפך ואדרבא בכח זה יצאו ממצרים ועשה בהם שפטים ובאלהיהם ולקחו ישראל שה לפסח ככתוב בזהר וזכו לאורו' עליונים טל פנימי וכתר עלה מ"מ רחל וזכ' אסתר ותלבש אסתר מלכו' ואמרו חז"ל שלבשה רוה"ק דתמן אמר אלהיהם ישן הוא כמ"ש בפרי ע"ח שהיה סמוך לבנין הבית היה בסוד שינה בכדי להמשיך מוחין חדשים למ"מ ואחרי שזכתה אסתר כמ"ש ת"ל לכתר מלכו' מדת כתר לבד נקודה העיקרי' ואח"כ זכתה ע"י שעשו תשובה וקבלו התורה מאהבה זכתה ותלבש מלכו' התשעה מדות שנגרעו ממנה ולזה אמרה למלך וביקשה על מחר שתעשה סעודה כי ידעה שתבא עת דודים שיתעורר מהשינה וכן היה בלילה ההוא נדדה שנת המלך ודרשו חז"ל שינת מלכו של עולם עת קציר' העומר להכרי' כל החוחים והקוצים הסובבים את השושנה העליונה והעת עם תנופו' העומר להעלו' פרי הארץ ללחם מן השמים למקור הקדושה שמשם ירד המן כמ"ש בזהר מאתר דעתיקא קדישא ולכן לא ירד בשבת שנשמת ישראל לאתר דעתיקא ומוציאין את הארץ מקללה לברכה וזכה מרדכי שיצא בלבוש מלכו' ועטרת זהב גדולה אורות עליונים ובכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים להרגיש בנפשו החסרון בנשמתו שאין העולמות העליונים על תקונם ולצעוק אל ה' כמו שצעקו בני ישראל במצרים על גלות השכינה ונשמותיהם שהיה משועבדים לפרעה ולמצרים ולהרגיש בליל יציאת מצרים הרגשה הרגשת הקדושה עת גאולה ואמוחז"ל שעוגות שהוציאו ממצרים טעמו בהם טעם מן ואמרו חז"ל לא ניתנה תורה אלא לאוכלי מן הכוונה שעיקר בריאת האדם היה בג"ע לעבדה ולשמרה במ"ע ול"ת וע"י שאכל עה"ד טו"ר גרשו משם פן יאכל מע"ח והתורה נקרא ע"ח וכל זמן שלא הוציאו להארץ מהקללה שנתקללה גם היא לא יכלו לטעום מפירות הארץ שע"י זה לא יכלו לטעום מהתורה שנקראת ע"ח ולכן הוריד הקב"ה מן לחם מן השמים ובזה מובן אשר קטרגו המלאכים ואמרו אשר תנה הודך על השמים דבאמת שו"א יחד נבראו וע"י התורה שבאותיות התורה נבראו שו"א כמאמר חז"ל ואהי' אצלו אמון אל תקרי אמון אלא אומן שהתורה אומרות אני הייתי אומנתו של הקב"ה קב"ה איסתכל באורייתא וברא עלמא וא"כ למה קטרגו הא לכך ברא הקב"ה את העולם וברא את האדם בכדי שיתן התורה שיחבר שו"א והגוף מהארץ והנשמה מן השמים ויתחברו ויתחדשו שו"א ולמ"ש מובן שעיקר מה שקיטרגו הי' הא עדיין לא יקיימו מצות התלויות בארץ להוציא הארץ מקללה לברכה וא"כ תנה הודך על השמים ואמר הקב"ה למשה אחוז בכסא כבודי שמשם נחצבה הנשמה ויראו שמשה מעלה גופו לשורשו של הנשמה והשיב התשובה שהתורה תבלין להיצר הרע שע"י היצר הרע שבוער בקרבם ע"י חלאת טומאת מצרים והתורה מסייע להתגבר עליו ומשם שמחה של מצוה ע"י היצה"ר ונתגדל שמו של הקב"ה ועוד י"ל שקטרגו המלאכים דכיון שישראל אוכלים את המן שאמרו חז"ל לחם אבירים אכל איש וע"ז אמרו חז"ל לחם שמלאכי השרת ניגונים ממנו וא"כ יכולים ליסבול שיתן התורה בסוד נשמת התורה ולא פשט התורה לעשות ציצית וכדומה שיקיימו ברוחניות וע"ז השיב מ"ר כלום למצרים ירדתם כו' יצר הרע יש ביניכם ולכן ההכרח ליתן התורה בפשטות וע"י שיקיימו מצות ה' יתקנו למעלה בכל העולמות העליונים ונזכה לחדש שמים החדשים והארץ החדשה:

והנה מ"ש למעלה דמחג עד חנוכה מביא ואינו קורא נראה בעה"י לתת טעם לשבח הא הבאת בכורים עד חנוכה למה מהחג עד חנוכה מביא ואינו קורא ונראה הטעם דבחג ציוה הקב"ה להביא ארבעה מינים פרי ע"ה ושאר המינים וסובבים המזבח ומרצים על המים ומנענעים עם ארבעה מינים לארבעה רוחות העולם ולשמים וארץ וא"כ מצוה זו גדולה יותר ממצות קריאת בכורים כנבע"ה:

גם מש"ל סמיכות ביכורים למחיית עמלק נראה בפשיטות דמצות הבאת ביכורים להוציא הארץ מקללה לברכה השמים כסאי והארץ הדום רגלי וצריכין למחות זכר עמלק שיהיה השם והכסא שלם ואז יהי' והארץ הדום רגלי וסמך לפרשה זו פרשת מעשר ג"כ לטעם וכוונה זו להוציא הארץ מקללה לברכה ולהעלות יוד לאדני יראה תתאה מלכות עד יוד הוי' יראה עילאה והבן:

הרמב"ם ז"ל מהלכות בכורים (פ"ד ה"ג) וז"ל הגר מביא וקורא שנאמר לאברהם אב המון גוים נתתיך הרי היא אב כל העולם כולו שנכנסין תחת כנפי השכינ' ולאברהם היתה השבועת תחלה שירשו בניו את הארץ עכ"ל ובמשנה למלך כתב וז"ל ותמיה לי דאף שיכולין לומר לאבותינו מ"מ כיון שלא נטלו חלק בארץ אינם יכולין לומר אשר נתתי לי ורבינו עצמו כתב בסוף מעשר שני דגרים אינם מתוודין מפני שאין להם חלק בארץ. ומביא תירוץ בשם מהר"י בן חביב משום דגבי בכורים לישנא דקרא אשר נשבעת לאבותינו לתת לנו ולעתיד לבא יקחו חלק בארץ ולי אכתי צ"ע דהא כתב הרמב"ם הלווים מביאין וקורין דיש להם ערי מגרש ולמד זה ממשנה דמעשר שני דאמר ר' יוסי דהלווים מתוודין דיש להם ערי מגרש ובאמת דאם נימא דסברת הרמב"ם דגרים היא מכח שיהי' להם חלק לעתיד תקשי הא הלווים יטלו ג"כ חלק לעתיד והי' לו לבאר זה. והנה בלא זה הניחו בקושיא דאיתא בגמרא מכות פרק אלו הן הלוקין (דף י"ט) אמר רב אשי דאיכא בכורי הגר דבעי למימר אשר נשבעת לאבותינו ולא מצי אמר. וגם סתם משנה שם דגר מביא ואינו קורא ואיך פסק הרמב"ם כהירושלמי והנרא' בע"ה דיש לדקדק אמאי אמר ר"א דאיכא בכורי הגר דבעי אמר כו' ולא מצי אמר. הא איכא כמה דרכים דמביאין ולא קורין נשים מביאין ולא קורין ואמאי נקט גר בדוקא ותו שאי הוי ס"ד דמוכיח מדלא נקט אלא שאני ביכורים דבעי הנחה ולא נקט ג"כ דבעי קריאה ומוכיח מזה דקריאה לא מעכבה הא שפיר יש לדחות כמו שדח' רב אשי דלא פסיקא לי' קריאה דיש מביאין ולא קורין ומאי חידוש ר"א. ולכן נראה לומר בע"ה דקריאת הגר תליא בזה אם נימא דהקריאה אינה מעכבת וא"כ הגר כיון שקצת שייך בשבח זה שקנה קרקע באופן שנתחייב להביא ביכורים ונהנה משבח הארץ ומפרותיה ואברהם הי' אב המון הנכנסין לכנפי השכינ' וארץ ישראל מוחזקת לנו מאבותינו ויכול לומר לאבותינו אע"פ שאבו' הם שלשה ודוקא אברהם אב לגרים מראה דזה הי' כוונת הרמב"ם ז"ל שכתב ולאברהם היתה השבועה תחלה כו' וכיון שעל אברהם יכול לקרוא דיו בזה. ויוכל לקרות שבח והודיה ולומר אשר כשבעת לאבותינו ואע"פ שעיקרה הקריא' שייך לבני ישראל ולהם שייך לומר לתת לנו והגר אינו קורא כהלכה מ"מ כיון דבישראל אינו מעכב ג"כ והיא שבח והודיה יוכל הגר לקרות ג"כ אבל אם נימא דהקריא' מעכבת פשיטא דצריכין לקרות כהלכה ודוקא בני ישראל קורין אבל הגר אינו קורא כיון שאינו קורא כהלכה. ובזה ניחא בע"ה דסתם משנה במס' מכות דהקריאה מעכבת דסתם משנה לטעם זה דגר אינו קורא אבל להלכה דקיי"ל דהנחה מעכבת וקריאה אינו מעכבת ולהכי פסק בירושלמי דהגר קורא ג"כ:

ולפ"ז נפרש דחידוש ר"א לדחות דמוכיח מזה דלא נקט קריאה מוכיח דהקריאה אינו מעכבת ולסברתו הגר קורא ג"כ ודחי ר"א אדרבא דנימא דבישראל מעכב הקריאה ובגר דבעי למימר אשר נשבעת לאבותינו לשון דבעי למימר היא מיותר לכאורה דדיו הי' לומר דגר לא מצי אמר כו' ולכן נראה לפרש לשון דבעי למימר הכוונה שמוכרח לומר לא דרך שבח לחוד אלא דמעכב ולא מצי למימר כיון דהוא דרך חיוב והקריאה מעכבת לא מצי למימר וכן דחה דרך דחיה ובאמת להלכה קיי"ל דהקריאה אינה מעכבת מצי שפיר הגר לקרות. וניחא לפרש כן בכדי שלא יפלגו תלמוד בבלי עם הירושלמי דלהלכה קריאה אינה מעכבת והגר קורא והשתא ניחא דנקט ר"א דוקא גר דשייך בקריאת ויכול לומר לאבותינו דרך שבח אלא היכא דהקריאה מעכבת לא מצי למימר וכמ"ש ת"ל ויש לחלק בין ביכורים למעשר דביכורים אומר דרך שבח והודיה אשר נשבעת לאבותינו ואברהם לתת לנו דמוחזקת לאברהם דלא נטלו גרים חלק מטעם יצחק ויעקב ולשון אשר נתת לי אומר על ראשית פרי האדמה ויתפרש אשר נתת על הפירו' אבל במעשר אומר השקיפה וברך כו' ואת האדמה אשר נתת לנו והגרים לא נטלו חלק בארץ ולמ"ש ניחא דסתם משנה דמס' ביכורים דאמרו גר מביא ואינו קורא אזלי כפי סתם משנה במ' מכות האוכל ביכורים קודם קריאה לוקה וא"כ שייכי הקריאה להבאת ביכורים ולבני ישראל נוחלי הארץ ניתנה המצוה שיביאו ביכורים ואינם ביכורים עד שיקרא ומעכבת המצוה וכמו שהמצוה נצטוו נוחלי הארץ כמו כן הקריאה דוקא נוחלי ארץ וגר אינו קורא ובגמרא שם במס' מכות אמר רבה ב"ב חנה זו דברי ר' עקיבא סתימתאה אבל חכמים אומרים ביכורים הנחה מעכבת קריאה אינה מעכבת שפיר יש לומר כמו שפסקו הלכה בירושלמי דגם הגר יכול לקרות דרך שבח כמ"ש ה"ל ודברי הרמב"ם ז"ל נכונים וברורים בעה"ש.

ובכ"מ כתב וז"ל מה שפסק הרמב"ם דגר מביא וקורא דכן פוסק בירושלמי הלכה כר' יהודה דאמר הכי ומ"ש הכ"מ שלאברהם היתה השבועה תחלה כתב לתרץ דלמה לא נטלו גרים חלק בארץ דהשבועה היתה קודם כו' והדברים תמוהין שיכתוב טעם דלמא לא נטלו גדים חלק בארץ תלא נתחלקה ליוצא מצרים ובימי משה לא קיבלו גרים שנתגיירו מפני גדולת ישראל. והנראה בע"ה דבמשנה למלך מביא קושיא בשם כפות תמרים ז"ל דהרמב"ם עוסק בוידוי מעשר דגרים אינם מתוודין דאין יכולין לומר הארץ אשר נתת לנו כאשר נשבעת לאבותינו עי"ש דמתרץ דבבכורים אומרים אשר נשבעת לתת לנו להבא ולעתיד יטלו חלק בארץ ע"ש שדבריו נכונים. אלא שסתומים דהודאה שמביא ביכורים ועתה אין להם חלק בארץ והנראה בע"ה להוסיף דא"י קיי"ל להלכה דמוחזקת לנו מאבותינו ולאברהם הבטיח הקב"ה עשר עממין ולא ירשו אלא שבעה ולעתיד שנזכה להוריש עוד השלשה יטלו הגרים ג"כ. ומעתה מוחזקת להגרים ג"כ מאברהם וחשב כאלו יש להם חלק עתה דלשון לתת לנו קאי על השלשה ג"כ וכתב הרמב"ם לתרץ שלא תקשה הלא ליצחק וליעקב הבטיח הקב"ה הארץ ולזה כתב ולאברהם היתה השבועה תחלה דיצחק וליעקב לא הבטיח בפרטו' ובכללו' הארצו' האל וקאי על שבעה ולאברהם היתה השבועה על השלשה שיטלו הגרים גם כן ומוחזקת להם מאברהם כ"ב בע"ה:

שם הלכה י"ג וז"ל המביא ביכורים מאחר חג הסוכות ועד חנוכה אע"פ שהפרישו קודם החג מביא ואינו קורא עכ"ל ותמה בכ"מ מהא דאלו הן הלוקין אמר ר' אלעזר א"ר הושיעא הפריש ביכורים קודם החג ועבר עליהם החג ירקבו ומתרץ דדחו הלכה זו דהטעם כיון שהי' ראוים לקריאה ומעכבת בהם מפני שאינו ראוי לבילה ולהלכה דאם שגרן ע"י שליח ומת שליח בדרך מביא ואינו קורא כו' ע"ש בכ"מ. ועדיין צ"ע אמאי דחו הלכה מפורשת ונראה להוסיף בע"א דמתחלה איתא אמר ר"א אמר ר' הושיעא בכורים הנחה מעכבת קריאה אינו מעכבת ופריך בגמרא ומי אמר ר"א הכי והא אמר ר"א א"ר הושיעא הפריש בכורים קודם לחג ועבר עליהן החג ירקבו מאי לאו משום דלא מצי למיקרי עליהן ואי ס"ד קרייה אין מעכבת בהן אמאי ירקבו ומשני מפני שאינם ראוים לקריאה כדר' זירא דאמר ר"ז כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו וכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבות בו ואח"כ איתא רבי אחא בר יעקב מתני לה כדר' אסי א"ר יוחנן בכורים הנחה מעכבת בהן קריאה אינו מעכבת (פרש"י ד"ת מתני לה והא דר"א א"ר הושיעא כדרב אסי אמר ר"י דרב אסי אמרה משמיה דר"י) ותפיס הרמב"ם לשון אחרון דלא אמרו ר"א ב"ר הושיעא ולפי"ז ניחא לומר דהסוגיא אינם סותרות זא"ז די"ל דטעם דר' אלעזר אמר ר"ה דאמרו ירקבו דס"ל כסתם מתניתן דהקריאה מעכבת והי' ראוים ליקרות שהפרישן קודם לחג ולכן ירקבו אבל להלכה דקיי"ל דקריאה אינה מעכבת ולכן קיי"ל כסוגיא דמסכת גיטין דאפילו הי' ראוים לקריא' מתחל' אעפ"כ קריא' אינ' מעכבת ואע"פ שעתה אינם ראוים לקריאה אעפ"כ אינו מעכב כ"נ נכון בס"ד:

איתא בגמרא מס' גיטין ס"פ השולח וז"ל א"ר יוסף אי לאו דאמר ר' יוחנן קניין פירות כקניין הגוף דמי לא מצא ידיו ורגליו בבית המדרש דא"ר אסי אר"י האחין שחלקו לקוחות הן ומחזירין זה לזה ביובל ואי ס"ד לאו כקנין הגוף דמו לא משכחת דמייתי ביכורים אלא חד בר חד עד יהושע בן נון עכ"ל הגמרא ומש"ס זו תמהו על הרמב"ם בפ' י"א מהלכות שמיטה ויובל דפסק האחין שחלקו כלקוחות הן ומחזירין זל"ז חלקו ביובל ופוסק קניין פירות לאו כקניין הגוף וכן כתב להדיא בפרק ד' מהלכות בכורים (ה"י) ונראה לתרץ בע"ה דהנ' להלכ' קיי"ל כר' הושיעא דבדרבנן יש בריר' ונרא' מדברי הרמב"ם מהלכות גירושין (בפ"ג ה"ד) יתר על כן אמר לסופר כתוב ואיז' שארצ' אגרש כו' ה"ז ספק גירושין עכ"ל וכ' בכ"מ דכיון דקיי"ל דבדרבנן יש בריר' משמע דמאי דאמרינן בדאורייתא אין בריר' היינו משום דלחומרא אין בריר':

אבל לקולא לא אמרינין אין בריר' ולפכך הוי ספק מגורשת והנה מבואר דהרמב"ם ס"ל דמאי דקיי"ל ספיקא דאורייתא לחומרא היא מדרבנן שרבנן החמירו בדאורייתא להחמיר בספק ונמצינו למידן מאי דקיי"ל וכן דפוסק הרמב"ם האחים שחלקו מחזירין ביובל היינו לחומרא משום מצות יובל משום ספק והיא רק מדרבנן שהחמירו בספק תורה אבל מדאורייתא ספיקא לקולא ואין מחזירין ביובל ולפ"ז ניחא דאחים שחלקו חייבים להביא ביכורים ומביאים וקורין דהא אינם צריכין להחזיר מדאורייתא. וכיון דמדאורייתא אין צריך לחזור לעולם נמצא שפיר מחויב מן התור' בבכורים ויכול לקרות אשר נתתי לי:

ורבנן החמירו משום מצות יובל ולא לפטרו מביכורים דמחויב מן התור'. לכן כתב הרמב"ם ומחזירין זל"ז ביובל ולא תבטל חלוקתן מכמות שהית' כיון דהא דמחזירין היא מספיקא ולמה יבטל חלקותן משום ספיקא דאין בריר' דילמא הוברר להם כל אחד חלקו ולמה יבטלו חלקותן מספק אבל ר' יוחנן דס"ל במס' ביצה דאפילו מדרבנן אין ברירה וכן ס"ל לר' יוסף בפ"ג דמסכת ערבין דאפילו בדרבנן אין ברירה א"כ במה שאמרו אין בריר' הוי בוודאי אין בריר' ולא משום ספיקא ומה דאמר רב אסי ור"י דאחין שחלקו מחזירין זל"ז ביובל הוי משום וודאי ולכן כ"ל לר' יוחנן במסכת בכורות ס"פ יש בכור תבטל מחלקותן שהחלוק' בטל' לגמרי כיון דאין בריר' ולא הוברר כלל לכן תבטל לגמרי ולכן א"ר יוסף או לאו דאר"י קניין פירות כקניין הגוף דמי לא מצא ידיו ורגליו בבה"מ אבל הרמב"ם דפסק דהא דמחזירין זל"ז ביובל משום ספיקא דלמא אין בריר' והרמב"ם פוסק דספיקא דאורייתא מן התור' לקול' וא"צ לקיים מצות יובל מן התור' ולהחזיר ולכן שפיר מביא בכורים דמביא וקורא כן נראה לתרץ דברי הרמב"ם ז"ל בס"ד:

כי תכלה לעשר הכוונה כמ"ש ת"ל שהכל מורה על ענין א' להוציא הארץ מקללה לברכ' מתחל עושה תיקון גדול מומר שעורים בפסח מעצרת עד החג הבאת ביכורים ואח"כ מפריש תרומה לכהן ואח"כ מעשר ללוי מה שבנמצא בהתביא' קדוש' גדול' לכהן ומעשר ללוי והלוי מפריש מעשר מן המעשר נקודה פנימיות לכהן ואח"כ זוכה להפריש מעשר שני ולאכול בירושלים ואחר שזוכה שני שנים נגד ח"ג ימין ושמאל העולם זוכה בשנה השלישית ליתן מעשר עני לחבר ימין ושמאל החוט המשולש לא במהרה ינתק דישראל הכל משלישם כאשר דרשינין בשבת ברוך רחמנא דיהיב לן אוריין תליתאי כו'

בשנה השלישת שנת המעשר דכל השנה יש שלשה מעשרות מעשר ללוי ומעשר מן המעשר להכהן וע"ש ובשנה השלישת מעשר עני ונגמר התיקון מן המעשר ולכן נקרא שנתי המעשר שנגמר התיקון מן המעשרות ומעת' בקשתינו השקפ' כמו שאנחנו ניתקנו להוציא הארץ מקלל' לברכ' נזכ' לברכ' עילאי

השקיפה ממעון קדשך באוה"ח הקדוש הפליא לפרש בדרך סוד ה' ליראיו והבליע בנעימת מתק לשונו ואחרי אשר הוריו פרישן את הדבר וניתן לדפוס אמרתי לפרש ע"פ מה שמבואר בכתבים כתבי קודש דאו"א לא מתפרשין עבור השפעת חיות העולמות היינו או"א עילאן חו"ב וזה שאמרו בש"ס שטל לא נפסק לעולם לפי שא"א לעולם בלא טל וגשמים נפסקין לפי שבא מז"א ונ' חתן וכלה כאשר הארכתי ת"ל כמה פעמים בענינים שונים לפרש לשון הש"ס מאמתי מברכין על הגשמים משיצא חתן לקראת כלה ואמרו בש"ס מטרא בעלה דארעא ועוד שם רבות כאלה סודות נעלמים דגשמים באו ע"י יחוד חתן וכלה וצריכין להתעורר מ"נ מתתא עד שיתיחדו או"א עילאין כמ"ש בק"ש ומשם באין להם מוחין שיתיחדו:

ובאתי לפרש לפי דברות קדשו השקיפ' ממעון קדשך אתר דנקרא קדוש או"א עבור השפעת הנשמות דעל חיות העולם אין אנו צריכין להתעורר דבר כלל שלא נפסק כלל הטל אך שהכוונ' על השפעת הנשמות מן השמים הכוונ' ואת החתן אתר דנקרא שמים וק"ל:

נתת"ה לנ"ו כאש"ר נשבע"ת ס"ת תורה דעיקר השמח' בארץ לקיים מצות התליות בארץ ושם עיקר בהירת התור' אוירא דארץ ישראל דאוירא דארץ עממין טמאה ושם האויר קדוש:

הרמב"ם ז"ל מהלכות מעשר (פ"ב ה"א) כתב וז"ל אינו חייב להפריש מן התורה אלא הגומר פירותי' לאוכלן לעצמו אבל הגומרן למכרן פטור מן התור' וחייב מדבריהם שנא' עשר תעשר וגו' ואכלת אינו חייב אלא הגומר תבואתו לאוכלה (ה"ב) וכן הלוקח פטור מן התורה שנא' תבואת זרעך וחייב מדבריהם בד"א בשלקחן אחר שנגמרה מלאכתן ביד מוכר אבל אם נגמרו ביד לוקח חייב לעשר מן התור' עכ"ל והראב"ד ז"ל משיג טל הרמב"ם וז"ל א"א אינו כן את תבואת זרעך ולא לוקח והלא עשר תעשר משנמרח הוא וע"ז אמר תבואת זרעך ולא לוקח והרי הפקר פטור ואפילו נתמרח משזכה בו פטור מן התורה כדאמרינן בלקט שי"פ שעשאן גורן בעיר שהן פטורין ש"מ בשדה חייבין מדרבנן ושמעתא דהשוכר את הפועלים נמי קשיא ליה דוק ותשכח עכ"ל הראב"ד ז"ל:

והנה מדברי הראב"ד משמע דס"ל דבכל ענין הלוקח פטור בין שלקח קודם מירוח ובין שלקח אחר שנתמרח וכן כתב הכ"מ שכן משמעו' לשון הראב"ד ועל דעת הרמב"ם כתב הכ"מ דכן איתא בתוספת בשם הר"ת במס' בבא מציעא (דף פ"ח) דאיתא בגמרא א"ר ינאי אין הטבל מתחייב במעשר עד שיראה פני הבית כו' ור' יוחנן אמר אפילו חצר קובעת כו' מתיב רב חנינא חוזאה כנפשך כך נפשו של פועל מה נפשך אוכל ופטור אף נפשו של פועל אוכל ופטור הא לוקח חייב מאי לאו בשרה [תוס' ד"ה מא' לאו. וז"ל ונראה דהכי פריך מאי לאו בשדה לוקח חייב משום דמקח קובע בדבר שנגמרה מלאכתו וקשה לכולהו דלא מיפלגו ואפילו בלוקח בעי ראות פני הבית או החצר עכ"ל] א"ר פפא הכא בתאינה העומדת בגינה ונופה נוטה לחצר עסקינן ולמאן דאמר לבית לבית א"ה בעה"ב כי ניחייב ומשני בעל הבית עיניו בתאינתו ולוקח עיניו במקחו (רש"י אין הנוף חשוב בעיניו הלכך הכל הולך אחר העיקר ועיקרה בחוץ הלכך עד שיגמור כל לקיטתו ויכנס לבית לאו גמר מלאכה הוא ולוקח עיניו במקחו:

והן פירות התלושין ומשנתלשו באו לבית ע"כ) ופריך הגמרא ולוקח מדאורייתא מי מחייב (רש"י דאיצטריד לי' לקרא לאפוקי פועל מתורת לוקח) והתניא מפני מה חרבו חנויות כו' שהיו אומרין עשר תעשר ואכלת ולא מוכר תבואת זרעך ולא לוקח (פרש"י עשר תעשר תרי קראי דסמיכו להדדי) ומשני אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא אלא כנפשך למאי אתא כו' (רש"י הואיל וגבי לוקח נמי פטור פועל ל"ל קרא) תוס' ד"ה תבואת זרעך ז"ל וא"ת דאמר בסוף פ"ק דבכורות אמר שמואל ב"ר נתן הלוקח טבלים ממורחין מן העכו"ם מעשרן והן שלו וקאמר אי מרחינהו עכו"ם דגנך ולא דיגון עכו"ם אלא דמרחינהו ישראל פ' אחר שקנאם מן העכו"ם מעשרן דאין קנין לעכו"ם בא"י להפקיעם מיד מעשר ותירץ הר"ת דהכא איירי בלוקח אחר מירוח אבל לוקח קודם מירוח כי התם תבואת זרעך קרינן בי' וכתבו התוס' וא"ת לפר"ת דהכא משמע דלוקח קודם מירוח פטור מדאורייתא דהא פועל אוכל בדבר שלא נגמרה מלאכתו למעשר היינו קודם מירוח ומתחיל מקחו משעה שעושה מלאכתו ואז אינו מתיקן ואהא פריך ולוקח מדאורייתא מי מחייב וי"ל שהמקח אינו מתחיל עד שאוכל ואותה שעה כבר נתקן עכ"ל ולזה כיון הרב בכ"מ דהרמב"ם ס"ל כהר"ת דאם קנה הלוקח קודם מירוח ומרחה זרעך מקרי ובאמת מה שהקשו התוס' מהא דלוקח מן העכו"ם יש לתרץ דהתם כיון דאין קנין לעכו"ם בא"י וקנה קודם מירוח שפיר מקרי תביאות זרעך אבל הלוקח מישראל שיש לו קנין בגוף הקרקע אינו מוכרח לומר דהוי תביאות זרעך אע"פ שקנה קודם המירוח ונראה דלזה כיון הראב"ד במה שכתב ושמעתתא דהשוכר את הפועלים נמי קשיא לי' דסברתו כקושיו' התוס' על הר"ת דמשמע לי' דהמקח מתחיל משעה שעדיין לא ניתקן ועוד דבש"ס לא חילקו לומר בד"א דהלוקח פטור ומשמע בבל גווני פטור ומהא דמס' בכורות יש לתרץ כמ"ש כן נראה בכוונת הראב"ד ז"ל ולדעת הרמב"ם ז"ל נראה בע"ה דדרשו עשר תעשר ואכלת ולא מוכר ע"כ מיירי שכבר גמר מלאכתו למעשר דאם לא גמר לא נתחייב עדיין ועיקר הרבותא אע"פ שנגמרה למעשר ביד המוכר כיון שגמרן שלא לאכול אלא למכרן פטור וה"ה במת שפטור הלוקח מיירי בכגון זה שקנה אחר גמר מלאכתן ואפ"ה פטור ועוד יש לומר דיש הוכחה דיש לדקדק בהא דפריך הא לוקח חייב מאי לאו בשדה היה להש"ס למפרך ולוקח מי מחייב כו' אמאי שביק למפרך עד דמשני רב פפא הכא בתאינ' כו' וניחא לתרץ דלפי הס"ד דלוקח חייב בשדה דמקח גומר וא"כ קודם המקח לא נתחייב וע"י המקח נתחייב ולא מצי למפרך ולוקח מי חייב מדאורייתא דבאמת חייב וכמ"ש אבל למאי דמשני ר"פ דהלוקח עיניו על הפירות והחצר או הבית קבען למעשר ונקבע למעשר קודם שקונה לאכול דס"ל כתירוץ התוס' דבשעת אכילה הוי המקח ושפיר פריך דהלוקח אחר שנגמר למעשר פטור מדאורייתא מזה נשמע דהלוקח דוקא שקנה אחר גמר למעשר פטור וכן כראה עשר תעשר את תביאות זרעך ואכלת שהיא ראוי' לאכילה בגמר מלאכתן למעשר ובזה אם מכרן וגמרן ע"מ למכרן המוכר פטור וגם הלוקח והתוס' כתבו על הא דמשני בתאינה העומדת בגינה וכופה נוטה לחצרו וכתבו דה"ה אם עומדת בחצר יע"ש ותמהו על רש"י דמשמע מדבריו דדוקא אם עומדת חוץ לחצר והנראה לפי דעת הרמב"ם שכתב דאילן שנטעו בבית וכן בחצר פטור ממעשרות עשר כו' היוצא השדה דוקא שדה עי"ש בהרמב"ם שכתב דתאינ' עומדת בחצר חייבת מדרבנן לחודא וזה כוונת רש"י דדוקא עומדת בגינ' דאם עומדת בחצר בלא"ה פטורה מן התורה כן נראה נכון בע"ה לפרש דברי הרמב"ם ז"ל בס"ד:

"היום "הזה "יהי' "אלהי' ר"ת אהי' להורות שהש"ו משפיע עליהם מאת עוה"ב אהי' עולם הבינה. "את "החקים "האלה "ואת ר"ת שם הדעת "את "השמים "ואת "הארץ ורש"י ז"ל פירוש היום הזה בכל יום יהי' בעיניך חדשים כאלו בו ביום נצטוות עליהם ע"כ דבאמת נשמתו של האדם מתחדשו' בכל יום וע"י התורה ומצות זוכים לחדש השמים החדשה והארץ החדשה ושמרת ועשית פרש"י ב"ק מברכתו הבאת בכורים היום תשנה לשנה הבאה ע"כ דשכר מצוה מצוה דהנה באמת בכל שנה ושנה מתחדשו' נשמו' ישראל וע"י מצות הבאת בכורים שזוכים למעל' נפלא' להעלו' נשמתו למעלה ראש זוכים עוד בשנה הבאה להעלו' נשמתו יותר ויותר:

"את "יהו' האמרת "היום רצת אהי' להורות שהקב"ה משפיע להם כשעו' חדשו' מאת עולם הבינה:

והיה ביום אשר תעברו את הירדן

כו' והקמת לך אבנים גדלות נראה לפרש בע"ה דהתור' הקדוש' נכתבת בדיו מל גב העור ובאמת התורה היא שמות הקדושים רוחניים וכתיבה באש שחורה על גבי אש לבינה ולפי שחטא אדם וכתיב ויעש ד' לאדם ולחוה כתנות עור לכן כתיבה התורה על גבי עור ואמרו חכמינו זכרונם לברכה בתורתו של ר"מ הי' כתיב אור בא' (כאשר כבר בארתי תהלה לאל בחידושי) וע"י שישראל הוגים בתורה בקדוש' ובטהר' מוציאין מפיהם אותיות התור' ויוצאם מהקדוש' זוכים כמו שאיתא ביהונתן ב"ע שאמרו חז"ל שעוף הפורח באויר נשרף מהבל פיו בלהבת אש כמו שניתנה לישראל בלהב אש והנה הלוחות הראשונות היה כתובים בשני לוחות אבנים כתובים באצבע אלהים ואיתא בזהר שהלוחות הראשונים נעשו מטל עליון שנגלד ונעשה אבן והיא דבר רוחני מטם שהטל באת כשמתיחדין או"א עילאין ח"ב הוי' אהי' ולכן בלוחות השניות ציוה הקב"ה למשה פסל לך שיהי' מנוקים מכל פסולת ויהי' רוחנים (כמו שבארתי במקומו בפ' עקב) וציוה הקב"ה כאשר יבואו לארץ מקור הקדושה ציוה והקמת לך אבנים גדלות שיקיימו האבנים להיות לאבנים תקומה שיתקנו הארץ מהקללה ויהיו אבנים רוחניים בלי פסולת מזהומת הנחש ויהי' ראויים שיכתוב עליהם התורה האורות עליונים שיתקדשו האבנים כמו הלוחות האבן שכתובים באצבע אלהי' כן יכתבו התורה בקדושה ובטהרה וע"פ סוד התורה כראה בע"ה דאבן רומז למ"מ להמשיך א' לשם ב"ן ויהי' במילואם ג"כ עשר אותיו' ופרשתי ת"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמו' שנאמר להנחיל אוהבי יש. ונראה בע"ה דמדת יסוד נקרא שדי על שם שמשפיע למלכו' בצמצום. ובאמת בסוד התור' כתבו דמ"מ נקרא ג"כ שדי על שם שמקבלת ממידת יסוד וגם שכל השפע יורד למטה לכל העולם ע"י ולכן צריכ' ג"כ לשם זה לצמצם השפע ומ"מ נקראת ד' דלה ועניה וצריכין להמשיך אליה מלמעל' ובנין המלכות היא ע"י הגבורות ואח"כ צריכין להמשיך לה חסדים חסד אל שם אל מורה על חסדים לכל העשר מדות עשר פעמים אל עולה ש"י וגם הד' שלה יש לה שם שדי ומדה כנגד מדה כשם שממשיכין הצדיקים אלי' אורות ש"י למ"מ כן עתיד הקב"ה להנחיל להם ש"י עולמות שנאמר להנחיל אוהבי י"ש והבן. ועוד נרא' לומר דאבנים נראים אותיות ורמז להקימם להעלותם שיהי' גדלות דאית אתוון רברבין מבינה ואתוון זיטין ממלכות:

וכאן כתוב גדלות שצריך להעלות האותיות קטנות ממלכות לאותיו' גדולות בינה:

ושדת אותם בשיד נראה בע"ה הטעם לתקן עולם במלכות שדי שאמר לעולמו די ולכן נכתוב שם שדי לבר ממזוזה שיאמר די להבריח החיצונים שלא יבואו לתוך הבית דקדוש' ולהוציא ח"ו מרה"י לרשות הרבים וכן להיפוך להכניס מר"ה לרה"י ופתח השער נקרע המזוזה להיותה מגביל גבול הקדוש' בתוך הבית לפנים וגבול החיצונים מבחוץ ולכן הזהיר' התור' להכניס הקדוש' בתוך האבנים לתקנם במלכות שדי להבריח החיצונים שלא ינקו ח"ו מהקדוש' שיד אותיות שדי והבן:

והיה בעברכם את הירדן כו' בהר עיבל נראה בע"ה כי שם יעמדו על הקללה יקימו את האבנים שקדושת אבנים תגין עליהם שלא יחול עליהם הקללות ח"ו:

ובנית שם מזבח שיהי' המזבח מסטרא וכח אבהן כמו דאמרו חז"ל בנין אב שהבנין יהי' מאב מבחינת מוחין דאבא דמגרש כל החיצונים:

ברזל ר"ת "בלהה "רחל "זלפה "לאה שיהי' מסטרא דאבהן ולא מסטרא דאימא והעלית עליו עולות דעולה כולה כליל לד' ובאים נדבה:

וזבחת שלמים דעושים שלום בין ישראל לאביהם שבשמים:

וכתבת כו' באר היטב פרש"י בשבעים לשון נגד ע' שרים המקיפין את המרכב' ולמ"ק נגד ישראל שדביקים באדם היושב על הכסא יתברך ויתעלה:

וידבר משה כו':

"הסכת "ושמע "ישראל "היום ר"ת שם הוי' עולה ה' אחרונ' לואו ושניהם עולים לשם י"ה או"א. ומה שאמר היום שמלאו הארבעים שנה שהי' משה מנהיג את הדור שאמרו חז"ל אין אדם עומד על דעת רבו עד ארבעים שנה והתחיל משה לשנות לישראל משנה תורה בארץ סיחון ועוג שכבר נתקדש' בקדושת הארץ לכן נעשו כל ישראל בריה חדשה וכתוב בתחילת ספר דברים שהתחיל משה לשנות להם משנה תורה באחד בשבט שנאמר ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש באחד לחודש דבר משה אל בני ישראל כו' ונראה בע"ה דבזה תלי' פלוגתת הב"ש והב"ה כאשר אבאר. דאיתא במשנה במס' ר"ה ארבעה ראשי שנים הם באחד בניסן ר"ה למלכים ולרגלים ונראה לפרש בעה"י בענין זה דשניהם שייכי להדדי דאיתא בגמרא דמקיש מלכות שלמה ליציאת מצרים מה י"מ מניסין מנינין אף מלכות שלמה מניסין מנינין דבניסין נתגלה תיכף מלכותו יתברך בניסים שעשה במצרים ועל הים. וברגלים נצטוו ישראל להראות פנים בעזרה וזוכים להקביל פני מלכם כמו שאמרו חז"ל יראה יראה ע"ש ובמלכות שלמה כתוב וישב שלמה על כסא ד' למלך שחלק מכבודו ליראיו ועיקר התגלות מלכות שמים היה בניסן לכן שייכים להדדי באחד באלול ר"ה למעשר בהמה שמהם מקריבין קרבנות תמידים ומוספין ושורשם בחיות הנושאות את הכסא כמ"ש בזהר שהקרבנות המה בסוד חיות הנושאות את הכסא והכהן המקריב היא מעורר את האדם היושב על הכסא ולכן באחד בתשרי נידון האדם ששורשו באדם היושב על הכסא וזוכים ע"י מצות שופר להמשיך כשמות חדשות ובחידושי הבאתי דברי הירושלמי ע"ש באחד בתשרי ר"ה לשנים לשמיטין וליובלות שע"י שנתחדשו הנשמות נתחדש השנה גם לענין שמיטין ויובלות דאיתא בזה"ק כל בר נש דאית לי' נשמה אית לי' נייחא בשמיטה ושבתה הארץ שבת לה' איתא בזה"ק שבת ממש ורש"י ג"כ כ"כ וביובל שעולים בו הנשמות עד עולם הבינ' עלמא דחירות ואיתא בת"ז שבת הגדול מלכות שבת הקטן בינה באחד בשבט ר"ה לאילן כדברי ב"ש וב"ה אומרים בחמשה עשר בו ויש לדקדק מאי כדברי ב"ש ולא דברי ב"ש ונראה בע"ה דכבר כתבתי בחידושי דבשביעות ניתנ' התור' ע"ח ובחודש ניסן נתגלה חסדו י"ת ובאייר גבורה חודש סיון תפארת ונגמר ע"ח בתפארת ובתמוז נצח. ובאב הוד:

ובאלול יסוד ובתשרי מלכות. ובחשון יסוד כסליו הוד. טבת נצח וע' בכוונת חנוכה שנתקן נו"ה שבט תפארת. אדר גבור' ניסן חסד. כמ"ש בכוונת שיש אור ישר ואור חוזר בסוד ואל מקום שהנחלים הולכים שם שבים ללכת ובניסן נתחברו אור ישר ואור חתר ולכן כמו שעה"ח נגמר בסיון כן החנטה הע"ח נגמר בשבט תפארת ב"ש ס"ל דאחד בשבט שנתחדשה הלבנ' ומשתמשים שניהם בכ"א בתפילת מוסף אזי ג"כ התחלות החנטות ע"ח וב"ה אומרים בחמשה עשר בו דאז נתמלא' הלבנ' וידוע שהלבנ' אין לה אור מעצמה אלא מה שמאירה בה השמש וידיע מה דאיתא במס' כתיבות כצד מרקדין לפני הכלה. ופרש"י מה שבח אומרים לפניה ב"ש אומרים כלה כמות שהיא (רש"י לפי יפיה וחשיבת' מקלסין אותה) וב"ה אומרים כלה נאה וחסיד' ופרש"י חוט של חסד משוך עליה פירוש חוט של חסד של בעלה משוך עליה לכן איתא כאן במשנה כדברי ב"ש פירוש דאזלי ב"ש לשיטתייהו דידוע שהלבנ' ננשל' להכל' עליונה דמדות מלכות אין לה אור אלא מה שמקבלת מבעלה כך הוא הלבנ' אין לה אור רק מה שמקבלת מהשמש וכמו שס"ל לב"ש לפי יפיה וחשיבתה מקלסין אותה לכן ס"ל כאן באחד בשבט התחלות החנטה אע"פ שהיא נקודה קטנה שאין לה אור כלל מכ"מ היא משתמשות בכתר אחד ואינה טפילה אלי'. ובית הלב סבירא ליה מחמש עשר מעת שנתמלא' אורה מאור השמש מהתחלת חודש תשרי עד חג השבועו' שמונה חדשים וחמשה ימים אחד מלא וא' חסר הרי רל"ו ימים עם חמשה ימים רמ"א ימים עץ חיים עולה רכ"ח מספר ברוך כמ"ש בזה"ק דדכר נקרא ברוך שהיא ברכה ונשאר עוד י"ג דהתורה נדרשת בי"ג מדות ואיתא בזהר שלכן שבועות היא רק יום א' דאילנא היא דנקרא אחד ובשנה מעוברת דחודש אדר הוא כ"ט ימים תמיד ועולה ע"ח מספר רכ"ח ונשאר מ"ב דהחודש העיבור הוא בא להשוות ימות החמה והלבנה לכן נתוסף קדושה כמו במעשה בראשית ל"ב אלקים ל"ב נתיבות החכמה ועשרה מאמרו' ונגמר עה"ח שהיא תכלית כוונת הבריאה ומשה התחיל ג"כ התורה בא' בשבט שהיא יום החנטה לדברי ב"ש שידע שהי' פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה:

ומשה למד לדורו של יהושע כוחלי ארץ שהם בחינת לבנה והתחיל בא' בשבט לכן סברו ב"ש בא' בשבט ר"ה לאילן ע"ח. וב"ה אומרים שכוונת משה אלא להאיר להלבנה לכן חשבינן מט"ו במילוי הלבנה כנבע"ה:

אלה יעמדו לברך את העם על הר גרזים

כו' ונראה לתה טעם לשבח דשבט לוי לא חטאו דהם משרתי ד' ושבט יהודה היא מלכות ויששכר יודעי בינה לעתים שמהם יצאה התור' ויוסף יהי' בחלקו משכן שילה ומשיח בן יוסף. ובנימין יהי' בחלקו המקדש ומלך הראשון שאול ומרדכי ואסתר שזכו לעשות נס ע"י וקבלו התור' מאהב' ושבט שמעון מכח שיעקב אבינו קונטר אותו בדברים וגם בפרשת וזאת הברכה שבירך משה את השבטים לא מצינו לו ברכה מפורשת:

ורש"י פ' שם שמע ד' קול יהודה כאן רמז ברכה לשמעון מתוך ברכותיו של יהודה ואף כשחלק א"י כטל שמעון מתוך גרלו של יהודה שנאמר מחבל בני יהודה כחלת בני שמעון לכן עמד כאן על הברכה עם יהודה:

וענו הלוים ואמרו כו' ונבחרו הלוים שהם משרתי ד' כמ"ש בפ' קרח ובפ' עקב שעבודת הלוים הי' לעודר אהבה בין כנ"י לדודה לכן נבחרו כאן שימשכו ברכה לכנ"י ולהמשיך קללה לשונאי ד' הגורמים שתרחק כנ"י מדודה שנא' בפשעכם שלחה אמכם ויש כאן י"א ארורים ונמתקים ע"י י"א יריעות עזים שבמשכן וי"א סממני הקטורת ובדרך רמז כראה לומר שהקללות שבתורת כהנים ובמשנה תורה עולים קמ"ג נגד שם אהי' במילוי אלפין ולזה רומז בזהר שמינה דינין מתערין דאהי' רומז לבינה ומינה דינין מתערין והבן:

ארור אשר לא יקום.. ולא כתיב אשר לא יקיים שמצווין ישראל להקימה בכל דור ודור משיפלתה שמבזין אותה בעיני האומות מחויבין ישראל ללמדה ולהחזיקה ידי לומדי תורה ולפארה ולשבחה ולהיות תומכין דאורייתא כמ"ש בזהר על הכתוב ויגע בכף ירכו היינו תומכין דאורייתא לכן ח"ו התור' משתכחות מישראל לכן הזהיר' התו' אשר לא יקום לסעדם וע"י זה יזכו לקיימה. והנה יש כאן י"ב ארורים ונגדם יש שנים עשר צרופי הו' להגין על ישראל:

ונתנך ד' אלהי' עליון כו' השבעים אומות נמשכים עליהם השפע ע"י השבעים שרים המקיפין את המרכבה וישראל דבקים בו יתברך ונמשך להם השפע מאדם היושב על הכסא:

ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגך. הכוונה שהקב"ה מבטיח שתבא לך השגה שלימ' שתשיג קדושת הברכו'

בדרך אחד יצאו אליך ובשבעה דרכים ינוסו לפניך. הכוונה שע"י שנזכה לתקן ולחדש מ"ב אור שבעת הימים ולתקן השבע מדות אשר בהם יוכל להיות ח"ו פגם דחסרון וכולם יאירו באור פניו ולהסיר כל המכשלות וכולם יסייעו כל השבע מדות לסקל המסילה שבו נבא לרצון לפני ד' ואויביו אויבי ד' ינוסו מפניו

וראו כל עמי ארץ כו' דאמרו בגמרא א"ר אלעזר הגדול אילו תפילין שבראש שע"י מצות תפילין זוכים ישראל שהקב"ה מתלבש בתפילין ואמרו בש"ס תפילין דמרא עלמא מה כתיב בהו מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ וזוכים ישראל שכל האומות יהי' נכנעים תחת ישראל. והנה יש כאן שש ברכות שהם נגד השש מדו' מחסד עד יסוד שאנו מחויבים לתקנם ולחדש מ"ב נגד ששת ימי החול והם משפיעים למלכו':

ויקרא משה אל כל ישראל ויאמר אליהם אתם ראיתם

כו' ולא נתן לכם לב לדעת מוסר השכל איך להתבונן בכל פרטי מדותיו יתברך שאחרי שראו כל הנסים והנפלאו' בעינם ולא זכו ליתן לב לדעת על אחת כמה וכמה שצריך למסור נפשו על קדושת שי"ת שנזכה להבין ולהשכיל ולדעת את ד' ולמען אשר נשכיל בהשכלה שכליות איך דור דעה לא זכו להיות להם לב לדעת בחכמ' יבנה בית ובתבונה יתכונן ובדעת חדרים ימלאו ומלמדינו להבין כמו הבינה בית בנין הבית בחכמ' ובתבונ' להבין דבר מתוך דבר יתכונן לתקנו ולהכינו ולציירו ובדעת חדרים ימלאו למלאו' החדרים בכלים נאים והון רב צריך לזה דעת ובמשכן ואמלא אותו בחכמ' ותבונה ודעת ונשמע להבין פנימיות היא בסוד הדעת היא היא בחינת משה ובאמת משה אמרו חכמינו ז"ל פני משה כפני חמה ומשה מסר נפשו בכדי להאיר להלבנ' שאמר ואם אין מחינו כא כו' וד' אמר לו ואעשה אותך לגוי גדול ומבואר בסוד התור' באריכו' שהכוונה להגדיל בחינת משה. ומשה מסר נפשו להאיר להלבנ' ורצה שיהי' אור הלבנ' כאור החמה וד' אמר רב לך כמ"ש בזהר בכדי להאיר להלבנ' צריך השמש לשקוע וע"ש ויהושע הי' פני לבנה בכחו של משה הוריש את הארץ להאיר להלבנ' ולכן לא עמדו בסוד ד' להבין כוונת משה שלא רצה להגדיל בחינתו ומסר נפשו להאיר להלבב' ולא הי' להם לב לדעת דלהבין פנימיות צריכין לבחינת דעת עליון ועדיין לא תקנו ח"א והי' מבחינת הדעת טו"ר ועתה מט"ו באב שכלו מתי מדבר עד ז' אדר הנהיג משה דורו של יהושע ולהם אמר ד' אלהיך נוחלי הארץ הדור בא"י דומה כמי שיש לו אלהי וכאשר הי' מוכנים לכנוס לארץ וזכו לנחלה לארץ סיחון ועוג שנתקדשה בקדושת הארץ זכו לדעת כוונת משה בכדי לנחול להארץ צריכין להאיר להלבנ' מ"מ:

תוכן העניינים

כליל תפארת חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה