כליל תפארת חלק ד· רבי ישעיה שור
פרשת כי תצא
כי תצא למלחמה כו' ונראה לפרש סיום פרשה הקודמת ואתה תבער הדם הנקי מקרבך ונראה דבאמת כוונת תורתינו הקדושה אם נמצא חלל וצריכין לתקן מראש שורש ח"א וקין שמשם נמצא שורש הרע ומזהירה התורה ואתה תבער הדם הנקי היינו ח"ק שחטא בהבל ובמה תתקן כי תעשה הישר בעיני ה' ומרמז במה שכתב בעיני ה' כי יש דרך ישר לפני האיש ואחריתה מרה כלענה ויש לדרוש כתיב גם בעיני המדמים שגם המה לומדי תורה ועושים מצות דבאמת עיקר לימוד תורתינו הקדושה היא כבודו ית' שיתקלס לעילא לעשות קישוטין לעילא ובשמחה והשכל ויראת ה' לא למען כוונה אחרת ח"ו וע"ז רומז הישר בעיני ה' ועוד רומז בעיני ה' דצריך האדם השלם לקיים שויתי ה' וכו' כאלו ה' עומד לנגדו ורואה במעשיו ועל כל פרט ופרט יהי' מדמה בעיניו כאילו עושה בעיני ה' ולא יטה ימין ושמאל ולזה בסמך כי תצא למלחמה דהירא והרך לבב אמרו חז"ל מעבירה שבידו ומרמז באן אם רוצה לצאת למלחמה צריך מקודם להתבונן בפרטי מעשיו את עושה הישר בעיני ה' ואם תיקון ח"א וקין ובזכות זה ונתנו ה' אלהיך בידך עוד נראה למ"ש דעיקר לבער הדם הנקי ח"ק באחיו הבל ומזה נתהוה כוחות היצה"ר והנה בנמצא אנשים שזוכים לילך בדרך הישר בתורה ועבודת ה' שלא נלכד כלל ברשת היצה"ר המה עומדים לפני ה' לשרת בקודש ומהם בני אדם שנלכדו ר"ל וצריכין לעשות מלחמה בתחבולה ובאמת רבים הם אויבים הקמים לנגדו למנוע לילך בדרכי ה' והתו' משיבה אמריה להיות האיש המשכיל מתבונן לתקן הרע בשורשו ויזכה ונתנו היא היצה"ר לשון יחיד שקאי על הידיעה שעולה ומסטין וכו' עוד נראה בע"ה ע"פ מה שבארתי במס' ברכות דוד המלך ע"ה היה קם בחצות לילה כשהאיר השחר נכנסו חכמי ישראל אצלו ואמרו עמך ישראל צריכין לפרנסה ואמר להם צאו ואתפרנסו זה מזה ואמרו לו אין הקומץ משביע את הארי' ואין הבור נתמלא מחוליתו אמר להם פשטו ידכם בגדוד מיד כו' והקשו התוס' על הא דאין הבור נתמלא כו' בשלמא אם היה מצוה לקבל מן העניים וליתן לעניים שפיר ודוד הי' מצוה ליקח מן העשירים וליתן להעניים א"כ אינו דומה לאין הבור כו' ועוד דקדקתי דמתחלה אמרו אין הקומץ משביע את הארי' והפליגו לומר שכ"כ נחסר פרנסתם שדימו כמו שאין הקומץ משביע את הארי' שהוא דבר מיעוט נגד הארי' ואח"כ אמרו שאין הבור נתמלא דמשמע אם רוצים למלאותו עם עפרו אשר נלקח וחפרו ממנו דמשמע שדבר מיעוט יחסר והארכתי בע"ה במקום אחר לפרש ע"פ הקדמת אמיתות וכאן אקצר וארשים בשביל מה שנתחדש בה כמו שאיתא בכתבי קודש דלפעמים עבירות דוחים להמצות שלא יגיעו להאדם ובין כך נותנים אותו לאיזה צדיק ואם מכשיר מעשיו בתשובה שלימה אזי אם הצדיק שמח בחלקו מחזיר לו כמ"ש במ"ר ישמח משה במתנת חלקו שנטל להכתרים שניטלו מישראל שזכו בשביל שהקדימו נעשה לנשמע ומשה החזיר לישראל בשבת כו' והנה אם אינו בנמצא צדיק שיקבל חלקו וגם לפעמים שגורמים התגברות החיצונים שיונקים מהקדושה ולזה צריכין תשובה מאהבה למסור נפשו על קדושת שמו יתברך וזוכה שזדונות נעשים כזכיות היינו שמוציא בלעם מפיהם ומכניעם שגם הניצוץ שהי' להם מוציא מהם ונחשב לו לזכות (ובפ' בא הארכתי שם) ועתה כבא לבאר בע"ה דדוד הי' קם בחצות לילה בכדי לתקן מ"מ כמ"ש בזהר ולכן זכה להמלוכה ואיתא בזהר כשהקב"ה מאיר לישראל מאיר להם מעט מעט בכדי שיוכלו לסבול מי זאת הנשקפה כונו שחר ולבתר יפה ולבתר ברה כחמה כו' יע"ש כשהאיר השחר מסתמא לא בכל יום ויום באו אליו ונראה דחכמי ישראל הרגישו שיעשה תיקון למעלה והקב"ה חפץ בעם קרובו ולכן באו לדוד בעיקר נעשה ע"י ובכדי לחזור אחר השפע שלקח הצדיק צריכין לרדוף אחריו כמו שאכתוב בע"ה וא"ל דוד למה תיכף הלכתם אלי צאו והתפרנסו זה מזה החכמים והטובים שבהם שקרובים להם במעלה המה יחזרו זל"ז כי צריכין לילך בהדרגה מתחלה זמ"ז ואח"כ תביאו להצדיק הדור ואמרו לו אין הקומץ משביע את הארי' השפע אשר הצדיקים והחכמים שבהם יחזירו וצריכין אנו אליך מקור החכמה ועוד אמרו אין הבור נתמלא מחוליתו אם יחזור כל השפע שמופקד אצלו הצדיקים אעפ"כ דומה לאין הבור נתמלא מחוליתו והשיב להם פשטו ידיכם בגדוד הכוונה כמ"ש ברמב"ם שמאריך והעתקתי במקום אחר ותוכן דבריו וידע שעל יחוד השם היא עושה מלחמה כו' כוונתם לקדש השם וכו' ונשמע דצריכין לימסור נפשם ממש על קידוש השם דהא צריכין ליקרוא לשלום ואם אינם רוצים להשלים הוה אויבי ה' וצריכין להכניעם בגודל מסירת נפשם להוציא בלעם מפיהם ולכוונה זו אמר דוד המלך עליו השלום שתעשו תשובה מאהבה במסירת נפש ותיזכו שזדונות יחשבו לזכות ועל פי זה נפרש תבער הדם ח"ק והעצה לזה:
כי תצא אשר תצא למלחמה בגודל מסירת נפש ונתנו לשון יחיד שקאי על המסית ומקטרג ושבית שביו דבאמת הניצוץ הקדוש אשר בישראל עמו המה בעליו ע"ד ועשו לי מקדש שיעשו מקדש ומקום מוכן להשראת שכינת עוזו ושכנתי בתוכה ממש. אבל הניצוץ אשר ינקו מהקדושה הוי כמו ששבו בשביה וע"י תשובה מאהבה יזכו ושבית שביו הניצוץ שלו וזדונות יחשבו לזכיות:
ונראה עוד לומר באופן אחר קצת דדוד הי' קם בחצי לילה חצות לילה השכיב' נקראת חצות לינה ואמר דוד שיקום מדה להכינה ולקשטה כמו שאמר דוד הע"ה לא אתן שנת לעיני וכו' עד אמצא מקום לה' שישרה שכינה עוזו בקרב עמו ואיתא בזהר דישראל מאיר מעט מעט מ"ד הכתוב מי זאת הנשקפה כו' וכשראו חכמי ישראל שהבינו ברוח קדשו שהתנוצצו קצת הקדושה והאיר השחר עת שמתיחדים העולמות העליונים והעת ליתן טרף לביתה וא"ל התפרנסו זמ"ז שיחזירו הצדיקים שבהם חלק שכר אחיהם וע"ז אמרו חכמי ישראל תשובתם כמו שפרשתי למעלה. ונראה עוד לומר דראיתי בספר פנים יפות על התור' מהגאון מוה' פנחס ז"ל דבר נפלא שאמר אין הקומץ היינו הקומץ מן המנחה משביע את הארי המלאך בדמות ארי' שאוכל קרבנות על גבי מזבח יע"ש. ובדרך זה נרא' ג"כ לתרץ בע"ה דאין הקומץ משביע את הארי' קאי דאנחנו צריכין להעלות איתערותא דלתתא לעורר למעלה ולזה שאין האיתערותא אפילו מן הצדיקים שבדור גדול ודומה לקומץ שלא יוכל להשביע את הארי' דלעילא וממילא לתתא אין הבור נתמלא מחוליתו ולכן נתן בלבם עצה לחדש עבודתה תמה במסירת נפשם במלחמה תשובה מאהבה כמו שבארתי שם והבאתי דברי הרמב"ם ז"ל שכתב שימסור נפשו וידע שמלחמת ד' לוחם לקדש שמו והוא ייחד הבורא יתברך שמו וע"י זה יזכו לרב טוב הצפון:
וראית בשביה כבר האריכו בזה הקדושים באלשיך ובאוה"ח בדברים אמיתים ונכונים ואוסיף נופך מה שחנני הש"י דבאמת צדקת העושה מלחמה אין להעריך ולשער שמוסרים נפשם על קש"י ומסתמא לא יאונה לצדיק כל און וכשחושק אליה מסתמא חושק לניצוץ הקודש שבה ודבר זה לא התירה התור' אלא ללוחמי מלחמת ד' ונצחו הוכיח סופם טל תחילתם שלחמו בכל לבבם ובכל נפשם על קה"ש להם ניתן כח הבחנה למאוס ברע ולבחור בטוב אבל לאחר שחזרו מעורכי המלחמה צריכין לעשות פעולה למרק שורש הרע שנדבק בה מאה שורש הרע מאביה ואמה.
כי תצא למלחמה תצא לשון יחיד על אויביך לשון רבים ונתנו ה' היא ג"כ לשון יחיד ונראה לפרש בע"ה ע"ד שפרשתי למעלה אגרת הש"ס ג' ברכות כשהאיר השחר אצלו כו' וכתבתי ת"ל שדוד המע"ה יגע להקים קומות השכינה ולתקן ח"א כי היא חי השבעים שנה שהניח לו אדם הראשון משנותיו שהי' לו לאדם לחיות אלף שנים לתקן א' אלופו של עולם וגמר התיקון הי' ע"י דוד המלך ע"ה שהאבות העולם התחילו לתקן ואברהם הי' מדתו מדת חסד ליגמול חסד עם כל באי עולם ולחמו נתן לרעבים להחיותם היפך אדם שגרם מיתה לכל העולם והיא החיה אותם והכניסם תחת צל השכינ' ונטע אצל אילן החיים ויצחק בנו נעקד לתקן ח"ק ויעקב הי' בחי' הבל רועה צאן ועליו אמרו חז"ל שופריה דיעקב הי' מעין שופריה דאדם ושלשלתן נקראו אבות העולם שלשה רגלי המרכב' ודוד זכה לרגל רביעי וקם בחצי הלילה ואיתא בזהר לפרש חצות לינה אקום דמ"מ נקרא חצות לילה ע"ש מי זאת הנשקפה כמו שחר כו', וכתבתי למעל' שע"י מלחמות הרשות שמתחיל' קראו לשלום ובאם לא רבו מצוה הי' להכניע אויבי ה' כמ"ש הרמב"ם בפ"ז הט"ו מהלכות מלחמה] שהבאתי כמה פעמים ולכוונה זו אמר דה"מ ע"ה לכו פשטו ידיכם בגדוד ללחום מלחמות ד' לקדש ש"ש במסירת נפשם וזה נחשב לתשובה מאהב' להוציא בלעם מפיהם ממה שיש בידם מח"א ומשבירת הכלים וזדונות יחשבו כזכיות. והנה בזה תבחין אם יקראו ישראל לשלום ולא ירצו ובזה תגלה רעתה מהם אויבי ד' ומצוה לרדפם ולהכניעם ולזה צריך שהיוצאין למלחמ' שיהי' צדיקים גמורים כמו שדרשו חז"ל הירא מעבירות שבידו ואמרו חז"ל שעל עביר' קלה חוזר מעורכי המלחמ' וצריך שיהי' ביניהם שלום ואהב' ואחוה ואחדות דאם לא יהי' שלום ביניהם איך נקראו לשלום. ורמז הכתוב כי תצא כולם בלב אחד ובעצה אחת עצת ד' ששואלין באו"ת לשון יחיד כאיש אחד על אויביך לשון רבים שרבים הם). ונראה בע"ה דכתיב יפקוד ד' על צבא מרום במרום ועל מלאכי אדמה באדמה דמתחילה מפיל הקב"ה להשר דלעילא ובאמת כח האומה הוא מהשר שלה וכח התגברות השר מהאומה הרשעה היא מכח חטא התחתונים זוהמת הנחש הקדמוני וזה כוונת הכתוב ונתנו בידיך לשון יחיד על המלאך השר מהאומה ועל היצר הרע להכניעם ותזכה לתשוב' מאהב' ושבית שבי'. היינו הניצוץ הקדוש שהי' לו מכבר ואצל הנחש נחשב הניצוץ לשביה והנה באור החיים מבאר יתר הפרשה אך מה שכתוב באופן השני ואם לא חפצתה בה ומשמעות הכתוב שמותר לעשות כן ולא יתכן לפרש כן לפי פירושו של האוה"ח. ונרא' בע"ה לפרש ולקחת לך לאשה שש"י מסירת נפשו לקדש שמו ברבים יזכה וראית בשביה אשת יפת תאר היינו השכינ' הקדוש' ולקחת לך לאשה שתזכה לבא למדיגת מ"ר ע"ה שתהי' איש אלהים בעלה דמטרוניתא כמו שזכ' בן עזאי שאמר נפשו חשק' בתור' בזווגא עילאי ולא רצה בזיווג התחתון כלל. וע"ז אמר' התור' ועשת' את צפרני' לשון תיקון כמו דסבירא לי' לחד תנא. והסיר' את שמלת שבי' מעלי' היינו לבושין אוכמין לבוש שק שלבש' בגלות' ועתה תתלבש מלכות לבושין ממשבצות זהב לבוש' שש וארגמן לבוש' לפום שעתא ושעתא ולעשו' לה קשוטין כאין ברזין דאוריי' אור תורה ונר מצוה ובכתה את אביה ואמה שתבכ' עמהם עם או"א מגודל חיבת הקודש יבכו מתוך שמחה שראה הבת החביב' ומספרת גודל הצער והתלא' אשר מצאת' בימי עניה ומרודי' וגלות' בין העמים ירח ימים להעלות הירח שנמשל אליה שחסר עתה ומתחדשת והי' אם לא חפצת' בה שתירצ' אחר מלחמות מצו' לקחת הזיווג התחתון וע' בזהר מ"ש בענין ימי נידות' ובעת שהולך לדרך וזווגא עילא' אישתכחית עמו. ובבואו לביתו וחוזר לזיווג התחתון זווגא עילא' אוריקת עליו ברכאן ע"ש ומזהיר' התור' ושלחת' לנפש' לשון שלח תשלח את האם שאימא עילאה תשלח לנפש' מקור' ושורש' ומכור לא תמכרנ' בכסף בכסופין דהאי עלמא שעש' המצו' בקדוש' וטהר' תחת אשר עניתה שהית' עמך הזווגא עילא' בצר לך ואיזדווגת עמך באורחא במלחמת מצוה והבן כי הדברים עמוקים ורחבים מני ים:
ונראה לפרש עוד כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה' והנראה בע"ה דכבר הבאתי לשון הרמב"ם על הלוחמי מלחמה שימסרו נפשם על קדושת שי"ת וזוכים לטובת הרבה וישים האדם אל לבו דכל הקמים עליהם אינם רוצים להשלים עמם היא מפני שהם מפאת שורש הרע ולכן צריכין לחשוב תחבולה מהיכן מגיע שורש הרע הכל היא נועה"ד טוב ורע שורש הנחש ומשם שורש היצה"ר הבוער בלב האדם להחטיאו וכמו שאמר החכם להמלך אחר שכבש כל העולם כולו שבתם מן המלחמה קטנה הכינו למלחמה גדולת אשר בלב האדם ואם מקבל האדם בלב שלם לשוב בתשוב' שלימ' ומכניעו בשורשו ואזי ממילא נופלים לפניו כל האויבים הרבים הקמים עליו וזה ונתנו ה' אלהיך בידך שהשם בעצמו ימסור בידך כמו שאמרו חז"ל אילמלא עוזרו לא יכול לו:
ושבית שביו והנראה בע"ה לפרש עלית למרום שבית שבי דפרשתי המשנ' אמר אר"י בן לוי עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק שלש מאות ועשר עולמות שנאמר להנחיל אוהבי יש ופרשתי ת"ל דאיתא במס' חגיגה שנברא תהו ובהו יע"ש והקב"ה רצה בקיום העולם להיות מציאות העולם לברוא יש מאין ואיתא קב"ה איסתכיל באורייתא וברא עלמא שנבראת העולם עם האותיות התורה צירוף אותיות ד"ש עם תהו ובתו ונמצא אותיות שם הוי' שבת ואותיות הוי' עם שני ווי"ן שמורה על יעקב ויוסף והוא עה"ח וכן איתא בכוונת ציצית שעולה ל"ב ע"ש נגד ל"ב אלהי' דמ"ב מל"ב כתיבות החכמה ואמרו חז"ל דשני אלפים תהו ושני אלפים תורה ומשמע שע"י שאדם נתקלל וגם הארץ כו' ועד מעמד הנבחר שזכו לתור' שנקראת עה"ח הי' העולם תהו כמאמר חז"ל ה' דהששי אם תקבלו את התור' מוטב ובאם לאו אחזור עלמא לתהו ובהו והאדם השלם כאשר זוכה לחדש ונ"ב ממשיך לתהו ובהו אותיות י"ש ונעשה הוי' שבת ולכך זוכה להנחיל לאוהבי יש וזה מאמר הינוקא בזהר בראשית בהקדמה [דף ו' ע"א] ואתן לך אחסנתא דתרין אתוון יקירין מאילן דאיסתלקו דאינון אותיות י"ש יו"ד עילאה ושי"ן עילאה למהוי לך אוצרין מליין מכולא וע"ש. ופרשתי הלשון לכל צדיק וצדיק דיש צדיק דלעילא בחינת יוסף וצדיק דלתתא בחינת בנימין וכל צדיק דצדיק זוכה לאותיות י"ש מדרגא דילי' דיש אתוון רברבין ואתוון זעירין דע"י הצדיקים זוכים שישתמשו שניהם בכ"א כמו קודם הקיטרוג וי"ש היא חצי כתר ובהצטרף שניהם יחד הוי כתר שלם בעשרה מאמרות נברא העולם ופריך הא תשעה הויין ומשני בראשית נמי מאמר היא הכוונה דעם צירוף בראשית גם אותיות אלו נברא כל העולם בכללות ז וע"י עשרה מאמרות נתגלה כל פרט ופרט ואיתא בזהר שנברא גם ב"ב סימן ברכה כמ"ש ת"ל במקום אחר דאותיות ברכה נרמז בראשי הפרשיות ב' מן בראשית ר' מן ראה כ' כי תצא ה' מן האזינו וכאשר נתקללו אדם וחוה והארץ נסתלקה ב' מן בראשית וגם אותיות י"ש נסתלקו והי' תהו ובהו וכאשר עלה משה למרום לקבל התורה החזיר אות ב' ואותיות י"ש להיות מן תהו ובהו הוי' שבת ולזה רמזו הכתוב עלית למרום שבית שהשיב שבי ממש אותיות שבי ב' מן בראשית שרומז למלכות ובינה שבינה תתאה ושכינה עילאה. אותיות שבי ברכה הוי' שבת. ובזה פרשתי להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא היינו דאותיות י"ש הם ר"ת ואוצרותיתם אמלא שיהי' הוי' שבת וכתוב בכנעני וישב ממנו שבי ונרמז בתורה ויהי "בקר "יום "שני. ונרמז וירא יעקב כי "יש "שבר "במצרים ר"ת שבי. ויוסף אמר בפתרון החלום "בעוד "שלשת "ימים כמ"ש במדרש ובזהר שראה יוסף שהחלום מבשר ליוסף על גדולת ישראל פתר לו לטוב וכן לשר האופים בהיפך נרמז ג"כ "בעוד "שלשת "ימים וכאשר זכו ישראל כתיב עלית למרום שבית שבי שאותיות שבי נטל משה בגורלו ואותי שבי רמז וישב ממנו שבי וזכו ישראל וישמע ה' "בקול "ישראל. נרמז ב' עם אותיות י"ש מן ישראל וזה נרמז שאמר בלעם לו י"ש חר"ב ביד"י ס"ת שבי שלא הי' כח בידו שרצה להגביר על ישראל בכח אותיות שבי וע"י שזוכים לאותיות שבי זוכים לעה"ח וא"ו שבשם ומבטיחה התור' ושבית שביו אותיות שבי עם וא"ו וסוד זה נרמז בר"ת ואלה "שמות "בני "ישראל ונרמז שהיא עיקר הגלות אותיות שבי ונרמז ג"כ פ' בא ויאמר משה כה אמר ד' כו' מבכור פרעה כו' עד בכור השפחה אשר אחר הרחיים והנה יפלא דזה היא התראה ובמעשה כתיב ויהי בחצי הלילה כו' מבכור פרעה כו' עד בכור השבי ויפלא על שינה המעש' מהתראה. והנרא' בע"ה דעיקר הכוונה היתה לשבר הקליפה להוציא הקדוש' וזה אותיות שב"י והנה עת הגלות ושפחה כי תירש גבירתה והשפחה בישא ינקה מאת הקדוש' והנה בכור השפחה היינו שורש הקליפה מהשפחה בישא היונקת אחר הרחיים שתקנם ששוחקים מן להצדיקים ויבקו אחר הרחיים ואחר שבטלה הקליפ' משמיענו עד בכור השבי אותיות שבי ונרמז ג"כ אשר יישבו "במצרים "שלשים שנה וכו' למפרע אותיות שבי ומבטיחה התור' כי תצא למלחמ' תזכה להכניע להשר תזכה ושבית שביו אותיות שבי הוי' שבת ברכה:
וראית בשביה אשת יפת תאר. דהשכינ' בהגלות ראה ירמי' הנביא אשה כו' שלא הי' לה בגדים ותכשיטין וכאשר תצא מהשבי' ותראה השכינ' יפת תאר אשה היינו אשה יראת ד' יפת היופי שלה תאר עם אותיות שבי נשלם הצירוף בראשית כמו שאמרו חז"ל בראשית נמי מאמר היא שכולל כל העשר' מאמרות ותכלית הבריא' היתה שיקבלו עליהם עול מלכותו ולקיים התור' עה"ח ואחרי שתכניע אויבי ד' תראה שהשכינ' אשה יראת ד' היתה עמך לתת אויביך בידיך ותשים כוונת תכלית הבריא' לצירוף אותיות בראשית ואותיות תאר רומזים דעשרת הדברות שמעו במעמד הנבחר ומצות פרו ורבו ומילה נצטוו קודם מ"ת דמצות גיד הנשה למ"ד דלא נצטוו עד מ"ת ונמצא עוד לתשלום תרי"ג מצות כמנין תאר:
ולקחת לך לאשה דאחרי שגרמת להכניע אויבי ד' במסירת נפשו כמ"ש בהרמב"ם דהוי קידש ד' וזכה במלחמ' לזווגא מילא' וזכה לראות להשכינ' להיות איש אלהי' כמו משה וזכה להיות צדיק מושל יראת אלהים וכמו שאמר בן עזאי נפשי חשקה בתור':
וגילחה את ראשה שהשערות רומזים לדינים ועתה שכבשו אויבי ד' חמתיק דיניה:
ועשתה את צפרניה כמ"ש למעל' לשון תיקון רומזים ג"כ לתוקף הדינים להמתיקן:
ועוד י"ל ועשתה את צפרניה דלבושים של או"ח איתא בזהר שהי' מצפרנים בכוונת הבדלה שעתה הם בהבדלה מהם לתקן לה הלבוש שהי' מקודם והמשכיל יבין:
ובכתה את אביה ואת אמה איתא בזהר וז"ל מלמד דאית לנשמתה אב ואם כמו דאית לגופא ובלא"ה י"ל דקאי על חכמה ובינה דנקראת אב ואם:
ירח ימים שתתחדש אורה כבראשונ' ותזכה לזווגא עילאה:
ובעלת שתהי' כבעל להיות צדיק מושל ביראת אלהים צדיק גוזר והקב"ה מקיים:
והי' אם לא חפצת בה שתרצה שלא להתפרש מעולם הזה להתדבק בזווגא עילאה:
ושלחת לנפשה לרצונה שתעשה רצונה בקיום התור' והמצות:
לא תמכרנה בכסף בכיסופין והנאות בעולם השפל:
תחת אשר עניתה. שהית' לך לעזר ולסעד בגלותה תראה עתה שע"י מעשים טובים שעם זיווג התחתון תהי' לשם ד' לעשות נחת רוח דזווגא עילאה לעילא והדברים עמוקין ועתיקין בע"ה ומ' בזהר בראשית שאיתא דבעת שהאדם בדרך ואזי זוגא עילאה איזדווגת בהדיה מכ"ש בשעה שלוחם מלחמות ד' ומוסר נפשו על קדושת שי"ת שזוכה לזה:
ונראה עוד לומר וראית בשביה אשת יפת תאר. ע"י מלחמות ה' במסירת נפש יזכה להוציא בלעם מפיהם נשמות העשוקות:
וחשקת בה ולקחת לך לאשה להיות לו לעזר ולסעד לעבודת הבורא ית"ש בסוד העיבור. והבאתה אל תוך ביתך זה גופך. והתור' נותנות עצה בלב נבון שאחרי שהוציא יקר מזולל לתקנה ולקשטה:
וגילחה את ראשה שערות מורים ורומזים לדינים ושם אחוזים החיצונים:
ועשתה את צפרניה לשון תיקון כמו לא עשה את שפמו ששם אחוזים ג"כ דרך הצפרנים יונקים החיצונים:
והסירה את שמלת שבי' מעלי' בגדים הצואים להלביש אותה מחלצות בקישוטין נאין ומסודרים וישבה בביתך ובכתה את אביה ואת אמה. ונרא' בע"ה דרך משל להלביש הענין אם בת מלך אשר אביה ואמה הי' משתעשעין בה וזה הי' כל חמדת לבבם. ונאבדה והיתה בשבי' לעם אחר ואביה ואמה הי' עצבים ומתאנחים על פרידתה מעמם. ויהי כאשר פדה אותה מצרה ואנחה מרוב שמחתם וגודל השתקוקתם אליה בבואה אל אביה ואמה בוכה מגודל השמח' וכן אביה ואמה בוכים עמה וזה כוונת הכתוב ובכתה את אביה ואת אמה עמהם בוכה מרוב שמחה בזכר' את צערה וצערם וכן הם בוכים בזכרם את פרידתה מאתם בצער ויגון ירח ימים כי כל חשבון החדשים הכל ללבנה מקור הנשמות והנשמו' מתחדשי' בחידושה ואחר שתשתשע באביה ואמה ותשב אליה נפשה והתחדש כימי נעוריה ואח"כ תבא אלי' לדבר אל לבה ובעלתה שתזכה להיות בחינת משה בעלה דמטרוניתא והיתה לך לאשה בסוד העיבור והי' אם לא חפצת בה להיות לך בה לקוחין ושלחתה לנפשה והתור' זהירה ומכר לא תמכרנה לס"א ח"ו בכסף בכסופין דהאי עלמא תבקש רחמים שתזכה לבוא למקומה לבא לשלום לבית המלך פנימה לא תתעמר בה תחת אשר עניתה שחשבת שתזכה בה ועכבתה אותה אצלך ולא זכית בה להיותה לך עזר וסעד לעבודה תמה ועכ"פ לשלחה בעודה בכבודה למקום מנוחתה. ובל יפלא בעיני הקורא שימצא כמה דברים אשר נכתבו שני פעמים בשני מאמרים או בשלשה כי לא יכולתי להשמיטם ממקומם מפני הצורך להמשיך הענין וג"כ לא רציתי להשמיט כל הענין מפני הדברים החדשים ולכן הנחתי להדפיסם כמו שנכתבו וכן בכל מקום שתמצא בספר הזה שני דברים כפולים תמצא בכל פעם דברים מחודשים בע"ה:
כי מהיין לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה כו' יש לדייק בכוונת הכתוב האחת בה' הידועה. והי' הבן הבכור בדרך וודאית וכן מדייק באוה"ח והנרא' בע"ה להתבונן בפנימיות התור' הקדוש' דהתור' הקדוש' מרמזה לנו דבר גדול. כי תהיין לאיש זה הקב"ה שכתוב בו ד' איש וכו' זה ז"א ולשון כי יתפרש אשר שתי נשים היינו שיש לז"א שתי נשים לאה ורחל האחת אהובה רחל והאחת שנואה זה לאה כמאמר הזה"ק. וז"ל וכי אמאי היא שנואה והא בני שנואה לא בני מעלייא נינהו וחזינן דכל בני מעלי מלאה נפקו וכו' אלא וודאי יובלא איהו תדיר עלמא דאיתכסיא כו' מהם דסאני בר נש עריין דאמיה כו' ונרא' מהזה"ק דמפרש שנואה היינו לפי שגאא היא מהארת תבונה היינו עלמא עילא'. ובעה"י אמרתי דלזה רומז הכתוב וירא ד' כי שנואה ס"ת שם אהי' לרמז דלכך היא שנואה לפי שהיא מעלמא דאיתכסיא יובלא ששם שם אהי' והבן. וילדו לו בנים כו' היינו כשמותינו כשמת ישראל ע"י שמתיחדין האורות העליונים נולדו כשמות טהורות ויש אשר שורש נשמתן מלאה ויש אשר שורש נשמתן מרחל בני לאה ובני רחל ובאמת הלילה קודמות ליום ויהי ערב ויהי בקר שזיווג לאה קודם והי' בן הבכור לשנואה לעלמא דאיתכסיא והי' ולשון והי' מורה על שמחה:
והיה ביום הנחילו את בניו היינו שינחיל לבניו מוחין קדישין את אשר יהי' לו שני תיבות יהי' לו עולה ס"ו ועם השני כוללים עולה ס"ח חיים היינו מוחין א"ת אש"ר יהי"ה ל"ו ס"ת תורה כן כתיב בבעה"ט ושארי האותיות עולין שנ"ז ועם היא אותיות שמן הארבעה תיבות האלו עולה שס"ח כמבואר בכוונת התפילין שהם כנגד המנין שהם בקטרת שהם ש"ס מוחין דקטנות שי"ן של תפילין ובגדלות ד' והכולל שס"ה והג' יתירים נגד נה"י דאימא לכן הי' משמשין ליוה"כ נגד בינה וז"ל של הפרי ממש וע"ש עוד י"ל דהמספר מן הארבעה תיבות אלו עולה תתקס"ח וחת"ק היא נגד צ' דצלם מוחין מבימין כל אחד כלול מעשר והס"ת מקיפין בתים ופרשיות ואזכרות אהי' הוי' אהי' שעולים חיים מוחין מקיפין לא יוכל יבכר את בן האהובה כו' דבאמת כתיב עור בעד עור וכל מה שיש לאיש יתן בעד נפשו ואיתא בפרי שיאמר עור בעד עור נגד לאה שהוא רומזת לקשר של תפילין שהיא עור ובל מה שיש לאיש יתן בעד נפשו היינו רחל שיש לה תפלה של יד תפילין ממש כמו שיש לז"א תפילין של ראש' ומשה שהוא הי' שורשו מלאה נאמר בו וראית את אחורי זה קשר של תפילין ונמצא חזינן שעיקר כוונתו להשפיע לרחל לזה בא הכתוב לרמז שאעפ"כ הנשמות שהם משורש לאה המה בן הבכור אותיו' ברתה דשורש נשמותיהן גדולים יותר וע"ד זה איתא בזה"ק ברעיא מהימנא דאמר בוצינא קדישא כרעיא מהימנא אבת ברא בוכרא כו' הכוונה בשורש נשמתו מלאה והבן ומצינו דמוח הבן נמשך ממוח האב ובמוח האב שלשה מוחין חכמה ובינה ודעת ונמשכין לנה"י ובני רחל יוסף ובנימין מרומזין על בחינת יסוד והבן באית צדיק ואית צדיק והארכתי ת"ל במקום אחר ונמשך להם מוח הדעת ושני המוחין יורשין הבנים בן הבכור בן לאה דבני לאה זכו לכהונה ומלכות ושניהם מקור ח"ב שנמשחו בשמן המשחה ונהר יוצא מעדן. היינו בינה להשקות את הגן מלכות אשר ימלא לו עם האותיו' עולה תרפ"ז היינו אהי' במילוי אלפין יודי"ן וההי"ן וארבעה מילוי הוי' שמורה על מוחין ח"ב והבן ששני מוחין יורשין בני לאה והנה הגם שהדברים עמוקין ורחבים מני ים לא מנעתי מלכתוב את אשר זכיתי לאור עיני להסתכל בפנימית התור' הקדוש' ולהיות שכל הדברים של הקדושים בעלי קבלה מרומזין בתוה"ק והשם הטוב יגלה לנו מצפוני החכמה כמאמר נעים זמירות ישראל גל עיני ואביטה נפלאת תורתיך אכי"ר:
כי יהיה לאיש בן סורר ומורה ונרא' בע"ה לרמז איש זה הקב"ה בן סורר ומורה היא היצר הבוער כאש בלב ישראל וכמו דאיתא במ' סוכה ולא עוד שמניח כל האומות ומתגרה בשונאיהם של ישראל ובת"ח יותר מכולם והנה אע"פ שעושה רצון הבורא בכדי להרבות שכר ישראל והנה ת"ל כבר כתבתי ת"ל לענין הידיעה והבחירה שבאמת בהנך שבע מדות נתן הבחיר' להאדם והבורא היא א"ס למעל' מן השבע שמה הידיע' וכן מצאתי בכתבים והנה אב ואם חו"ב המה בצערן של ישראל שמצטערין על שאינם הולכים בדרכי התור' והמצו' וצערם בגלו' דהיא המסית ומקטרג והיא משעבד עמהם בגלותם ויסרו אותו ולא ישמע אליהם. ע' בת"ז תתיקון שביעאה ווי לי לס"מ כו' כד קב"ה יתי למפרק לשכינתא ולישראל בנאה כו' בגין קדים דגלו ישראל גלי' לי' דהוי עתידין ישראל למהוי תחות שעבודייהו ואחזי לי' ולשבעין ממנן דתחות ידיה אגרא דלהון אי הוי אוקרין לישראל בגלותא ה"ד ויברך ד' את בית המצרי בגלל יוסף. ואיהו וממנן דילי' לא עבדין בהון יקרא אלא עבדין בהון ובשכינתא קלנא כו' ותפשו בו אביו ואמו והוציאו אותו אל זקני עירו ואל שער מקומו בזהר פ' בלק אל זקני עירו אילן יומין קדמאין עתיקין דכולא שער מקומו דא מוסף שבת הרצון שיעלה למקום שכולה רחמים גמורים פשוטים ואמרו אל זקני עירו עתיקא דכולא סתימא דכולא אין סוף כו':
ורגמוהו כל אנשי עירו באבנים. אבנים נקראים אותיות בספר יצירה בתפלה ותחנונים אבנא דמחית לצלמא והות לטור רב ומליא כל עלמא:
ובערת הרע מקרבך וכל ישראל ישמעו ויראו יראה הרוממות יראה עילאה אכי"ר בב"א:
לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים כו' ויפלא למה כתב בדרך זה ופרט שור כו' ומפסיק הענין וכתב וכן תעשה וכו' ונרא' דהתוה"ק רמזה דברים עמוקים דידוע דזוהמת הכחש פסקה במעמד הנבחר וזכו לתקן המרכב' העליונ' בסוד אדם היושב. על הכסא ואח"כ המירו כבודו בתבנית שור כו' ועשו פגם בשור שהיא מהחיות הנושאו' הכסא ועל כל איש ואיש מישראל לתקן שורשו שיש בו מאדם שהי' כלול מכל נשמות ישראל ומדבר הכתוב שיש אנשים שלא הגיעו לכלל התיקון דעיקר התיקון היא ע"י קדושת שבת כמ"ש חז"ל השומר שבת אפילו עובד ע"ז כדור אנוס מוחלין לו והארכתי בזה בפ' נשא ובפ' ויקהל) וע"י קדושת שבת זוכה לתקן שם הוי' ב"ה ואיתא בת"ז ותלכנה שניהם שני ההי"ן שאבדו הנביע מקורם היו"ד שמשפיע לה' הראשונה. וגם לפעמים לה' אחרונ' בחכמ' יסד ארץ והו' משפיע לה' אחרונ' וע"י הפגם גורם להפריד ו' ותלכנה שתיהן בגלותה וגם מפריד הש' משבת דבת מורה על מ"מ והש' מורה על ענין עמוק כמ"ש בזהר שמן דאבהתה. ופירשו דשלשה היודי"ן רומזים לחג"ת ושלשה הווי"ן לנה'. ורגל התחתון ל"מ השלשה תגין לג' הראשונו' ועל השי"ן אמרו אות דקשיט כמה פעמים. ולפ"ז יש לפרש שור אחיך היינו חלק אחיך מפגם אדם וצריך לתקן שור במרכב' או שמו רומז למ"ש הש' משבת וו' מהוי'. ותלכנה שתי ההי"ן בגלותא נדחים כו' השב תשיבם לאחיך כמו שעשה מ"ר שמסר נפשו ואמר אם אין מחני כו' בכדי לתקן לישראל וציוה על מלאכת המשכן ועל השבת כן מוטל על כל צדיק וצדיק לעשות כן:
ואם לא קרוב אחיך אליך כו' היינו שאינו קרוב במעלה שיוכל להתתקן בסיועת הצדיק ואספתו אל תוך ביתך כמו שאמרו חז"ל על וכולם נטלם משה היינו העטרות שקיבלו בחורב וכמ"ש למעלה שהם בפקדון ומחזיר לנו בשבת כמו שפירשו ישמח משה כו' כמ"ש לעיל:
עד דרוש אחיך אותו היינו שישוב בתשובה שלימה אותו היינו האות כמ"ש בזה שצריכין לשני אותות בכ"י אות ברית ותפילין אות ברית ושבת ע"י אות ברית שנכרתו עליה י"ב בריתות ופרשתי ת"ל במקום אחר שהם נגד י"ג מדות של רחמים שע"י שהזכירם משה אמר הקב"ה וסלחת כדבריך וכרמז גם כן שצריכין לרדוף אחר הצדיק לקבל ממנו חלקו כמו שאמרו חז"ל וכולם נטלם משה שנאמר ומשה יקח את האהל ופרש"י לשון בהילו נרו כו' ויאמר והי' כל מבקש ד' יצא לחוץ למחנה הכוונה שמשה לקח בפקדון הכתרים וכל מבקש ד' שיחזור לו הכתרים לשורש נשמתו יצא אל משה ועד כאן הכתוב שהם נדחים ח"ו שלא התחיל לתקן כלל ואח"כ כתיב לענין אבידה שלפעמים ע"י סיבת עבירה כלקח ממנו המצות ומה שמסר נפשו לפעמים בק"ש לתקן שיעור קומה רמ"ח אברים והמקור היא וא"ו תיבות שמע ישראל כו' רומח בתיקונים חד ועשרין וז"ל בההוא זימנא נטיל קב"ה רומח דאיהו רמ"ח תיבין דאית בק"ש ושית תיבין דיחודא והכוונה דאע"ג דרמ"ח תיבין היא עם הו' תיבות דשמע מ"מ חשיב לון עוד שהם העיקר כמ"ש וע"ז רומז וכן תעשה לחמורו אותי' רומ"ח שעוסק ביחוד הבורא ונאבד ממנו ח"ו וכן שמלתו היינו מה שהאדם זוכה להתלבש חלוקא דרבנן לבוש רוחני מהתורה והמצות כמ"ש על ותלבש אסתר מלכות ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות כו' וע"ש:
וכן תעשה לכל אבידת אחיך אשר תאבד ממנו ר"ת אמת שלא זכה לעשו' באמת ומצאתה עולה תקמ"א חוץ אות א' כמנין ישראל ואות א' מורה על אלופו של עולם שזוכה להמשיך לאלופו ש"ע לישראל לא תוכל להתעלם:
וצריך לבקש על דורו שיזכו להיות עובדי ד' באמת וליחד באמת במסירת נפשם ממנו ומצאת"ה ל"א תוכ"ל ס"ת שם אכו"ת וכתבתי בפ' בהר וע"ש דשם זה כסות הנשמה דהכל בא להאדם שנאבד ממנו המתנה טובה הכל בא מזה שאין לו השם הקדוש הנ"ל כסות הנשמה כמ"ש בכוונת ק"ש וצריך להצדיק לבקש רחמים להמשיך על האדם שם זה כסות הנשמה:
לא תראה את חמור כו' נופלים בדרך חמור אחיך רומז על רומ"ח כנגד אביריו כמ"ש למעלה לתקנם על ידי כוונת שמע ישראל כו' או שורו כמ"ש לעיל נופלים בדרך. הכוונה שעוסק בתיקובם ע"י ק"ש לתקן שור שבמרכבה ונופלים בדרך שאין בכוחו ליחד שמו. הקם תקים עמו עמו דייקא אם תשוקתו וחפצו בכל כחו להקים קומת השכינ' יסייע לו:
כי יקרא קן צפור. במדרש רבה הלכה תינוק שנולד כשהוא מהול כו' כך שנו חכמים צריך להטיף ממנו דם ברית מפני בריתו של אברהם. וצריך להבין מה ענין זל"ז ואיתא בש"ס יכול יחזור בהרים כו' ת"ל כי יקרא כו' כי יקרא פרט למזומן כו' אמר רב יהודה אמר רב מצא קן בים חייב בשלוח וממעט אם מצא קן בשמים. אזל פפונאי לרב מתנא מצא קן בראשו של אדם מהו אמר והאדמה על ראשו (ופרש"י ש"מ אדם גופי' אדמה היא מדלא איבדה את שמה כו' עכ"ל) משה מן התור' מנין בשגם היא בשר המן מן התורה מנין המן העץ אסתר מן התור' מנין ואנכי הסתיר אסתיר:
מרדכי מן התור' מנין דכתיב מר דרור. ומתרגמינן ממרי דכי עכ"ל הש"ס להבין דברי חכמים וחידותם לשון חכמים מרפא והסתירו במתק לשונם דברים עמוקים עומדים ברומו של עולם במדרש רבה מצוה גוררת מצוה מנין תחילת כי יקרא קן צפור ומתוך כך כי תבנה בית חדש מתוך כך לא תזרע כרמך כלאים מתוך כך לא תחרוש בשור וחמור מת"כ גדילים תעשה לך הרי מצוה גוררת מצוה ד"א שלח תשלח א"ר אלעזר לא הי' צ"ל כן אלא אמר הקב"ה הואיל ונתעסק בכבודו של עולם ובתיקונו של עולם כדי שתינצל ד"א כו' ומה מתן שכרת שאם אין לך בנים אני נותן לך בנים כו' ואת הבנים תקח לך ד"א אם שלחת את זוכה לשלח עבד עברי ד"א אם קיימת מצוה זו את ממהר לבא מלך המשיח שנאמר משלחי רגל השור והחמור א"ר תנחומא אם קיימת מצוה זו את ממהר את אליהו הנביא כו' והיא יבא וינחם אתכם שנא' והשיב לב אבות על בנים:
ונראה בע"ה ע"פ מה דאיתא סוד טעם מצוה הנ"ל ושורש הדברים כשהיא בבחינת רובצת מורה על חולשת הבנים וצריכין לאמם לשומרם מן החיצונים וע"י מצות זו גורם שלח תשלח והם או"א באופן שיעלו מעל הבנים כו' ויזדווגו בבחינת זיווג עליון כו' וע"ש בעה"ח הקדוש שמאריך הרבה בדברים נפלאים עמוקים ורחבים מני ים ונראה דמי שבאה לידו מצוה זו במקרה מראין הדברים שרמזו לו מלעילא שאין העולמו' העליונים בתכלית השלימו' מחמת המעש' התחתונים והש"י מרחם עליהם להסתירם בצל כנפיו ועל ידי שמקיים מצות ד' גורם לתקן כל העולמו' העליונים ולהמשיך שפע ברכה למטה ולכן בא הכתוב למעט מזומן שדוקא אם בא דרך מקרה ולא יחזור אחריה שדוקא אם רואה בפתע פתאום אזי נראה שרמזו לו שאין שלימו' למעלה. והנה קילקול מעשה התחתונים אנחנו עם בני ישראל היא ע"י הארץ ששינתה מאמר הבורא וע"י ח"א ולכן במצוה זו הרמז דוקא בכל עץ רומז על עץ הדעת וצריכין לתקן ויזכו לעה"ח ותורה נקראה עץ ע"ח למחזיקים בה ועל הארץ שהארץ צריכה תיקון להוציאה מקללה לברכה ולכן ממעט אם מצא קן בשמים דבשמים אינו בא לרמז על המעשה התחתונים ומ"ז שאלו מצא קן בראשו של אדם שהגוף מן הארץ והנשמ' מאת כסא כבוד חוצבה אם נימא שבא לרמז וא"ל והאדמה על ראשו ונרא' בדרך סוד התור' אדמה מורה ורומז תבונה אדם ה'. ולזה באה התשוב' והאדמ' על ראשו היינו תבונה חופפת על ראשו להמשיך מוחין רובצת כו' ואחרי אשר פשוט בש"ס הגם שנמצא הקן בראשו של אדם שיש לו נשמת חיים דומה כמי שמצא על הארץ שאלו משה מן התורה מנין והכוונה שגם על מבחר מין אנושי אדון הנביאים מן התור' מנין שגם היא בכלל אנשים יחשב וא"ל בשגם ר"ל שרומז לאל שדי מספר משה וגם רומז לאבא כמ"ש בעה"ח שגם רומז לאבא שהאב לקח גם אורות ואימא מא"א ולכן נקראת אם יע"ש במצות שילוח הקן. ואעפ"כ היא בשרי לרמז לו שהעולם צריכה תיקון ולו באה לתקן ומשה בחינתו מיסוד אבא:
ועוד נראה שהיתה השאלה דבמצות קן צפור אנו רואים גודל רחמנותו שהאם רובצת על בניה ושואל משה מן התורה מנין שגם יסוד אבא בחינת משה נמשך הארתו עלינו והשיב בשגם וגם רומז לאבא ולכן שואל המן מן התור' מנין אחרי שזוכין ישראל שאו"א מסתירם איך המן הי' כחו לחשוב עליהם והשיב המן העץ מכח ח"א בעץ הדעת ושואל אסתר מן התור' מנין דאסתר רומז ליסוד אימא מלכו' דיסוד אימא ואסתר לשון סתר דיסוד אבא היא תוך יסוד אימא ונסתר בתוכה ולא נתגלה הארתו דידוע דיסוד אבא מגרש כל החיצונים וא"ל ואנכי הסתיר אסתיר והבן וא"ל מרדכי מה"ת הכוונה שבחינת מרדכי שנתגלה יסוד אבא לחוץ מיסוד רחל מנין והשיב מר דרור מתרגימינן מרי דכי זך ונקי כמ"ש בפרי ע"ח שבחינה זו רומז למרדכי וע"י נתבערו כל החיצונים ועי"ז זכו לקימו וקבלו כזמנו במעמד הנבחר וע"ש בפרי ע"ח קיימו מה שקבלו כבר כמו שקבלו בימי משה שני לוחות כן בימי מרדכ' ואסתר ניתנו סוד ב' לוחות והבן.
ונשאר לנו עוד לפרש המדרש רבה מצוה גוררת מצוה תחילה כי יקרא קן צפור ומתוך כך כי תבנה בית חדש ועשית מעקה דבמצות קן צפור מסיים למען ייטב לך. ומפרש בעה"ח הקדוש שע"י זיווג עליון ימשכו מוחין דגדלו' בזו"נ דאצילו' כו' והארכת ימים שימשכו ג"כ מוחין דגדלו' באבא דבריא' וע"ש סוף פ"ג ובשער מ"א פרק ב' וז"ל בענין מצות מעקה כי על בנין עולמו' אלו כתיב כי תבנה בית חדש ומצות מעקה להגן על אור אצילו' וע"ש דברים נפלאים ושייכים זה בזה שע"י שתזכה למצו' שילוח הקן לתקן עול אצילו' ועולם הבריא' תזכה לבנו' בית חדש ומצות מעקה מתוך כך לא תזרע כרמך כלאים דכלאים מעורב טוב עם רע וע"י זה שני מצות הקודמת שילוח הקן ומצות מעקה לשמור האור הקדוש שלא תפול ח"ו תזכה שלא תזרע כרמך היינו ישראל כלאים טוב עם רע ותזכה לברור מתוך כך לא תחרוש בשור וחמור שמתחילה חרישה ואח"כ זריעה ומתחילה מבטיחה שלא תזרע ואח"כ מבטיחה שתזכה עוד יותר שלא תחרוש דשור וחמור מורים המקטריגים וע"י להוציא הארץ מקללה באה תורתינו והזהירה לנו על החרישה ועל הזריעה ומתוך כך הכוונה ישב ולא עבר כו' שתרצה להוציא הארץ מ"מ מהקללה שלא יהי' בה ח"ו שום תערובת רע כלל תזכה למצוה גדילים תעשה ורומז להמשיך מוחין קדישין למ"מ דציצית רומזים למוחין דעלכו' וע"ש נפלאו' בכוונת ור"א נראה שהי' דורש שלח תשלח כמו שנדרש אח"כ תשלח החיצונים ממך וע"ז אמר לא הי' צריך לומר כן יאמר הקב"ה הואיל ונתעסק בכבודו של עולם ובתיקונו של עולם ולפי מ"ש בעה"ח הקדוש מובן שהיא כבודו ותיקונו של עולם כדאי וראי' שתנצל:
ד"א ואת הבנים תקח לך שתזכה לבנים נראה לפי מה שאמרו חז"ל בני חיי ומזוני לאו בזכותא תלי' מלתא אלא במזלי ואיתא דמזלי היינו מי"ג מדות נוצר ונקה נקראים מזלי ומהם יניקת או"א וע"י מצות שילוח הקן גורם שיזדווגו או"א למעל' זיווג מעולה וימשיכו מאת נוצר ונקה ומשם יתברך בבנים ועוד נראה ואת הבנים רומז לדו"נ יה' שמכינים לבן ובת וע"י שיתקנם מדה כנגד מדה יזכה ג"כ לבנים:
ומה שהתחלתי הלכה צריך להטיף ד"ב מבואר בש"ס לעיל דמצות קן צפור היא אפילו אם מצא בראשו של אדם ואינו דומה למצא בשמים ולזה מתורץ דידועה דערלה באה מעץ הדעת טו"ר וע"י המילה נתקן ואפילו נולד מהול ונאמר במשה כי טוב היא ואמרו חז"ל שנולד מהול וע"ז אמר המדרש דצריך להטיף ד"ב דחסר תיקון ולכן אם מצא קן בראשו רומז שצריך לקיים המצוה ואינו דומה למצא בסמים במדרש ד"א שתזכה לקיים שילוח עבדים דקיי"ל אין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג. ויובל שנתגלה חמשים ש"ב מאימא עילאה ואינו נוהג אלא בזמן שמזדווגים למעלה והבן וע"י מצות שילוח הקן כמבואר בע"ח תזכה ליובל ותקיים שילוח עבדים:
ד"א תזכת למלך המשיח משלחי רגל שור וחמור דאיתא בזה"ק דשור וחמור המה מקטריגים אם מזדווגים ומלך המשיח יתגבר עליהם רוכב על החמור ויקיים משלחי כו' שלא יוכלו לשלוט בישראל והכל ע"י קיום מצוה זו שיהא הבנים בחזקת שימור שלא יהי' צריכין לאמם שתשמור אותם ואו"א ינחלו לבניהם מוחין קדישין ד"א ואת ממהר את אליהו הנביא דידוע שרומז לשם נ"ב מ"מ שיהא על תיקונו ויבא וינחם אתכם שנא' והשיב לב אבות על בנים היינו כמ"ש שיזכו שאו"א ינחלו לבניהם מוחין קדישין ולב בנים על אבותם שיזכו לעלות למעלה למדרגת אבות כמבואר הכל בכתבי קודש והבן. והמעיין בס' הזהר בפ' שמות יראה שמאריך בזה שמלך המשיח יתגל' לעילא בהיכל קן צפור ובהיכל קן צפור ילביש אותו הקב"ה בגדי בקם ע"ש באריכות בכמה דפין וע"י מצות שילוח הקן נזכה שמלך המשיח יתגלה מהיכל ק"ש ונזכה לבית חדש בנין של אש שאנחנו בנ"י ע"י תורה ומצות בונין אותה למעלה ומלך המשיח שסובל יסורים עבור עונות ישראל יזכה שיבנה ב"ח לעילא ויורד הקב"ה מקדש של אש למטה כמו שאיתא בזהר בפ' פנחס שיבנה בית ראשון לעילא ובית שני לתתא מקדש של אש ואליהו הנביא יבא ויבשר וינחם אותנו על רוב הצרות שסבלנו בגליותינו י"ר שיהי' בב"א:
ונראה עוד לפרש בע"ה ע"ד שפרשתי בפ' נח דאיתא בגמרא רבה בב"ח אזיל למדבר ושמע בת קול אוי לי שנשבעתי ועכשיו שנשבעתי מי מיפר לי ואתי לבי מדרשה ואמרו לו החכמים הי' לך לומר מופר לך ופרשתי ת"ל דהפרה שייך בבעל שאע"פ שהאשה רוצה בהנדר מיפר לה בעלה. ורבה בב"ח כששמע הקול בוודאי הי' בעת ההיא בחינת צדיק מושל ביראת אלהים שהי' בעת ההיא עת רצון לומר מיפר לך והי' זוכין לגאולה שלימה וכן כי יקרא קן ציפור ואמרו רז"ל דוקא במקרה ולא במזומן והנה איתא כמה פעמים בזהר ובת"ז שמשיח יתגלה מהיכל דנקרא קן ציפור ואם יקרא מקרה לאדם שיראה קן ציפור ידע שהקב"ה הזמין לפניו בכדי לרמז לו שהאם אימא קדישא רובצת דהיינו בפשעכם שלחה אמכם והיא רובצות של ישראל להצילם מהאויבים המציקים אותם וציותה התור' שלח תשלח את האם שתכוין בקיום מצוה זו שבכח שתשלח את האם מעל הבנים תשלח לאימא עילאה קדישה לעולם הבינה עלמא דחירות ולהעלו' אותה לבינה המקוריות א"א. ואז תזכה והבנים תקח לך שיזכה לגאול את ישראל בגאולה שלימה:
והארכת ימים ולא כתיב למען יאריכון ימיך לרמוז דימים נקרא אורות ויקרא אלהים לאור יום להאריך אורות עליונים שיתפשטו בקרב ישראל:
לא תזרע כו' לא תחרוש כו' לא תלבש שעטנז כו' כולם הטעם שלא לעשות ערבובי' בכדי להפריד הרע מהטוב גדילים תעשה לך. היינו מהם דציצית מורה על אורות עליונים שאין שם שליטת החיצונים לכן הותר כלאים:
גדילים תעשה לך. ויפלא אמאי בפ' שלח כתיב ציצית וכאן כתיב גדילים והנראה בע"ה דשם נסמכה פ' ציצית לפ' מקושש. ע"פ דאיתא במדרש דאמר משה להקב"ה דלכן עברו על השבת מפני שאין להם מצוה בגופו שעל ידו יזכור להשבת ולכן נתן להם הקב"ה מצות ציצית והנרא' בע"ה בחול יש להם לישראל מצות תפילין לאות ובשבת התפילין שהם אורות מקופין להגן על האדם שלא ישלטו בהם החיצונים ובשבת קודש המקופין נעשים פנימים ע"פ סוד התורה וזוכין להמשיך מקופין גדולים אורות דקים בהירים ולאו כל מוחא סובל להבין ולהשכיל עלי' אורות עליונים כמ"ש במקום אחר על מה שאמר ר"ש בן יוחאי כל המצוה כולן ניתנו בפרהסיא חוץ משבת שניתן בצנעה שנאמר ביני ובין בני ישראל ופרשתי ת"ל דכל המצות ניתנו בגשמי כגון ציצית ואתרוג ולולב ושופר ובאמת רומזים לאורות עליונים קדושים ועלינו לקיים בגשמי כאשר ציוונו הבורא ויהי נועם ד' עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו כאלו נתכוונו בכל כוונותיה אבל שבת כל גופה של המצוה היא אור רוחני נשמת העולם ולכן נתנה בצנעה והארכתי בזה ת"ל. ולכן ביקש משה שיתן להם הקב"ה לישראל שבת מצוה בגופם וע"י המצוה ימשיכו עליהם אורות מקיפין לפי העת והזמן ימשיכו המקיפין לפי קדושת הזמן ולכן נותן לנו מצות ציצית להתעטף באור ציצית העולה תרי"ג. וע"פ סוד התור' להמשיך מוחין שמות הקדושים בפרי ע"ח. ובאמת תכלת שבציצית עולה מנין המרגלאין שמהנוצצים בקדושת שבת שאנו מכוונים בהשבע ברכות דעמידה בכל הארבעה תפלת דשבת. ובאמת אמרתי ת"ל לכאורה יפלא כיון דמצות ציצית מגינ' ומצלי כמאמר חז"ל במעש' שהי' אמאי לא הוי חובות גברא שיהי' החיוב רובץ שיהי' לו טלית מצייצת. ובאמת הגם שאין מצוה זו כשארי מצות מ"מ שמצינו בהמלאך שאמר לרב קטינא בש"ס ומשמע דהחיוב שיהי' לו טלית עם ציצית והנרא' בע"ה מחמת שהטלית רומז לאור מקיף גדול שאין בנו כח להשיגו ולכן אינו חיוב גברא מ"מ מהראי' ונכון להביא את עצמו לידי חיוב לקיים מצות ציצית ועשו להם ציצית פירוש רש"י לשון ויקחנו בציצית ראשי ולשון מציץ מן החרכים ושניהם דברי אלהי' חיים שרומזים לאורו' עליונים רוחנים וגורמים שיוכל להציץ ולהשגיח שנפתח לו שערי אורה להשגיח על פרטי מעשיו בעבודת הבורא וגם להציץ על קדושת מצותיו לזכור מצות ד' לעשותם ביראה ואהבה ושמחה עצומה ועשו להם ציצית שיהי' להם ציצית שישגיחו על עצמם לטהר א"ע מכל סיג ופגם ויבושו מאת כל מעשיהם ולשקול כל דבר במאזני השכל אם נעשה כדת וכראוי ואם כדאי וראוי ללבוש לבוש מלכות ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת היינו להבין ולהשכיל תכלת דומה לים כו' ורקיע דומה לכסא הכבוד ולהמשיך השעו' הקדושים המרגלאין הנ"ל כמבוארי' בזהר פ' יתרו ובסוד התור' בכוונו' והי' לכם לציצית ואזי יוכל להציץ ולהסתכל בהקדושה וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ד' ולא תתרו היא הבטחה שיזכו שמצות ציצית יגינו להצילם מכל מכשול:
ובפרש' זו לא תלבש שעטנז כו' מבואר שאסור לעשו' ערבוביא לעילא לערבוב הכחות וע"י זה יכלו ח"ו החיצונים לשלוט בהקדוש' דצמר מורה על ענין אחר וכן פשתים מורה על ענין אחר דכל פועל ד' למענהו ואין לך דבר למטה שאין לו שורש גדול למעל' וסמכה התור' למדרש סמוכין גדילים תעשה לך היינו מהם דע"י המצוה לא תפעול דבר רע וזר לא יקרב להקדושה ולשון גדילים היינו לחבר ולקשר א"ע לעילא ע"י המצוה ובהראו' גודל קדושת המצוה שאע"פ שחליל' לחבר צמר ופשתים וע"י מצות ציצית עוד תוסיף תת כח להתקשר א"ע בשורש המצוה לשון גדיל חיבר וקשר אמיץ וחז"ל למדו בזה דקשר עליון דאורייתא דמצוה ליקשור הציצית בהבגד שיהי' האורו' קשורים ודבוקים וכן לקשר נפשו למעל' ויש רמז גדול שמנה חיטין נגד שבע מדות והחוט השמיני נגד עולם הבינה להקיף הז' מדות ארבעה ציצית עולה ל"ב חיטין נגד ל"ב נתיבות החכמה חמשה קשרים בכל ארבעה ציצית עולה כ' לרמז על בחינת כתר ובכל או"א מהציצית בכל קשר שני קשרים עולה עשר קשרים לרמז על כל עשר ספירות:
אשר תכסה בה מרבה כסות סומא שישנו בראיה אצל אחרים:
וראיתם אותו למעט כסות לילה שאין הזמן גרמא להמשיך האורו' העליונים ויש בזה פלוגתא כי יש דס"ל כיון דמיוחד ליום חייב אפילו בלילה הש"י יזכינו לבאר הלכו' ציצית בנגלה ונסתר במהרה בע"ה:
ולקחו זקני העיר "ההוא "את "האיש "ויסרו אותו ר"ת שם הדעת היוצא מן הכתוב "את "השמים "ואת הארץ דשם זה אמרו שמחבר שו"א והיא פוגם בשם זה ולוקה ומשלם. כי הוציא שם רע על בתולת ישראל לרמז על כנסת ישראל דלעילא ולו תהי"ה לאש"ה לא ס"ת שם זה לרמז שבזה יתקן שם זה אם יקיים העשה ולו תהי' לאשה:
ולנערה לא תעשה דבר. בתרגום יהונתן אלהין בגט יפטרינה. ועמדו עלי' דמשמע שמפרש את הכתוב דוקא באשת כהן:
והנרא' בע"ה דבש"ס מקשו עדי נערה המאורס' דמיקטלי' היכא משכחת לה דהא יכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו כו' וע"ש בש"ס דמשני שזינתה וחזרה וזינתה דהיינו שזינתה ב' פעמים כו' ולכן בא הת"י ליישב להמקרא בפשיטו' דמיירי פשטא דקרא באשת כהן דנאסרה באונס והעדים אמרו שזינתה ברצון ולכן נהרגין דלאוסרה על בעלה הי' די באמרם שזינתה באונס וכן לאוסרה על בעלה נאסרה באונס יע"ש בש"ע סימן י"א ובאה"ע בב"ש ובח"מ ובמשנה למלך ברמב"ם פ"ב מהלכו' סוטה ובאמת הגם שפשטא דקרא קאי אאשת כהן מ"מ בש"ס דחקו שגם משכחת באשת ישראל במציאות רחוק ודו"ק:
לא יבא פצוע דכה כו' איתא בגמרא מס' יבמות [דף ע"ה] וז"ל ת"ר איזהו פצוע דכה כל שנפצעו ביצים שלו ואפילו אחת מהן ואפילו ניקבו ואפילו נימוקי ואפילו חסרו אמר ר' ישמעאל בנו ש"ר יוחנן בן ברוקה שמעתי מפי חכמים בכרם ביבנה כל שאין לו אלא ביצה אחת אינו אלא סריס חמה וכשר סריס חמה ס"ד אלא הרי היא כסריס חמה וכשר וניקב לא מוליד והא ההוא גברא דסליק לדיקלא כו' ואוליד הא שלח שמואל לקמי דרב צאו וחזור על בני' כו' א"ר יהודה אמר שמואל פצוע דכה בידי שמים כשר אמר רבא היינו דקרינין פצוע ולא קרינין הפצוע במתניתא תנו נאמר לא יבא פצוע ונאמר לא יבא ממזר מה להלן בידי אדם אף כאן בידי אדם עכ"ל הש"ס:
תוס' ד"ה שאין לו אלא ביצה אחת כתבו וז"ל תימא דהא אמר ער כל שנפצעו ביצי' ואפילו אחת מהן וליכא למימר דהכא בידי שמים דא"כ אפילו שניהם נמי כדאמרינן בסמוך גבי פצוע בידי שמים דכשר וה"ה כרות ועוד בידי אדם נמי הא חזינן כמה בני אדם שכורתין מהם ביצה אחת ומולידין ולא מסתבר לומר חזור על בניהם מאין הם ואומר ר"ת דיש לחלק בין נטילה הביצה לפציעה כשניטלה לגמרי מוליד מידי דהוי אניטל הטחול דכשירה וניקב בסומכיה דטריפה והא דאמר לקמן בין שנכרתו ביצים בין חוטי ביצים היינו דוקא שניהם אבל נכרת א' מהם כשר ואפילו א"צ לומר דר' ישמעאל לפלוג את"ק אתי הלכתא כוותיה כיון דשמע מפי חכמים בכרם ביבנה כו' ובירושלמי נמי משמע דהלכה דכשר כו' והביא לשון הירושלמי ומסיימו התוס' משמע דלכלהו הלכה כר' ישמעאל דמכשיר ומשמע התם מתוך המסקנא דאיירי בידי אדם עד כאן לשונו:
והנה ראיתי בהריטב"א והביאו בנימוקי יוסף שמשיג על הר"ת וסייעתו שהביא עוד להראב"ד שעומד בשי' ר"ת והריטב"א דוחה ראית ר"ת מן הש"ס דמאי דפריך סריס חמה ס"ד דמשמע דלא איירי ב"ש היינו משום דסתם סריס חמה היא כן מתחילת ברייתו וכדאמרינן לקמן סריס חמה כל שהוא לקוי ממעי אמו. ועוד דסריס חמה שאין בו חסרון אבר ומה שהביאו הר"ת ראי' מהירושלמי כו' אדרבא אשכחן בירושלמי פצוע אית תניי תני בידי אדם פסול בידי שמים כשר ואית תני' תני בין ב"ש ובין ב"א פסול אלמא אף ר' ישמעאל לא הכשיר אלא בידי שמים עכ"ל וכן הרא"ש ז"ל כתב גם כן להשיג מן הירושלמי ותמי' קצת דסיים הרא"ש דאין לו ראי' מן הירושלמי לפסק הלכה הא אדרבא משמע להיפוך כמ"ש הריטב"א והנימוקי יוסף:
ונראה לפרש דברי הרא"ש דהר"ת כתב דמעיקר ראייתו דלפי המסקנא בירושלמי דא"ר אחי בר פפי קומי ר' זעירא כולה דרבנן. לפ"ז ניחא לומר לפי המסקנא דרבי ישמעאל מיירי בידי אדם:
ונראה לתרץ דברי הר"ת דמשמע דר' ישמעאל מיירי בידי אדם דהא איתא בירושלמי דאמר שמואל אם יבא לפני בעל ביצה אחת אני מכשירו ואמורא צריך לפרש דבריו דדוקא על רב אמרו רב תנא הוא ופליג אבל שמואל ע"כ צריך לפרש דבריו ומדאמר שמואל סתם משמע דאין צריך לחקור כלל על ביצה אחת דאפילו אם נכרת בידי אדם נמי כשר. ואיתא בירושלמי ר' חונה אמר דו סבר כר' ישמעאל בנו שר"י ב"ב משמע דר' יוסי מיירי ג"כ דאפילו ב"א כשר. ובאמת הדבר מוכרע ומוכרח בש"ס כדעת הר"ת דאיך נפרש הברייתא אם נימא דת"ק ס"ל דאפילו אם חסר בידי שמים ביצה אחת פסול ור' ישמעאל חולק ומכשיר וא"כ תיקשי אמאי יחלוק רב יהודה אמר שמואל על הת"ק ור' ישמעאל בע"כ לא מכשיר ר' ישמעאל אלא בנחסר ביצה א' דוקא וגם לא בנפצעו דפצוע גרע טפי כמו דמשמע בש"ס איזהו פצוע שנפצעו כי' ואפילו נימוקו ואפילו חסרו ומשמע דאשמועינן רבותא דאפילו חסרו פסול דזה מסתבר דיותר מכאוב כאב הפצוע:
ומה שתמהו על הר"ת מהא דאיתא בירושלמי פצוע אית תניי תני בידי אדם פסול בידי שמים כשר אית תניי תני בין בידי אדם בין ב"ש פסול מ"ד בידי אדם פסול ב"ש כשר יליף לה מממזר כו' הוון בעיי מימר מ"ד בידי אדם פסול ב"ש כשר ר' ישמעאל בנו שר"י ב"ב מ"ד בין ביד' אדם בין ב"ש פסול כרבנן אמר ר' אחי בר פפי קומו זעירא כולה דרבנן עכ"ל הירושלמי. נראה לפרש לפי שיטת הר"ת דפצועה גרע מניטלה. ולכן ס"ל להירושלמי דמ"ד דס"ל דפצוע בידי שמים כשר איתיא כר' ישמעאל דס"ל דאם ניטלה אפילו ב"א כשר ומשמע מה דאסרה תורה פצוע היינו בידי אדם. ובידי אדם יש לחלוק בין פצוע לניטלה אבל בידי שמים אפילו פצוע כשר ור' אחי ב"פ ס"ל דאתיא לרבנן ג"כ אע"ג דס"ל דבידי אדם פסול מ"מ בידי שמים מכשירי. ונראה ג"כ להוכיח מדאמר בש"ס בבלי א"ר יהודה אמר שמואל פצוע דכה בידי שמים כשר א"כ מדאמר ר' ישמעאל ניטלה ביצה אחת ע"כ מיירי ב"א. דאי ס"ד דכוונתו ב"ש הא כבר הביא רבותא גדולה מזו א"ר יהודה א"ש פ"ד בידי שמים כשר משמע דאפילו שניהם ופצוע גרע מניטלה א"כ ע"כ איירי ר' ישמעאל ב"א ואע"ג דבירושלמי משמע דקשה לר' ישמעאל דאינו מוליד מ"מ גמרא דילן מדאמרו סתם כשר משמע דכשר ומוליד. ובירושלמי ומשועו' גמרא דילן משמע ג"כ בפשיטו' דמיירי ב"א דא"ר ישמעאל בנו שר"י ב"ב שמעתי כו' כל שאין לו אלא ביצה אחת אינו אלא כסריס חמה ופריך בגמרא סריס חמה ס"ד (רש"י הא סריס חמה ב"ש ע"י חולי) ומשני בגמרא כסריס חמה דהיינו בידי אדם ולא כמו שדחק הריטב"א דעיקר כפ' רש"י:
והנה יש שינו מס"ס בבלי לש"ס ירושלמי דבירושלמי איתא משמיה דשמואל דאמר אם יבא לפני בעל ביצה אחת אני מכשירו ובש"ס דילן לא נמצא הא דשמואל. ושמואל הי' בבבל כדאשכחן במ' חולין דשלח ר' יוחנן לשמואל לבבל לקדם חבירנו בבבל שדר לי' שמואל תליסר גמלי ספק טריפו' ואמר ר"י אית לי רב בבבל איזל ואחזי ואמר ליונקי פסיק לי פסיקייך ואמר ושמואל מת ואמר ר"י ש"מ דנייח נפשו דשמואל ור"י חיבר הירושלמי והביא הא משמי' דשמואל אם יבא בעל ביצה אחת. ובש"ס בבלי לא הביאו הא דשמואל ובבבלי איתא א"ר יהודה אמר שמואל פ"ד בידי שמים כשר ובירושלמי לא נמצא הא ונראה להשוות גמרא דילן לגמרת ירושלמי דבאנס הא דלא הביא בירושלמי הא דאר"י אמר שמואל פ"ד בידי שמים כשר אין קושיא כלל די"ל דר' יוחנן דחיבר הירושלמי לא שמע מימרא זו דר"י חבר הירושלמי קודם שחיברו בבבל ש"ס בבלי הרבה שנים אלא הא קשיא אמאי לא הביאו בש"ס בבלי הא דאמר שמואל אם יבא לפני בעל ביצה אחת אני מכשירו. לכן נראה בע"ה דבש"ס ירושלמי אין הכרע לומר דר' ישמעאל מיירי ב"א לכן הביא ר"י מסדר הירושלמי הא דשמואל ושמואל אמורא צריך לפרש דבריו ומשמע אפילו בידי אדם כשר לכן הביא הא דשמואל לחזק ולומר מדאמר שמואל כן הלכה כר"י ור"י מיירי ג"כ ב"א כמו שמואל אבל בש"ס בבלי דהביאו הא דא"ר יהודה אמר שמואל פ"ד בידי שמים כשר א"כ ע"כ צריך לפרש הא דאמר ר"י ניטלה ביצה אחת כשר ע"כ מיירי ב"א דאם איתא דאיירי ב"ש הא אפילו פצוע דגרע ניטלה ואפילו שניהם כשר ולכן לא הוצרך להביא מימרא דשמואל אם יבא לפני בעל ביצה אחת ועוד כמ"ש הר"ת שהביא ממס' יבמות ממעש' דכרמי הדר בי' ומשמע דמעשה דכרמי עיקר:
ולפמ"ש להשוות גמרא דילן לש"ס ירושלמי משמע פשטית גמרת בבלי דר' ישמעאל מיירי ב"א ולכן הרב אלפס ז"ל שהביא הא דאר"י והביא הא דא"ר יהודה א"ש פ"ד בד"ש כשר משמע דמפרש דר' ישמעאל מיירי ב"א ושמע מכרם ביבנה דכן הלכה והביא כל זה הרי"ף ז"ל להלכה ויותר משמע כן מהשאילתות דרב אחאי גאון דמפרש ג"כ דר"י מיירי ב"א מדחזינין דבגמרא איתא ס"ר אר"י בנו שר"י ב"ב ואח"כ איתא א"ר יהודה אמר שמואל פ"ד בד"ש כשר ובשאילתות הביא בהיפוך דמתחלה וז"ל ולא מיבעיא פ"ד וכרות שפכה דאסור ליה למינסב בת ישראל כו' ה"מ היכא דהוה פצוע דכה וכרות שפכה בידי אדם אבל ביד"ש כשר ומדכתב סתם ולא הביא משום הכא משמע דפשיט' לי' דהלכ' כן ואח"כ הביא הא דא"ר דוקא פצוע כתיב למימרא דפצוע ב"א הוא ולא כתיב הפצוע למימרא דפצוע ממעי אמו כשר וקייל מאביי ורבא והילך הלכה כבתראי ואחריו הביא הא דאר"י בנו שר"י ב"ב וז"ל תנא דבי ר"י ב"ר יוחנן בן ברוקה אומר כל שאין לו אלא ביצה אחת אינו אלא סריס חמה וכשר סריס חמה ס"ד אלא כסריס חמה וכשר ע"כ הרי שהביא הא דר"י אחר שכתב בידי שמים כשר משמע דמפרש דר' ישמעל מיירי ב"א דאי ס"ד דכוונתו ב"ש הא כבר הביא רבותא גדולה מזו דביד"ש אפילו נפצעו שניהם כשר ומזה נראה דכוונתו דאפילו ב"א מכשיר ר"י וע' ביש"ש ובנודע ביהודה ובתשובת שאלה הארכתי בס"ד.
לא יבא עמוני ומאבי כו' על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ומים ואשר שכר עליך את בלעם כו' לקללך ולכאורה יפלא אמאי תלתה התורה בשני ענינים אלו שאין להם שייכות זל"ז וגם אשר לא קדמו לכאורה היא דבר קל. ונראה בע"ה דאם היו נוהגין עין טוב לקדמם בלחם ומים לא תיו נכשלים בזה לשכור את הרע הזה לקללם ובאמת זכותם של ישראל גרם להם זאת שלא יקדמו דאם היה נהנין מאת הרע עין הי' יכולין ח"ו לשלוט בישראל (כמו שאי' בזהר שמו' דע"י שנהנו ישראל עבדו בהם ע"ש באריכות) וע"י זה שסיבב ה' שלא נהנו מהם לא היה יכולת בידם לשלוט בהם:
ונראה עוד לפרש ע"פ מה דאיתא בש"ס מ' יבמות:
(דף ע"ו) עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית ודריש וכראות שאול את דוד יוצא לקראת הפלישתי ע"ש ששאל אם מפרץ קאתי מלכא להוי ע"ש שראה בו סימני מלכות א"ל דואג האדומי עד שאתה משאיל עליו אם הגין למלכות שאל עליו אם ראוי לבא בקהל דקאתי מרות כו' והנה זאת יפלא הא אמרו שהיה מכיר לישי שיצא באוכלסא היינו שר על ששים רבוא ומבועז עד עתה הותר לבא בקהל ועתה רצה לפסלו והנראה בעה"י דזה היה טעם פלוני אלמוני שאמר גאל לך אתה פן אשחית את נחלתי שהיה חושש שמא אסורה לבא בקהל ובועז דרש כמ"ש בש"ס מס' כתיבות ויקח בועז עשרה אנשים מזקני העיר ודריש עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית וחד מ"ד ס"ל ולומד מכאן ברכת חתנים בעשרה וחד מ"ד ס"ל שלקח עשרה אנשים לדרוש' ולפרסמי מילתא והנראה דשניתם דברי אלהי' חיים דדריש בועז עמוני ולא עמונית כו' בעשרה ובירך ברכת חתנים בעשרה לפרסומו מילתא דבהיתר נשאה והנה עד בועז לא נתבררה הלכה ודבר בעתיו מה טוב על הגאולה לגאול נשמה קדושה מושיען של ישראל מלכים האדירים וכתב בשלמה המלך וישם המלך כסא לאם המלך אמן של מלכות עד עולם ולזה אמר גאל לך אתה שלא רצה נסמוך א"ע על בועז שדריש דכל חכם שמורה הלכה אם בשעת מעשה אמרה אין שומעין לו ואתה שלך נתגלה הלכה אין למחות בידו ואינו נוגע ח"ו לומר ולחשוד מפני כדי שישאינה אמר כן הא אדרבא הורה כן לפלוני אלמוני ואחרי שהיה מקובל כן בועז הלכה אע"פ שלא נתבררה להם החרישו וכעת ששאל אם הגון למלכות אמר דואג אם עוד להחשיבו למלוך על ישראל צריכין לברר הלכה אם מותר לבא בקהל וסבר דואג שמפני טעם זה המליך ה' את שאול מבנימין שישי הבא מרות אינו ראוי לבא בקהל ושאול הרגיש מפני סימני המלוכה לא יכול להרגיש ולהכיר אלא שאול המלך משיח ה' שנמשח בשמן הרגיש סימני מלוכה בדוד:
ולא אבה ה' כו' לשמוע אל בלעם דבאמת תן בהקדושה והן ח"ו להיפך צריכין להכין א"ע להמשיך עליו הקדוש' וכן בלעם להיפוך והתעורר בלעם שיהיה הדיבור שגור בפיו וע"י שהיה מגונה בעיני הש"י ולא אבה ה' לשמוע אל בלעם שיצא הדיבור מפיו ולכן כתיב וישם ה' דבר בפי בלעם ואיתא בזהר וכן באוה"ח שהש"י נתן מסך המבדיל בפי' ובה הי' השכינה רוה"ק מדבר ולכן הוצרך הש"י לשום דבר בפיו להיותו מסך המבדיל שלא יכול הדיבור של הקדושה לצאת דרך פיו וע"י זה ויהפוך ה' כו' לך את הקללה לברכה דרוח הקודש בירכם והבן:
כי הדר נדר לד' אלהיך כו' וכי תחדל לנדר לא יהי' בך חטא הכוונה אם ינדב לבו למקום הן לקרבן והן לצדק' וישמור א"ע מלנדר ויעשה בלא נדר דכן משמע לשון הכתוב לא תאחר לשלמו כו' וכי תחדל לנדר דמשמע דהמצוה מקיים ומוסיף לשמור א"ע מלנדור שמא יעבור התור' מבטיחו לא יהי' בך חטא יזכה שמן השמים יסייעו לו שלא יבא לידי חטא ח"ו מוצא שפתיך תשמור ועשית הכוונה דסתם נדר משמע אם יזכור את ד' כגון קרבן לד' דמש"ה תקנו חז"ל לשון כינוי בנדרים שלא יאמר לשון תרגיל לה' וע"ש ועתה מזהירה התור' דאפילו אם יאמר אמירה רכה לגבוה ועשית כאשר נדרת לד' אלהיך הכוונה שתקיים כאלו נדרת לד' אלהיך. ואמרת בפיך לד' אלהיך ומוסיפה התור' להזהיר נדבה אשר דברת בפיך שתקיים כאלו נדרת לד' כו' וכאשר אמרת נדבה דהיינו הרי זו דכל היכא דאיתא בי' גזא דרחמנא איתא קים תעשה ותקיים מוצא שפתיך שיהא בעיניך קשה לחזור כאלו כבר הפריש ואיתא בי' גזא דרחמנא ויש לפרש ג"כ שנחשב אצל הקב"ה נדבה אשר דברת בפיך דאסורה לגבוה כמסירה להדיוט והוי כאלו מסר לגבוה לבי גזא דרחמנא והבן:
וכתב לה ספר כריתו' כו' וז"ל הרמב"ם ז"ל מהלכו' גירושין (פ"ב ה"כ) מי שהדין נותן שכופין אותו לגרש הב"ד כופין אותו עד שיאמר רוצה אני והגט כשר כו' ובעכו"ם כדין ה"ז גט פסול ואם אנסיהו שלא כדין בישראל הגט פסול ובעכו"ם שלא כדין אינו גט עכ"ל. ותמהו עליו הרב ב"י ובכ"מ ובשו"ת חוט המשולש בתשב"ץ ובל"ח דהרמב"ם ז"ל כתב כלל דהיכא שכתב פסול היינו פסול מדרבנן ולפי הסוגיא דבפ' המגרש מסקנא דהא דרב משרשיה בדותא ובעכו"ם בדין היא מטעם דנוחלף בישראל בדין וא"כ אינו גט מה"ת וגם שלא כדין בישראל ג"כ אינו גט מן התורה ולפי הכלל שכתב הרמב"ם דלשון פסול כוונתו דהיא גט מן התורה אלא דפסול מדרבנן והנרא' לתרץ בע"ה בהקדים לתרץ קושיות התוס' דבמ' גיטין (דף פ"ח:) מסקנת הגמרא לדחות דברי רב משרשיה דאמר כדין בעכו"ם הוי גט ודבר תורה גט מעושה בעכו"ם כשר ובמ' בבא בתרא (דף מח.) פריך מיניה על הא דאמר רב הונא תליא וזבין זבינא זבינה והנרא' בעה"י דבמ' גיטין במשנה גט מעושה בישראל כשר ובעכו"ם פסול אמר ר"נ אמר שמואל גט המעושה בישראל כדין כשר שלא כדין פסול ופוסל ובעכו"ם כדין פסול ופוסל שלא כדין אפילו ריח הגט אין בו עכ"ל הגמרא. והנה אפילו עיקר הדין דבישראל כדין כשר הוי הלכתא בלא טעמא דאין איש מגרש אלא לרצונו ולא בארו הטעם ולכן נראה דסמכו בזה שסתמו ולא שאלו בגמרא מאי טעמא דאמרו כמה פעמים בגמרא כל המקדש אדעתיה דרבנן מקדש ואפקיעו רבנן לקידושין מיניה ואמטו להכי לא הביאו הא דכופין אותו עד שיאמר רוצה אני דהא במ' גיטין דהיא עיקר הלכה לאשמועינן הא דכופין עד שיאמר רוצה אני' והי' נראה להם לדבר פשוט דאם חייב להוציא כדין כופין אותו ואפקיעו רבנן לקידושין מיניה בגט מעושה ורב משרשיה ס"ל דגם בעכו"ם כדין כשר מן התורה אלא מפני שלא יהי' כל או"א תולה בעכו"ם פסלינהו ובישראל שלא כדין אין שום סברא לומר שיפקיעו רבנן להקידושין בשביל שעשו הב"ד שלא מדין וע"כ צ"ל דמאי דאמרו פסול ופוסל היינו דהוי ריח הגט ופוסל לכהונ' ופריך שפיר א"ה שלא כדין בעכו"ם אמאי אין בו אפילו ריח הגט ומסקי דלא כרב משרשיה דנרא' להם לבעלי הש"ס דע"י כפייות עכו"ם אע"פ שכפי בדין אם לא אמרו עשה מה שישראל אומר לך לא הפקיע רבנן קידושין מיניה. אבל במ' ב"ב דפריך ברב הונא ומשמע דהטעם דבישראל כדין ניחא דהוי כתלי' וזבין כמ"ש הרשב"ם וז"ל דהא לא מפסיד מידי דמיא דזבינא שמקבל דמי שדהו דכיון שאשתו שנאתו ובלא גט נמי לא תעמוד אצלו וגט זה אינו אלא להתירה לאחרים לא מפסיד כלום עכ"ל וכוונתו דהא עפ"י דין תורה מחיוב לגרשה ואינו יכול לכופה להיות עמו ולא מפסיד כלום והוכרח לפרש כן דאל"כ במאי דמי למכר ונפטר מהחיובים שחייב הבעל לכן דמי למכר וכיון דפריך הא מגט מעושה לר"ה וכיון דקיי"ל הלכה כר"ה קיי"ל נמי דהלכה כרב ושרשיה דידוע דסדר נזיקין נשנה אחר סדר נשים ובפ' המגרש לא הביא הא דר"ה לכן פסק כר"ה וכרב משרשיה:
ועוד תמהו על דברי הרמב"ם דפריך בגמרא ולרב ביבי דמסיים בה משמיה דר"נ קרקע אין לו מעות יש לו מא"ל ומשני רב ביבי מימרא הוא ומימרא לר"ה לא ס"ל:
ותמהו על הרמב"ם ז"ל פוסק כר"ה ופוסק כרב ביבי. ונראה לתרץ בעה"י דבאמת לפי הס"ד דר"ה דיליף מקרבן ומגיטי נשים הוי ס"ד כמו דהתם כופין אותו עד שיאמר רוצה אני כן בדר"ה צריך שיאמר בפירוש רוצה אני. אבל כיון דאסיק בגמרא דר"ה מסברא אמר אפשר לומר כיון דאמר סתם אין צריך שיאמר רוצה אני לכן פריך מרב ביבי ומשני רב ביבי מימרא הוא ומימרא לר"ה לא ס"ל. ונרא' דסתמא בגמרא דרך דחי' אתמר דאין כאן פירכא כלל דאיך פריך ממימרא דרב ביבי על מימרא דר"ה דילמא ר"ה לא ס"ל. אבל במ' ב"ק בפ' הכונס אמרו חמסן דיהיב דמי ופריך הא ר"ה אמר תלי' וזבין כו'. דמשני הא דאמר רוצה אני וכיון דסתמא דגמרא מתרץ דלא תקשה מהא דרב ביבי על ר"ה דר"ה מיירי היכא דאמר רוצה אני וכן צריך לומר באמת דר"ה מיירי היכא דאמר רוצה אני דהא חזינן דבקרבן ובגיטי נשים צריך שיאמר ר"א. והגמרא פריך דאין יכול ללמוד מזה דשאני התם גבי קרבן דניחא ליה דתהוי כפרה וגבי גיטין נמי שאני התם דמצוה לשמוע דברי חכמים אבל עכ"פ אע"פ שאמר מסברא מכ"מ צריך שיהי' דומה לקרבן ולגיטי נשים דוקא שיאמר ר"א כמו דמשני בפ' הכונס א"כ ניחא דברי הרמב"ם שפסק כר"ה וכרב ביבי ובוודאי הא דאמר רב משרשיה דבעכו"ם בדין כשר בוודאי לא עדיף מכדין בישראל שצריך שיאמר רוצה אני כמ"ש הרמב"ם הטעם וז"ל ולפיכך זה שאינו רוצה לגרש מאחר שהוא רוצה להיות מישראל ורוצה לעשות כל המצות כו' וכיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני כבר גירש מרצונו עכ"ל וכמו כן אם כפיהו בעכו"ם כדין אע"פ שלאו בכי עשוי נינהו מ"מ מעמידין אותו על חזקת כשרותו דהחי יתן אל לבו דהצרה באה עליו על שנתחייב בדין תורה לגרשה ומכיון שאומר רוצה אני נותן הגט מרצון וגם לא מפסיד מידי דהא אין רוצה לדור עמה כמ"ש הרשב"ם וא"כ ניחא להלכה שפסק הרמב"ם כרב משרשיה וכסוגיא דמ' ב"ב:
והנה בפ"ד מהלכות אישות באנסוהו וקידש כ' הראב"ד והיא שיאמר רוצה אני ותמהו על הרמב"ם ז"ל אמאי בקרבן ובגיטי נשים כתב הרמב"ם ז"ל שיכופו אותו עד שיאמר ר"א וגבי הא דתלי' וזבין ובקידושין אינו מזכיר שיאמר ר"א. והנרא' בעה"י דדוקא בקרבן ובגיטי נשים דשם מיירי שהב"ד כופין למדו מהא דכתיב יקריב לרצונו שיכפהו עד שיאמר רוצה אני דאמרו כיצד יעשו לכופו אבל במכר וכן בקידושין אם אונסהו ומכר או שאנסהו וקידש סתמא כפרישו שמכר מרצונו וכן קידש מרצונו כדרך כל המוכרים והמקדשין. וכן דרכו של הרמב"ם ז"ל בכל מקום שלא להוסיף על לשון הגמרא ור"ה סתם אמר תליא וזבין ובפ' הכונס מפרשי דמיירי דאמר רוצה אני לכן יתפרש ג"כ דברי הרמב"ם ז"ל וסמוך א"ע על מה שפסק כרב ביבי וממילא נדע לחלק דרב ביבי דלא אמר רוצה אני ור"ה מיירי בדאמר ר"א כמ"ש בפ' הכונס כ"נ בעה"י:
לא יוכל בעלה הראשון כו'. אמר ר"י גדולה תשובה שדוחה ל"א שבתורה שנאמר הן ישלח איש את אשתו החשוב אליו עוד כו' ות"ל המעיין בהקדמתי לספרי יראה שהארכתי בזה בפנים שונים והנה עמדו בזה מאיזה גדולה תשובה הא בכל מקום עשה דוחה ל"ת. ועוד דקדקתי לפני כמה שנים הא העשה דתשובה היא אצלינו והלאו לא יוכל על הבעל כביכול ות"ל מצאתי בספר כפות תמרים שעמד ע"ז ונרא' להבין הדבר בפשיטות הא אשה שוה לאיש לכל עוכשין וכמו שהלאו קאי על הבעל כן היא מוזהרת על הלאו ובאמת העשה דתשובה היא אחר החטא ומראש הבטיחנו על התשובה ובאמת הלאוין שבתור' מי שעובר ח"ו פוגם לעילא והכא מי שחזר בתשובה אדרבא עולה לרצון ודוחה להל"ת ובאמת אצל הקב"ה אתו לא יגור רע ח"ו והכל נעשה המסך המבדיל מצידינו ואם מצידו אין שום דבר במעשה ההיא עולה לרצון לפני אדון כל וגדולי תשובה שמסיר המסכים המבדילים ונרא' ע"ז בא הרמז בכתוב דידוע דשם אהי' מורה על בינה עולם התשובה כאשר בארתי ת"ל באריכות והרמז בכאן כ"י תועב"ה הו"א לפנ"י ד' ס"ת אהי' לומר הגם שתועבה היא ע"י תשובה זוכה ששם זה יגן בעדו להסיר מסכים המבדילים:
נק"י יהי"ה לבית"ו שנ"ה ס"ת שם הוי' כסדר המורה רחמים פשוטים ולזה מזהיר מאוד לקבל עליו קדושה דלעילא והבן.
כי תשה ברעך כו' לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו כו'. והנה בכאן פירוש הכתוב עבוטו לשון משכון שאסור למשכנו וכן יתכן לפרש בפ' ראה והעבטתו כו' ואתה לא תעבוט לשון משכון ולפ"ז קשה לפרש בפרשה כי יהי' בך אביון ומעבט תעבטנו ורש"י ז"ל פירוש שיתן לו מדרך הלואה אם יש לו לעני בושה לקבל דרך מתנה ועדיין יפלא לשון העביטו דמשמע לשון משכון והנרא' בעה"י ע"ד סוד ופנימיות התור' כי לפי דרך הפשט למ"ש חז"ל דהנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות והמפייסו מתברך בי"א ברכות ופרשתי ת"ל דכמו שהוא מרחם על העני כן הקב"ה מרחם על כנ"י ומשפיע בה שש מדות מחסד עד יסוד אות וא"ו ומקודם היתה ד' דלה ועניה וע"י אות ו' נעשית קומה שלימה (וע' בת"ז ממש כדברי ת"ל) והמפייסו בדברים גורם שיפייס את הכלה ומתיחדים ו"ה וזוכה להתברך בי"א ברכות וע"ש שהארכתי ת"ל ונמצא בזה שמרחם על האביון גורם למעלה אות לטובה שיתיחדו האורות העליונים ויתעלו. וע"י זה ניתוסף הארה גדולה שפע אור גדול לנשמתו ולפי מה שמפרש תאוה"ח דקאי על המלך המשיח מאחד אחיך כו' ע"ש דברים נפלאים ושני הפירושים עולים בקנה אחד ושניהם דברי אלהים חיים דע"י מצות צדקה כמ"ש ת"ל גורם שיזכור הקב"ה להאביון מלך המשיח להשפיע עליו אור ו' ושתו למהר גאולתינו ופדות נפשינו וזוכה ע"י זה שיקיים מצות פתח תפתח את ידך לו להעשיר אליו נפשו של האביון דנחשב כאלו הוא עשאו וגורם גאולתינו במהרה ונוכל לפרש והעבט תעביטנו שיוכל למשכון היינו נפשו של האביון יעבוט אליו שיהי' משיעבוד ומקושר אליו די מחסרו אשר יחסר לו. הכוונה שע"י שיספיק לו די מחסרו ימשוך נשמתו אליו ולפי דרך האור החיים יתפרש דמי מחסרו אשר יחסר לו. כי זה היא מחסרו של המלך המשיח שאנחנו יהי' גורמים לעבוט נפשו הקדושה אלינו כי זה היא חפצו ורצונו:
ובזה נפרש כי תשה ברעך רעיך יתפריש על הקב"ה. משאת מאומה הוא רמז בר"ת "מ"ש"א"ת "מלך "שכינה "ארון "תורה. וגם רמז "מנורה "שלחן "ארון "תורה מאומה "מזבח "אורים "ותומים "מזבח "הפנימי הכוונה שתרצה לבקש רחמים מאתו יתברך להחזיר לנו מקום מקדשינו והכלים שבמקדש שרומזים לבהמ"ק דלעילא ובאמת העיקר בקשת רחמים להמשיך מלעילא היא לקשר שורש נשמתו במקום אשר שם היא עצם מבוקשתו למשל בנ' חיי ומזוני תלי' בגזלי עילאה במידת נוצר ומדות ונקה וכן כל התפילות צריכי' לכוין ולקשר שורש כשמתו על ההיכל והשמות הקדושים אשר שמה להמשיך מלעילא לתתא ובאמת להמשיך בהמ"ק לתתא צריכין למסור נפשו על קדושת שמו להתקדש ולעלות שורש נשמתו בסוד קרבן לבהמ"ק דלעילא בכדי להתעורר עת רצון להמשיך ממש בהמ"ק דלעילא לתתא ובאמת הזהרנו בשה"ש השבעתי אתכם כו' אם תעירו ואם תעוררו את אהבה עד שתחפץ ובש"ס מס' כתיבות שהשביע הקב"ה שלא ידחקו את הקץ ובתיקונים איתא דצריכין להיתערא לה כדקא יאות ובאם לאו לא יתערין והנראה הכוונה כמ"ש ת"ל שיהיה הכל לצורך גבוה ועל הכוונה שכתבתי ת"ל ובאמת להמשיך בהמ"ק דלעילא צריך מקודם לתקן מקום למטה מקום מוכן להקדושה כמ"ש שם בת"ז למחות זכר עמלק שיהיה השם שלט והכסא שלם ונמצא העיקר היחוד שהכל תלוי בו לפנות ולהכין מקום למטה כמאמר נעים זמירות עד אמצא מקום לה' שיהיה מקום מוכן להשראות השכינה וזה רמזה התורה הקדוש' כאן לא תבא אל ביתו שלא תתעורר הקב"ה לבא לבהמ"ק דלעילא לעבוט עבוטו בחוץ תעמוד כמו שדרשו חז"ל אין עמידה אלא תפילה שתעמוד בתפילה על תיקון העולם למטה והיינו בחוץ לתקן קודם מבחוץ להכין מקום להשראות השכינה והאיש רמז להקב"ה יוצא אליך את העבוט החוצה עד שתחפוץ ואם איש עני היא עני בגלותא כמ"ש בתיקונים כן איש נודד ממקומו איש זה הקב"ה ע"ש לא תשכב בעבוטו כמו שדרשו חז"ל ועדיין עבוטו בידך דפורקנא דהיא תשובה תליא בידיהן כמ"ש בת"ז שהכל ע"י תשובה וכמו שאמר נעים זמירות לא אתן שנת לעיני עד אמצא מקום לה' וזה לא תשכב בעבוטו דהיינו שעבוטו בידך שהכל תלי' בתשובה השב תשיב לו את העבוט מה שנתמשכן כבוא השמש קודם שתשקע השמש ויבא הלילה רמז לגלות המר ושכב בשמלתו שגם בלילה יתיחדו האורות העליונים בשמלתו ר"ת "שבת "מן "לוחות "תורה ויברכך ולך תהי' צדקה לפני ה' אלהיך הכוונה שע"י התשובה יזכה לברכה וזדונות יהיה נחשבים לזכיות והתשובה תהיה נחשבת לצדקה כמו שע"י צדקה נתעלו האורות העליונים וכן ע"י התשובה ונחשב להאדם כאלו עשה צדקה וזה שכר בעלי תשובה ונזכה לבנין בית קדשינו בב"א:
הרמב"ם ז"ל מהלכות מלוה (פ"ג ה"ד) וז"ל עבר ב"ח ונכנס לבית הלוה ומשכנו אינו לוקה כו' שהרי ניתק לעשה כו' ואם לא קיים העשה שבו כגון שאבד או נשרף לוקה ומחשב דמי המשכון ותובע השאר בדין עכ"ל והראב"ד משיג ועיין במ"מ פירושו דדומה ללאו דגזל דניתק לתשלומי ממון ואין לוקין ובמגיד משנה רוצה ליישב דברי הרמב"ם ודעת רבינו שאין זה לאו שניתן לתשלומי ממון כו'. והדברים תמוהים לעין כל הרואה דהא בש"ס מס' מכות [דף ט"ז] איתא דפריך בש"ס והא איכא גזל ואיכא משכון ומשכחת קיימו ולא קיימו ביטלו כו' ומשני התם כיון דחייב בתשלומין אין לוקה ומשלם והתוס' מחקו גירסא זו וגרסו התם איתא בתשלומין ונראה בע"ה דהמדקדק בלשון הרמב"ם ז"ל שכתב לוקה ומחשב דמי המשכון ותובע השאר בדין משמע שמגיע לו יותר מהמשכון והנראה דהרמב"ם והרי"ף פסקו כמ"ד קיימו ולא קיימו וכן משמע בדין ה' שכתב אבד המשכון או נשרף משמע הגם שלא ביטל אלא שלא קיים העשה לוקה ולקיים העשה אינו באפשרי דמאי נימא שניתן לתשלומין הא כיון שהמשכון אינו בעולם ודמים היא שמתחייב הרי היא בדין לנכות דעמי חובו ולא יבא לידי קיום העשה בשלמא למ"ד ביטלו שאינו לוקה עד שיבטל העשה בידים לא משכחת לה ביטלו דהא ניתן לתשלומין אינו נחשב למבטל אבל למ"ד קיימו דהיינו שמתרין בו שיקיים העשה אינו באפשרי לבא לידי קיום העשה ולפ"ז בש"ס ניחא דהש"ס מהדר לאשכוחי קיימו ולא קיימו ביטלו ולא ביטלו ומשני דניתן לתשלומין ולא משכיחינן ביטלו וכן כתבו התוס' להדיא התם איתא בתשלומין כששרפו וחייב ממון ולא משכחת בטלו עכ"ל אבל הרמב"ם דפוסק קיימו ולא קיימו וכיון שאינו יכול לבא לידו קיום העשה לוקה ות"ל הדברים ברורים ונכונים בעזרת השם.
לא תעשוק שכר שכיר כו' ונראה לפרש בע"ה ע"ד מ"ש על ישמח משה במתנת חלקו ששמח בחלקו ואינו אומר אחרי אשר זכיתי בהכתרים של ישראל אחזוקם לעצמי אלא דבשבת דמשה זוכה לאלף אורות מחזיר הכתרים לישראל וע"ז אנו מבקשים ותן שכר טוב לכל הבוטחים בשמך באמת ושים חלקינו עמהם היינו אם אנחנו אינם זוכים עדיין בחלקינו ואזי שים חלקינו עם הצדיקים השמחים בחלקם ויחזרו לנו עכ"ל וליכא מידי דלא רמיזא באורייתא ונראה בע"ה לרמז כאן לא תעשוק דהתורה מזהירה להצדיקים שזכו בחלק חבריהם שלא זכו לקבל חלקם מחמת איזה עון דעבירה מכבה מצוה ומזהירה התורה להצדיקים שלא יחזיקו לעצמם אלא בעת רצון שיתרצה לו הקב"ה ע"י תשובה יחזירו להם או ע"י קדושת שבת יחזורו כמו משה שמחזיר לכללות ישראל ביום השבת וזה לא תעשוק שכר שכיר כו' דזה בקרא שכר שכיר של הקב"ה לא תעשוק אתה ומפרשה התורה אימת יחזור ולזה אמרה ביומו תתן שכרו ר"ת שבת בשבת יחזורו לו מבור תוספת קדושת שבת:
ונראה עוד לרמז ביומו תתן שכרו עד בא השמש תשיבנו ר"ת עת תשובה הכוונה עת שיעשה תשובה תשיבנו לו והבן:
ביומו תתן שכרו אנן פועלא דיממא אנן כמו שאמרו חז"ל ושכרינו כל הלילה לחדש נשמותינו חדשים לבקרים רבה אמונתיך ועוד אנן שכורים כל ששת ימי המעשה בתורה ומצות לחדש מ"ב ולחדש אותיות התורה שיאירו כמו שהי' בעת שברא בהם הקב"ה העולם וזמן שכרינו בשבת קודש נשמות חדשות ולזה בא תרועוז כמ"ש בפרי ע"ח ביומו תתן שכרו ר"ת שבת ועוד י"ל פועלים שכירי לילה זמן שכרו כל היום עולם הזה דומה ללילה וזמן שכרינו כל היום לעולם הבא. בביאת מ"צ בב"א:
ביומו תתן שכרו ר"ת שבת ואיתא בכתבי הר"י הקדוש שאם מקיים מצוה זו זוכה לנפש בשבת ונראה דמדה כנגד מדה דע"י שהיא משלם שכר שכיר ביומו ה"נ אין הקב"ה מקפח שכר כל ברי' משלם ביומו דמשלים עבידתיה. ובששת ימי המעשה כמ"ש בהרמב"ם ז"ל ששת ימים תעבוד ומפרש תעבוד להקב"ה ועי"ז תזכה ביום השביעי שבת שע"י שמקיימים תורה ומצות בששת ימי המעשה ימי החול נקראים לתקנם ולסעדם ולהכינם להכין צרכי חתן וכלה להכניס לחופה ובערב שבת אנו אומרים לכה דודי לקראת כלה ובערבית אתה קדשת קידושין כמבואר הכל להמעיין בכתבי קודש ושכר מצוה בהאי עלמא ליכא ואמרו הטעם שכל העולם הזה שהאדם מלובש בלבוש גשמי הגוף אינו באפשרי לסבול גודל שכר המצוה כמו שמצינו שראו התנאים והאמוראים שכר מצות לעה"ב עין לא ראתה יעשה למחכה לו. ובשבת אמרו חז"ל דהקב"ה אמר למשה כך והודיעם ואמרו מתן שכרה לא עבידו לאגלוי' ונראה דבשבת קודש ע"י קדושת שבת יכולים לסבול שכר המצוה דשכר מצוה מצוה להיות נשמתו מתקשרות למעלה ונמשך אליו אור הנשמה מאת אור המצוה המושרשת למעלה. ולכן אמרו שבת מעין עולם הבא. והמקיים מצות שכר שכיר ביומו משלם לו הקב"ה ביומו היינו בכלות מעשה המלאכה ונגמר בערב שבת כלות ימי המעשה משלם לו הקב"ה ביומו נשמה קדושה לשבת שכר מצוה מכל השבוע איש איש כפי עבודתו זוכה לנשמה קדושה בשבת ואנו אומרים שבע ברכות כמו שמברכין לחתן וכלה ובכל הארבעה תפלות שבא פנים חדשות שנתעלו יותר למעלה למעלה מברכים שבע ברכות בכל התפלות כ"ח ברכות כח מעשיו הגיד לעמו שזוכים לכ"ח ברכות לתת להם נחלת גוים היינו כמו שאמרו חז"ל שלא יאמרו שבע אומות כו' ושבת היא נשמה וקיום העולם ובכח זה שאנו מברכין בכל פעם השבע ברכות לעלותם במעלה הראוי' כפי כוונת התפלה ממשיכין שפע אור לקיום העולם ואנו מעידין על חידוש העולם וברצונו נתן לנו: