כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
שבועות · דף מה.
במתני' לפני אידיהן כו' אפשר דלהכי נקט מניני' בסוף
דאי הוה נקט בתחלה הוה אפשר לדייק ג' לפני אידיהן ולאתר אידיהן ב' ימי' או א' דהוה קאי הדיוק על תחלת דבריו אבל השתא דנקט מנינ' לבסוף קאי הדיוק על מלת לפני להורו' דלפני' הוא דאין נושאי' ונותני' אבל לאחר אידיהן הכל מותר וק"ל:
והגה בש"ס לקמן עביד צריכות' מכל הני דאסור לעשות עמהן והצריכו' קאי ממאי דקודם למאוחר ויש לומר ג"כ ממאוחר אל הקודם דאי הוה תנ' המאוחר בלחוד ה"א בהא סגי שלש ימי' אבל המקידם צריך יותר וק"ל:
בגמ' מאן דתני אידיהן לא משתבש כו' אפשר לומר דר"ל דלא תפרש האי פלוגת' כמו דפליגי בעלמא דחד סותר את דברי חבירו אלא כל אחד מהם מודה לחבירו שגם מה שאמר חבירו לא הוה שיבוש ולהכי מקש' ומאן דתני אידיהן מ"ט כו' אחר שמוד' שלא השתבש ומשני אפ"ה עדיפ' ליה מה שאמר הוא וק"ל:
בתו' ד"ה אסור לשא' ולתת עמהן כוי עד ור"ת היה מפרש כו' יש לדקדק לפירו' ר"ת על מאי דקאמרה לקמן בש"ס דף ו' ע"ב וצריכ' דאי תנ' לשאת ולתת כו' אבל לשאול מהן דמעוטי קא ממעט להו אימא לא כו' ה"ל למימר רבות' טפי דאפי' להשאילן לא הוה שמעי' ממאי דאמר לשא' ולתת עמהן דה"א דטעמ' דלשא' הוא משום הרוח' או משוס לפני עור והכל משום הקרב' לע"ז לפי דברי ר"ת אבל להשאילן דהוה טעם משום דאזיל ומודה לע"ז לא הוה שמעינן ממנו כלל ודוק:
והגה במה שמדקדק על רש"י ז"ל דה"ל לקמן למימר נפקא מינ' למידי דלאו תקרוב' אפשר לישב ולומר דבכל מקום דממצי' לו מעו' יוכל ליקח מהם קרבן ועיקר שאלה דלקמן קאי נמי על מה.דנאסר ללות להן. גם אפשר לומר דלכך נקט הנפקות' הלז דהוה דבר חדוש דבזמן שיש לו בהמה דאינו עובר משום לפני וכאשר ראינו מתמה באמ' על זה וק"ל: