כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
שבועות · דף מא.
בגמרא איכא בינייהו מיפך שבוע' בדאורייתא לא מפכינן
כו' אומר דבר והפוכו והי' נראה לומר דמזה אפשר דהוה אתי' לרב שמואל בן תפני שהביא הטור סי' פ"ז דאית לי' דאפי' שניהם רוצים בדאורייתא לא מהפכינן וא"כ א"ש לישנא דכפל דבדאורייתא לא מהפכינן כלל אפילו שטהם רוצים ובדרבנן מהפכינן אפילו אין שניהם רוצים כ"א חד מנייהו וק"ל:
ובן בסמוך דאמר דבדאורייתא נתתינן לנכסי' אפי' בנכסי דנתבע ובדרבנן לא נחתינן אפילו אס היפך הנתבע השבועה להתובע והתובע תפס מנכסי הנתבע ואינו רוצה לישבע דיש מאן דאית לי' בפוסקים דנחתינן לנכסי' אחר שלא היה לו חזקה מעולם בהאי ממון קמ"ל וק"ל:
שם בגמ' ולר"י דאמר בדרבנן כו' הנה יש ליישב תמיהת התום' דאחר דחזינן דרבנן אית להו דאע"ג דתיקנו חז"ל האי תקנה דלהוי גזל מפני דרכי שלום אפ"ה לא חיזקו דבריהס כשל תורה לירד לנכסים אפילו בודאי גזל א"כ גם הכא לא חיזקו דבריהס להיות כשל תורה שבאם אינו רוצה לישבע לירד לנכסיס וק"ל:
שם בגמרא א"כ חשוד אפכינן לי' שבועה ושמו אאידך הא דמאריך ולא קאמר בקיצור דמהפכינן לשבועה הי' נראה אחר דאליבא דר"נ קאי ואליבא דר"י ואיהו אית לי' לקמן כר"י דאמר יחלוקו בזמן ששניהם חשודים וא"כ ה"ק ושמו אאידך דשימ' בעלמא איכא אבל לא נטלוה מכל וכל מהראשון ושבאם שיהי' גם השני חשוד יפסידו שניהם וק"ל:
בגמדא ומה בין זה לפ"ש א"ל התם כו' מדלא קאמר לעיל נמי אליבא דמר בר ר"א האי א"ב דבדרבנן טענינן לי' ההפוך ש"מ דלענין היפך לא טענינן לי' וק"ל:
ודיגה קצת יש לדקדק דאכתי הי' אפשר להמצא א"ב דבשבו' דאורייתא אמרינן בה מתוך שאיל"מ משא"כ בדרבנן כדאי' בטור סי' פ"ז ע"ש: ועוד יש לי לדקדק על הרב ש"ך סי' פ"ז דרוצה לסתור דברי הריטב"א דאית לי' אם כבר היפך הנתבע שבוע' על התובע ומכח זה רוצה לגלגל עליו עוד שבוע' אחרת דאינו יכול הואיל דעיקר שבועה לאו עלי' הוה אלא מכח תקנה ותקנתא לתקנתא לא עבדינן דגלגול שבועה נמי תקנה היא והש"ך דוחה סברתו באומרו דאתר דמן התורה היה הנתבע פטור לגמרי ודי לן דמחייבי' לי' לשבע או להפך ויאמר א"כ או תשבע על הכל או אאחוז דרכי התורה ע"ע ובודאי דברים אלו ליכא למימר למר בר ר"א דאית לי' דבדאורייתא נמי מהפכי' ושם נראה ודאי סבר' הריטב"א וא"כ הוה ליה לש"ס לעיל לומר האי א"ב למר בר ר"א לסברת הש"ך ודוק:
בתוס' ד"ה מאן דתני אסיפא כו' עיין בחדושי דעל ב"מ ושם תראה מאי דדקדקתי על ראיית' דלשם אבל אס נאמר דגם הס סברו דהת' הוה דרר' דממונא כמו דאי' לי' לר"ת ולא בא הוכחתם כ"א במאי דהביא הש"ס רישא דמתט' א"כ לא קשה מידי אבל לרי"ף דסבר ג"כ כתוס' ואית לי' דליכא שם דרר' דממונא ודאי יש לדקדק עלי כאשר דקדקתי שם וע"ש בחדושי ואפשר לומר דמ"מ מוכח שפיר מדברי התרצן דלא תירץ לי' דר"ז גופי' הי' מסופק במלתא דר"נ אי אמר ארישא או אסיפא ולהכי הוצרך לומר אי איתא לדר"ח כו' ודוק וע"ש: