כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
שבועות · דף לח.
בגמ' ר"א אומר לא לך כו' הש"ס הביא גם הא דר"א
בברייתא אע"ג דכבר נאמר כן בשמו במתני' כדי להורות דלא תימא דמצריך שבועה תחלה ובאחרונה דכן היה משמעות דמתני' דקאמר עד שיאמר שבוע' באחרונ' וקאי אמאי דנאמר כבר דהוזכר שבועה .בתחלה ומוסיף הוא לומר דיאמר ג"כ שבועה באחרונ' קמ"ל דלא וק"ל:
ואמרתי ג"כ דהביא גם הא דר"ש דלא תימא ר"מ ור"י בהא מילתא גופא דר"ש פליגי וק"ל:
שם מאי דאמר עד דאודי לי' אודיי כו' קאמר ב' פעמי' בכפל דרצה לרמז דאי אית' דר"מ בתרוויי' סבר דהוה פרט גם במתני' ה"ל לר"י לאפלוגי עלי' בשלמא לדידי אפשר לומר דפליג עלי' בברייתא ולא במשנה הואיל דבברייתא מצא לפלוגי עלי' בתרתי מילי בין בלא לך ובין בולא לך משא"כ לדידך וק"ל:
שם אלא הא מני רבי היא כו' אפשר ליישב גירס' שלפנינו לפי מאי דגרס רש"י ואי משום דה"ל לתרץ ר' יהודה היא דזה נראה לו דוחק גדול הואיל דהוזכר ר"מ אח"כ דאמר אפילו חט' כו' ולא פליג על הת"ק דהוה ר"י כמו דפליגי בהדדי בברייתא לכך משני רבי היא וטעמי' דנפשי' קאמר ולא רצה להזכיר מאן דפליג עליו בזה וק"ל:
עוד אפשר לומר ולתרץ גירס' שלפנינו לפי פירש"י ולא כדגרסי בספר ישן דהנה נאמר דאף דבאמת סביר' לי' ר"י דיותר חייב על כל אחת בולא לך מדלא לך לאו טעמי' הוא דסבירא ליה דלא לך הוה כלל אלא אדרבה דסבירא ליה דאחר דהוה פרט כולי האי דנחלק כל אחד טובא מדבר חבירו לכך לא קאי פרט השני כלל על השבועה שאמר בתחלה וזהו נראה באמת כוונת רש"י בד"ה הכל מודים כו' עד דלא אשבוע' קאי וק"ל וא"כ גם הכא לא רצה לתרץ הא מני ר"י היא דא"כ לא ניחא ליה לומר ולתרץ ארישא דקתני שבוע' שאין לכם כו' כמו שמתרץ אליבא דר"מ לומר בכאן אפכא דלא לך כאומר שבועה שאין לכם דמי דהלא אין טעם דלא לך כלא לכם דהתם הוה הטעם משום דהוה פרט ונחלק משבועה שאמר בראשונה ואלו הכא הוה הטעם משום דהוה כלל ודוק:
בגמ' והא תני ר"ח כו' הא דלא מקשה הני תרי דר"ח אהדדי זולת האי מאן דמחיי' אכלל נמי י"ל דסבר האי דאמר ט"ו היינו בחד גברא אשר כיחש לחמשה כדתני במתני' נוכל למצוא שחייב ט"ו חטאות והא דתני עשרי' היינו אם נחשוב כל החטאות של רישא וסיפא הן דכללי הן דפרטי והיינו כשאמר לאחד שבועה שאין לך חייב אחת וכשאמר שבועה שאין לך חטי' ושעורי' וכוסמי' חייב ג' הרי ד' חטאות וכשאמר לחמשה שאין לכם הדר חייב א' הרי ה' וכשאמר להם שבועה שאין לך כו' הרי עוד ט"ו הרי ך' אבל השת' דתירץ לי' דהתנ' כללי לא קחשב א"כ א"א לתרץ כן וק"ל: בתו' ד"ה כללו של ר"י כו' עד וי"ל דמ"מ ה"ל למימר אף ולא לך ע"כ לכאורה יש לדקדק לפי גירס' דספר ישן דגריס בדר"י לא לך משום דהוה פרט טפי מבולא לך א"כ הדר' קושי' תוס' לדוכת' דהיאך היה אפשר לומר אף לא לך כו' דהלא לדידי' לא לך הוה פרט טפי מבולא לך ומאי אף דקאמר וע"כ צריכנא לומר דאף לפי גירס' ההיא היה ליה לומר אף ולא לך וממילא הוה ידעינן דבתרוויי' הוה פרט צדידי' אבל על זה יש לדקדק דע"כ ר"מ ור"י הוה מדברים בהדדי והיה יודע כל אחד מה שבפה חבירו וכל מאי דמסופק לן בא לן על המסדר דבריהם בברייתא היאך יפורש דבריו וא"כ היאך היה אפשר למסדר לומר בדברי ר"י אף ולא לך דא"כ הוה משמע דר"מ לא סבר דהוה פרט כ"א לא לך ולפי האי גירס' דספר ישן לר"מ לא הוה פרט כ"א ולא לך ודוק:
עוד יש לדקדק בהאי סוגי' היאך עלה על דעתו להגי' למתני' אפילו חד פעם טפי ה"ל להגי' הבריית' בדברי ר"י דאמר לא לך וגם ולא לך וכה"ג מצינו כמה פעמים מאי חזית דמהפכ' למתני' תהפך הברייתא ודוק: