כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
שבועות · דף לז:
בגמ' ת"ש חמורה ממנה כו' מדקאמר לוקה מכלל דאיכא עדים כו' א"ל ר"מ בר מינה דההיא כו' הנה בכאן לא יתפרש לכאורה היטב הלישנא דבר מינה כדפרשינן לעיל. גם יש לדקדק היאך רצה להשוו' הסיפא לרישא ודלמא הרישא מיירי בעדיס ולא הסיפא כי היכי דהרישא אינה דומה לדסיפ' לענין מזיד ושוגג נאמר נמי דאינו דומה לענין עדיס ואמרתי לפני תלמידי דאפשר דהוא היה מפרש דהרישא והסיפא בחד גברא קמיירי דנשבע בזדון דפקדון ובשגגת קרבן והיינו דידע שיש לו הפקדון אבל אינו יודע שיתחייב עליו קרבן בשבועתו ודחקו ליה לפרש הכי דאל"כ למאי נקט שחייב על שגגתו קרבן דלפי דעתו אין זה חומר' דגם התס מייתי קרבן ולא היה מחלק במאי דמחלק לעיל דאלו התם חטאת בת דנקא כו' אלא ע"כ דתרוויי' בחד גבר' קמיירי וא"כ קחשב שפיר מאי דמחמיר התורה בי' דיתחייב תרתי וא"כ שפיר קאמר ר"מ בר מינה דההיא כו' כלומר זולת מה שיש לתרץ דלא מיירי בחד גברא אלא כדלעיל דבתרי גברי מיירי יש לתרץ עוד כדר"כ וק"ל:
שס בגמ' ת"ש לא"א בנזיר כו' יש לדקדק קצת לפי מאי דגרסו תום' לעיל ע"פ הספרי א"כ מאי קשי' ליה הכא דהלא הוא רצה ללמוד מזיד דנזיר מפקדון דיתחיי' במלקות כמו התם וא"כ מנ"ל לומר ולדייק ה"ד אי דליכא עדים כו' הלא נוכל לומר דבאמת ה"ק דהיאך אתה רוצה ללמוד דיתחיי' בנזיר אף בעדים דלוקה מן מקום דליכא עדים ואינו לוקה ודוק בזה כי י"ל:
בגמ' אימא סיפא כו' אלא מהא ליכא למשמע מינה מה שמקשה אב"ן לב דהלא מוכח ההיפוך דמביאי' קרבן על שעבוד קרקעות דאל"כ מאי קמרבה בזה הכלל יש ליישב במאי דמצינו לר"מ דאית לי' אין נשבעי' על הקרקעות ואפ ה סבר דנשבעי' על העבדי
כדאי' בב"מ דף ק' וכן מצינו בתוס' ריש פ' נערה שנתפתת' דכתבו בהדי' דאיכא מאן דסבר דאין מביאי' קרבן על שיעבוד קרקעות ואפ"ה על עבדיס מביאיס עיין עליהם וא"כ ודאי ההיפוך אינו מוכת דאף דמתט' אית לה דנשבעי' על עבדיס על הקרקעות אפשר דסבר' לה דאק נשבעי' וק"ל: בתו' ד"ה ואין מביאי' כו' עד וצ"ל דכולהו משכחת כשמחל השעבוד ור"י דהכא נאמר דמיירי דאין לו ב"ח ויש לו משועבדי' ואף דשעבודו דאוריית' מ"מ חכמים אפקוהו לשעבוד' וק"ל:
בד"ה מתני' נמי דיקא כו' עד ומיהו קצת תימא כו' עד א"כ אין כאן קרבן עכ"ל הרבה יש לתמו' על דבריהם דמשמע במקום שאין נשבעי' עליהם מן התורה אף שנשבע אח"כ מדעתו אין מביאי' קרבן עלי' ומנ"ל לומר כן דא"כ ה"ל למתני' נמי לאשמעונן בכופר הכל דאינו מחויב לישבט מן התורה דאף דכבר נשבע לא יביא קרבן ובאמת בכל מתני' לא משמע דמיירי במודה במקצת כ"א בכופר הכל דה"ק תן לי פקדון ותשומ' יד כו' שבוע' שאין לך בידי כו' דמשמע שנשבע שאין לו בידו מאומ' ואפ"ה מביא קרבן. וגם קשה דא"כ הוא דהא בהא תלי' דאם אינו מחויב לשבנג עלי' אינו מביא קרבן אם כבר נשבע א"כ למאי הוצרך למעט קרקעות שטרות מקרבן שבועה אחר דכבר הם נתמעטו בשבועה גופי' דאין נשבעי' עליהם כדאי' לקמן בפ' שבועות הדיינין מכלל ופרט וכן לפי מאי דכתבו תוס' בב"מ דאיכא מיעוט אחר דנתמעטו קרקעות משבועה לר"מ דדריש התורה ברבוי ומעוטי ובודאי גם ר"א דאף דפליג לענין השבה על רבנן מודה הוא לענין שבועה גופא וסבר כר"מ דלשס דאית ליה מיעוט אחר ולהכי לא מצינו דפליג על רבנן ויסבור דנשבעי' על הקרקעות דהוה רבות' טפי וגם אי אית' דפליג ג"כ שס א"כ למאי הוצרך הש"ס דב"מ דף ק' לדחוק נפש' למצוא תנא מאן דאית ליה דנשבעי' על הקרקעות וסבר מתחלה דר"מ אית ליה כן ואח"כ כשדת' הש"ס דבריו נכנס בדוחק ולמה לא אמר דר"א אית ליה כן אלא ודאי גם ר"ח לא פליג בשבועה גופא ואית ליה מיעוט אחד כר"מ וא"כ לר"י דאמר דאף הוא מודה לענין שבועה מדכתיב מכל ול"ל למעט הכא לענין קרבן הואיל דכבר אית ליה המיעוט לענין שבועה גופא. וע"ז הי' אפשר לומר ולתרץ דבאמת דדא ודא אחת היא וזהו המיעוט באמת היינו מכל אשר יש לו בזה דנתמעטו קרקעות הן לענין קרבן הן לענין שבועה גופא הואיל דהא בהא תלי'. אבל כל זה נראה דותק וגם דא"כ היאך יפלוג בר פלוגת' דר"י דהוא ר"א דבן פדת על סתם מתני' דלקמן וכל הש"ס מלא' מזה דאין נשבעי' על הקרקעות ומעולס לא מצינו מאן דחולק בזה אלא ע"כ לומר דאין תלוי זה בזה דאף דאית לי' לר"א ב"פ דאין נשבעי' על הקרקעות מ"מ סבירא לי' כשנשבע מייתי קרבן:
עוד יש לדקדק על קושיתס דאף דנתמעטו קרקעות משבוע' מ"מ מצינו דנשבע עליהס ע"י גלגול והיינו שנשבע באמת על המגלגל היינו המטלטליס ונשבע על שקר על המתגלגל דהוא הקרקע ולהכי יביא קרבן עליו ודוק גם בזה: והגה לפי מה דכתבתי לעיל בשם התום' דכתובות פ' נערה דאף דאית ליה לר"א אליבא דר"י דמביא קרבן על הקרקע מהמיעוט דמכל אפ"ה על העבד לא יביא קרבן א"כ למה לא קאמר לעיל דף ל"ד ע"א דאיכא בינייהו אליבא דר"י עבד והוצרך לומר קנס א"ב ודוק:
עוד אמרתי דאפשר לומר דהא דקאמר ר"פ מתני' נמי דיק' קאי אדלעיל דקאמר תםתיי' דר"י אמר פטור קאמר הוא דממתני' נמי מוכח דאחר דהוא סובר הלכה כסתם מתני' בכל מקום וא"כ ודאי מםתיי' ואפשר לפרש באמת דברי התו' כן וק"ל: