כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
שבועות · דף כט:
בגמ' השתא משום שבועת בטוי כו' הא דנקט האי לישנא השת' כו' וה"ל להקשות כפשוטו על שבועת שוא. ואפשר דה"ק אי הוה אפשר לומר דאינו מחיי' משום שבועת בטוי לא הוה קשה מידי על שבוע' שוא דאחר דאפשר לפרש הא דאמר לא אכלה היינו שלא אכל כל הככר כולו אבל מקצת ממנו אכל וא"כ אחר שנשבע שאוכל אי הוה מפרשינן הכא שאוכל כזית משמע כדלעיל בלא אוכל א"כ בזמן שלא אכלה כולה כולה אבל מקצת ממנו אכל ולא הוה עבר א"כ על שבוע' בטוי וא"כ בזמן שנשבע שלא אוכלנ' והיינו כולה לא עבר נמי על שבועת שוא אחר שהי' יכול לקיים זה וזה הא דאוכל בכזית ודלא אוכלנ' היינו כולה אבל מקצת יאכל ולא הוה עובר א"כ אלא בזמן שיאכל כולה אבל השתא דאמרת לא אכלה והיינו כולה עובר על בטוי אע"פ שאכל מקצת ממנו א"כ ע"כ בזמן שנשבע שלא אוכלנ' כבר לשוא נשבע ועיין בתו' ד"ה שבועה שאוכל ודוק ותמצא:
שם בגמ' ואלא שמואל מאי קמ"ל דוקי' דמתני' קמ"ל נראה לי לפרש דלא כרש"י דה"ק דקמ"ל דלא תידוק הא דקאמר מפי עצמו דלא בא למעט מפי אחרים מכל וכל אלא דבא למעט דמפי עצמו דוקא הוא דאמרינן בין בפני ב"ד ובין שלא בפני ב"ד אבל מפי אחרי' דוקא בפני ב"ד אין שלא בפני ב"ד לא דומי' דאמר ר"מ בשבוע' עדות קמ"ל שמואל דמפי אחרים נתמעט מהדיוק מכל וכל דלגמרי לא ודוק:
שבועת העדות פרק רביעי דף ל' ע"א במתני' נוהגת באנשים ולא בנשי' כו' נקט בכל הני דבר והפוכו ובחד הו' די ואפשר דבא לרמז מאי דכתב הרא"ש דע"כ לא פטרינן כל הני אלא מקרבן שבועה אבל כשנותני' חרם בשביל עדות אף הם בכלל וצריכים לבוא ולהגיד את מה שידעו כדי לברר הדבר על ידיהם וא"כ מזה שאמר דבר והפוכו נוכל לשמוע כן דה"ק נוהגת באנשי' ולא בנשים כלומר שאין נוהגת בנשים כמו שנוהגת באנשים דאלו באנשים נוהגת אפילו לענין קרבן שבוע' משא"כ בנשים שאין מביאין אבל מ"מ נוהגת בהן לענין הנ"ל וכן באחריני וק"ל:
בגמ' מה"מ דת"ר ועמדו כו' בג' ברייתות אלו צריכנא ליתן טעם אחר שעיקר הילפות' אתי' להו מג"ש דשני למאי הוצרך כל אחד להביא תחלה ילפות' מה דאינו לפי האמת. והנה בברייתא א' נוכל לומר דהוצרך לכך דאל"כ ה"א דע"כ הג"ש לא להאי ילפות' קאתי' דהרי הכתוב עצמו סותר להאי ילפות' דקמפרש אחריו אשר להם הריב להורות דדוקא בבעלי דינין קמיירי וה"א דהג"ש קאתי' לעני' דנילף עדים דהתם דצריכים להיות בעמיד' כמו בעלי דיני' דהכא לכך הוצרך לדרוש תחלה האי דרש' להורות דאין סוף הקרא סותר לג"ש בהאי מילת' דאף דבאמת דאיכא למימר דאין מוכרח לדרוש כן מדלא כתיב ואשר להם הריב מ"מ אין סתיר' ממנו ג"כ וק"ל:
ובברייתא הב' נוכל לומר דבא להראות לן דהג"ש מופנ' מצד אחד וק"ל. ובברייתא הג' נוכל למצו' ג"כ דבר מה ואין רצוני להארי' ודוק אתה ותשכח:
שם ת"ר ועמדו מצוה כו' אמר ר"י שמעתי כו' הא דמסיי' ר"י בדברי' ואמר שלא יהא אחד מדבר כל צרכו כו' כדי שלא נטעה לומר דגם ר"י גופי' יליף לי' מקרא דועמדו דאין להעמיד אחד מהם אלא או שניהם יעמדו וכו' לכך מסיי' נמי האי מלת' לומר דאין הטעם אלא כדי שלא יסתתמו טענו' של אחר ולאו מקרא קיליף לי' וק"ל. ולכך קאמר נמי שמעתי לומר דלאו מקרא קיליף אלא מכח סברא וק"ל: