כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
שבועות · דף כח:
בגמ' שבועות שגגות ה"ד לאו כה"ג. הנה רש"י ז"ל מוחק זה גם
תוס' דקדקו הרב' במאי דאמרו בנדרי' שבועות שגגות ה"ד כדרב כהנ' ור"א ולכך אמינא דדא ודא אית' דהלא בנדרי' מתפרש באכילת העתיד והעבר דומי' דהכי ע"כ צריכנא לפרש נמי בשבועות בין בעבר ובין בעתיד ולכך שם בנדרי' מפרש העבר בשבוע' וכאן מפרש העתיד וקאמר עליו שבועות שגגות ה"ד כו' כלומר דנאמר עליו כשם שנדרי שגגות מותרי' לגמרי כן שבועות שגגות מותרי' ע"כ בשבועות דלעתיד דומי' דמלת דרבא דאי כדרב כהנ' ור"א לא שייך לומר בי' מותר לכתחלה ודוק ותמצא:
בש"ס עיפ' תנ' כו' א"ל אשתבשת' כו' הנה נראה דודאי עיפ' שמע מן רבי' דהוא רבה הן לענין פטור הן לענין חיוב כאשר אמר אבל רבה לא אמר דבריו בדרך כלל כ"א בדרך פרט ועיפ' הבין שכללא כייל. והנה בכל אחד נוכל למצוא פרט מה שכהוגן דיבר. והיינו באומר לא אכלתי ב' פעמי' והתרו בו פעם א' שאינו חייב אלא מלקות א' וע"ז ודאי שפיר אמר רב' ועיפ' לא הבין כן ולכך הוכיחו על פניו אחיו. ועל תשע ועשר נוכל למצוא ג"כ דחיי' שתי' בזמן שאמר תשע אלו וכדכתבו תוס' בד"ה שבועה שלא אוכל כו' בסוף דבריהם ועוד נוכל למצוא שנשבע על תשע מינים שאמר שלא אוכל תאני' וענבי' ורמוני' וכו' עד תשע ואח"כ נשבע עוד פעם על עשרה מינים והוסיף מין אחד דאמרינן מגו דחלה השבועה על מין העשירי חלה נמי על תשע מינין שכבר נשבע עליו. וכה"ג נוכל למצוא ג"כ בשנשבע שלא יאכל עשר ותשע שאינו חייב אלא א' שבזמן שנשבע על עשרה מינין ואח"כ נשבע על תשע מהם שהני תשע הם בכלל העשרה. ואפשר שגם אביי דאמר זימנין דמשכח' לה כדמר כו' כך היה דעתו לומר שעיפ' שמע מרבה כדבריו בדרך פרט וטעה וסבר שכללא כייל וק"ל:
ובתו' ד"ה שבועה שלא אוכל כו' עד מי' ה"מ לפרושי בנשבע על חצי שיעור כו' אבל א"א לומר כן כו ומשמע נמי כו' דמפרש טעמא מגו דחיילה כו' קצת יש לדקדק דאחר דבאמת רבה לא פירש דבריו דטעמי' הו' משום מגו מנ"ל לש"ס שם להקשות לרב הונא ממילת' דרב' עד שהוצרך לתרץ דר"ה לית לי' דרבה לימא טפי דאיהו מפרש מילת' דרב' בנשבע על חצי שיעור כו' ולא מטעם מגו. וטפי ה"ל לש"ס שם להקשות ממלת' דרבא דאמר לעיל דף כ"ד ע"ב שבועה שלא אוכל תאני' כו' מיגו דחייל אענבים כו' דמפורש בהדי' הטעם דמגו גם התוס' דהכא הו' מצי להביא ראי' ממלת' דרבא דלשם: ולכאורה היה אפשר להבין דגם רבא דלעיל מיירי בשנשבע בפעם שני שלא לאכול תאני' וענבי' בהדדי כאשר מפורש מילתא דרבה הכא אבל א"כ היה אפשר לדקדק במאי דהקשה שם ואם אית' משכחת לה חמש כגון שאמר שבועה שלא אוכל תמרי' וחלב כו' דה"ל לתרץ דע"כ לא קחשיב אלא הני דלעולם צריך להביא קרבן על אלו ארבע אחר שחלי' עליו משא"כ בשבועה דאף דכבר חלה עליו מ"מ יש מקום דאינו חייב על החלב קרבן שבועה והיינו בשכבר הפריש קרבן על התמרי' דהו' חלב חצי שיעור לכך לא חשיב לי' אבל באמת נרא' דרבא דלשם לא מיירי בשנשבע בפעם הב' שלא לאכלם בהדדי אלא שלא לאכלם כל אחד ואחד באנפי נפשי':
בא"ד והוא הדין נמי אי אמר שבועה שלא אוכל תשע אלו כו' יש לדקדק הלא שבועה שניי' לא מצי לחול אחר שאינה בהן דלא מצי לישבע שאוכל עשר אלו והכא א"א לתרץ כדמתרצי' תוס' לעיל דף כ"ד ע"א ד"ה אלא כדרבא כו' לבסוף דכתבו דמשכח' ההן בתאני' שוערי' כו' וזה לא שייך הכא אחר שנשבע על ככרות אלו ודוק דנראה לומר דמאי דנשבע אח"כ בפעם שני שלא לאכול עשר שנשבע סתם שלא לאכול עשר ולאו על אלו המונחי' לפני' נשבע וא"כ יכול לקיים ההן בעשר ככרות דעלמא ודוק:
במתני' אמר על העמוד של אבן שהוא של זהב כו' לא אמר התנא סתם על אבן שהוא של זהב דזה לא הו' נקרא' לשנות את הידוע דכבר נמצא גוש זהב ונראה כאבן עד שלא מתקן לי' האומן משא"כ עמוד הנבנ' לנוי בעיני אדם היאומן שהיא של זהב ונראה כאבן אדרב' הרבה פעמים שהיא של אבן ומחפים עלי' זהב כאלו היא כולה של זהב. ובזה א"ש נמי דלא אמר כאן דבר והפוכו כאשר אמר על האיש שהוא אשה כו' וק"ל:
שם ועל האיש שהוא אשה כו' מדבר דברי' בדרך לא זו אף זו דעל האיש שהוא אשה אינו משנה הידוע כמו על האבן שהוא של זהב וכן אח"כ ועל האשה שהיא איש הו' לזא"ז וק"ל:
שם נשבע על דבר שא"א לו כו' אמר כן דאלו הא דקודם זה נראה לכל בעיני' שהוא משנה הידוע משא"כ זה שאומר שהוא ראה כן ואין הדבר נראה לעיני' ההפוך אבל מ"מ לו א"א דראה כן וק"ל. וגם זה הוה בלזא"ז וק"ל: שם אמר לעדים כו' הנה התנא אינו כולל זה עם מאי דבתרי' דאמר נשבע לבטל את המצוה כו' משום דלכאור' אין זה מבטל את המצוה דהלא אינו אומר דיודע לו עדות ואפ"ה אינו רוצה להגיד לו אלא אומר שלא יעיד לו ומי יודע אם יודע לו עדות ואפ"ה הוה שבועת שוא דהל"ל איני יודע לך עדות וק"ל:
שם נשבע לבטל את המצוה שלא לעשות סוכה כו' גם באלו אפשר לומר דנקט להו בלזא"ז דאלו בלולב היה אפשר לומר דשבועתו קאי על הלילות ובתפלין ה"ה אסורי' לו בל@לו' ובשבתות וימים טובים ועיין לעיל דף כ"ה בתו' ד"ה מי כו':
שם אכלה עבר על שבועת שוא כו' הנה למאי דמסיק הש"ס דאפילו לא אכלה עובר על שבועת שוא א"כ למאי קאמר דאם אכלה עובר על שבועת שוא ואמינא דבא למעט דאינו עובר על שבועת בטוי אם אכלה דהיה אפשר למטעי דאפ"ה עובר על שבועת בטוי הואיל דכבר נשבע שלא לאכלה והוה כאלו ביטל בהאי שעת' שבועה ראשונה ועבר עלי' בהאי שעת' דנשבע שלא לאכלה קמ"ל דאינו עובר כ"א על שבועת שוא ולא על שבועת בטוי וק"ל:
עוד שם לא אכלה עובר על שבועת בטוי וע"ז מסיק הש"ס דעובר נמי על שבועת בטוי קאמר. ואפשר ליישב נמי הלשון דקאי אדקודם לו דמאי דאמרתי דעובר על שבועת שוא אינו כ"א אם לא אכלה עובר על שבועת בטוי אבל בזמן שאפי' אם לא אכלה אינו עובר על שבועה והיינו אם נשאל עלי' על שבועת בטוי והתירו לו א"כ אינו עובר נמי על שבועת שוא דנתגלה הדבר למפרע דלא היה איסור חל על ככר זה ודוק:
בגמ' שבועה שראיתי לא קאמר מאי אם לא ראיתי יש לדקדק על לישנא דהמקשן למאי קאמר שבועה שראיתי לא קאמר הלא בעינינו ראינו דלא קאמר הכא וגם אביי משני תני שראיתי היתכן למחוק שתי תיבות לכך אמינא דסבר' המקשן הוא דאי הוה קאמר התנא נמי שבועה שראיתי לא הוה קשה לי' על הלשון דאם לא ראיתי דהנה כבר מצינו דנקרא ג"כ שבועה שוא אם נשבע לקיים הידוע לכל אדם והיינו אם היה נשבע שלא ראה גמל פורח באויר נקרא ג"כ שבועה שוא וא"כ אי הוה קאמר התנא שבוע' שלא ראיתי גמל כו' לא הוה קשה מידי אבל באשר אומר אם לא ראיתי תיבת אם קשה לן והנה אי הוה אמר נמי שבועה שראיתי כו' לא הוה קשה נמי על תיב' אם דהכי מתפרש הן אם נשבע שראיתי הן אם נשבע שלא ראיתי בכל פעם הוה שבועה שוא אבל אחר שלא קאמר שראיתי ודאי קשה לן מאי אם לא ראיתי וע"ז משיב אביי שפיר תני כו' כלומר תני נמי שראיתי ודוק:
בתו' ד"ה באומר יאסרו כו' ואמר ר"ת דבנדר לא חיולה כה"ג כו' הרב' יש לדקדק לפירוש ר"ת אי אית' דלכך הוה שבוע' שוא הואיל שא"א לו לעמוד באיסור א"כ למאי הוצרכ' הש"ס לדחוק ולומר דבר שא"א להעלות על דעת האדם באומרו ודלמ' צפורא רבא חז' ואסיק לי' שמא גמלא טפי ה"ל לומר ודלמ' דגמר בלבו היום וא"כ אפשר לעמוד באיסור ולמה יהיה שבועתו שבועה שוא ודוק ועוד במאי דקאמר דבנדר כה"ג לא חיילה כלל א"כ מאי האי דמקשה הש"ס בנדרי' דף כ"ו על הא דנודרי' לנהרגין דקאמר דאומר יאסרו כל פירו' עולם עלי אם אינן של בית המלך דקמקשה כיון דאמר יאסרו כל פירו' עולם אסורי' עלי' כל פירו' עולם והלא לפר"ת לא הוה נדר כלל ואפשר לומר דאף דהמקשה נקט בדבריו לישנא דנדר אפ"ה לא קאי כ"א על שבועה דסבר ב"ה שם במתני' דגם נשבעי' לנהרגין וק"ל: והנה עוד נראה מפירוש' דר"ת דהשבועה חלה על דבר שא"א לו לקיים רק אנן אין מניחי' לו לעמוד בשבועתו ומלקין אותו על שבועת שוא ואוכל לאלתר דומי' דאמר ר"י על שבועה שלא אישן ג' ימים משא"כ בנדר דאינו חל כלל א"כ קצת יש לדקדק דלעיל בברייתא דקחשיב חומר' דשבועה מנדר ה"ל למחשב נמי את זה ודוק:
ראיתי בר"ן דכתב דלהכי הוה שבועת שוא והפירו' אינן אסורי' עליו דאי הוה רוצה לאסור עליו הפירו' לא ה"ל למתלי בדבר שא"א אלא ה"ל לאסור הפירו' בשבועה אלא ודאי לא לאסור הפירו' קמכוין כ"א להחזיק שקרו ע"ע. ולפירוש זה הי' אפשר לדקדק אמאי דמקשה לעיל דף כ"ה על הא דאמר עולא והוא שניכר לג' ב"א אבל לא ניכר בטוי הוא כו' דאימ' דקושט' כן הוא דאף גם הכא אמר יאסרו כל פירו' עולם עלי אם אינה של זהב וא"כ אם אינו ניכר לג' ב"א הרי הפירו' אסורי' עליו והוה שבועת בטוי וק"ל: הנה אחר דחזינן הכא דבזמן שנשבע על דבר מה שא"א לחול עלי' שבועת בטוי אמרינן דהוה שבועת שוא א"כ ע"כ צריכנא לומר לר"ת דתנא דמתני' והש"ס דהכא דמפרש לי' דאמר יאסרו כל פירו' עולם עלי אם לא ראיתי גמל כו' (ובאמת כל אחד לחוד נמי הוה שבועת שוא והיינו אם אסר כפשוטו כל פירו' עליו וגם אם נשבע שראיתי) דבא לאשמעונן תרין ענייני שוא בדבור אחד וא"כ הי' אפשר לומר דאף באמת בשבוע' לא מצי למיסר החפץ עליו אם אסר החפץ עליו בשבוע' הואיל דהשבועה אינה חלה כלל הוה א"כ שבועתו שבועת שוא דומי' דכל הני וגם אם נשבע לבטל המצוה וא"כ הש"ס דהכא דאמר שאמר יאסרו כל פירו' כו' לאו למימר' דשבוע' בטוי כה"ג חיילה אלא אדרב' אינה חיילה וזהו נמי חד מעניין שבועת שוא דנקט בדבורו דומי' דפירש ר"ת בהני תרי וא"כ מאי קשי' להו לעיל דף כ"ה ד"ה מה שאין כן בשבועה כו' ע"ש ודוק: