אור ברסלב
כוס הישועות שבועות › דף כח.

כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין

שבועות · דף כח.

דף כז:

בגמ' אב"א שלא אוכל אב"א כו' לכאורה דברי רבא בריש'

ובסיפא סותרי' זה את זה דתחלה אמר אם שייר ממנ' כזית נשאל עלי' הא פחות מכזי' אין נשאל ואח"כ אמר אכלה כולה אין נשאל משמע אבל לא אכלה כולה אפי' שייר פחו' מכזית נשאל עלי' ואי הוה הרישא בשלא אוכל והסיפא בשלא אוכלנה הוה א"ש וי"ל ודוק:

בסוגי' דככר. בדש"י ד"ה אמר רבא עד בין שאכל התנאי בראשון בין שאכל האיסור ראשון. הנה נראה לי דלא בא רש"י ז"ל לומר דאם אכל האיסור ראשון דיכול להיות חייב קרבן דהלא ממ"נ אם אכל האיסור ראשון בשגג' א"כ א"א להיות חייב בקרבן דהלא לא הוה אדם בשבועה כו' כאשר דקדקו התוס' עליו. ולכך אמינא דאין רצונו אלא לומר דבין שאכל האיסור ראשון ובין שאכל התנאי ראשון צריך להיות בפעם הראשון האדם בשבועה ומ"מ כל חד וחד כדיני' דאם אכל האיסור בראשונה אינו יכול להתחיי' כ"א מלקו' ובאכילת התנאי בראשון יכול להתחייב קרבן או מלקו' למ"ד התרא' ספק שמה התרא' ודוק היטב ותמצא כי כן הוא ודלא כהבינו תוס' בפירושו: ועוד בא"ד מה שכתב והאי דנקט אכילת התנאי ברישא לא משום דאי עביד אפכא כו' גם בזה נראה לי לפרש דרצה לומר אחר דחזינן דהתנאי נקרא ראשון והאיסור שני משום שכך הית' סדר שבועתו אם אוכל זו לא אוכל זו כו' וא"כ כי היכי דלא נטעי לומר דאי אמר אפכא שאמר האיסור בראשונ' ואח"כ התנאי שאמר לא אוכל זו אם אוכל זו והיפך הסדר שלא יהיה חל השבועה לכך הוצרך רש"י לומר דודאי חל אפי' עביד אפכ' שסידר האיסור להיות ראשון והתנאי להיות שני ודוק גם בזה ותמצא כי כנים דברי ולא כהבינו תוס' בדברי' ודחקו עצמו מאוד בפירושו:

בתו' ד"ה אמר רבא כו' עד וא"א ליישבו אלא בדוחק דמשכחת לה כגון שבשעה שאכל איסור ראשון לא שכח שבועתו כו' הרבה יש לדקדק לפי זה דא"כ רבא דאמר שניהם בשוגג פטור הלא נוכל למצוא שיהי' חייב בשעה שאכל איסור ראשון בשוגג הנ"ל ואזי ודאי הוא חייב אע"פ שאח"כ אכל התנאי בשוגג לגמרי וא"כ לאו כללא כייל רבא בדבריו ולא משמע כן. גם אמר שאם אכל הראשונ' בשוגג והשני' במזיד פטור הלא לפי זה יכול להיות חייב מלקות בשעה שאכל התנאי ראשון בשוגג כה"ג ודוק:

גם מה שדקדקו אח"כ לרש"י דהוה דוחק לפירושו דצריכנא לפרש הא דאמר לקמן בשגג' עצמו וזדון חבירו דאינו חייב כ"א על השניי' ומשמע דקאי אתרווייהו כו' והלא אם נפרש שם ג"כ דמה דאמר שאכל הראשון בשגג' עצמו היינו שגג' כה"ג אזי ודאי חייב נמי על הראשון וק"ל:

שם אינו ר"ל אפכא מבבא דקאי בה כו' ר"ל דבבא הזאת דנקט' השוגג תחלה ואח"כ המזיד כך יאמר בבב' השניי' דיאמר אכל השניי' בשוגג והראשונה במזיד ואפ"ה חייב ולא כדקאמר השתא דנקט המזיד תחלה ואח"כ השוגג אלא יאמר דברי' כאשר אמר בבבא ראשונה לענין זה ודוק ודלא כהמרש"א: בא"ד והא דנקט שתיהן בשוגג לא אצטריך כו' יש לדקדק דלמה לא אצטריך דאי מרישא דאמר ראשון בשוגג והשני' במזיד פטור לא הוה שמעינן דצריך להיות באכילת התנאי אדם בשבועה אלא ה"א דהטעם דהוא פטור משום דאינו שב מידיעתו אחר שאכל האיסור במזיד. וא"ת דא"כ למה אמר פטור הלא א"כ יהי' חייב מלקות על המזיד שעשה באחרונה והשבועה חלה עליו בראשונה לזה אומר הלא הרב' דרכי' מצינו דאינו חייב מלקות ודוק:

גם אפשר לומר דצריך לן הא דשתיהן בשוגג אחר דמצינו בתו' דף כ"ו ע"א ד"ה את לבך אנסך כו' דיש דרך לומר דלענין קרבן צריך להיות אדם בשבוע' ולא לענין עונש וכן אפכא וא"כ ע"כ רבא צריך לאשמעונן בתרוויי' בין לענין מלקו' ובין לעני' קרבן ודוק:

בא"ד בפירושו דר"ת דכתבו לבסוף וצריך לדחוק לפירושו הא דקאמר זו בזדון עצמה כו' יש לדקדק מנ"ל שר"ת לא סבירא לי' הא דסבר רש"י ז"ל שהשגג' צריך להיות באכילת האיסור אבל אם הוא מזיד באכילת איסור אינו חייב קרבן עליו ואף דר"ת מפרש תיבות הראשונה והשניי' היינו אכילה הראשונה ואכילה השניי' מ"מ נאמר דבמאי דאמר רבא ראשונה במדד כו' והיינו אכילה ראשונה לא מיירי אף לפי פי' ר"ת כ"א בשאכל התנאי בראשונה ורבא לאו כללא כייל גם לפי פירוש ר"ת דהלא גם לפי פירש"י לאו כללא כייל וכנ"ל ודוק:

תוכן העניינים

כוס הישועות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה