כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
שבועות · דף כז.
במתני' שהי' בדין שיהא חייב כדברי ריב"ב כו' זהו גי'
רש"י ויש לומר וליישב לפי גירס' הלז מאי שלכאורה יש לדקדק למאי הוצרכ' המתני' לומר כן שהיה בדין כדברי ריב"ב. ואמינא דאחר דבאמת נראה דריב"ב מודה בשנשבע שלא לאכול איסור שאין השבועה חלה כדכתבו תוס' ומביאי' ראי' והתנ' דמתני' בא להורות לן דרבנן פטרי' אפי' בשנשבע לקיי' המצוה והיינו שנשבע לישב בסוכ' ואי הוה אמר בקיצור לקיים ולא קיים פטור הוה אפשר למטעי דע"כ לא פטרי רבנן כ"א בשנשבע לקיי' מצות ל"ת שלא לאכול חזיר אבל בשנשבע לקיי' מצות עשה אף רבנן מחייבי' לכך קמסיי' שהיה בדין כו' כלומר אפי' בהא דפליג ריב"ב ואמר שחיי' אפ"ה פטרי רבנן וק"ל:
שם בגמ' יכול נשבע להרע לעצמו כו' אפשר לומר דהוצרך לומר כן וה"ק אחר דחזינן דצריכנ' להקיש הרע' להטב' והטב' לרעה א"כ אף בזה נאמר להקיש ונאמר מה הטבה שאין בו רעה והיינו שאינו מרעה לעצמו אף הרע שאינו מרע' לעצמו והא דכתיב להרע היינו שאינו רוצה להטיב לעצמו אבל מ"מ אינו רוצה ג"כ להרע עצמו (ועיין מה שאכתוב בסמוך במאי דאמר בעינן הרעה דומי' דהטב') לכך הוצרך לומר מה הטב' רשות כו' כלומר דאין להקיש כ"א בזה שצריך להיות רשות ודוק:
ועוד במאי דקאמר מנין לרבות הטב' אחרי' כו' היינו נמי משום דבעינן הטב' דומי' דהרעה מה הרעה אינ' לאחרי' אף הטב' כן וק"ל:
שם לא ס"ד דבעינן הטב' דומי' כו' נראה לפרש דה"ק אחר דע"כ הטב' אינה בבטול מצוה א"כ אף הרעה אינה בבטול מצוה והיינו שנשבע לאכול חזיר דהוה קום ועשה עביר' וע"כ אינה אלא בשב ואל תעשה וזה נקרא רעה שאינו רוצה לקיים המצוה ובמאי דקיימינן השתא דהטב' אינה ג"כ כ"א זה שאינו רוצה לעשות עביר' וזהו הטב' נקרא' וא"כ הרע' גופ' הטב' היא אח"כ הוצרך עוד לומר ואקיש הטב' כו' שלא תאמר ודלמ' הטב' היא שרוצה לעשות מצוה והרע' שאינו רוצה לעשות מצוה וא"כ הרע'י לאו היינו הטב' על זה אמר ואקיש הטב' להרע' כו' כלומר דא"א לומר כן אחר שאקיש ג"כ הטב' לרע' מה הרע' אינה בקיום מצוה אף הטב' כן וא"כ ע"כ הטב' אינה כ"א בשאינו רוצה לעשות עבירה וא"כ הטב' גופ' הרע' כנ"ל ודוק ותמצא כי כנים דברי ואף גם מה דמקשה אח"כ א"ה בדבר רשות כו' א"ש:
שם אלא מדאצטריך או לרבות הטב' אחרי' כו' ואפשר לומר דאפ"ה מתפרש' שפיר מאי דאמרה הברייתא מה הטב' רשות כו' משום דמאו דכתיב בהטב' ע"כ מוכח דהטב' הוא רשות דאל"כ למאי אצטריך או לרבות הטב' אחרי' וכן מהרע דכתיב' בקרא מוכח דאיירי ברשות דאל"כ ל"ל או בהטב' וק"ל: שם הניח' לר"י כו' גם הכא אמרתי ליישב הלשון ואף שבמסכ' ב"מ וסנהדרין בכל אלו מקומו' ישבתי הלשון בדרך אחר וגם הכא בדרך אחר אפ"ה לא אניח את ידי גם הכא דהנה לפי מאי דסבר רש"י ז"ל דמאי דאמר ר"י עד שיפרוט לך הכתו' יחדיו היינו אחר דמצינו דכתיב יחדיו בכלאי' א"כ ש"מ דבעלמא משמע אפי' כל אחד בפני עצמו (ע"ש בסנהדרין ובב"מ) וא"כ לכאורה יש לדקדק על ר"י מנ"ל דבעלמ' משמע שניהם יחדיו נמי ודלמ' דוקא כל א' בפני עצמו ומדיוק' דיחדיו דכתיב בכלאי' שמעינן כן וא"כ היה אפשר לומר לר' יאשי' דלעולם אית ליה נמי הא דר' יונתן רק בהא פליג עליו דלדידי' לא משמע במקום אחר כ"א כל א' בפני עצמו ולהכי אי לאו דכתיב באביו ואמו יתור' ה"א דוקא בדקילל א' מהם אבל בשקילל תרוויי' לא סגי' ליה בעונש זה או דאין למידין מן הדין כדאמרו בבת אביו ובת אמו ע"ש אבל באשר נאמר דלר' יונתן לא קשה מידי דבאמת לדידי' ג"כ לא יליף מידי מיחדיו דכתיב בכלאי' דצריכנ' ליה שלא נתחיי' כ"א בקשורי' יחד ובשעטנז שלא נאסור אפי' אינן תכופי' כדכתבו תו' הכא וגם שם בסנהדרין וכתבו דלר' יונתן לאו מיחדיו יליף כ"א מכח סבר' א"כ ע"כ לר' יאשי' לית ליה הסבר' כלל וצריך לי' לתיב' או וק"ל: