אור ברסלב
כוס הישועות שבועות › דף כו:

כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין

שבועות · דף כו:

דף כה:

בגמ' איזה היא שגג' שבועה בטוי לשעבר לכאורה הלשון

אינו מדוקדק דקא בעא בעי' מיני' ונקט' בלשון קושי' אחר שמחזיר על כל הצדדים ואומר עליהם שאינם בשגג' שבועות בטוי לשעבר. ואפשר דהיה מסופק אי דהוה שגג' בדידע דאסור אבל לא ידע אי הוה אסור בלאו או בעשה כדכתבו תוס' וק"ל:

שם בעא מיני' רבינ' כו' ומסתכן עלי' מהו מסתכן לישרי ליה מר. ודאי רבא הבין בדברי' דאף דמסוכן אינו אסור בשום איסור מ"מ הואיל דזה הוה אכל ליה אפי' לא היה מסוכן דהוה בי' שגג' שבועה וא"כ י"ל דאפ"ה חייב קרבן וע"ז השיב רבא דמ"מ אחר שהוא מסוכן ושרינן ליה לאכול הוה ליה כאלו אין כאן שבוע' כלל. ואמר לרבינ' לישרי ליה מר כלומר אפי' דהוה תלמידו ואינו ראוי להורו' לפני' מ"מ במסוכן מותר כדאי':

ומאי דמסיק אלא מצטער ואכלה כו' נראה דאפ"ה לא חזר לגמרי מהשם דנתן ליה בראשונ' דהנה עתה מצטער יקרא דשכח שנשבע עליו אבל אי הוה ידע שנשבע אפשר שהיה מסתכן עליו נמי הואיל דידע דאסור ליה לאכול ואינו דומה למי שיש פת בסלו וכו' וק"ל:

שם הא גופ' קשי' כו' נראה דה"ק אחר דהברייתא קשי' מינ' ובה א"כ לא מיתנ' בדבי' ר' חיי' ור"א ולא מותבינן מינ' תיובת' וכן אית' בכמ' מקומו' וק"ל:

שם אמר ר"ש הא לא קשי' כו' אלא לשמואל קשי' אמר ר"ש תריץ ואומ' כו' לכאור' יש לדקדק דר"ש הוא מקשן ומפרק ולא קאמר הש"ס הוא מותיב והוא מפרק כדאמר' לעיל. גם מאי דמכפל ואמר תריץ ואימ' הכי הל"ל בקיצור אימא הכי. לכך נראה דאפשר לומר דר"ש מתחלה הכי אמר אחר דחזינן לך מותיב מן ברייתא זאת לשמואל ולא קשי' לך היא גופ' ע"כ דסברת דהא לא קשי' כו' אלא לשמואל קשי' אף אני אימ' לך תריץ ואימ' הכי כו' כלומר הואיל דע"כ צריכת' לתרץ הברייתא מנ"ל לתרץ כן אימא הכי כו' דלא יהי' א"כ ג"כ לשמואל קשי' ולא מידי וכדאמרינן בעלמא ולאו תרוצי קמתרץ לה כו' וק"ל:

שם הניח' למ"ד אין מלמדין כו' גם הכא אמרתי דאלו הוה קשה למ"ד אין מלמדין מה דמקשי' תוס' אילו הוה לבטא בשפתי' מיותר דא"כ למ"ד אין מלמדין למאי צריכי' לייתור הזה וכדכתבו בד"ה צריך שיוציא כו' א"כ ודאי לא הוה קשה מידי למ"ד מלמדין דמייתור' קא מעטינן לנדר אבל השתא דע"כ צריכנ' לומר דלמ"ד אין מלמדין לא קשה מידי אחר שבאמת אינו מיותר וא"כ קשה למ"ד מלמדין וק"ל. ועוד אמרתי בדרך אחר אם מלמדין חולי' מקדשי' או לא ומפני שלא להאריך לא כתבתי' ודוק אתה ותשכח: והנה דקדקתי איזה דקדוקי' על שיט' התוס' בזה ואכתוב אותם לפניך דהנה גזרו ואמרו דמפשט דקרא קדריש ולא מייתור' דאל"כ מאי פריך ונגמור מינה יש לדקדק ודאי דא"כ גם השתא נאמר מאי מקשה ונגמר מינ' דא"כ לכל אשר יבטא ל"ל דמאי בא לרבות א"א לומר דמרב' בשגמר להוציא פת חטי' והוציא פת סתם דהלא אפי' גמר בלבו לחוד הוה די מכש"כ זה שאף לפי האמת גמר בלחוד לא הוה די להיות נדר ובזה הוה די וא"א לומר דבא לרבות בשגמר להוציא פת חטי' והוציא פת שעורי' וזה יהיה א"כ גרוע מגמר בלבו לחוד דזה אינו דא"כ מנ"ל לשמואל למעט גמר בלבו דלמא לא נמעט כ"א גמר בלבו להוציא פת חטי' והוציא פת שעורי' אחר שהוא גרוע ממנו וא"כ ע"כ צריכנ' לומר שהן שווין ושקולי' הם ויבאו שניהם. ואפשר לומר דאפ"ה מקשה דאף דלפי האמת הן שוי' מ"מ מכח ייתור' דקרא הוה חזינן דאינן שוי' וצריכ' לרבות נמי אף שהוה גמרינן גמר בלבו לחוד מקדשי' וק"ל ועוד יש לומר דהוה מרבינן אפי' בשגמר להוציא ולא הוציא כלל. אבל א"כ קשה לן מאי האי דרצו להוכיח דלאו מייתור' קדרש דא"כ השתא דהוה ב' כתובי' ואין מלמדין א"כ למאי צריכנ' לקרא דלבטא בשפתי' המיותר ומאי קושי' דאחר דע"כ צריכנ' לקרא דלבטא בשפתי' לרבות בשגמר להוציא פת חטי' והוציא פת סתם כדי שלא תאמר דבא לרבות אפי' בשגמר להוציא ולא הוציא כלל לכך צריכנ' למיעוט הזה ודאי את זאת לא קשי' לומר דלא נימא דבא לרבות אפי' בשגמר לחוד לכך צריכנ' המיעוט דזה אינו דודאי לא הוה אפשר למטעי בכך דאף דלא היה כתוב המיעוט לא הוה מרבינן מלכל אשר יבטא גמר לחוד דא"כ ל"ל אצל קדשי' ב' כתובים בחד קרא הוה די וק"ל:

והנה ודאי די"ל ולומר דא"א להעלו' על הדעת דהייתור בא לרבות אפי' בשגמר להוציא ולא הוציא כלל דאין זה סבר' בעולם לרבו' דלהוי נדר אבל א"כ קשה מאי דדקדקו בד"ה אלא לשמואל כו' דלשמואל נמי נימ' הכי והלא דבר זה לא הוה צריך לן לאשמעונן אחר דא"א להעלו' על הדעת דלהוי נדר ודאי על הברייתא ליכא למידק מידי דהברייתא פירושו דקרא את' לאשמעונן כדמצינו בכמה מקומות דאמר' אין לי וכו' או יכול וכו' וק"ל ודוק בכל זה:

הנה עוד יש לדקדק בש"ס דמקש' מברייתא דמוצא שפתי' כו' ולמה לא נפרש ג"כ שם הכי דה"ק אין לי אלא שהוציא בשפתיו פת חטים כמו שגמר בלבו להוציא פת חטים גמר בלבו להוציא פת חטים ולא הוציא כ"א פת סתם מנין כו' וי"ל:

בד"ה גמר בלבו כו' השתא משמע כו' ותימ' כו' לכאורה לא היה נראה כדבריהם דשאני התם מהכא טובא דהכא גמר בלבו להוציא פת חטי' משא"כ שם שלא גמר בלבו מעולם להוציא תיבת היום וא"כ אפשר לומר בו דאי לאו האונס הוה אסור. והיה נראה באמת דהכא לא אתא הקרא כ"א להורו' דהוה נדר דלא נימא דלא הוה נדר כלל אחר שלא הוציא כמו שגמר בלבו להוציא אבל לא בא הקרא להורות דלא לאסרו בכל פת דמהיכ' תיתי לומר כן ודוק בזה גם אפשר לומר דאף דילפינן מקרא כמו שהם סבורי' מ"מ אי לאו אונס לא נתיר לכתחלה לנדור נדר בשפתיו ומערים בלבו דבר אחר וק"ל: ומה שמדקדקי' ג"כ מהא דאומר אהא דצריך הנזיר לעבור לפניו זה ג"כ אינו דומה לדהכא הואיל דלשם אינו גומר בלבו להוציא עוד דבר כ"א מלת אהא משא"כ הכא דגמר בלבו להוציא פת חטי' וק"ל:

תוכן העניינים

כוס הישועות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה