כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
שבועות · דף כד.
בגמ' בשלמא לר"ל כו' הנה יש לומר הכא דלכאורה הי'
אפשר לומר דאין כאן קושי' אפילו אי לא הוה אשכחינן בהדי' דלית לי' לר"ש כולל דדלמא במקום הזה בלחוד מראה סברתו רק דע"כ א"א לומר כן אא"כ באשר א"א למיקם פלוגתייהו בדבר אחר אבל אם יהי' אפשר למיקם פלוגתייהו בדבר אחר אזי ודאי א"א לומר דיסתום טעמי' אשר לא השמיע במקום אחר דאית לי' אות' סבר' והלא אפשר למטעי ולומר דטעמי' דפליג על הת"ק אינה כ"א טעם המפורש במקום אחר. והנה נאמר עוד דלפי מה שכתבו תוס' לעיל ולפי מאי דמשמע בש"ס גופי' דאמר' בשלמא לר"י דמוקי לה כד"ה ודאי נראה דגם ר"י מקיי' אוקימת' דר"ל דהי' אפשר דפליגי בחצי שיעור כפשוטו או כדכתבו תוספ' לעיל דאכלה שלא כדרך הנאתו רק דניחא לר"י למיקם למתני' כד"ה וא"כ שפיר קאמר' הש"ס בשלמא לר"ל כו' כלומר אי הוה סביר' לר"י דלא א"ש לר"ל משום דהי' פליג על אוקימתא דדי' דא"א למיקם כדמוקים הוא ודאי לא הי' קשה לר"י מ"ט דר"ש דהוה אמרינן דטעמי' דלית לי' כולל אף דאינו מפורש במקום אחר מאי בכך הואיל דהוה מפורש הכא וא"א למיקם למתני' בדרך אחר אבל אחר שגם ר"י מודה דא"ש גם לר"ל א"כ ודאי קשה מ"ט דר"ש דלא ה"ל לסתום אחר שאפשר למיקם בטעם אחר וע"ז קאמר מידי הוא טעמא אלא משום כולל כו' כלומר לא כדסבר' אתה דאיכא עוד אוקימת' אחרינא דאין זה דלית כאן טעם אחר כ"א זה משום דר"י סבר חצי שיעור אסור מן התורה ובשלא כדרך הנאתו א"א למיקם ג"כ דא"כ מ"ט דר"ש וא"כ אל תחמ' על זה על סתימ' טעם דר"ש ועוד ר"ש לטעמי' דלית לי' איסור כולל ודוק כן העליתי לפני תלמידי: עוד שם בשלמא לר"ל משכח' לה בלאו והן כו' הנה במקום זה אפשר לומר דדלמא ר"י מוקי' למתני' במלקות דלא צריך בי' לאו והן אבל ודאי לא ניחא לן לומר כן בזמן שאפשר למיקם למתני' בדרך אחר גם לקרבן והנה לכאורה היה אפשר לומר דגם לר"ל ע"כ לא קמיירי מתני' כ"א למלקות אחר דמיירי בחצי שיעור דכמו דאינו חייב על חצי שיעור קרבן בשארי חיסורי' כמו כן אינו חייב על איסור אשר אסר עליו בשבועה קרבן כ"א מלקות וא"כ גם לר"י נאמר כן אבל באמת התוס' ימאנו דבר זה לעיל דף כ"ב ע"ב בד"ה ולא אמרו כזי' אלא לקרבן כו' ונתנו טעם הגון עלי' ע"ע וא"כ ודאי דחיקא לן לומר לר"י דאינו מיירי כ"א למלקות אחר שיש לן דרך רויח' לילך בי' דמתני' מיירי בסתם בכל החיובי' מלומר הדוחק דלא מיירי כ"א למלקות ומנ"ל לר"י לומר כן למדחק נפשי' שלא כר"ל. והנה באמת היה אפשר דלכך נקט ר"ש לישנא דשלילה ואמר לא אמרו כזית אלא לקרבן ולא אמר כזית שאמרו לקרבן כדי שלא תאמר דבכל קרבן וקרבן אמרינן דכללא כייל דקרבן צריך כזית לכך קאמר בלשון שלילה דאף שאמרו כזי' לאו בכל מקום קאמרו וק"ל. והנה עוד נאמר במאי דאמר עוד פעם בשלמא לאו משכח' לה כו' דהנה אם היה קשי' לן קושי' מה ג"כ על הלאו לא היה קשה א"כ קושי' זאת על הן דהנה אם הוה אמרינן דהלאו מיירי בסתם כולל והוה קשה לן א"כ מ"ט דרישא דפטר לא הוה קשה לן אח"כ קושי' זאת דהן היכי משכח' לה הלא בסתם א"ש ההן נמי וכדפירש"י וכדמתרץ לפי פירושו אבל אחר דבלאו לא קשה לן אותו קושי' ע"כ דמוקמינן לה במפורש א"כ ע"כ קשה ההן וק"ל:
והנה באמת בסוגי' הזאת אשר מתרץ לה לפי גי' התוס' משכח' לה כדרב' או לפי גיר' ר"ש אלא כדרב' כו' דקדקתי דקדוקי' הרבה ולכך לקחתי לי דרך אחר והוא ע"פ דברי הר"ן והרז"ה אבל ראיתי שהם גורסי' משכח' לה כדרבא דאמר רבא שבועה שאוכל ואכל עפר פטור. ואני אומר אחר שלא מצינו שאמר רבא מעולם כן כ"א שבועה שלא אוכל ואכל עפר פטור ע"כ אמרתי שגם כאן גרסינן כן ואפ"ה א"ש דקמשני ליה דשפיר מצי למשכת הן והיינו בזמן שאמר סתם שאוכל ואם אכל אח"כ נבלות ה"ה פטור דאינו דומה כו' וכדכתבו הם עיין עליהם ומכריח דבר זה מדאמר רבא שבועה שלא אוכל ואכל עפר דפטור ש"מ דאם נשבע שאוכל ואכל עפר נמי הוא פטור דאל"כ ה"ל לאשמעונן רבות' דאפי' בשרצה לקיי' את שבועתו לא נקרא אכילה אלא ש"מ דנקרא אכילה ושאני ליה בין עתיד לעבר וע"ז מביא שפיר ראי' מסיפ' דמתני' ודחי ליה הש"ס דהתם כבר אכל ואחשב' משא"כ הכא דאתר שבועתו אכל מנ"ל דבשעת שבועתו אחשבי' וק"ל:
והנה עתה נדקדק איזה דקדוקי' ע"פ גירס' רש"י וגי' תוס' ופירושם. ועל רש"י יש לדקדק דאי אית' דבמפורש א"א למימר כולל משום דליתא בלאו והן ובסתם איכא למימר כולל משום דאית'בלאו והן א"כ ל"ל למהדר ממה דאוקי לעיל דרישא מיירי נמי באכילת איסורי' ומוקי לה באכילת עפר לימ' דריש' מיירי בכולל במפורש ולהכי ה"ה פטור הואיל דלית' בלאו והן וסיפא בכולל סתם ושפיר אית' בלאו והן ולהכי ה"ה חייב ודוק: ולפי גירס' התוס' ופירושם ודאי קשה אחר דחזינן דאית להו דע"כ לא קאמרינן דנבלה מוסרח' הוה בכלל נבלה כ"א בזמן שכלל ג"כ דברי' המותרי' עמהן דגלי דעתי' כו' א"כ ה"ל לש"ס למיקם רישא וסיפא במפורש ובכולל רק דהרישא מיירי דפירש בהדי' ואמר שאסר עליו נבילו' טובו' עם דברים המותרי' ולכך לית' בלאו והן משא"כ הסיפא דכלל במפורש ג"כ דברי' המותרי' עם האסורי' אבל אמר בסתם נבילו' ולכך הוה נבילה סרוח' בכלל נבילה ודוק והנה ודאי היה אפשר לומר דבאמת במסקנ' הש"ס מוקי' למתני' כן ואף דלא קאמר לשון דאלא לפי גירס' הזאת דתוס' מ"מ אפשר לומר דהניח הדבר על המעיין דממילא יראה למיקם למתני' כן אבל א"כ מאי מקשי' תוס' וא"ת וכיון דנבילה סורח' הוה בכלל נבילה בלא כולל דברי' המותרי' א"ש כו' ומאי קושי' ודלמ' באמת קמוקי' במסקנ' הכי וע"כ צריכ' לומר דקושיתם הוא משום דלא אמר אלא וא"כ אף לדידי כן וק"ל: ועוד דקדקתי בדבריהם ז"ל ולמה להו לומר דמדיוק' דרבא מביא' הש"ס ראיית' לימא טפי דמשום דרצה למיקם הרישא כסיפ' דגם הרישא מוקי' בנבלה מוסרח' והיינו דנשבע סתם ואכל נבלה מוסרח' ולכך הוא פטור דבסתמ' אינ' אכילה וסיפא במפרש ודוק:
עוד דקדקתי עליהם למה להו לדחוקי דמייתי ראי' מסיפא דבסתמ' איכא כמה שרצים שאינן ראוי' לאכילה וקשי' להו אח"כ על הראי' דאדרב' תקשה וכו' לימא טפי דאדרב' מכח מאי דקשי' לן מייתי ראי' דאחר דראה דברישא דאמר פטור משום דנבלה לא אקרי אכילה וא"כ למה אקרי אכילה בסיפא אלא ש"מ דהסיפא מיירי בנבילה מוסרח' וש"מ דנבילה מוסרח' הוה בכלל נבילה ומקרי אכילה ועל זה דחי לי' ואמר דלמ' לעולם הסיפא מיירי בנבילה טוב' ושני התם כו' ודוק גם בזה:
והנה במאי דדקדק מהרש"א דה"ל להביא ראי' מריש' דשקצי' ורמסי' אמרתי דסבר רב מרי דע"כ רישא מיירי בשקצי' ורמסי' הטובי' ואף שאמר בסתם אפ"ה אחר שא"א למטע' דמיירי בשאינן טובי' לכך אינו צריך לפרש דהנה בשקצי' ורמסי' הטובי' ודאי דיש לחלק בין סרוחי' ואינן סרוחי' דבשאינן סרוחי' אסר' התורה אבל בסרותי' לא אסר' דומי' דנבילה אבל בשקצי' ורמסי' שתחלתם הם אינן ראוי' לאכילה ואפ"ה אסרן התור' ודאי הסבר' נותנ' שאפי' בשיסרחו אח"כ שאסורי' ועומדין הן דמה חילוק יש בין קודם הסרחו' או אחרי' והנה הריש' דמיירי במפורש וההן שבו מוקמינן במוסרח' א"כ ע"כ מיירי בשקצי' ורמסי' הטובי' דאי במוסרחי' מעקר' לית כאן הן ודוק ותמצא:
ועוד דקדקתי עליהם דהש"ס ה"ל לתרץ דההן משכח' לה בשאוכל שלא כדרך הנאתן וי"ל דבר זה וק"ל:
בא"ד וע"ק לר"י מדתני בתוספ' דשבועות כו' יש ליישב קושי' זאת דדלמ' שם מיירי שאכלם שלא כדרך הנאת' ושפיר פליג ר"ש לפי מה שכתבו לעיל בד"ה דמוקי לה כד"ה כו' ודוק:
והנה ודאי שפיר קאמר אב"ן ל"ב דר"ל מוקי לתוספ' דשבועות בחצי שיעור וא"ת מ"מ ממצה דירושלמי קשה אימא לך דגם שם אחר שכבר קודס פסח הרי הוא אסור וקם וא"כ אף שיבא פסח אח"כ הרי הוא מושבע וקאי משא"כ אם אמר בהדי' פסח. ועל זה יש לגמגם קצת ודוק: