כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
שבועות · דף כג:
בגמ' בשלמא התם דאמרת מייתר' פת כו' גם במקום הזה אפשר לפרש האי בשלמא דלכאורה היה אפשר לתרץ קושיתו במאי דמקשה ודלמ' למפטר כו' ודלמ' מתני' מיירי באדם שאינו רוצה לומר דאמר כן למפטר נפשי' כו' ולהכי חייב על כל אחת אבל באמת אי רוצה לפטור נפשי' והיינו שאומר שכך היה דעתו ודאי שאינו חייב על כל אחת רק דמתני' מיירי באדם שמוד' שלא היה דעתו למפטר נפשי' מאחרינ'. והנה באמת זה היה אפשר לומר אי הוה מיתנ' בבא זו מתחלה ואח"כ הוה תני בבא דרישא דנקט פת פת א"כ הוה סיפא מוסיף על רישא דהרישא אינו מחייבו כ"א בזמן שיאמר שלא הוה דעתו למפטר מאחרינא והסיפא מחייבו לעולם אבל השתא דנקט מתחלה פת פת ולכך אתי' הרישא על נכון לעולם דמעולם א"א לומר בי' כ"א דחייב על כל אחת וא"כ קשה על סיפא אי לא מיירי כ"א בזמן שמודה מאי אתא לאשמעונן הלא טפי כבר שמעינן מריש' וק"ל:
שם בגמ' ואמר ר"י אפילו כו' פליגו בה כו' עד הכא מאי כו' לכאורה יש לדקדק מאי דהביא הא דר"י ואא"כ פליגי בה האמוראי' אלו והוה יכלו לחלוק ג"כ אגופ' דמתני' וגם לקיים הגירס' דהביא רש"י מי מחית כו' לכך אמינא דהואיל דאמר ר"י דבריו על המתני' נולד להני אמוראי פלוגתתם דהנה מאן דאמר אכלל לא מחייב אתי' לי' מדאמר ר"י פרוט' מכולן מצטרפ' וע"כ לא קאי אפרטי וכי היכי דלא קאי אפרטי לא קאי נמי אכלל שאצלו ומ"ד דאכלל נמי מחיי' אתי' ליה מדאמר ר"י אפי' פרוט' כו' דלכאורה מאי קמ"ל בזה אי לאו הוה קאי נמי במקום דאיכא פרטי והו' אפשר לומר דשם באות' בבא לא שייך צירוף כלל דבפרטי ודאי לא מצרפינן ובכלל נמי לא מצרפינן אחר שאין מחייבי' עלי' קמ"ל ר"י דאפילו שם מצרפינן במקום כלל מיהא. והנה ע"כ צריכנא לומר ולפרש מאי דדחיקא לן לכאורה היאך אפשר לומר בבבא דסיפא צירוף על הכלל ולומר דחייב ד' חטאות הלא חבירו תבע ממנו ג' מינין ובאשר נאמר שחייב על הפרטי' א"כ ע"כ תבע ממנו שוה פרוט' מכל אחד והוא כפר אותם והי' חייב לו כולם א"כ איזה צירוף שייך על הכלל וע"כ צריכנא לומר דבאם דקאי ר"י גם אסופא ע"כ לא קאי כ"א בזמן שאינו חייב על הפרטי' והיינו שלא הי' חייב לו כ"א שוה פרוט' מכולם ולא קאי ר"י א"כ על המתני' דמחייב לי' ג' חטאות ודוק בזה. והנה הכא בשבועות ביטוי דאמר שלא אוכל פת חיטין כו' בזמן שנחייבו ג"כ על הכלל ודלא נהו' אח"כ מושבע ועומד ע"כ צריכנא לפרש דבריו דבכללא דילי' אסר את עצמו בכשיעור ואח"כ אסר את עצמו נמי ע"י הפרטי' אפילי בפחות מכשיעור וזהו שאמר מי מחי' אינש נפשי' לפחות מכשיעור פירוש דלכך אסר על עצמו נמי הפרטי' כדי לאסור את עצמו בפחות מכשיעור ואף דבעלמא לא אמרינן אליבא דרבנן דבסתם אסר עצמו אפילו בפחות מכשיעור מ"מ הכא שאני אחר שאסר את עצמו בכלל ואח"כ ג"כ על הפרטי' ודוק גם בזה. והנה עוד אמרתי דאפשר דמאן דבעי כן לא למבעי בעי' בא כ"א לדקדק על הני דפליגי שם לקמן ולמה לא פליגי גם הכא וע"ז משיב רבא הכי השתא כו' כלומר אי הוה פליגי הכא ולא התם לא הוה נשמע התם מהכא דע"כ הכא מחי' נפשי' לספיקא וכו' וע"ז יש לגמגם: שם בגמ' הא גופא קשי' אמרת כו' מ"ש רישא פטור ומ"ש סיפא חייב כו' עד מפרש נמי גופי' תקשה הנה לישנא יתיר' דש"ס יש לדקדק ודאי ואמרתי דמתחלה מקשה הא גופא קשי' ומדקדק לישנא דמתני' דלמ' קרא' ברישא לנבילות כו' אכילה שאינה ראוי' ובסיפא קרא' בשמותם כאשר דקדקו התוס' נמי בד"ה רישא בסת' כו' ואח"כ מקשה פטור על חייב וע"ז קאמר' הש"ס הא לא קשי' פי' קושי' א' אינה קשה דאחר דמיירי בסתם ודאי נקרא אכילה שאינה ראוי' וסיפא דפירש את דברי' וקפיד על אכילת' א"כ חזינן דהוה ראוי לפני' דאל"כ לא הוה צריך למפרט ולאסור עליו דהלא כבר מושבע ועומד ש"מ דלעיניו הוה ראוי' לאכילה ולכך הוצרך לאסור עצמו מהם וע"ז שפיר מקשה אח"כ מפרש נמי גופי' תקשה כו' כלומר אחר דתרצת קושי' א' מ"מ קשה קושי' זאת וק"ל:
בשלמא ר"י לא אמר כר"ל דמוקי' לה למתני' כדברי הכל אלא ר"ל מ"ט לא אמר כר"י אפשר לומר דה"ק דאף דמוקי ר"י בכולל מ"מ לא נשמע מיני' דלית לי' ג"כ אוקימתא דר"ל רק דרצה למיקם ג"כ אליבא דמ"ד דאית לי' כולל אבל ר"ל דאמר אי אתה מוצא כו' דמשמע דאית לי' דא"א למיקם בכולל ולמה כן. וא"כ מה שכתבו תוס' בזה בד"ה דמוקי לה כד"ה כו' לית לן בו צרוך וק"ל:
בתו' ד"ה דמוקי לה כד"ה כו' וא"ת ולוקמי במפרש וד"ה וי"ל דאי במפרש לא מיתוקמ' מתני' כר"ע דמשמע הא סתם פטור ע"כ תמי' לי א"כ גם השתא דמוקי' למתני' בכולל נימא נמי לפי דבריהם דלא אתי' כר"ע דאלו לר"ע אפי' בלי כולל חל השבועה בסתם על כל שהוא ודוק:
בא"ד וזה הפירוש נראה יותר דלפירו' קמא קשי' כו' לא משכחת לה הן ולאו כו' יש לדקדק על זה ודלמ' באמת הכי קאמר' הש"ס דמוקי כד"ה ואי הוה מוקי בחצי שיעור לא הוה אתי' אלא כר"י בן בתיר' דאית לי' לקמן דלא צריכנא הן ולאו וק"ל:
עוד יש לדקדק בדבור שלפני זה מאי האי דקאמרו דאין להקשות דלוקי כולה במפרש ורישא בשאינו כולל כו' הלא א"כ לא הוה אתי' כד"ה דהלא לא הוה אתי' כ"א כרבנן דאלו לר"ע ה"ל לחייבו אחר דאית לי' אדם אוסר עצמו בכ"ש אפילו בסתם ודוק גם בזה: