כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
שבועות · דף כג.
בגמ' ודלמ' ע"י אניגרון דאמר כו' אניגרון מיא דסלקי
כו' לכאורה ראי' הלזו אינ' מכוון היטב דמאי ראי' רצה להביא בזה הלא ראית ואינ' כ"א מהתוספתו' שהביא רש"י דבחד' כתיב שנותני' ג"כ בתוכ' יין ובחדא נשמע דהוה אוכל אבל במאי דהביא לא נשמע ממנו מידי מזה. ואמינא עוד דלכאורה יש ג"כ לדקדק למאי הוצרך לראי' כלל או למה נקט אכילה דאניגרון ה"ל למימר ודלמ' דנותן ליין בתוך האוכל וכמה מאכלי' יש שנותני' לתוכן יין וה"ל למימ' סתם. לכך אמינ' דודאי במאי דנותני' יין בתוך שארי מאכלי' לא הוה אפשר ליה להקשות מהם דהלא תירוש דין כתיב בקרא וכשניתן בתוך המאכל אין המאכל נקרא בשם יין אח"כ ואין שם יין עליו והיאך ידבר הקרא במאכל שיש בו יין ולא קאמר כ"א תירוש או יין אבל המאכל דאניגרון אף שניתן בתוכו היין המאכל נקרא על שם היין והראי' דכשאין נותני' בתוכו יין כ"א מים המאכל נקרא על שם המים כמו דאמר רבה בר שמואל אניגרון מיא דסלקי וכתב רש"י תבשיל של תרדין ואפ"ה נקרא מיא דסלקי א"כ גם כשנותני' בתוכו יין נקרא ע"ש היין וק"ל:
שם בגמ' אלא לעולם כדקתני כו' אפשר לומר דלהכי לא גלה ליה מתחלה תיכף תירוץ זה כדי שמתוך דברי' עצמו יודה לו לסבר' הלזו והיינו שיודה לו שאמרינן ענין גילוי דעת וכדכתבו תוס' בד"ה כגון דאמר שלא אשת' כו' וק"ל:
שם בגמ' ודלמ' למפטר נפשי' מאחרניית' קאתי לכאורה יש לדקדק על הלשון מאי למפטר דקאמר הלא אכתי לא התחיי' את עצמו עד עתה דשייך לומר עליו לשון דמפטר וגם דחיק' לן טובא מה שתירצו תוס' בזה על קושיתם דהקשו בזה לכך אמינא אחר דחית לן דאם יתחרט אדם אחר שנשבע תוך כדי דבור הוה חרט' ובהא קיימ' לן דצריך לפרוש בהדי' החרטה ואינו די במה שיש בלבו החרט' אף דקיימא לן בשבועה גופ' אם אין פיו ולבו שוי' לא הוה שבועה היינו בתחלת השבועה אבל אחר שכבר נשבע בפיו ולב שהיו שוין ואח"כ רוצה להתחרט צריך לפרוט בהדיא החרטה ועיין ביו"ד בהלכו' נדרי'. וא"כ יתפרש היטב לישנא דש"ס דמיירי דמתחלה אמר סתם שלא אוכל והיה בדעתו מתחלה לאסור עצמו מהכל ואח"כ נתחרט וא"כ ודאי צריך לפרוט בהדיא החרט' בתוך כדי דבור ודוק ותמצא כי נכון הוא:
שם ודלמ' לכוס הכא אפשר לפרש שלא כפירוש רש"י אלא דה"ק דלמ' הוא רוצה לכוס ואי הוה אמר שעורי' הוה אסורי' עליו אפי' לכוס וק"ל: והנה בכאן יש לקיים כל הני תירוצי' ולומר דכולם הלכת' נינהו דודאי אי איכא אדם דיאמר דמעולם לא נתכוין למפטר את עצמו מאחרינ' קאתי או עניינו דלכוס הרי הוא חייב אפי' לא אמר ג' פעמים פת ודוק:
בתו' ד"ה גמר שכר כו' והשתא נמי לא תקש' כו' אבל אין נפרש לחומר' מקשינן כו' פירוש דודאי אף דהוה מקשינן למקדש לא הוה ממעטינן יין מליקח בכסף מעשר דמהיכ' תיתי דהלא בקו' מע"ג קנקן נלמוד ולא גרע מדבילה קעילות נמי ואפי' את"ל דלא הוה ידעינן יין לשתי' מ"מ ניקח בכסף מעשר מתחלה רק דאח"כ צריך לאכול אותו ע"י אכילה דוקא משא"כ אי לא הוה ידעינן כלל דבילה קעילות לא הוה ניקח כלל בכסף מעשר ודוק ודלא כמהרש"א:
בד"ה שכר מנזיר כו' עד וי"ל דהתם איירי בדבילה המעורב' במים כו' הנה לפי דבריהם אלה יש לדקדק טובא דאחר דחזינן דגמרינן שכר מנזיר דשכר הוה יין ואפ"ה אי לאו הבי"ת דביין הא דבי"ת דבשכר אינו מרב' כ"א דבילה המעורב' א"כ עדיין אני אומר מנ"ל לש"ס דלשם דמרב' מהבי"ת דבשכר תמד משהחמיץ דלמ' לא נרב' כ"א דבילה המעורב' ואי תימא דאית לן מכש"כ מהבי"ת דביין דמרב' ע"ג קנקן אפי' לזה נאמר דאי לאו הבי"ת דבשכר לא הוה מרבינן מהבי"ת דביין אלא דבילה קעילה מעורב' ולא הוה ידעינן ע"ג קנקן ולכך צריכנ' לתרווייהו ודוק היטב. ועל זה אמרתי בלימוד הישיב' דבאמת לא שייך לרבות מהבי"ת דכתיב ביין דהוא ענין שתי' לדבילה דהוה אכילה וגם מהבי"ת דבשכר אחר דאית לן הג"ש דשכר הוה משקה לא שייך נמי לומר דהבי"ת אשר נכתב' אצלה דמרב' מידי דהוה אוכל וא"כ ע"כ מרב' תמד דהוא משקה דומי' דידי' וא"ת א"כ מאי קאמר הש"ס אי לאו ביין ה"א בשכר הוה דבילה והלא כתוב' אצל משקה על זה נימא אי לאו דהוה חזינן דהתורה מקילה במעשר ליקח היין אפי' ע"ג קנקנו ה"א מנ"ל למילף מנזיר דהוה משקה ואתי' נמי תמד דלמ' לחומר' נקיש ממקדש דהוה אוכל ואינו מרב' א"כ כ"א דבילה מעורב' במים אבל א"כ לא א"ש מאי דמקשי' לבסוף ל"ל הכא ג"ש תיפוק לי דשתי' בכלל אכילה מדמרבו התם כו' והלא לפי דברינו אלה אי לאו ג"ש לא הוה מרבינן תמד כ"א דבלה מעורב' וע"ג קנקנו ודוק:
בא"ד וא"ת והיכי הוה בעי התם למדר' בי"ת דבשכר לדבילה קעילה ומה צריך רבוי כו' ולמה לא נימא דלשם הפירוש הוא הכי דרצה למדרש ג"כ הפרטי' עצמם והביתי"ן וקאמ' דאי לא הוה כתי' כ"א בשכר ויין הוה כתוב בלא בי"ת הוה אפשר למטעי ולומר דלא ילפינן שכר מנזיר כ"א לחומר' ממקדש דהו' מתפרש דבילה וא"כ ע"כ ליכ' למדר' מבי"ת דבשכר יין ע"ג קנקו דהלא הוא גופי' לאו יין הוא ואינו צריך שמירה כדאי' התם בתוס' ד"ה בבקר ע"ג עורו ע"ש וא"כ ע"כ מבי"ת דבשכר לא הוה מרבינן כ"א דבר דקיל טפי או דבש דהוה אוכל דכוותי' או אוכל אחר ולא הוה ידעינן א"כ תמד אבל אחר דחזינן דכתיב ביין דמרבינן מיני' ע"ג קנקנו א"כ אף שכר לקולא מקשינן לנזיר וא"כ ע"כ מהבי"ת דבצדו מרבינן תמד דהוה מקשה דכוותי' ודוק:
והנה שם בש"ס גופ' יש לדקדק ל"ל למימר דה"א דבילה קעילה לא ה"ל לומר כ"א דהוה שכר ע"ג קנקנו ודוק ג"כ בזה ועוד היה אפשר דסוגי' דהתם אזלי אליבא דר' יהוד' דלית לי' הג"ש וק"ל: