אור ברסלב
כוס הישועות שבועות › דף יג:

כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין

שבועות · דף יג:

דף יג.

בגמ' הא גופה קשי' קתני כו' עד אלא שהפר מכפר כו' הנה בש"ס שלפנינו כתוב תיבת וכו' ובאמת דברי הת"ק מסיימים כאן ולא דבר כלל עוד כ"א מתחיל לדבר מה שאמר ר"ש והכה צריכנ' באמת לפרש מה היה קושי' המקשן דקאמר הא גופ' קשי' וששיי' אח"כ האור' ונאמר דודאי קושיתו הוא מאי האי דקתני ומה בין כו' כאלו כבר היה מרומז בדברי הת"ק דצריך להיות חילוק מה ביניהם לכך קמהדר' הש"ס דהוה כאלו חסר בדברי הת"ק ושצ"ל אחד ישראל כו' מתכפרי' בשעיר המשתלח שאר עבירות דמשמע דדיוק' נמי קמ"ל דדוקא בשאר עבירו' הוא דמתכפרי' בשוה אבל לא בטומא' מקדש כו' ועל זה קאי שפיר ר"ש ופליג ולהכי מסיי' הש"ס בתיב' וכו' לומר דמדר"ש נראה מה היה בדעתו דת"ק וק"ל:

שם מזבח כמשמעו הנה לכאורה יש לדקדק על מאי דאמר כמשמעו ולמאי הוצרך לכך. והנה תוס' בד"ה וכפר מקשי' על מאי דפי' רש"י מהא דיומ' וגם היינו טמ' ששימ' ולכך פירשו דבהזאו' איירי ולכך אמינא מילת' דשוי' לתרוויי' דבאמת מזבת מיירי בהדאו' ובא לאשמעינן דמשיח ומרוב' בגדי' יכול לעשות כן כדכתבו תוס' והנה באשר כתב לן הכתוב בחד מנייהו והיינו במזבח ודאי סגי ול"ל א"כ אחריני דכתיבי בקרא אלא ע"כ דבא להורות נמי על הטומא' שנעשה בהו וכדכתב רש"י וא"כ לא קשה קושי' התו' דהא מפורש נמי בהדיא לר"י כמו לר"ש דזה אינו דהלא אינו מפורש בהדיא דגוף הכתוב קאי על הזאות רק מרבוי דקרא נילף גם את זה וכן לא קשה מידי מהא דיומ' דבאמת שם מפרש פשטי' דקרא. ובזה א"ש דקאמר הכא מזבח כמשמעו כלומר אף דבאחריני דרשינן שלא כפשטי' דקרא אבל מזבח הוא כמשמעו והיינו בהזאו' וק"ל. וכן יש לפרש מאי דאמר כהני' כמשמעו ודוק:

ידיעות הטומאה פרק שני. דף י"ד ע"ב בגמ' אמר ר"פ לאביי כו' עד אמר ר"פ לעולם כו' לכאורה הדבר תמו' דמעיקר' מקשה ר"פ ואח"כ מתרץ הוא גופ' הוא שואל והוא פותר ולכך אמינא דר"פ לא הוא קשי' ליה כ"א אליבא דאביי אשר כבר דקדק עליו ג"כ לעיל דף ה' ע"א דאוקמי למתני' בידיעת בית רבו ע"ש וא"כ גם הכא יש לדקדק ביותר עליו דה"ל למחשבי' כל הני ידיעות דבית רבו אחר שאינן דומי' כלל לידיעות דאחר העלמ' דאלו התם הוה ידיעות ממש משא"כ הני דקודם העלמ' שאינן כ"א ידיעות של בית רבן והואיל דידיעות חלוקות הן ה"ל למחשב' כל אחד בפני עצמו אבל אם נאמר דאף הני דלפני העלמ' צריכי' להיות ידיעות ממש הוה אפשר דתנ' דמתני' כילל ידיעות דלפני העלמ' לאותה שלאחר העלמ' ואי' חושב אותן כ"א לחדא ידיע'. והנה כשבא ר"פ לתרץ גם למאן דבעי ידיעה ממש דאפי' תאמר דהוה ח' לא קשה מידי עליו אחר שאינן מביאי' לידי קרבן לכך לא קחשיב אבל מ"מ אין התירוץ הזה מועיל אליבא דאביי דאפ"ה ה"ל למחשב גם אותן ידיעות דלפני העלמה אחר שאינן דומי' לדבתרי' ואינן נכללי' א"כ עמהן ומכש"כ דאין מועיל התירוץ של הא"ד דמאי תאמר ד' בתריית' דאיתנהו בכל התורה כולה לא קחשיב א'כ לא ה"ל למחשב גם הני דקודם העלמ' אחר דאיתנהו ג"כ בכל התורה כולה דמי איכא דלית בי' ידיעה בית רבו אם לא דנימ' בתינוק שנשב' בין הנכרי' כדמתרץ לעיל ודבר זה ודאי אינו שכיח וסתם חטא' ודאי' נכתבו על מאן דאית ליה ידיעה בית רבו וק"ל: שבועות שתים ב' פרק שלישי. דף כ"ב ע"ב במאי דאמר רב חיי' בר אבין א"א סברא א"א קרא כו' יש ליישב דאי מסבר' לחוד ה"א דוקא בשבועות אמרינן דנכלל השתי' בכלל אכילה משום דאזלינן בנדרי' אחר לשון ב"א משא"כ בשארי דברי' ואי מקרא לחוד ה"א דבנדרי' אינ' בכלל אכילה אחר דאזלינן אחר לשון ב"א ואין בלשון דאדם שתי' בכלל אכילה קמ"ל תרוויי' ובהא מדוקדק היטב דלא אמר בתחלה אצל הסבר' לישנא דשתי' בכלל אכילה משום דמסבר' לא מוכת דהוה בכלל אכילה כ"א ע"י לשון בן אדם. ובזה נראה לומר דר"ח בר"א בא לתרץ דלא אשמעונן מתני' חידוש הזה בהדיא דה"ל לומר שבועה שלא אוכל ושתה חייב לכך קאמר דהוה סבר' וגם מקרא דשתי' בכלל אכילה ואי הוה אשמעונן מתני' בהדיא דבר זה ה"א דוקא הכא בנדרי' אמרינן כן ולא בדוכת' אחרינ' לכך מסתם סתומי ומדיוק אתי' לן כדלקמן וא"כ ליכא למידק מינ' אפכא וק"ל:

שם דא"ל איניש לתברי' ניטעום מידי ואכלי ושתו נ"ל דאו או קאמר דלפעמים אכלי ולפעמים שתו ש"מ דנקטי אינשי להו בלשון חד וק"ל:

תוכן העניינים

כוס הישועות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה