כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
שבועות · דף ה:
בגמ' וקמפרש הכנסה לאלתר הנה אף לכל הפירושי' אשר הביאו תוס' נוכל באמת לגרוס לאלתר דאחר דיש לפרש ג"כ כפירוש התוס' אשר פירשו דאין להוכיח כלום מן ב' שהן ד' לכך לא רצה הש"ס להוכיח כלום מזה והוצרך להוכיח מתיב' לאלתר ודוק:
בגמרא רבא אמר רשוי' קתני כו' אפשר לומר אחר דמצינו בש"ס דשבת דקאמרה הש"ס ידו של אדם אינה לא כר"ה ולא כרה"י מידו דעני ודבעה"ב וקשאל מי הוה ככרמלי' נוכל לפרש היטב הא דאמר רבא הכא וק"ל: בתוס' ד"ה שנים שהן ד' כו' עד ומיהו אפשר שבכל א' כו' נראה דר"ל דבזה מיושב שפיר הא דתנן במסכ' נגעים ע"ב מראו' וק"ל:
בד"ה שאת כצמר לבן כו' ונראה דצמר לבן דר"מ כו' לכאורה נראה דע"כ לא השפילו מראה של הצמר אליבא דר"מ כ"א כנגד מראה דסיד אבל מ"מ סבירא להו דהוא יותר עמוק' מקרום אע"פ דקרום הוה אב והצמר התולדה ועיין הטעם בר"ש במסכת נגעים וא"כ יש לדקדק על ר"ח דאמר מתני' דלא כר"ע כו' א"כ טיהרת סיד היכל ודילמא ר"ע סבר כר"ג דאית ליה שאת כקרום וא"כ בין שנחשבים לאבות ותולדות או זו למעלה מזו נוכל לצרף כל אחד עם חבירו דהלא קרום מצרף שפיר עם צמר דאינו גבו' ממנו כ"א מעלה אחת וכן סיד עם שלג. והיה אפשר לומר דמ"מ לא אתי' כר"ע דלר"ע דאמר זו למעלה מזו משמע דצמר מצטרף בהדי סיד ואלו לר"מ אין מצטרף הואיל דתרי מיני נינהו אבל אין זה משמע בדברי ר"ח דאינו מדקדק כ"א במאי דלא מצא צירף לסיד וזולת לא וגם מנ"ל דר"ע סבר דסיד מצטרף בהדי צמר והאי דקאמר זו למעלה מזו מתפרש היטב ג"כ אי סבר כר"מ ונוכל לומר דבא להורות בדבריו דסבר כר"מ ולא דבא להורות דגם צמר מצטרף בהדי סיד. ועוד יש לדקדק טובא במאי דפירש הר"מ מאייבר"א בסמוך בד"ה א"ה כו' דהאיך אפשר להעלות על הדעת דר"ע דאמר זו למעלה מזו סבר נמי דאב ותולדה מצטרפין וכן מאן דחשב להו לאב ותולד' סבר נמי דמצטרפין זו למעלה מוו דא"כ מאי האי דקשאל בנו של ר"ע לאביו ויאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרפין דא"כ אכתי לא הוה ידעינן דמצטרף סיד עם שלג וא"כ ע"כ מוכרח למתני שתי' שהן ד' כדי להודיע דמצטרף ג"כ סיד עם שלג. בשלמא לפי האמת שפיר קאמר דאע"ג דלא הוה ידעינן כל סדר צרופן והיינו קרום בהדי צמר לא הוה חושש דהשתא נמי דתני ב' שהן ד' לא שמעינן כל סדר צרופן כדכתבו תו' לקמן בד"ה ויאמרו כו' משא"כ לפי הקס"ד הזה אליבא דר"מ מאייבר' לא מקשה כלום דהלא לפי פירושו היה הכל מפורש בהדיא ודוק היטב. ונוכל לומר דזהו באמת הוכח' הר"ח והמקשן לא ידע מאי דאי' בברייתא דשאל בנו של ר"ע לר"ע ודוק בכל זה:
בתוס' ד"ה א"כ טיהרת כו' קצת יש להוכיח דאבות מצטרפין בהדדי לכ"ע דאל"כ מאי איכא בין ר"מ דחשב צמר לתולד' וקרום לאב ורבנן דחשבי צמר לאב וקרום לתולד' אבל אי נאמר דלכ"ע האבו' מצטרפי' בהדדי א"ש וק"ל אע"פ שקצת יש לפקפק על זה ולומר דאיכא בינייהו במרא' צמר גופ' לפי מאי שכתבו בדבור שלפני זה שלר"מ האי צמר היא גבו' מן הסיד ולרבנן נמוך ממנו מ"מ אין נראה דיפלגו בזה שיטהרו רבנן מאי דקמטמא ר"מ דודאי גם לרבנך כל מיני מראה צמר טמאו' הם רק דסברי שאת דכתיב באורייתא מיירי נמי במרא' שפלה ור"מ סבר דמיירי במרא' גבו'. ופשיט' לפי מאי שמפרש הר"ש דלר"מ הצמר אינו גבו' מלצמר דמיירי רבנן ע"ע וא"כ ע"כ מוכח דפליגי בהא מלת' איזהו האב דנצטרף עם האב האחר. ומאי דמקשה דא"כ התולדות נמי יצטרפו כבר השיבו עליו המפרשי' דוהי' דקרא לא קאי כ"א על מאי דמפורש בהדי' בקרא. ומאי דהביאו מירושלמי הנה מצאתי בירושלמי דנאמר בלשון דאינון דז"ל והיה מלמד דאינון מצטרפין ופירושו הוא ודאי שמצטרפין ולא שאין מצטרפין וק"ל: