כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
שבועות · דף ד:
בגמרא אשכחן בידיעות דאית לי' טעמי' דנפשי' כו' ל"א אשכחן
בידיעות כו' הנה אפשר לומר דאיכא בין לשון ראשון ללשון שני במה שהי' תוס' מסופקים לעיל אם מצריך ר' ישמעאל ג"כ לידיע' בית רבו או לא וא"כ אפשר דלשון ראשון אית לי' דאינו מצריך ר"י לידיע' בית רבו ולכך הוצרך לומר דאית לי' לרבי טעמי' דנפשי' ולא סבר מכל וכל כר"י ולשון ב' אית לי' דאית לי' מכל וכל כר"י דלר"י צריך ג"כ ידיעת בית רבו וק"ל:
בגמרא ריבוי ומיעוט וריביו ריבה הכל ומאי ריבה כל מילי נוכל לפרש כפילא לישנא דש"ס דמאי דאמר תחלה ריבה הכל קאי על ריבוי הא' ומאי דאמר אח"כ ריבה כל מילי קאי על ריבוי הב' וק"ל:
בגמרא מנין לרבות הסול והסיר' המחט כו' הנה לומר דמדבר בלשון זו ואצל"ז כמו שכתבו תוס' הוא דוחק לכך אומר דמדבר בלשון לזא"ז וה"ק מנין לרבות כו' כלומר לא זזו שהסול והסירה קאי בשאלת מנין אלא אפילו המחט כו' קאי בשאלת מנין וצריך רבוי וק"ל:
בתוס' ד"ה ר"ע כו' וא"ת דבפ"ק דב"מ כו' הנה תוס' מסופקי' במקומות אחרים אי מכירת שטרות הוה דאורייתא או לא וא"כ נוכל לומר דסבירא ליה לר"ע דלא הוה דאורייתא וא"כ אף דדריש ריבוי ומיעוט א"א למעט דבר אחר כ"א קרקעות ועיין בר"ן דכתב אף מאן דממעט שטרות בהאי כלל ופרט וכלל אפ"ה סבירא ליה דלא הוה דאורייתא והא דממעט שטרות לא הוה כ"א אסמכתא בעלמא וק"ל:
בא"ד ועי"ל דאפי' מאן כו' אלא דריש לי' בפרט וכלל ופרט כדמשמע כו' הנה קשה לי טובא לפי דבריהם אלו והלא כבר כתב רש"י כאן דמדה ריבוי ומיעוט הוה כמו כלל ופרט וכלל וכן כתבו תוס' והסכימו עמו לקמן דף ז' ע"א בד"ה אחת לכלל ופרט וא"כ אליבא דהאי תנא דחיקא לן למאי הוצרך התורה למכתב גבי שבועות פרט וכלל ופרט לא ה"ל למכתב אלא הכלל והפרט .ואזי הוה מידרש ברבוי ומיעוט והוה ממועט נמי שטרות וקרקעות דהלא ריבוי ומיעוט לחודי' מביא כל כעין הפרט כדכתב רש"י ז"ל הכא ודאי במקום אחר אשר דורש ג"כ פרט וכלל ופרט לא הוה קשה כולי האי דנוכל לומר דאחר דיש חילוק בין כלל ופרט וכלל ובין פרט וכלל ופרט כדאמרה הש"ס בנזיר דאילו כלל ופרט יכלל מרבה אפילו מאי דדמי לי' בחד צד משא"כ בפרט וכלל ופרט דאינו מרבה כ"א מאי דדמי בשני צדדי' ורש"י כתב דרבוי ומיעוט הוא כמו כלל ופרט וכלל וא"כ נוכל לומר דבמקום דהתורה ידע' שאין לרבות כ"א מאי דדמי משני צדדי' ואי לא הוה כתיב כ"א רבוי ומיעוט היה מתרבה אפילו מאי דדמי מצד אחד דהלא הוא כמו כלל ופרט וכלל אבל מ"מ הכא קשה דהלא חזינן דרבנן דדרשי כלל ופרט וכלל אפ"ה ממעטי שטרות וקרקעות וא"כ אי לא הוה כתיב פרט הראשון והוה מדרש ברבוי ומיעוט נמי הוה ממועט שטרות וקרקעות ולמאי הוצרך א"כ לר"ע לפי דברי תוס' הכא פרט הראשון ודוק היטב:
עוד יש לדקדק קצת על דבריהם אלו דמשמע דמאן דדריש התורה ברבוי ומיעוט היא דדורש פרט וכלל ופרט אבל מאן דדריש התירה בכלל ופרט לא דריש המד' דפרט וכלל ופרט וכן נראה מדבריהם שם בנדר וכן מוכח לכאורה במאי דמקשי' בד"ה דתנא דבי ר"י כי' ולא קשה להו נמי הא דלא חשיב ר"י ג"כ האי מדה דפרט וכלל ופרט וא"כ מאי האי דשאלה הש"ס שם בנזיר ומאי איכא בין כלל ופרט וכלל ובין פרט וכלל ופרט ומנ"ל דיש חילוק מה והלא מאן דדרש האי לא דרש האי ודוק ונוכל ליישב דלאו בלשון קושי' קאמר רק שאלה שאל אם יש לחלק בינייהו ומהדר לי' הש"ס דודאי יש לחלק בינייהו וק"ל:
בד"ה לרבות כל דבר הנלקח ביד לאו דוקא דהא ממעט סם ע"כ נוכל לומר דזה הוא באמת מאי דדייק ומאריך בלישני' הנלקח ביד ולא קאמר בקיצור הנלקח אלא לומר דוקא דבר הנלקח ביד היינו ע"י ידו הוא דנוקב לאפוקי סם דנוקב ממילא אחר שהניחו עליו וק"ל: