כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
עבודה זרה · דף לו.
בתו' ד"ה בשלמא כו' עד ודקדק ר"י היאך באו לחלוק על
רבותיהם שמאי והלל כו' יש ליישב דקדוק הזה דאדרב' מהכא יש ראי' למ"ד נותן טעם לפגם מותר דאיהו סבר דודאי הא דנזרו שמאי והלל על השמן היינו משום חתנות דבנותיהון כדאי' לקמן וא"כ ע"כ סבירא להו נותן טעם לפגם מותר דאל"כ למאי הוצרכו לגזור עליו משום חתנות הלא זולת זה הוא אסור משום זליפת כלי' ודוק:
בא"ד היאך יכול ר"י הנשי' לבטלה דכיון שכתוב בתורה פשיטא הוא דפשט איסורי' בכל ישראל כו' הנה לכאור' היה אפשר לדקדק לפי מאי דמסיק באמת הש"ס דדניאל לא גזר אלא בעיר מאי מקשה א"כ שמואל על רב מהא דהתיר ר"י הנשי' ודלמא איהו לא התיר כ"א בשדה דלא נתפשט' ודוק כי יש ליישב:
בא"ד ועוד קשי' כו' תקשי הא דאמר לקמן גבי דבש כו' לפי מאי דכתבו תוס' בדבור שאחר זה ז"ל וחכמי דורו קבעו דבר זה במשנה שסדר ר' זקינו כו' א"כ לא קשי' מידי ממאי דאי' לקמן על דבש דגם דבש נסדר במתני' אחר שסדרו דבר זה וק"ל:
בד"ה ושמן כו' ה"נ ה"מ למפרך איין כו' אפשר לומר דלהכי לא קשה לי' איין דבי' שפיר ידע דאפשר לומר דדניאל גזר עליו בשתי' ואינהו אפי' בהנא' וק"ל: