כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
עבודה זרה · דף טז.
בגמ' בשלמ' תורת כלי זיין איכא כו' עם מה שפרשו תוס'
בד"ה אלא תורת בהמה גםה כו' יתפרש היטב האי בשלמ' וק"ל:
שם ואני אומר אף למכיר' מקום שנהגו למכור כו' האי דהוצרך לסיים ולפרש באריכות ולא די ליה מה שאמר אף למכיר' נראה דבא לומר דחי' גםה קבע' לה מקומו' לעצמ' כלומר ואינו תלוי אם יש מקום שנהגו למכור בהמה דקה לומר דמותר למכור נמי חיה גסה וכן אפכא אלא דוקא מקום שנהנו למכור חיה נסה נהנו וכן אפכא וק"ל:
דןי. י"מ ע"ב בנמ' אר"א כו' אם בנה שכרו מותר פשיט' משמשי ע"ז הן כו' מדנקט לשון רבי' נראה דקאי על מאי דאי' לקמן בסמיך במתני' ואין עושי' תכשיטי' כו' ואות' בבא צריך להיו' קודס למאי דאמר ר"א הלז ולא בא ר"א הלז כ"א לתרץ קושי' התוס' בד"ה הניע לכיפ' כו' דלא מסתבר שתיר שוס תנ' כו' ולכך בא ר"א ומפרש הא דאמר בשכר מותר הייני בדעבד דהשכר מותר וא"כ לא קשה מידי מאי דמקשי' דא"כ היינו ר"א דבנמ' דהלא האי מלת' נופ' קאתי ר"א בנמ' לאשמעונן דנפרש מלת' דר"א דמתני' כן וע"ז מקשה הש"ס פשיט' ומאי בא ר"א דמתני' לאשמעונן ונס למ' יפלגו רבנן עליו ותיר' לא נצרכ' אלא לע"ז עצמ' כלומר דת"ק מתיר השכר בע"ז עצמ' ור"א פלינ ואמר דאינו מותר כ"א בתשמישי ע"ז וטוב' את' לאשמעינן א"כ דבע"ז עצמ' אסור השכר ות"ק מתיר אפי' בע"ז עצמ' ודוק בזה: שם הטח' כו' הנה אחר דפליגי הני תנאי דלקמן בדבר והפוכו דלמ"ד ע"ז עד שיעבדו סובר דבנוי אסור מיד ואידך סיבר אפכ' א"כ יתפרש שפיר האי הניח' דהנה למ"ד עד שתעבד בשל נוי לכאורה הוה אפשר לדקדק דלמ' לא נאמר דאומן קינה בשבח כלי איכא למאן דאמר כן וא"כ האי ע"ז לא הוה דשל גוי כ"א דשל ישראל ותאסור א"כ מיד וא"כ לא הוה קשה למ"ד של גוי אסור' מיד דהלא איהו סובר דשל ישראל עד שתעבד והאי ע"ז דעוש' ישראל היה כאלו היא דישראל אחר דאומן קונה בשבח כלי אבל באשר נאמר דלמ"ד דשל גוי עד שתעבד א"ש משום דלא אמרינן בזה אומן קונה בשבח כלי א"כ קשה למ"ד של נוי אסור' מיד וק"ל:
במתני' אבל מוכר הוא משיקצץ לכאור' יש לדקדק מאי הוצרך לאשמעינן זה ואפשר דאתא לאשמעינן דרשאי למכור ליה בעודו מחובר ולא יהיה שלו עד שיקצץ הישראל. ור"י מוסיף דמוכר הוא ע"מ לקוץ הנכרי וק"ל . דף ב' ע"א בנמ' ש"מ כולהו היינו הואיל דכתיב חסר וי"ו ויו"ד ש"מ דהתורה נתנ' לנו רשות לקרא' כרצונינו וק"ל:
אין מעמידין פרק שני. דף ב"ו ע"א בנמ' וצריכ' כו' הנה מצינו ב' דעות בפוסקי' אי יש להתיר במיילד' מומחה דומי' דמתירי' הרפואה מהס מרופא מומחה או לא והנה בירושלמי מתיר בהדי' נם בזה כאשר הביא הש"ך והש"ע אוסר ובאמת לכל א' מהדעות הלז היתה הש"ס יכולה לומר צריכות' אחרת דאם לדעה האוסרת היתה יכולה לומר דאי אשמעינן מניקה ה"א בהא אסר ר"מ דלא שייך בה ענין מומחה אבל במיילדה מומתה מודה לרבנן קמ"ל דלא ואי אשמעינן מיילדה בהא קשרו רבנן כו' וכן נם לדעה המתר' היתה יכולה לומר דלכך תנא תרווייהו לומר דמיילדה דומי' דמניקה מה מניק' לא קמיירי במומחה דשם לא שייך ענין המחא' אף מיילד' כן דלא קמיירי כ"א בשאינה מומחה. אבל באשר מצינו בתו' לקמן דף כ"ז בד"ה ברופא מומחה יש לומר דנס במניק' שייך המחא' בשהיא מומחה לדברים אחרים ונסתרו דברי הנ"ל:
והנה דע דעוד יש לדקדק לפי מה דכתבו תוס' בד"ה נכרי' מניק' כו' דפלונת' דהנק' דומי' דמיילדה א"כ לכאורה לא היה ציייך לצריכות' כלל דהוצרך להביא פלונתת' בתרוויי' להורות דומי' הלז וי"ל וק"ל: ויש לדקדק עוד לדעת המתר' במיילד' שאינה מומחה א"כ ע"כ מתני' דילן בשאינה מומחה מיירי וכבר פסק הרשב"א דע"כ לא קשרינן למילד' ישראלי' להוליד של נכרי' בשכר אלא במיילד' מומחה דלא מצי לאשתמוטי נפשה משא"כ בשאינה מומחה והיינו דאינה רנילה להוליד נשי' חחרו' דמצי לאשתמוטי נפשה ולומר שאינה בקיאה בכך אפילו בשכר אסור וא"כ מאי מקשה הש"ס מב
.ייתא דקתני בשכר מותר על מתני' דקאסר' בסתמ' והלא כבר אמרנו דמתני' דילן קמיירי במיילדה שאינה מומחה ובהא הוא דקפלינ ר"מ אבל במומחה מודה וא"כ דומי' דהכי מיירי הרישא דבת ישראל לא תיילד היינו בשאינה מימחה ולהכי אפילו בשכר אסור משא"כ ברייתא דמיירי במומחה ויש ליישב ולומר דבאמת בהכי שקלי וטרי המקשה והתרצן דהמקשן סבר דהטעס דמתר' הברייתא בשכר וקאסר בחנם לאו מטעס דקמיילד' בן לע"ז ובשכר שרי משום איב' אלא סבר דהטעם דאסור בחנס משום דאסור ליחן להם מתנ' חנם וא"כ אין לחלק בין מומחה ושאינה מומחה ובא ר' יוסף ומתייץ דהטעם דמותר בשכר הוא משום איבה ולעולם הטעם דאסור בחנס משום דמיילד' בן לע"ז וא"כ שפיר יש לחלק בין שאינה מומחה ומתני' דילן מיירי בשאינה מומחה וכנ"ל ולהכי אינה מחלק' בין בשכר לחנם ודוק:
בתו' ד"ה נכרי' מטק' כו' עד ירושלמי מניק' כו' לכאורה הוה הש"ס מצי למעבד צריכות' דאי לא הוה תנא מניק' ה"א דגם רבנן קאסרי מטעם דהוה כיונק משקץ קמ"ל דלא וק"ל: