כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
סנהדרין · דף נב:
בגמ' בשלמא עיר הנדחת כו' אפשר ליתן דביקו' לפלוגת' דלעיל וגם במאי דאמר בשלמא ואח"כ קשאיל שאלתו על רוצח דהנה היה אפשר לומר דכבר נתקבל הל"מ דין דנהרגי' למי ניתן סייף רק אחר דמצינו בעיר הנדחת דהוצרך הכתוב לכתוב בהדיא לפי חרב דנידונין בסיי' א"כ ע"כ לא נתקבלה ואי לאו דהוה פליגי בדין דסייף הוה עדין לבעל דין לומר דנתקבלה מהל"מ למי ניתן סייף ואי משום מאי דכתיב בעיר הנדחת לפי חרב זה לא נכתוב כ"א לגלות לן היאך לידונו בסייף דלא ליברז מיברז ולא לקצוץ בקופיץ אבל אתר דחזינן דפליגי בזה רבנן ור"י וא"כ ר"י לא דריש לקרא כן לכך קשאל השתא טפי. גם זה אמרתי לפני תלמידי בדרך צחות: בגמ' אשכחן דקטיל עבד' כו' ולאו ק"ו הוא כו' הניח' כו' אלא למ"ד חנק חמור מאי איכא למימר. יש לדקדק הלא למ"ד חנק חמור לכאורה הוכח' גדולה יש דבן חורי' נמי בסייף דמאי תימא בחנק הלא לקמן ריש פ' אלו הנחנקין קשאל מכה אביו ואמו מנ"ל דכתי' כו' וקשאל אימר עד דקטיל ליה כו' עד אלא למ"ד חנק חמור מאי איכא למימר אלא מדכתיב מכה איש ומת מות יומת כו' ש"מ כל היכא דאיכא הכאה סתם לאו מיתה הוא. וא"כ השתא נימא דע"כ למ"ד חנק חמור מוכח נמי דבן חורין בסייף הוא כעבד דאל"כ ומת ל"ל בשארי נרצחי' אי להורות על מכה אביו ואמו דלאו מיתה ממש היא דהיאך היה אפשר לומר דמיתה ממש היא א"כ מאי איכא בין מיתת אביו לדאחר אלא ע"כ אביו בחנק ואחר בסייף וא"ת השתא דכתיב קרא דומת דחיי' באביו אפילו לא המיתו א"כ נימא דאחר שנהרג תהוה הרוצח בחנק דזה אינו דא"כ אכתי לא לכתוב ומת דמאי אמר' דאינו חייב באבי' כ"א בשהמיתו ומאי איכא בין אביו לאחר דאבי' בחנק ואחר בסייף א"כ לא לכתוב נקם ינקם בעבד להורות דבסייף דהלא זולת זה הוה ידעינן דבסייף ב"ח אפילו מש"כ בעבד ודוק היטב:
ודע דמצאתי במכילת' פ' משפטי' ז"ל בשבט שומע אני בין שיש בו כדי להמי' בין שאין בו כדי להמי' ת"ל או בכלי עץ אשר ימות בו מגיד שאינו חייב עד שיכנו בדבר שיש בו כדי להמי' כו' עד שלא יאמר יש לי בדין ומה אם ישראל שהוחמר בו שאינו ביום או יומי' אינו חייב עד שיכנו בדבר שיש בו כדי להמי' כו' כנעני שהוא קל כו' אינו דין כו' אם אמרת כן ענשת מן הדין לכך נאמר בשבט שאין עונשין מן הדין ע"כ ולכאורה הדבר תמו' מאי דקאמר ענשת מן הדין אדרב' דקולא ילפינן ולא חומר' ועיין במהרש"א בגופי הלכו' והספר שנקרא שנות חיים הביאו בפ' משפטים ועיין עליהם מה שכתבו הם ולא נח דעתי בהם ואמינ' בזה דהוה אפשר לומר דאי מטעם ק"ו באת' למילף דלא יתחייב עד שהמי' העבד בדבר שימות בו הו' אפשר לומר דיו לבא מן הדין להיות כנדון מה התם בבן חורי' דאחר מעל"ע נידון הרוצח ג"כ אף בעבד כן והא דכתיב יום או יומי' היינו בשהמיתו בדבר שאין בו כדי להמי' וא"כ חומר' הוה אתי' מזה ולא קולא לכך נכתב בשבט להורות דהוה דומי' דכלי עץ דהתם שראוי להמי' בו ואפ"ה נידון בדין יום או יומי'. והשתא דאתינ' להאי פירוש היה אפשר לדקדק גם הכא דמאי קאמר ולאו ק"ו הוא קטל עבד' בסייף ב"ח בחנק דלמא דוקא במת תוך מעל"ע הוא דהוה בסייף דדיו לבא מן הדין להיות כנדון אבל אחר מעל"ע לעולם אימא לך בחנק ודוק: