כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
סנהדרין · דף כח:
בגמרא בעי מיני' מהו שיעיד אדם באשת חורגו אפשר דלהכי בעו טפי על אשת חורגו מאשת אחד דשארי קרובים מדקתני במתני' חורגו לבדו דאפשר להבין דגם על אשתו קאי ובפרט הואיל דלכאורה הוא מיותר כדכתב רש"י ז"ל וגם תוס' לעיל בד"ה ואלו הן הקרובים אלא ע"כ דגם על אשתו קאי ונוכל לומר א"כ דשפיר השיב להו בעל כאשתו היינו כדכתבו תוס' לעיל בדבור הלז בתירוצם דמ"מ בחרגו איצטריך דס"ד כיון דחורגו כבנו ובן הבן פסול אימ' דה"ה חרגו כו' ע"ע וק"ל:
בגמרא ר"ח אכשר באחי האח כו' א"ה היינו אחיו כו' גם על הני דבעו מיני' דרב באשת חרגו ועל תשובתו הי' אפשר לדקדק כן דע"כ גם הוא והם אכשרו באחי האח דאל"כ מאי האי דקשאלו ליה באשת חרגו הלא אפילו בנו פסול לבעל אחות האח דאל"כ היינו בעל אחותו ודוק:
בגמרא ולא דמו להדדי אלא כי איכלא לדנ' יפה כתב הת"ח דודאי דמו קצת להדדי כמו איכלא לדנ' וקצת קריבות יש ואפשר דבא לאשמעונן בזה דאע"ג דכשרים הם לעדות אהדדי מ"מ לדון פסולים הם כדאי' בפוסקים וק"ל: בגמרא ת"ר חורגו לבדו כו' אילימא ה"ק כו' לכאורה יש לדקדק דא"כ דלא פליגי אהדדי במאי עסקו בהדדי בדבריהם אלא שאחד מהם דיבר מחרגו והאחר מגיסו ונראה דודאי פליגי אהדדי דר"י דמיירי מחרגו ואתי' ליה גיסו בה"ה ולא דיבר ממנו סבר לבדו דגיסו הוא דומי' דלבדו דחורגו מה לבדו דחרגו היינו לא בנו וחתנו אף כן לבדו דגיסו לא בנו וחתנו ופליג א"כ ג"כ על בעל אחות אמו ור' יוסי דלא נקט כ"ח גיסו לבדו סבר דחרגו דומי' דגיסו מה לבדו דגיסו חתנו לא אבל בנו פסול כן נמי נימא בחרגו ודוק:
בגמרא ודלמא כגון אנא ופנחס משום דגיסו קאמר אפשר דרצה בזה להורות דגיסו דאמרינן במתני' לאו בבעל אחותו קמיירי נמי (כאשר מצינו דיש סוברים כן דהוה בכלל גיסו ואע"ג דכבר תני בעל אחותי תנא אחותו מן האב ומן האם) קמ"ל דלא דכגון אנא ופנחס דהוה אחי וא"כ ע"כ א"א לישא אחד אחותו של חבירו וק"ל:
רש"י ז"ל הביא בפירושו די"מ האי דקמכשר ר"י בן גיסו היינו בנו שיש לו מאשה אחרת ומקשה רש"י ז"ל עליהם מכלל דתנא דידן מאשה אחרת נמי פסול דאל"כ למאי הוצרך בש"ס לאוקמי מתני' דילן דלא כר' יוסי וק"ל. גם אפשר לדקדק על הני יש מפרשים דא"כ דמתני' באשה אחרת קמיירי מאי מקשה לעיל על רב ממתני' דלא קחשיב עוד דור אחר דלמא באשה אחרת ודאי גם רב מודה דשלישי בראשון כשר וק"ל: