כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
סנהדרין · דף כה.
בגמר' והא אמר רבא לוה ברבי' פסול לעדו' והוה ליה רשע
והתור' אמרה אל תשית רשע עד הא דמאריך בלישני' ולא קאמר בקיצור והא רבא הא דאמר לוה ברבי' פסול לעדות והיה די בזה לכאורה וגם יש לדקדק קצת מאי חידש לן רבא במאי דאמר לוה ברבי' פסול לעדות הלא מפורש בהדי' כן בבריית' לקמן דאמר' אחד המלוה ואחד הלוה ומאי קשי' לה לש"ס על דברי רבא יותר מאי דהוה קשה לה על הברייתא דלקמן ואמינא אחר דמצינו לקמן דפליג רבא על אביי וסבר דרשע דחמס בעינן דווקא וא"כ זולת רבא ה"א דלוה ברבי' אע"פ שעבר על לאוין הרב' בתורה מ"מ לאו רשע דחמס הוא דהלא הוא לא לקח מחבירו כלום רק נתן לו איסור' וא"כ רבא דאמר דלוה ברבית פסול לעדות ע"כ סביר' ליה דהו' רשע דחמס דודאי עבד אסורה במעות אשר לוה מחבירו ועבד איסור במעות אשר לקח ברבית וא"כ זולת רבא לא הוה קשה לן מידי ממתני' על הבריית' דה"א דמתני' דילן דלא נקט אלא המלוה ברבית סבר דבעינן רשע דחמס והלוה אינו רשע דחמס ואתי' כר' יוסי דלקמן דסבר דלא אמרינן מקולא לחומר' והבריית' אתי' כר"מ דסבר אמרינן מקולא לחומר' ועוד מצינו חומר' אחר' בפסולי עדות אשר נפסלו מחמת חימוד ממון מאשר נפסלו מחמת שארי פסולי דבפסולי ממון צריכי' לעשות גדר בהחזרתן כאשר אמר' הברייתא לקמן במלוה ברבית דאפי' בגוי לא מוזפי משא"כ בשארי פסולי' דאין צריכין לעשות גדר כ"א בשיקבלו עליהם שלא לעשות עוד כאוולתם הם חוזרי' לכשרותן והנה רבא דהכשיר העד אשר אמר שהלוה לו היה אפשר לומר דכבר קיבל עליו העד שלא ילוה עוד ברבית ושהוא יודע שעבר עבירה ולא יעשה עוד והראי' שרצה לפסול בר בינתום בזה אשר קיבל ממנו הרבית וא"כ לא היה קושי' על רבא לכאורה ולהכי קאמר' הש"ס דזה אינו דלרבא ע"כ הוה ליה רשע פי' רשע דחמס וא"כ ע"כ צריך לקבל עליו גדר מה שלא ללוות אפי' מנכרי ברבית ואת זה לא שמענו שיעשה זה וק"ל:
בגמר' ומאן דאמר ארא א"ט לא אמר אי תקדמך יונך ליון יש לדקדק קצת מאי קשאל בזה דלמא אית ליה כר"ש דסבר דלאו אסמכת' היא וי"ל דמ"מ ה"ל למימר אי תקדמך יונך ליון מטעם דאינו מתעסק ביישובו של עולם אבל במאי דאמרתי לעיל דאין שייך כולי האי בזה טעם דאינו מתעסק בישובו של עולם לא א"ש א"כ ודוק:
בתוס' ד"ה כל כה"ג כו' מאי דמקשי' תוס' על ר"ת מהא דנותן ערבון לחבירו בב"מ יש לתרץ דהתם שאני דלא גמר ומקני אחר שהוח נתן לחבירו בידו וחבירו לא נתן בידו כלום וע"ש בתוס' ודוק: