כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
סנהדרין · דף כד:
בגמרא איתיביה כו' עד מאי לאו כו' והא תנא ליה רישא כו' הנה נוכל לומר דלא קשה ליה לדרב יהודה אמר שמואל מידי משום דסבר דילמא דשמואל סבר דפליגי בין לפני ג"ד ובין לאחר ג"ד ולכך צריכנא לתרוויי' וכן נוכל לומר דלא היה יכול לפשוט מהאי טעמא גופיה דרב יוחנן סבר בין בזו ובין בזו מחלוקת דאל"כ ל"ל תרוויי' משום דסבר נמי דילמא ר"י סבר דפליגי בין לפני ג"ד ובין לאחר ג"ד משא"כ לרבא מקשי' שפיר אחר דידע דאית ליה דלא פליגי כ"א לאחר ג"ד וסבר נמי דלא פליגי אלא באתן לך לכך אותיב ליה ל"ל תרוויי' וק"ל:
יש לדקדק קצת במאי דרצה להוכיח מדאמר רבא לפני ג"ד יכול לחזור בו דילמא רבא בתרתי לריעות' קמיירי ואפ"ה לאחר ג"ד אינו יכול לחזור בו וי"ל ולומר דבתרתי לריעות' אין לחלק:
עוד יש לדקדק למאי דכתב הרא"ש בתשוב' והב"י הביאו דלאחר ג"ד אפילו שניהם רוצים אינו יכולים לחזור וכתב הב"י הטעם משום זילותא דבי דינא והש"ך נתן טעם אחר דמיירי דאחד מהם חב לאחרים וא"כ יש לומר דגם רבא בהכי קמיירי ולכך סבר דווקא לאחר ג"ד אינו יכול לחזור משא"כ לפני ג"ד ע"ש ודוק:
עוד מצאתי ברמב"ם והטור הביאו דאפי' נגמר הדין יוכל לחזיר עד שעשו מעשה והוציאו ממון על פיהם א"כ דחיקא לן טובא מאי האי דאמרה הש"ס הכא בצריכות' דאמר מי יימר דמזכי ליה הלא אפילו כבר זיכ' לי' אכתי יכול לחזור לפי דברי הרמב"ם ואפ"ה לא חזר ומי מצי א"כ עוד לומר מי יימר דמזכי לי' ודוק:
יש לדקדק עוד למאי דכתוב בשו"ת דר"מ מינץ דבדקיבל עליו לעדים להיות דיינים או הדיינים להיות ג"כ עדיו לא הוה כ"א חדא לריעות' א"כ למאי הוצרך ר"ל להגי' לעיל לומר תני עדו לימא דמיירי בדקיבל הדיינים להיות ג"כ עדיו וסבר ר"מ דאפילו לא הוה כ"א חד' לריעות' מצי לחזור בו ורבנן סברי שצריך דוקא להביא ראי' שהם ג"כ קרובים או פסולים כדי שיהי' תרתי לריעות' ודוק:
בתוס' ד"ה רבא דאמר כמאן כו' ועוד הכא פליג ר"י ור"ל כו' יש ליישב מאי דדחיקא ליה למהרש"א על מאי דאמר ועוד כו' דמשמע אפילו את"ל דפסק כר"מ מוכח שפיר דלא סבירא ליה כר"ל הלא אפשר לומר דסבר כר"י דאמר באמת בתרוויי' מחלוקת ופסק רבא בלפני ג"ד כר"מ ובלאחר ג"ד כרבנן והנה אומר אחר דחזינן דר"ל ור"י לא פליגי אם הלכה כר"מ או כרבנן ולא פליגי כ'א במאי דפליגי בהדדי א"כ ע"כ צריכנא לומר דתרוויי' סבירא להו דהלכה או כר"מ או כרבנן דבהא לא פליגי וע"כ אם נאמר דגם ר"י סבר בתרוויי' מחלוקת א"א א"כ לומר דבין ר"ל ובין ר"י סברי דהלכתא כרבנן דא"כ במאי פליגי ר"ל ור"י ומאי איכפת לן במאי דפירשו במאי דפליגי רבנן ור"מ הלא בין לר"ל ובין לר"י אתי' לן הלכתא דאפי' לפני ג"ד לא מצי לחזור אחר דתרוויי' סבירא להו הלכתא כרבנן אלא ע"כ הוה צריכנ' לומר דתרוויי' סברי דהלכת' כר"מ ואתי' לן א"כ טובא בפלוגת' דלר"ל מיהא לאחר ג"ד אינו יכול לחזור ולר"י מצי לחזור אפי' בלאחר ג"ד וא"כ ע"כ רבא דפסק ג"כ כן דלאחר ג"ד לא מצי לחזור ולפני ג"ד מצי לחזור ע"כ כר"ל אתי' ולא כר"י וא"כ שפיר כתבו תוס' ועוד דהכא פליג כו' ודוק כי שנון הוא:
בד"ה שלח ליה כו' עד ולהכי גרס ר"ת ונשבע כו':
יש לדקדק א"כ למה לא קאמר שם נמי דקמ"ל דלאחר ג"ד מחלוקת וע"ש מה שכתבתי ותרצתי קושי' התוס' דלשם על ר"ת ודוק:
בגמרא ר"ש אמר כל כה"ג לאו אסמכתא היא כו' אפשר לומר דלהכי קאמר כל כה"ג ולא אמר כה"ג בלחוד משום דדוקא בדאיכא לתרוויי' היינו דיכול להרויח וגם דלא הוה בידו כלל ובהיות כן לא קשה עלן קושי' הר"ח אשר מקשה על פירש"י וגם לא קושי' התוס' אשר מקשים על פירוש ר"ת וק"ל: והנה לפי' רש"י ור"י יש לדקדק קצת מאי מקשה מדאמר ר"י אימתי ודחק עצמו לומר דפליג ר"י לימא דר"י לא קאי ארישא דמשחק בקובי' דהתם ודאי הוה הטעם משום אסמכתא ואפילו אית ליה אומנ' אחר' פסול לעדות ולא קאי כ"א אמפריחי יונים דלשם לא הוה אסמכתא דלא הוה בידו כלל משא"כ בקובי' דסבר אנא ידענא טפי כדלקמן בצריכות' דאמר' הש"ס ולא סבירא ליה מאי דאמר ג"כ במפריחי יונים דאמר אנא ידענא בנקשה טפי והתם לאו אסמכת' היא ומשום הכי אמר ר"י אימתי .כו' וצריכנא לומר דלא שכיח שם דלא יתעסק בשום אומנ' אלא זה דהאי שחוק לא שכיח' ליה כולי האי וא"כ ליכא למימר בי' טעם דיישובו של עולם וע"כ ר"י ארישא קאי גם יש לדקדק קצת למה לא אמר' הש"ס דאיכא בינייהו במשחק עם הגוי דאלו משום גזל ליכא כדסבר הרמב"ם באמת ואלו משום יישובו של עולם איכא ואפשר לומר דגם רב"ח אית ליה טעם דיישובו של עולם ולא קשה מידי וק"ל:
עוד יש לדקדק אחר דמצינו בב"י דמשחק בקובי' למ"ד דהוה גזל צריך להחזיר כל המעות שהרויח וזולת זה אינו כשר לעדות א"כ הוה מצי למעבד האי א"ב ד"ל:
והנה רבים אשר תמהו על הרמב"ם דדבריו לכאורה סיתרי' זה את זה דבהלכות גזילה כתב דאסור לשחק בקובי' משום גזל דהוה אסמכת' ובהלכות עדות כתב דמשחק בקובי' פסול לעדות משום דחזקתו שאוכל מן הגזל וכתב עליו הטור א"כ אם יש לו ממון אחר שאוכל ממנו אינו פסול ולמה נאמר כן אחר שכבר גזל מאי אכפת לן אם יש לו ממון אחר או אומנו' אחרת או לא הלא כבר נפסל במה ששחק וגזל ומאי אכפת לן בגזלן אם אוכל מגזלנותו או לא. ואני אמרתי ליישב את דברי' דקושט' קאמר הרמב"ם דודאי הוא אשר פסק כרב"ח דהוה אסמכת' והביאו לזה אתר שראה דש"ס לקמן בפלוגת' דמפריחי יונים החזיק' דברי רב"ח דהוה אסמכת' דלתרוויי' לישנא שם משמע דסביר' להו דמשחק בקובי' הוה הטעם משום אסמכת' ולפחות סבירא לסתמא דש"ס שם כן אחר שעבד' הצריכות' בדבר האסמכת' ע"ש ותמצא. ומ"מ כתב הרמב"ם בהלכות עדות שאינו פסיל כ"א באין לו ממון או אומנ' אחר' דאי בדיש לו א"א לן להפסלו באשר שחק לבד דמהיכ' נדע דהרויח דלמא הפסיד לעולם ולא גזל א"כ אבל באשר אין לו ממון אחר או אומנ' אחר' א"כ ע"כ צריכנ' לומר דכבר הרויח דאל"כ מהיכן אכל עד עתה ודוק ותמצא כי כנים דברי אלו. אבל יש לדקדק קצת א"כ מאי קאמר' הש"ס א"ב דגמר אומנ' אחרית' והיינו דאפ"ה הוא פסול לרב"ח הלא לפי דברי הרמב"ם אלו אינו נפסל גם לרב"ח כ"א בשאין לו אומנ' אלא הוא וצריכנא לומר דמ"מ איכא בינייהו בשיש לו אומנ' אחר' וידעינן דהרויח דלרב"ת פסול הוא ולא לר"ש. ואכתי יש לדקדק מאי מקשה מדאמר ר"י אימתי כו' דלמ' ר"י קאמר הכי משום דאלו גמר מצינו דאינו פסול מטעם אסמכת' בשלא ידעינן דהרויח וצריכנ' לומר דע"כ ר"י כללא כייל ואי מיירי ר"י דוקא בדלא ידעינן דהרויח ה"ל לפרש בהדי' ומדקא מסתם סתים ש"מ דלעולם בזמן שיש לו אומנ' שלא הוא הרי הוא כשר ודוק בכל דברי אלה: