כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
סנהדרין · דף י.
גמר' אמר רבא פלוני בא על אשתי כו' מ"ד כו' אצל אשתו
לא אמרינן קמ"ל דחיק' לן טובא מילת' דרש"י למה נאמר מחמת מגו דיהי' נאמן גם על אשתו ויותר מזה מה דכתב רש"י בשורו דהו' נאמן גם על שורו ומחלק בחלוקי' דחוקי' לכך נראה כפי' הראב"ד דאמרינן בשורו כי היכי דאינו נאמן על שורו כן אינו נאמן על אדם אחר אשר אמר עלי' דרבעו וכן היה הס"ד דכאן באשתו ויתפרש היטב במאי דכתיבנ' בסמוך הטעם דרבא דאמר דפלגינן דבורי' הוא מטעם דאמרינן שנתחרט מתחלת דבורו דאל"כ למה יעשה את עצמו רשע ובודאי לא בא מתחלה על דעת כן אלא תחלת בואו לפנינו היה להעיד על אותו איש ונתחרט אח"כ משא"כ בשורו לא אמרינן דתחלת בואו לפנינו היה ג"כ לומר על שורו דנרבע מאותו איש ואמרינן אחר שאינו נאמן על השור דממונו הוא לא מהימן ג"כ על אותו איש דלא פלגינן לדבורי' וכן היה הס"ד דאמרה הש"ס במילתיה דרבא מ"ד אצל אשתו לא אמרינן ונאמר דודאי מתחלה היה דעתו גם על אשתו הואיל דאינו נאמן על אשתו לא יהי' נאמן גם על אותו אדם קמ"ל דלא וק"ל:
ואמד רבא פלוני בא על נערה המאורס' כו' יפה דקדק וכתב הרב בעל ת"ח ע"ע:
ההוא מבעי' ליה כדעולא דאמר עולא כו' אלא רמז לעדי' זוממי' שלוקי' מניין כו' נראה דאינו מגיה בדבריו רק עולא על מתני' דלשם קאי דתנן התם כיצד עדים נעשי' זוממי' כו' ופריך בש"ס כיצד אין העדים נעשי' זוממים מבעי' ליה ומתרץ שם שפיר ועלה קאי עולא ואמר רמז לעדים זוממים הנזכרים במתני' מניין וק"ל:
בגמרא ותיפוק ליה מלא תענ' כו' אפשר לומר דלהכי לא משני ליה משום דה"ל לאו שניתן לאזהר' מית' ב"ד כו' דא"כ הוה משמע דעדים זוממי' לוקי' באמת אפי' אם אפשר לבא לידי מיתת ב"ד ובאמת זה אינו כדכתבו תוס' בד"ה משום דהוה כו' וק"ל:
בא"ד יש ליתן דביקות לקושיתם למאי דקודם דאי לאו דקודם ה"א באמת אינן לוקי' על לאו דלא תענ' דאותו לאו אינו מביאן לידי מלקות באמת רק מאשר פירש הקרא בהדי' והי' אם בן הכות כו' אבל אחר שכתבו דאינן לוקי' בזמן שיוכל לבוא לידי מית' ב"ד ש"מ דלמסקנ' אמרינן דקרא דוהי' אם בן אינו כ"א גילוי מילת' אלאו דלא תענ' ועיקר מלקות בא להם מלאו דלא תענ' לכך שפיר מקשי' קושיתם ודוק:
בגמרא רבא אמר מלקות במקום מיתה עומדת ר"ל דודאי גם רבא אית ליה ג"ש דרשע רשע כדמוכח מכמ' דוכתי ולא בא הכא כ"א לתרץ דבר מה והוא אם נאמר כאביי דטעמי' דר"י הוא משום ג"ש א"כ ע"כ ת"ק לית לי' ג"ש דרשע רשע וא"כ אדמפלגי' בהאי פלוגת' לפלוגי בהרב' פלוגתו' דתלוי' בהאי ג"ש כדאי' בדוכת' טובא לכך קאמר הוא דפליגי בסבר' בעלמא וא"כ איכא למימר דכ"ע לית להו ג"ש דרשע רשע ודוק:
שם אמר רב אחא כו' א"ה אומדנ' ל"ל כו' אלא הא דתני' כו' א"ל אמר קרא כו' הנה לא קאמר אלא דמשמ' דלא נייד מתירוצו הראשון וגם היאך אפשר לומר דקושיתו הי דלמחיי' אע"ג שמת כבר עד שהוצרך לתרץ כי מחית אגבא דחיי מחית. לכך אמינא דקושיתו מתחלה הי' במאי דאמר א"ה אומדנ' ל"ל היינו מנ"ל לומר דנימוד אותו אם יכול לקבל המכות או לא ודלמ' גזיר' הכתוב הוא שנלק' אותו ארבעים אפילו ימות בהו והיינו שנכה אותו כל היכא דחי ואם ימות ודאי לא ילק' עוד עליו דגם בדבר זה לא היה טעה המקשה רק דקושיתו דעד דלא מית נכה עליו ואם ימות לימות ואם יחי' עד שלוק' בארבעים ואח"כ ימות לימות ולמה ניחוש עליו אחר שחד מד' מיתות היא וקמשני לי' ר"א אמר קרא ונקלה כו' ורצה בזה מאי דמשני ליה באמת לבסוף רק דהמקשה הבין דמשני ליה דא"כ דהקפידה התורה דנלקי אותו מ' דוקא בלא אומדנה א"כ נאמר ג"כ דהקפידה שנלקה אותו אפי' אחר מותו וזהו אין סבר' בודאי א"כ אחר שארבעים לאו דוקא נאמר ג"כ דאומדנ' בעי שלא נכה אותו אלא מכות שראוי להיות עדיין בחיי' ולא יותר וע"ז מקשה אותו אח"כ מברייתא וקמהדר ליה ר"א פירוש' דתירוצו הראשון ולכך לא אמר אלא וק"ל: