כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
סנהדרין · דף ט:
וא"א כגון שהתרו בה אחרים כו' לפי שטתי דלעיל ותפרש גם הכא שפיר בלי דוחק כלל וק"ל. וגם באוקימת' אחרונה יבא הכל על נכון: בתו' ד"ה בפלוגת' דבן זכאי כו' עד א"נ איירי דיש לבעל שתי כיתו' עדים המכחישות זו את זו בבדיקו' כו' דאפי' יבאו יהיו מוכחשים מאילו בבדיקות כו' פירוש ומיירי דהאב הביא עדים אשר הכחישו אילו ב' כיתי עדים דבעל בחקירות ואילו יבואו כת אחר' יוכל להיות שלא יהיו מוכחשים מעידי אב בחקירות אבל בבדיקות ע"כ יהיו מוכחשים מב' כיתי הבעל והיינו דמיירי דעידי הבעל אמרו ביום א' ב' שעי' על היום נבעלה תחת תאינ' שפירותי' גסי' ואחת אמרה שבאמת שבאותו יום נבעלה באותו שעה תחת תאינ' שפירותי' דקי' ועידי אב אמרו שבאות' שעה היה האשה עמהם במקום אחר ויש לחוש מ"מ שתבא כת אחר ותאמר שביום אחר נבעלה תחת תאינה שהיה פירותי' גםי' או דקי' כאשר אמרה כת אחת מעידי בעל ולא תהי' מוכחש' מעידי אב בחקירות ודוק:
בגמרא אמר רב יוסף כו' עידי הבעל נהרגין ואין משלמים כו' אפשר דהוצרך לומר גם דבר זה דלא תימא כדקס"ד דרש"י דוהיו משלמי טובת הנאה דכתובה וק"ל. או אפשר לומר דלא תימא כדסבר רבא אליבא דר"מ דעדים זוממים אע"ג דמיקטלי משלמי' ואי תימא הלא זה הוה שמעינן מסוף דבריו דאמר דעידי האב נהרגין ומשלמים ממון לזה ונפשות לזה משמע דוקא כה"ג הוא דמשלמים תרוויי' וא"כ ל"ל דנקט ריש דבריו הלא מדיוק' דבריו יבא לן ריש דבריו אי מהא לא אירי' דה"א היא גופא קמ"ל דלא תימא כקושי' התוס' דמצי אמרי לא לחייב עידי הבעל באנו אלא לחייב הבעל ממון קאתינה וק"ל. ודע דעל קושי' התו' גופא נ"ל לומר דאפשר דמיירי דידעינן בעידי האב דהוה אפשר להו למיתי להזים עידי הבעל עד שלא נגמר הדין על פיהם ולא אתו אלא אחר גמר דין וא"כ ע"כ לא באו אלא לחייב ג"כ לעידי הבעל נפשות דאל"כ ה"ל למייתי עד שלא נגמר הדין דאין נהרגין הואיל דעדיין לא נגמר הדין דאין עדי' זוממים נהרגי' עד שיוגמר הדין על פיהם. ולר"ת דסביר' ליה לעיל דאפי' בשהוכחשה עידי הבעל צריך הבעל ליתן ק' סלעים ודאי לא קשי' מידי ג"כ דאמרינן להו אי אית' דלא באתם כ"א לחייב הבעל ממון אמאי באתם בהזמה שיקרא עלייהו דעידי הבעל לא הוה לכו לבוא כ"א בהכחשה שיקרא עלייהו אלא ודאי דבאתם ג"כ להרוג אותם וק"ל:
בתו' ד"ה ממון כו' הא דמקשה כו' מפורש במקום אחר היינו דחילקו בין עדי' זוממי' לדין אחר דבעדי' זוממים צריכנ' לקיים כאשר זמם נגד כל אחד כו' ע"ע ובזה מדוקדק היטב הא דנקט ר"י דיני' דוקא בעדי' זוממים וק"ל:
בד"ה לרצונו רשע הוא ואע"ג דרבא בעי רשע דחמס כו' לא תקשה מאי ראיה מדרבא לרב יוסף דלמ' ר"י לית ליה דרבא בזה מ"מ הוה קשה ל"ל לרבא לומר ולפלוג על ר"י מטעם דאדם קרוב אצל עצמו כו' תיפוק ליה דלא הוה רשע כלל לדעתו וק"ל:
ובזה יש ליתן דביקות מה דכתבו אח"כ ז"ל הא דפריך בפ' קמ' דמכות נרבע יציל כו' משום דהוה אפשר לבעל דין לומר ודלמא לעולם אימא דר"י לית ליה דרבא ברשע דחמס ומרבא ג"כ לא קשה מידי דמאי תימא דה"ל לפלוג עליו בזה דלדעתו לא הוה רשע כלל אימא לטעמי' דר"י קאמר לדידי לא הוה רשע כלל אלא לדידך דס"ל דהו' רשע אודי לי מיהת דפלגינן דיבורי' ואף דדבר זה הו' דוחק לומר מדעת' דנפשן אחר שאינו מפורש כן בש"ס אימא אחר דע"כ צריכנ' לומר כן בדברי רבא אחר דמצינו במכו' דאיירי רבא בההוא עניינ' דהקשה הש"ס נרבע ורובע יציל ואיהו קא משני שם יקים דבר במקומה דבר הכתוב מדבר ש"מ דקיבל הוא הקושי' דמקשה וסבר דנרבע לאונס פסול לעדות מטעם שונ' או מטעם דהוה בעל דין כדכתבו תוס' שס ואפ"ה לא פליג רבא אריש מילת' דרב יוסף ש"מ דלא בא רבא כ"א לסתור דברי רב יוסף בזה דסבר דלא פלגינן דבורי' להכי כתבו דזה אינו דשם לא תקשו כ"א מנרבע לרצונו וק"ל. ובעיקר קושיתם איכא למימר דלא קשה מידי דודאי אי אמרינן דמקשה שם מנרבע לאונס' ומטעם שהוא שונא ודאי מקשה אליבא דר' יהודה דס"ל דשונא פסול לעדות דאלו לרבנן לא קשה מידי ובעי למימר א"כ אם נאמר דר' יוסי אית ליה דר' יהודה בשונא א"כ נרבע לאונס יציל. והנה רב יוסף דהכא ודאי לא סביר' ליה כר' יהודה אחר שאין הלכ' כמותו ושונא כשר לעדות סביר' לן וא"כ שפיר קאמר לאונס' מצטרף ודוק: בתו' ד"ה ואין אדם כו' הקשה ר"י בר' מרדכי כו' אפשר לומר הא דאמרו עדים כתב ידינו הוא זה ואנוסים היינו מחמת ממון ואנן מהימנן להו במאי דאמרי כתב ידינו הוא ולא מהימנן להו במאי דאמרו אנוסי' היינו מחמת ממון זהו עצמו משום דפלגינן לדבורייהו ולמה נחלק לדבורייהו עוד פעם אחת וא"ת דא"כ בדאמרו אנוסי' היינו מחמת נפשות נמי נימא הכי דנפלוג דבורייהו ולמה יהיו נאמנים אמה שאמרו אנוסי' היינו מחמת נפשות אפשר לומר דשאני ושאני אחר שיש ליתן טעם למאי דאמר רבא דפלגינן דבורי' דעד ולמה כך אלא משום דאמרינן דמסתמא מתחלה לא הוה דעתי' אמאי דמסיי' בדבורי' למעבד נפשי' רשע אלא דעתי' הוה מתחלה להעיד בסתם ואחר שהעיד מה שהעיד חזר מדבורו למשל במאי דהכא שהתחיל לומר פלוני רבע והיה בדעתו לומר רבע לאחר או רבע אותו באונס ונתחרט מדבורו הראשון וסיי' רבעני לרצונו כדי לסתור עדותו הראשון לכך אמרינן דפלגינן דבורי' משום דכיון שהגיד אינו חוזר ומגיד ואמרינן מסתמא לא בא מתחלה לעשות עצמו רשע כי אין דרך לבני אדם לעשות כן אלא ודאי הדבר היה כך כאשר כתבנו שחזר מדבורו הראשון משא"כ בשאמר רבעני לאונס' או בשאמר אנוסי' היינו מחמת נפשות דאינו עושה לעצמו רשע אמרינן מסתמא מתחלה גם דעתו כך היה ולמה נחלוק לדבורי' ודוק היטב כי נראה בעיני דנכון הוא: