כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
סנהדרין · דף ד.
בגמרא אקרא אני שבעים יכול תהא כו' הא דהאריכו לשונם
אפשר דבאו לומר דלא תימא אף דאזלינן אחרי המסורת אפ"ה אזלינן ג"כ אחר המקרא ואהני לן המקרא ואהני לן המסורה ולא תהא טמאה כ"א ארבעים ותרין וכדאי' בזבחים לכך קאמרו אקרא אני שבעי' כלומר ולא נקרא כ"א שבעי' ותהא טמאה שבעי' במלואי' ק"ל:
בגמרא מניין לרביעית דם שיצאה משני מתים שמטמא באהל אפשר לתרץ קושי' התוס' דלהכי צריך לן רבוי' לרביעית שבא משני מתים הואיל דהכתוב קראה נפש דמשמע דמשום שהנפש יוצאה בו ובדאתי משני מתים מכל אחד חצי רבי' איו הנפש יוצאה בו ואפ"ה ריב' הקרא מדכתיב נפשות בלשון רבים אבל אי אזלינן בתר המסורת נפשת כדעת רבנן אמרינן דאינו מטמא כ"א בשיוצא ממת א' דאזי נקרא נפש ק"ל. ומה שהקשו מר' ישמעאל דדריש ג"כ מקרא דהנוגע במת בנפש אדם ותרי קראי ל"ל אפשר לומר דצריכנא לתרווייהו חד לטומאת אהל וחד לטומאת נגיעה וק"ל:
בתוס' ד"ה כולהו סבירא להו כו' עד ונראה דדוקא הכא כו' בדבר זה באים לתרץ בדרך אחר קושיתם הראשונה אשר הקשו דלא חשיב גם לדריב"א וק"ל. ודלא כמהרש"א ודמהר"מ שלא הבינו כן ולכך קשה להו אמאי דכתבו בסמוך בדבור זה ז"ל ובלולב הגזול תנא נמי ר"ע אומר כשם שלולב א' כו' ע"ע ובמאי שכתבתי לא קשה מידי ודוק ותמצא:
בא"ד ומיהו קשה מר"ע דלא דריש כו' עיין בפירש"י בקדושי' דלפירושו אפשר לתרץ קושיתם דלהכי ודוק: