כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
סנהדרין · דף ג.
גמרא אלא מעתה טעו לא ישלמו אפשר לפרש דה"ק אתר דמן
התורה אין דיניהם דין א"כ יוכלו לומר דיוחזר הדין ואינן צריכים לשלם דומי' דאמרינן בשטעה הדיין בדבר משנה דחוזר הדין ואינו צריך לשלם דלא הוה דיני' דין כלל כן הכא יוכלו הדיינים לומר למה נשלם אתר דמן התורה אין הדין דין כלל רק מתקנת חכמים הוינן דן ולמה יתקנו דצריכנא לשלם ג"כ די בכך דתיקנו דידונו ג' הדיוטות משום נעילת דלת ולא דישלמו ג"כ בשטעו דמאי נעילת דלת איכא בזה וקמשני א"כ שפיר כש"כ שאתה נועל דלת וא"כ אחר שתיקנו דידונו ג' הדיוטות משוס נעילת דלת תיקנו ג"כ דישלמו בשטעי משום נעילת דלת וק"ל:
ד"א ברי' דר"א אמר מדאורייתא חד נמי כשר כו' נראה לומר דר"א בא לתרץ ג"כ קושי' הש"ס דמקשה מתחלה אטו גזילות כו' ובמאי דאמר מדאורייתא חד נמי כשר כו' וקאמר' הש"ס דסבר הא דאמר שמואל דשניהם שדנו דיניהם דין כו' א"כ מתורץ שפיר לישנא דמתני' דתרתי קתני דברישא דמיירי בד"מ דקאמר בג' לא הוה דומי' דג' דקאמר בגזילות וחבלות דאלו התס אף בדעבד פסול שלא בג' ואלו בד"מ דוקא לכתחלה צריך ג' ולא בדעבד וא"ש א"כ הא דהוצרך דהוצרך הש"ס לומר מאי איכא בין רבא לר"א לומר דבזה מתורץ קושי' הש"ס וק"ל . ומאי דמקשי תוס' על רש"י ז"ל דכתב דסבר כמ"ד אין עירוב פרשיות כתוב כאן דא"כ בצדק תשפוט עמיתיך ל"ל לא קשה מידי דאפ"ה צריך לן הקרא דלא נילף מקרא דמשפט א' יהי' לכם וא"ת מ"מ קשה להו דמה ליה לרש"י ז"ל לפרש דסבר כמ"ד אין עירוב פרשיות אפי' אית ליה עירוב פרשיות מ"מ קרא דבצדק תשפוט ממעט לן ג' מאן דאימר כן לא חש לקימחי' דא"כ הוה אפשר למעט גזילות וחבלות ולא ד"מ דמאי אולמי' דגדלות מדיני ממונות בעלמא אחר דהוה סברינן עירוב פרשיות אלא ודאי לית ליה עירוב פרשיות ולא כתב ג' כ"א בגדלות ובאשר בא א"כ הקרא דצדק תשפוט ע"כ ממעט ד"מ דלא נילף ממשפט אחד דאף הם בג' ודוק ודלא כמהרש"א ושארי מפרשים:
גם הכא היה אפשר לפרש מאי דמקשה אלא מעתה טעו לא ישלמו דה"ק אחר דאמרת בג' א"א דלית בהו חד דגמיר וא"כ השנים אחרים כמאן דליתנהו נינהו אחר דעל פיהם לא נגמר הדין רק ע"פ החד דגמיר ולא באו אלו השנים לישב עמו כ"א משום גזירה דיושבי קרנות אבל על פיהם לא נגמר הדין א"כ למה ישלמו הם דהלא הם לא עשו מידי דומי' דפסקינן סי' כ"ה אם היו הדיינים ג' והלכו אחר שנים שבהם והשלישי לא הסכים עמהם שבאם טעו בדין דצריכים השנים לשלם הכל והשלישי פטור אחר שע"פ הב' יצא הדין א"כ ג"כ הכא נאמר כן ומתרץ כש"כ דנפישי יושבי קרנות דכל אדם יעשה כן ולא ילמוד כדי שבאם יישב בדין לא ישלם הוא כ"א מאן דגמיר לכך תקנו חז"ל דישלמו בין הכל כמו אם. גמרו וק"ל:
בגמרא הניחא למאן דאמר פלגא ניזקא קנסא הואיל דבכמה מקומות נתתי טעם טוב על אריכות לישנא דהמקשה דאמר תחלה הניחא וכו' ואח"כ מקשה קושיתו גם הכא לא אניח את ידי מלכתוב דברי צחות אשר אמרתי לפני תלמידי ולחדודי בעלמא דהנה אחר שכתבו תוס' בד"ה נזק כו' דלכאורה מתני' דילן דלא כר"ע אחר דמיירי מתני' בשור דהזיק אדם וזהו באמת קצת דוחק דכבר מקשה הש"ס בב"מ פ' האומני' דף פ"ב א"ה קמה לה מתני' דלא כר' עקיבא ופירש רש"י ז"ל ואנן קיימא לן במסכת סנהדרין בכולהו סתמי סתם מתני' כר"מ כו' וכולהו אליבא דר"ע ע"כ וזהו הוה קשה א"כ גם אליבי' דמ"ד פלגא נזקי קנסא אבל א"כ לא הוה קשה כולי האי למ"ד פלגא ניזקא ממונא דהוה אפשר לומר דלכך תנא חצי נזק ולא כייל ליה במילתא דחבלות דתנא חצי נזק דמשתלם מגופי ותנא חבלות ונזק שלם דמשתלם מעליי' אבל באשר נאמר דלמ"ד קנסא ניחא מכל וכל דמתני' ודאי אתי' ג"כ כר"ע וכדכתבו תוס' בסוף דבריהם וא"כ א"א לתרץ דלכך תנא חצי נזק משום דמשתלם מגופו משא"כ חבלות דהלא לר"ע גם נזק שלם מצינו דמשתלם מגופו והיינו בשור שהזיק אדם דאף דסבר ר"ע דמשלם נזק שלם מ"מ סובר דמגופו משתלם ולא מעליי' כדאי' בב"ק דף ה' ודף מ"ב וק"ל: עוד בגמרא ר"י ראשון תחלה נאמר ואין דורשים תחלות ודאי מדברי ר' יונתן נראה דגם ר' יאשיה לית ליה דורשי' תחלות אחר שאמר דבריו בבירור ואין דורשי' תחלות כאלו ליכא מאן דפליג עלי' דגם ר' יאשי' מודה כן ובהכי מיושב מאי דאמרה הש"ס לימא בדורשין תחלות קמפלגי ומאי בכך אם יפלגו בזה אבל במאי שכתבתי א"ש וק"ל. גם י"ל דה"ק הש"ס דאם פליגי בדורשין תחלות מ"ש דהעמידו דבריהם דוקא בהאי מילתא בכל מקום דאיכא נפקותא בדורשין תחלו' כמו בסוכות ובשארי מקומות דלקמן ה"ל למפלגי וק"ל:
עוד בגמרא אמר לך ר' יאשי' א"כ נימא קרא ונקרב בע"ה אל השופט כו' אפשר לקיי' פירש"י ז"ל וה"ק דלעולם דלמני' אתי ואי תימא הלא צריכנא הקרא דלבעי מומחין דמ"מ נילף מניה מומחה אף דצריכנא ליה למניינא דאי למניינא לחוד אתי' ולא למומחי' ה"ל למכתב אל השופט ומדכתב לן אלהים ש"מ תרווייהו ועיין בכמה מקומות בש"ס דאמרינן כן ודוק. ומדוקדק באמת כן ברש"י ז"ל דכך פירש גם הוא דכ"כ א"כ דלא למיירשי' אתא ליכתוב אל השופט ודוק:
בגמרא והתני' כו' מה ת"ל לנטות אחרי רבי' להטות כו' פי' כפל לשון דקרא קא דייק וק"ל:
בגמרא סבר לה כר"י דאמר שבעי' לכאורה יש לדקדק דהלא ע"כ הוא עדיפא מדר"י סבירא ליה ופליג אר"א וקרא דלנטות מוקי ליה לד"נ א"כ למאי הוצרך מתחלה לומר דהוא סבר כר"י אי משום דקרא דלנטות הלא מוקמי' ליה לד"נ וא"כ בקיצור ה"ל לומר כן ונראה דאי לאו דהוה סבר הא דר"י דדורש מקרא דאין צריכי' כ"א שבעי' בסנהדרין לא ה"ל סברא לומר ולחלק בין ד"נ לד"מ וה"ל למיק' דקרא דלנטות דכללא כייל דבכל מקום צריכנא ב"ד נוטה אבל אחר דאית לי' דר"י דיליף מקרא דאין צריכנא בסנהדרין כ"א ע' א"כ ממילא צריכנא לחלק בקרא דלנטות ולומר דלאו כללא כייל דבכל מקום צריכנא ב"ד נוטה דהלא ע"כ בסנהדרין ד"ע לא צריכנא לב"ד נוטה מעתה ניתן לן רשות למיקם קרא דלנטות להיכי דמסתבר יותר והיינו בד"נ כדכתבו תוס' ודוק. ודע דבקרוב בא אדם אחד והביא ספר בידו אשר חיבר לנפשו וקרא הספר בשם עלה דיונה וכתב כאן דברים שאינן ראוי' להעלות על ספר ע"ע:
בתוס' ד"ה ר"י אומר שבעי' כו' ודאי דחיקא לן מאי דכתבו ז"ל היינו משום דמשה על גבייהו כי זו סברא לרבנן אית להו ולא לר"י והיה נראה לומר בדוחק דמאי דכתבו היינו משום דמשה על גבייהו היינו דר"ל דבהא הוא דפליג ר"י ארבנן דאלו רבנן סברי דמשה על גבייהו ואילו איהו סבר דלאו על גבייהו הוה ולא הוה א"כ במנינם דנימא ג"כ בסנהדרין ד"ע דיהי' הגדול על גבייהו ובמניכם אבל מ"מ גם איהו סבר דהוה לעולם עוד גדול א' דהוא מופלא שבב"ד אצלם ולא במניינם דומי' דמשה זהו היה אפשר לומר בדחיקא דלישנא דידהו ודוק:
בד"ה ד"מ לכש"כ כו' מאי דמקשי' תוס' מהא דאמר שמואל אין הולכין בממון אחר הרוב נראה באמת דלא קשה מידי דאחר דנילף ד"מ מד"נ מדין ק"ו א"כ דיו לבא מן הדין להיות כנדון ואלו בא לפנינו דין מדיני נפשות באין עדים שפלוני הרג את זה או עבר עבירה אחרת שהיה חייב מיתה אילו עבר אותה עבירה בעדים ואין כאן עדים רק באשר ניזל בתר רובא היה לן למימר דודאי עבר או הרג מ"מ ודאי אינו חייב מיתה וגדולה מזה אמרו בש"ס דסנהדרין דף ל"ז במעשה דר"ש בן שטח בשראה אחד שרץ אחר חבירו לחורבה כו' והוחזקו לו בודאי שזה הרג לזה ואפ"ה אמר שאין דמיך מסר בידי וא"כ דומי' דזה לשמואל אמרינן בד"מ ג"כ דאין הולכין אחר הרוב בד"מ ועיין מזה בשבועו' דף ל"ד מאי דבאמת רצה הש"ס לומר לרב אחא דסבר בד"מ דאזלינן בתר חזקה בגמל האוחר בין גמלי' דאמרינן בידוע שזה הרגו כן נאמר ג"כ לדידי' בד"נ ועיין בתוס' שם ודוק ותמצא היטב נכון: בגמרא אלא היינו טעמא דרבי כו' לא תקשה לך הא רבי בעצמו אמר כדי שיגמור הדין בשלשה דמשמע טעמי' משום הכי הוא דאימ' דה"ק כדי שיגמור הדין בג' כלומר הא דאמרו חז"ל דיני ממונות בשלשה לאו בתחילת הדין קא מיירי אלא בגמר הדין וק"ל: