אור ברסלב
כוס הישועות מכות › דף יט:

כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין

מכות · דף יט:

דף יט.

הניחא למ"ד בתר למד אזלינן כו' הנה במקום זה אמרתי לפני

תלמידי דאמר כן להורות דבר מה ובעיני יראה באמת דראוי לדקדק בו דהנה איתא שם בש"ס דזבחים דף נ' דבר הלמד בג"ש מהו שילמד בהיקש אמר ר"פ זאת תורת זבח השלמים אם על תודה למדנו לתודה שבאה מן המעשר מדאשכחן שלמי' דאתי ממעשר שלמי' גופייהו מנ"ל דכתיב שם שם א"ל מר זוטרא כו' מעשר דגן חולין בעלמא הוא א"ל אמר אמרה למד קודש ומלמד קודש ע"כ ופי' רש"י וכי שניהן צריכין שיהיו קודש בקדשים הואיל ולמד קודש שפיר מיפשט בעיין דבתר למד אזלינן ומר זוטרא סבר בתר מלמד אזלינן והיינו דאמר בעלמא הניחא למ"ד בתר למד אזלינן ע"כ. והנה באמת מאי דפירש"י שם דטעמי' דמר זוטרא הוא דאזלינן בתר מלמד רצה לתרץ תמי' של רבינא דלשם אבל א"כ קשה על רבינא שתמה על מר זוטרא ואמר אמרה למד קודש ומלמד קודש בתמי' וק"ל. והנה עוד נאמר אם היה אמת הדבר שמר זוטרא סבר דצריך להיות המלמד קודש והלמד קודש כאשר אין למדין היקש מהיקש בקדשים א"כ לא היה קשה מידי הכא וא"כ שפיר קאמר' הש"ס הכא הניחא למ"ד בתר למד אזלינן כלומר דהכא ניחא אליבי' אבל שם בזבחים קשה על תמיהתו אשר תמה על מר זוטרא ואמר אמרה כו' וא"כ קשה אליבא דמ"ד בתר מלמד אזלינן דע"כ סבר א"כ דדוקא בתר מלמד אזלינן ולא אף בתר מלמד אבל אי הוה ניחא אליבא דמ"ד בתר למד אזלינן גם שם כאשר תמה על מר זוטרא לא הוה קשה הכא מידי ודוק:

בגמרא סיפא במעשר שני טהור וגברא טהור רישא במ"ש טמא וגברא טמא כלומר דמיירי הרישא בין במ"ש טמא בין בגברא טמא ולא צריכנא א"כ לפרש כאשר כתבו תוס' דאו או קאמר וק"ל:

והא דנקט ברישא בתירוצו הסיפא קודם לרישא נראה באמת דהנה המקשן אשר הקשה תנינא חדא זימנא ודאי סבר דהא דמיתנ' ברישא מ'ש שלא נפד' היינו דאכיל לי' חוץ לחומה בלא פדיי' משמע ונכלל א"כ גם בזה מה דתנא בסיפא דאכיל לי' חוץ לחומה והנה כאשר משני לי' דרישא מיירי באכילת טומאה וחיובי' הוא נמי במה שאכלה בלא פדיי' דאלו פדאו לא היה חיי' עלי' א"כ אכתי הוה קשה לכאורה דלא הוה ליה למתני כ"א הרישא והו' נכלל ג"כ הסיפא דהלא גם איסורא דסיפא הוא משום דלא פדאו דאילו פדאו מותר לי' לאכול חוץ לחומה אבל באמת אין זה קושי' דאלו לא תני בהדי' הסיפא לא הוה שמעינן מרישא כ"א איסור' דחוץ לחומה אבל איסורא דטומאה לא הוה ידעינן דתלי בפדיי' דהא דמותר לפדות מ"ש יאפילו בירושלי' בנטמא לא ברירה כולי האי רק אחר דחזינן דהסיפא מיירי בדאכלו חוץ לחומה א"כ ע"כ הרישא מיירי מ"ש שנטמא או שהוא טמא וא"כ שפיר קעביד דנקיט תחלה הסיפא עד שלא נקט הרישא דמהסיפא שמעינן לרישא וק"ל:

שם בגמרא טומאת הגוף בהדיא כתיב כו' נראה לומר דהש"ס הוצרך לכך דלא תקשה על הספרי דהלא קיימא לן דאין לוקין על לאו שבכללות לכך קאמר' דטומאת הגוף בהדיא כתיב וק"ל:

ואפשר לומר נמי דבא לתרץ שלא תימא מאי קשי' לי' דאמר והיכן מוזהר על אכילה ומאי בכך אי אינו מוזהר וכי מפני שאינו מוזהר אינו צריך להתודות עליו ודלמא ממאי דאמר' התורה דצריך להתודות על הטומאה שמעינן דאסור לאכול בטומאה ואפילו אין לן אזהרה ולא מלקינן עלי' מכל מקום אסור הוא לאכול בטומאה וממשמעות הספרי דאמר והיכן מוזהר על הטומאה איני יודע משמע אלו לא מצינו אזהרה לטומאה לא הוה ניחא ליה ולמה כן לכך קאמר' הש"ס טומאת הגוף בהדיא כתיב וא"כ שפיר קשי' ליה על ר"ש דאמר דהוידוי הוא בין שהוא טמא בין שמ"ש טמא מנ"ל תרווייהו דלמא אינו צריך להתודות כ"א על טומאת הגוף דמצינו בי' דנזהר עלי' משא"כ טומאת מעשר שלא מצינו בי' אזהרה מנ"ל שצריך להתודות ג"כ עלי' ושנכלל בכלל לא בערתי ממנו בטמא ולכך שפיר קשי' והיכן מוזהר על אכילה איני יודע וק"ל:

שם בגמרא ואין שאת אלא אכילה נראה דה"ק דלא נאמר שאת ולא נאמר ליטלו כדבסמוך כ"א להור' אכילה וק"ל:

שם בגמרא וקמבעי להו אפיתחא דירושלים מהו לפי גירס' זאת היה נראה דלא כרש"י וק"ל:

שם פשיטא כו' קלטוהו מחיצות הוא בפני' ומשאו בחוץ מהו היה נראה דהקדים תחלה הפשיטות לומר דע"כ לא קמבעי' ליה כ"א מאי דפשיט' ליה והיינו בענין קליט' המחיצות אבל ודאי דאינו יכול לאוכלו שם וק"ל: והנה נאמר דבעי' דילי' אתי' לי' אחר דראה דמאי דכתיב כי ירחק ממך המקום לאו דוקא מדכתיב שאתו וא"כ כי ירחק למאי אתי' וע"כ לא את' בזמן שהוא בחוץ ומשאו בפני' דנראה ליה דקלטוהו מחיצות וא"כ אפשר דאת' בזמן דמשאו בחוץ והוא בפנים ותנ' ליה ההוא סבא דודאי להכי אתי' ודרשינן מדכתיב ממך משמע ממלואך היינו המשא דאע"ג דהמקום אינו רחוק ממנו דהוא בפני' אבל הואיל דמשאו בחוץ כי ירחק המקום ממלואך קרינן וזה דלא כרש"י ודלא כתוס' ובזה אתא נמי שפיר מאי דמבעי' ר"פ נקט ליה בקני' מהו ומבעי' ליה בזמן שכבר טען המשא על הקנין אבל המשא עדיין בחוץ מי אמרינן נמי דקרינן בי' כי ירחק ממך אבל בעי' דלעיל מיירי דהמשא מונח חוץ לירושלים ועל הארץ ולא כדהבינו תוס' דטענא בכתפי' ואת אשר תבחר תקרב:

בסיומא דמסכתא דף כ"ג ע"א וב'. במתני' כל חייבי כריתות שלקו נפטרו ידי כריתתם שנא' כו' דברי רחב"ג ואמר רחב"ג מה אם העובר כו' העושה מצוה אחת כו' כדי ליתן דביקות לאלו ב' דברי' שאמר רחב"ג להדדי אפשר לומר אחר דראיתי בתי"ט אשר כתב דהרמב"ם פסק בחבורי דלא כמו שפסק בפירוש המשניות ונתתי נפשי על זה ואומר דאין הדבר כן אלא דע"כ לא כתב בחבורו כל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן אלא בזמן שעשו תשובה ג"כ אבל רחב"ג דהכא סובר דנפטרו אע"ג דלא עשו תשובה ולהכי פוסק בפירוש המשניות דלא כוותי' והכי מוכח בדבריו ודאי דהלא מתחלה כתב ז"ל כבר הקדמנו כי המלקות עם התשובה יכפר הכרת והוא מה שכתב במשנה ראשונה דפרק זה ע"ש וא"כ היאך יכתוב תיכף אחר זה ואין הלכה כר' חנני' אלא ע"כ דאיהו סובר דר' חנני' פוטר הלוקה מן כרת אפילו בדלא עשה תשובה ובהא פסק דלא כוותי' אבל בדעשה תשובה ג"כ ס"ל דודאי נפטר וא"כ באשר נאמר דרחב"ג סובר דנפטר אפילו בדלא עשה תשובה והביא הקרא על זה דנקרא אחיך אחר שלוקה וכדי שלא יהיה פתחון פה לבע"ד לחלוק עליו ולומר דלמ' האי קרא קמיירי בדעשה תשובה לכך קמסיים עוד בהאי מילתא דע"י מצוה אחת ניתן לו חיים ובהכי מוכח א"כ דהמלקות פוטרו מן כריתות אפילו בלי תשובה. דהנה במאי דאמר דע"י מצוה אחת ניתן לו חיים ר"ל אפי' אם עבר עבירה שהיה ראוי ליטול ממנו החיים ודוק ותמצא כי כן הוא והנה כבר ידענו דתשובה גופה היא אחת מן מצות עשה שבתורה וא"כ ע"כ א"א לומר דהקרא דונקלה אחיך קמיירי דוקא עם התשובה דא"כ מלקות ל"ל להיותו קרוי ע"י כן אחיך דהלא אפילו בדלא לקה ועשה תשובה אית לן לומר דנקרא אחיך ונפטר מן הכרת וכנ"ל והשתא דאתינן להכי נוכל לומר דאף ר"ש בא אחריו ליישב דבריו כדי לדחות דברי בע"ד החולק עליו עוד ויאמר דלעולם אין המצוה מביא לו חיים כ"א בשלא עבר עבירה אבל בשעבר עבירה אזי אין המצוה מכבה עונש של העבירה והיא כרת לכך הביא לן דאפילו בשיושב ולא עבר עבירה ניתן לו חיים וא"כ איכא למידק מה חילוק יש בין קיבל וקיים המצוה או בשיושב ובטל אלא ע"כ אית לן לומר דהחילוק הוא דבזמן שעושה מצוה מכבה ג"כ עונש של העבירה וניתן לו חיים כדברי רחב"ג ועתה בא אח"כ רשבר"י ובא ליישב דלא תאמר דהחילוק הוא דבזמן שיושב ובטל לא ניתן החיים כ"א לו ולא לזרעו ובזמן שעושה מצוה ניתן אפילו לזרעו ולעולם אין המצוה מכבה עונש הכרת לכך הביא הק"ו הלז ודוק:

תוכן העניינים

כוס הישועות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה