כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
מכות · דף ט:
בגמרא נביא הוא וממך למד כו' אפשר לפרש דלהכי מהדר ליה הקב"ה נביא הוא דממה שהשיב ליה הקב"ה למדנו מה שהיה בדעת אבימלך ודסבר דלאו נביא הוא דהלא אברהם החזיקו לרשע דאלו אמר שהוא אשתו דיהרגנו אבימלך ואיהי בדידי' ידע דצדיק הוא ולא יהרגנו על דבר אשתו להכי קמהדר ליה הקב"ה דאפ"ה נביא הוא ואי משום דהחזיקו לרשע איהו בעצמי' גרס לי' כן במה ששאלו על אשתו אחותך היא כו' וה"ל ללמוד דרך ארץ ולא למד לכך החזיקו לרשע ודוק:
בגמרא מ"ט דר"י הנה הש"ס שאל' מ"ט דר"י ולא שאל' מ"ט דר"מ משום דמסתבר ליה טפי כר"מ דמשמעו' דבלא ראות משמע דבא לרבות הסומא וע"ז השיב הש"ס דטעמיה דר"י הוא דאחר דאשר יבא את רעהו ביער בא לרבות הסומא א"כ בלא ראות דמרב' ג"כ הסומ' והוה רבוי אחר רבוי ואינו אלא למעט וזהו דקאמר אתא בלא ראות מעטי' והייני מטעם רבוי אחר רבוי והכי באמת קאמר בנדרים ע"ש ודלא כהר"ן דכתב דש"ס דלשם שינ' הסוגי' ממאי דקאמר הכא ובעיני נראה דדא ודא אחת היא ור"מ סבר דבלא ראות אתי למעט ודוק. והנה התוס' הקשו בב"ק על מאי דאמר ר"מ דהוה מיעוט אחר מיעוט דא"כ לא לכתוב לתרוויי' מיעוטי וממילא אתרב' הסומ' וכתבתי שם דגם ר"מ מצריך בבלי דעת למעוטי מתכוין כו' וכן נתמעט סומ' נמי וסבר א"כ אי לאו דכתיב נמי בלא ראות ה"א דאת' למעט סומא וק"ל:
שם בגמ' נפסק אנפסק לא קשי' הא באוהב הא בשונא יש לקייס גירס' הזאת ואליבא דפירש"י וה"ק נפסק אנפסק לא קשי' דאחר דתנא בברייתא א' נפסק גולה דוקא נפסק ולא נשמט שם מיירי בשונ' ובברייתא ב' באוהב נשמט אנשמט לא קשי' פי' דקתני בברייתא ב' דדוקא נשמט גולה אתי' כרבי וק"ל:
במתני' להיכן גולין לערי מקלט לג' שבעבר הירדן כו' נראה לפרש דברי מתני' דקאתי להור' דלא תימא דג' שבעבר הירדן אינן קולטי' כ"א לרוצחי' שבעבר הירדן וג' שבארץ כנען אינן קולטי' כ"א לרוצחי' שבארץ כנען לכך קאמר לג' כו' ולג' כו' כלומר שכולן קולטות כאחת ואי משום דכתיב את ג' הערים תתנו כו' כאלו הכתוב חולק אותם מהדדי הלא תיכף כתוב אחריו שש ערי מקלט תהיינ' דאת' להורות שקולטות כאחת וכדי שלא תימא הלא אותו קרא צריך לן שלא תהיו קולטות אותן שבעבר הירדן כ"א אחר שנבחרו אותן שבארץ כנען לכך קאמר התנא דדבר זה נלמד ממלת תהיינה דמשמע שתהיו כלן בהדדי וק"ל:
שם ר"מ אומר אף הוא מדבר ע"י עצמו וכו' ר"י ב"י אומר בתחלה כו' לישנא דאף הוא דאמר ר"מ יש לפרש דה"ק לת"ק דאי איתא דהכתוב מצריך לן למסור ב' ת"ח שידברו אליו א"כ למה כתב לן וזה דבר הרוצח דמדבר הוא ע"י עצמו אלא ודאי דהכתוב בא למעט שלא להצריך לן לדבר בשבילו וה"ק ר"מ אף הוא מדבר ע"י עצמו בתמו' אי איתא דת"ח מדברים למה כתוב וזה דבר הרוצח וכי אף הוא ידבר ע"י עצמו בשכבר מדברים הת"ח בעדו ויתפרש א"כ ג"כ היטב לישנא דתחלה דאמר ריב"י דהוא בא לסייעו לת"ק דבאמת מוסרי' לו ב' ת"ח ואי משום דכתיב וזה דבר הרוצח דמשמע שהוא מדבר ע"י עצמו זהו בתתלת ניסתו עד שלא בא לפני ב"ד דשם ודאי הוא ידבר ע"י עצמו. או אפשר לומר ולפרש כפשוטו מלת' דאף הוא דסבר נמי כת"ק דמוסרי' לו ב' ת"ח לדבר בעדו ואפ"ה קאמר ר"מ דגם הוא ידבר ע"י עצמו ובא א"כ ריב"י לפרש דברי ר"מ דבתחלה הוא מדבר ע"י עצמו עד שלא מחייבין אותו הב"ד לגלות וכנ"ל וק"ל:
בתוס' ד"ה נשמט אנשמט כו' ואין זו סברא לומר דלית ליה לרבי דר"ש רבי' נראה לפרש דבריהם דאחר דרבי סידר המשניות ובמתני' סידר דר"ש אמר יש שונה גולה כו' משמע דגם איהו סבר דר"ש אמר כן וא"כ ע"כ צריכנא לומר דאיהו פליג עליו ומאי דדקדק מהרש"א ודלמא רבי סבר דמעולם לא אמר רבי דר"ש אמר כן כדתנ' במתני' בשמי' זה אינו דא"כ לא ה"ל לסדר כן במתני' משמיה בלי שיחלוק בהדיא על זה הדבר ודוק: בד"ה משולש' כו' עיין בפירוש מהר"א מזרחי בסדר מסעי בד"ה בגלעד שכיחי רוצחי' כו' הקב"ה מזמין לפונדק א' כדלקמן נראה לי לפרש דבריהם דודאי בגלעד לא שכיחי הרב' שיגגי' כמו בארץ כנען רק הואיל דשכיחי רוצחי' במזיד הרבה בגלעד יותר מבארץ כנען א"כ כל השוגגי' אשר יהיו בעבר הירדן אפשר להביח לערי מקלט ע"י הרוצחים דלשם משא"כ בארץ כנען אף דיהיו שם שוגגי' הרבה מ"מ הואיל דלא שכיחי רוצחי' שם א"א להתברר ולהודיע כל השוגגין דלשם לכך לא הצריכ' התורה ערי מקלט טפי בארץ כנען יותר מבעבר הירדן ודוק כי דברי המפרשי' בזה לא נראה לנו: