כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
מכות · דף ח:
בגמרא התם אע"ג דגמיר מצוה קעביד כו' קצת יש לדקדק היאך עלה על דעת רבא לתרץ כן דא"כ לא מצינו חריש' של מצוה כלל ולמאי כתב לן התורה א"כ לר' ישמעאל קציר לא ה"ל למכתב כ"א חריש ואנן ידעינן ממלת חריש דמה חריש רשות דהלא אין לן חריש' של מצוה כלל אף כל רשות ודוק: בתוס' ד"ה טמא יהי' קשה לישתוק כו' היה נראה לתרץ קושיתם דבאמת עיקר ילפות' דש"ס לעיל לאו ממלת אשר בא דמור' על רשות כ"א ממלת יער דודאי למיעל יער הוה רשות דהלא יוכל לעמוד חוץ לעיר ולמחטב עצים אפי' לדבר מצוה והש"ס דקדק דא"כ ע"כ אשר דכתב אצל יער נמי רשות משמע דוקא וזה אינו דהלא שם קאי בין על רשות בין על מצוה וק"ל. ואפשר לפרש תירוצם ג"כ כה"ג וק"ל בד"ה דלמא חריש' עומר ק"ק לישתוק כו' עיין במנחות ותמצא ילפותא אחרינא דלדחי שבת דשם הביא קרא דאלה תעשה לה' במועדכם אפי' בשבת וסבר' הש"ס תחלה דקאי אפי' אקציר' עומר והש"ס דחאו לומר דמיירי מהקרב' עומר אבל קציר' אינ' דוחה אליבא דרבי ע"ש. וא"כ קושיתם דהכא נסתלק מעלן וק"ל. אבל זה יש לדקדק אי הוה מיירי בחריש' דמצו' א"כ למאי צריך לתרוויי' לא הל"ל לכתוב כ"א קצי' דהוה ודאי מצו' ודוק:
בגמרא לאתוי' מאי לאתוי' עבד וכותי כצ"ל: