כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
מכות · דף ח.
בגמרא היינו דקאמר ליה ועוד. נראה לפרש אחר דמפרשי'
תוס' דלית ליה אם למסורות כ"א במקום דמוכח וכן כתבו שם דאף מאן דאית ליה אם למסור' דריש נמי אם למקרא ע"ע וא"כ שפיר קתני ועוד דאי מן ראי' ראשונה ה"א דלא בא להור' כ"א דדרשינן נמי אם למסור' אבל מנ"ל דלא דרשינן נמי אם למקרא ויתחייב א"כ בין שנשמט מן הקתא ובין מן העץ המתבקע ולכך הוצרך לומר ג"כ הג"ש לגלות לן דלא דרשינן כ"א המסורו' ובהכי מיושב היטב מה דהיה אפשר לכאורה לדקדק ל"ל תרוויי' דכתיב מן העץ ולא מעצו וגם הג"ש וק"ל:
במתני' ראב"י אומר כו' מלישני' משמע כאלו הוא חולק על הת"ק ואפשר לומר דסבר דהת"ק דאמר אפי' בזורק לר"ה דחיי' ע"כ מתיב' ומצא יליף דבא להורות אפי' במקום שמצוי' בני אדם והיינו בר"ה אפ"ה גולה וע"ז קאמר דיני' לומר דמתיב' ומצא ילפינן דין זה וק"ל. וכן מלישנא דאבא שאול נמי משמע באלו הוא חולק את"ק והיינו משום דאיהו יליף ממלת יער שנכנס לדבר הרשות כדמפרש רבא לקמן וק"ל:
בגמרא אמר ר"פ לא צריכא כו' ואפשר לימר דהא דאמר' הש"ס מתחלה בסותר בלילה ואף דבאמת ביום מיירי לא בא לומר כ"א דסותר כותלו במקום שעשוי ליפנות בלילה וק"ל:
בגמרא אמר רבא הכא מענייני' דקרא כו' ומצא דומי' דהשיג' ידו כו' לכאורה יש לדקדק א"כ למאי צריך לן תיב' ומצא אחר שילפינן מתיב' והשיג' ידו וכן הכא מתיב' יער. ונראה דאי מוהשיג' בלחוד ה"א דלא בא הכתוב כ"א שיוכל לפדות אף שהשיג' ידו השתא ולא למעוטי בזמן שהיה לו כבר שדה ברחוק וכן הכא איפכא אבל השתא מיתור' דומצא ילפינן דהתור' מדקדק עליו לעכוב' ועיין בסנהדרין פ' הנחנקי' בדרש' דומצא' בידו שאצל גונב נפש ותמצא שגם מיתור' דריש ועיין שם בחדושי ודוק: בתוס' ד"ה אע"ג דגמיר כו' עד ולא דמי לרבו ואביו כו' פירוש דגם שם נימא כן ולמאי הוצרך רבא להשיב אע"ג דגמירי מצוה קעביר וע"ז כתבו דזה אינו דשם לא היה אפשר לומר כן דודאי אביו מקרי ורבו אע"ג דלא גמיר ליה השתא לזה ודוק והוצרכתיו לכתוב כן משום דראיתי במהרש"א יתור' דברים ע"ע:
בד"ה בלא איב' פרט כו' אבל לא קשה מלא אויב לו באלה מסעי דההוא איצטריך למימר אפילו לא אויב לו כצ"ל נ"ל ופירושו הוא דאי לא הוה כתיב כ"א בלא איבה בלחוד או לא אויב לו בלחוד לא הוה ממעטינן לשונ' כ"א דה"א דהתור' בא לחייב אפי' זה שלא אויב לו אבל מי ששונ' לו פשיטא דחייב לכך כתב לן התורה את שניהם לעכוב' ואח"כ כתבו במשנה תורה כו' וזהו ענין בפני עצמו לתרץ זה שבמשנה תורה שאינו מיותר משום דהוה נמי פרש' שנשנית משום דכתיב שם בבלי דעת למעט בלא מתכוין או מזיד ולא התרו כדכתבו תוס' לעיל ודוק ותמצא כי כנים דברי ולא כאשר הגיהו המפרשים: