כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
מכות · דף ג:
בגמרא לימא קסבר שמואל מתנה על מה שכתוב בתורה הוא כו' לא
קאמר בקיצור לימא קסבר המתנה כו' תנאו בטל משום דלא אמר אלא בלישנא דלימא כי ידע דודאי דאיכא לחלק וכדהביאו תוס' מש"ס דב"מ ולפי אותו חילוק לא הוה מתנה על מה שכתוב בתורה לכך קאמר לימא מתנ' כו' וק"ל. ואמרתי לפני תלמידי בדרך צחות דלכך הביא גם רב אשר פליג על שמואל וסבר דתנאו בטל כי היכי דלא יבא בעל דין ויאמר לו ודקארי ליה מאי קארי דהוה ליה לידע דע"כ חילוק זה אמת דאל"כ אלא סבר בכל מקום תנאו קיים למה פרט דברי' בדין דאונא' ה"ל לומר בקיצור המתנ' על מה שכתוב בתורה בדבר שבממון תנאו קיים או הוה ליה למפסק בקיצור כר' יהודה דסבר כן לכך הביא גם רב לומר דאחר דמצינו לומר דגם רב סובר תנאו קיים כר"י רק באונא' פליג משום דלא ידע דמחיל כדאי' שם בש"ס דב"מ וא"כ אימא לך נמי דשמואל בכל מקום סבירא ליה תנאו קיים והוצרך לאשמעינן באונאה דאע"ג דלא ידע דמחיל אפ"ה תנאו קיים וק"ל: שם הא אתמר עלה כו' טפי נראה פירוש רש"י וה"ק כי היכי דר"ע מחלק שם בלישנא כן ה"נ הכא יש לחלק אע"ג דאינו דומה להדדי והנה לפירוש התוס' ודאי קשה למה נקט דבריו בשתי עניני' אחר דהם דומי' וק"ל:
שם תנא כו' סבר רבה ב"ח כו' אפשר לומר דלישנא דברייתא דחקו דלמה קאמר' ונקט' מילת' במלו' דאינו רשאי לתובע' ה"ל למנקט בלוה ולומר דאינו צריך לפורעו לכך סבר רב"ח דמיירי דוקא בשטר וא"כ שפיר תלה הדבר במלו' כי בשתובעו הוה שלא מן היושר אחר שהטריחו לעשות שטר ומהדר ליה ר"פ הכי אמר חביבי אחד המלוה כו' כלומר דמלישנ' דחביבי יתורץ ג"כ דקדוקו דהנה מצינו בכל מקום דאמרו חז"ל על דבר מה אחד זה ואחד זה משמעו דבדבר זה הן דומי' אבל מ"מ דבר אחר איכא בינייהו ובמקום זה מצינו ג"כ חילוק רב דאחר דפסקינן כדכתב הרא"ש דאע"ג דבהלואה סתם אינו רשאי לתובעו בפחות משלשי' יום מ"מ אינו דומה מכל וכל כאלו קבעו לזמן הלואתו שלשים יום דאלו התם אינו נאמן לומר פרעתי בתוך הזמן דלא עביד אינש דפרע תוך הזמן ואלו בהלואה סתם נאמן לומר פרעתי תוך ל' יום דעביד אינש לפרוע מיד הואיל דלא קבעו לו זמן ואיהו לא ידע דאינו צריך לפורעו תוך הזמן ובודאי דאין חילוק זה אמור כ"א במלוה על פה אבל במלוה בשטר לעולם אינו יכול לטעון פרעתי דיאמר שטרך בידי מחי בעי וא"כ שפיר קאמר לישנא דאחד מלוה על פה כו' כלומר דאע"ג דבענין זה שאינו רשאי לתובעו תוך שלשים הם שוי' מ"מ לענין טענ' של פרעתי אינן שוי' וא"כ מדוקדק נמי מאי דתלה הדבר במלוה דאלו בלוה אמר ה"א דגם הכא הדבר כן דאינו עשוי לפרוע תוך ל' וזה אינו וק"ל גם זה אמרתי לפני תלמידי ושבחוהו:
שם א"ל שמואל לר"מ לא תיתיב אכרעיך כו' אמרתי ג"כ לפני תלמידי בדרך צחות דאמר ליה כן אחר דמצינו בסנהדרין דף ל' דר"ש בן אליקי' הוה משתקיד עלי' דריב"ח למסמכי' כו' יומא חד הוה יתיב קמי' דר"י א"ל מי איכא דידע הלכה כריב"ק כו' א"ל דין ידע א"ל לימא א"ל ליסמכי' מר ברישא כו' עד א"ל הואיל ועלית לא תרד ש"מ דלפעמי' דרך ארץ הוה בינייהו למסמכי' לתלמיד באשר יחדש דבר מה בגמ' וכאשר סמכו' ליה אע"ג דאח"כ לא נראה הדבר בעיני הרב אשר אמר אעפ"כ לא הורידוהו וא"כ אפשר דגם רב מתנ' עדיין לא נסמך. והוצרכו לסמכו רק דסבר דלמא לא יתקבל בעיניו זה אשר יאמר והסמיכו' א"א ליקח ממנו לכך אמר דמ"מ לא תיתיב אכרעיך כלומר דבהא מילתא עדיין ידי עליך דהנה מצינו בטור יו"ד דמחלק הב"י אמאי דאית לן דהרב יושב והתלמיד עומד דה"מ תלמידי' שעדיין לא נסמכו אבל באשר נסמכו אף הם בישיבה ועתה ק"ל:
ובמאי דהביא מלת וקרבה ג"כ ולכאורה לא ה"ל לומר כ"א ממשמע שנאמר שנת השבע כו' וגם לישנא דממשמע הוא לכאורה אינו מדוקדק דהלא הדבר מפורש ואינו משמעות בלחוד ואמינא דהנה רש"י ז"ל בחומש כתב שנת השבע יכול לכל הלואה ימתין שבע שנים והנה לפי קושיתו ההיא אינו מוכח דרשה דר"מ הכא דא"כ הוצרך הכתוב ליכתוב ג"כ שנת השמט' אבל כבר כתב רש"י על זה ת"ל וקרבה ואי תאמר לכל הלואה ז' שנים אק שייך בו קריב' או ריחוק וא"כ שפיר קאמר ר"מ הכא ממשמע שנא' וקרבה שנת שבע דממלת וקרבה כבר נשמע דאין אומרי' לכל הלואה ז' שנים א"כ ל"ל שנת השמטה כו' וק"ל: שם בגמ' מתקיף לה ר"כ וכי מה בין זה למגופי' חבי' כו' לישנא דוכי מה בין זה יש לפרש אחר דמצינו בתו' שבת דמקשי' על קושיתי' דהלא חילוק גדול יש דאלו בית הצואר עשוי להכניס ולהוציא ולא כן במגיפי' החבי' ותירצו דמ"מ מקשה שפיר כיון דמחייב חטא' כו' משום דעשוי להכניס ולהוציא השתא בנקב שאינו עשוי כו' ה"ל לאסור מדרבנן כו' ע"ע. וא"כ שפיר מתפרש הלשון וכי מה בין זה כו' כלומר חילוק גדול כהאי לא ה"ל להיות בינייהו וק"ל:
גם אחר זה דאמר וכי מה בין זה למי צבע כו' אפשר לפרש כן דאחר דהיה אפשר לומר שם ג"כ דר"י סבר כת"ק דר' יוחנן בן נורי ורב סבר כריב"נ כדמתרץ רבא בסמוך רק דאכתי מדקדק דאחר דר"י בג' לוגין מי צבע מיירי ומסתמא המים שבג' לוגין אלו זולת הצבע שנפל לתוכן וצבען לא הוה ג' לוגין של מים ומחלוקת גדול כולי האי לא היה ראוי להיות בינייהו וא"כ שפיר קאמר וכי מאי בין כו' וק"ל:
והנה יש לדקדק על קושיתו זאת ודאח"כ לפי מה שכתב וסבר רבינו תם דג' לוגין בתחלת המקוה פוסלין מדאור' עיין בטיו"ד בב"י שהביא כך בשמו וא"כ מאי מקשה דלמא רב מיירי דנפלו אחר שכבר היה מים הרבה בתוך המקוה והוה דרבנן רק דאכתי היה חסר ור"י מיירי שנפלו בתחלת המקוה דהוה דאורייתא ולישנא דר"י מדוקדק כן דאמר פוסלין המקוה ורב אמר שנפלו למקוה משמע דנפלו אחר שכבר היה מים בתוכו. ואפשר דסבר ר"ת דעדיפ' קמשני וקושט' דמלתא בא לאשמעינן דמי צבע פוסלי' לעולם אחר דמי צבע נקראי':