כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
מכות · דף ב:
בגמרא והיא הנותנ' והלא דין הא דנקט כפל לשון גם במאי דקאמר נמי ליגלו תיבת נמי היא לכאורה מיותר' ונראה דבאמת יש לדקדק על דברי ר"י אלא מאי דמלקינן להו יש להקשות עדיין ומה איהו דעשה מעשה במזיד לא מלקינן ליה הן שלא עשו מעשה אינו דין שלא ללקות אותן וא"כ זהו שאמר כפל לישנא חדא והיא הנותנת והיינו במאי דמפרש אח"כ כי היכי דתהו' להו כפרה ועוד והלא דין ר"ל דמן הדין הזה נאמר א"כ ג"כ דלא ללקות אותם וזהו שמסיים נמי ליגלו כלומר כי היכי דמלקינן להו ולא אכפת לן משום האי ק"ו ה"נ ליגלו ולא ניחוש להאי ק"ו ודוק. והנה נראה דר"י לא טעה עצמו במילת' הפשוט כ"כ וע"כ נאמר דודאי גם ר"י מודה דדרשינן האי מילתא מתיב' הוא רק דבא ליישב דלא יבא בע"ד לומר מנ"ל דתיב' הוא בא למעט אותם לאקולי עליהם דלא ליגלי דלמא להחמיר הוא ינוס ויצא במיתת כ"ג אבל הם לא יצאו אפילו במיתת כ"ג או שארי חומרות דנחמיר עליהם ממה דמקילינן על הורג שוגג בעצמו וע"ז בא ר"י ואמר דא"א לומר דלהחמיר בא הכתוב דק"ו הוא וא"כ ע"כ להקיל בא ואפשר נמי מאי דאמרה הש"ס אלא מחוורת' כו' לאו למדחי לר"י לגמרי אלא לומר דעיקר הדבר הוה כדר"ל וזהו מחוורת' כדר"ל אבל מ"מ דר"י נמי צריכנא: בגמרא אלא רמז לעדים זוממי' שלוקק מניין ואפ"ה לא קיצר בדברי' אחר דהוה אפשר לומר הואיל דלא נקים בהו דין הזמה א"כ גם הם לא יעידו על דברי' אלו דבעינן עדות שאתה יכול להדמ' כקושי' התוס' וק"ל: בגמרא קסברי' כופר' כפר כו' מאן תנא כו' אמר ר"ח ר"י כו' הא דדחיק לי' ר"ח לזה למימר דלאו כ"ע מודה דהוה כפרה משום דדחיק' ליה במאי דלא תני תנא דמתני' גם את זה בהדי אלו דתנא דלא עבדינן בהו דין הזמה ולכך קאמר דלא סבר זה כ"א ר"י ותנא דמתני' סבר כת"ק וזהו אפשר דהוה טעם דרב המנונ' דסבר למימר ה"מ כו' משום דבזה מיושב נמי דלא חשיב ליה תנא דמתני' דין ההוא משום דלא הוה דומה לאינך תרי דחשיב במתני' דאינך תרי לעולם לא מקיימינן בהו דין דהזמה ובהך סבר דזימנין מקיימינן בהו ואחר שדח' רבא סברתו הראשונה סבר דאכתי אפשר להמצא ענין דמקיימינן בהו דין הזמה ולכך לא חשיב להו ודחה רבא גם את זה מעניינ' דקרא ומ"מ ניחא דלא חשיב ליה תנא דמתני' אחר דנדקדק למה לא דחה רבא גם הסברא ראשונה דרב המנונא מעניינ' דקרא ואז לא הוה אפשר ליה למהדר לומר סברתו השניי' וע"כ נאמר דאי לא דהוה דחי סברתו ראשונה מכח סברא לא הוה מוכח מעניינא דקרא דלא נקים בהו כלל דין הזמה דהוה אפשר לומר דע"כ לא נקים בהו אלא בזמן דאית לאחד מהם אבל היכא דליכא לאחד מהם נקים בהו דין הזמה ולכך אמר דסברא ראשונה נדחה מכח סברא וא"כ ע"כ קרא דבא למעט ממעט במקום דליכא למדחי מכח סברא. ומ"מ יישוב מצינו דלא קחשיב ליה תנא דמתני' דאלו אינך ממעט להו הקרא זולת סבר' ואלו דין הלזה צריכנא גם לסבר' עם הקרא. והנה ודאי הא דכופר' כפר' לאו כ"ע סבר כן אע"ג דדחי ר"פ לדלעיל כל זה אמרתי לפני תלמידי דרך צחות:
בתוס' ד"ה ומה הסוקל כו' עד ואפ"ה לא עבדינן האי ק"ו דה"ק לו לעיל דלא עבדינן ק"ו בכה"ג עכ"ל כצ"ל כמו שכתוב לפנינו בספרינו ותוכן דבריהם הוא דבאו להוכיח דבאמת לא עבדינן אפילו ק"ו הלזה דלא תימא ומנ"ל דלא עבדינן באמת האי ק"ו לכך אמרו דה"ק ולעיל דלא עבדינן ק"ו בכה"ג והיינו במה דהובא לעיל מתני' דסנהדרין כל הזוממי' מקדימין לאותה מיתה חוץ מזוממי בת כהן כו' ודבר זה מוכח מקרא דכתב היא או לאחיו ש"מ זולת זה עבדינן בהו אותה מיתה שרצו לחייב זה שהעידו עליו וק"ל ולאו שפיר עבד מהרש"א דרצה להגי' בדבריהם: