אור ברסלב
כוס הישועות מכות › דף ב.

כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין

מכות · דף ב.

מכות

בגמרא תנא התם קאי כו' נראה לומר ולפרש דה"ק אחר שכבר נאמר בפרק ההוא ויש לך עדים זוממי' אחרים ע"י חסורי מחסר' כו' קאמר א"כ שפיר בזה הפרק כיצד עדים נעשי' זוממי' כו' כלומר מאימתי נעשה זה שיזממו ולא נקים בהם דין הזמה כל עיקר וקאמר מעידין אנו כו' וק"ל: אבל ביותר נראה לפרש אחר דנדקדק לכאורה על התנא דלא קאמר אלא הא דהיו מעידין ולא קאמר נמי דנזממו אשר על כן נאמר דבאמת מתני' הכי קמתפרש כיצד כלומר כיצד נעשה זה הענין שאין עושין בהם דין הזמה כל עיקר וקמהדר העדים נעשים זוממי' כלומר בזמן שהעדים נעשי' זוממי' על הא דהיו מעידין באיש פלוני כו' והה"א דהעדים נמי הכי קא דייק דהוה ה"א הידוע. ובודאי אי לאו דאמר דחסורי מחסרי מתני' דפרקי' דסנהדרין לא היה אפשר לפרש כן וק"ל:

לישנא דמקדימי' אפשר לפרש אחר דכבר קיימא לן מאן דמחייב ב' מיתות נידון בחמורה והנה הני עדים דהעידו על בת כהן ובועלה נמי נתחייבו ב' מיתות וה"ל לן להקדים נמי החמור' לכך קאמר שאינו כן דבכל מקום מקדימי' לאות' מיתה החמורה חוץ מזה וק"ל:

ובמאי דמפרש רש"י בכתובות שלא יענו הדין יש ליישב קושי' התוס' דלא הוה מילתא דפשיטא ושהתנא הוצרך לאשמעינן הכא בעדים זוממי' דהנה מצינו בסנהדרין דסבר ר"ע דבזקן ממרא משמרי' אותו עד הרגל מדכתיב וכל ישראל ישמעו ויראו ור' יהוד' פליג עליו ואמר אין מענין דינו של זה אלא ממיתין אותו מיד וכותבין ושולחין שלוחין כו' ועוד שם בבריית' ת"ר ד' צריכין הכרזה וחד מנייהו עדים זוממים דכתיב בהו והנשארים ישמעו וייראו כו וזה אתי' כר"י כי ודאי כמו דפליג ר"ע בזקן ממרא וסבר דממתיני' עמו עד הרגל מדכתיב וכל ישראל ישמעו כו' כן פליג בכל ד' אלו דמ"ש.והנה באמת לכאורה מוכח בעדים זוממי' כר"י דאחר דכתיב בהו כאשר זמם ואלו הם שרצו להמית אחד ודאי לא היינו מעכבין עמו עד הרגל בזמן שהעידו עליו חד מחיובי מיתות דלא כתיב בי' וכל העם או וכל ישראל כו' כן נמי לא נמתין עם העדים עד הרגל דכאשר זמם כתיב ודומי' דהכי נאמר ג"כ בכתובות על מאי דאמרו עדים זוממי' אין צריכין התראה מי איכא מידי דאינהו בעי קטיל בלא התראה ואינהו בעי התראה הא בעינן כאשר זמם וליכא. והנה היה אפשר לומר עדיין כאשר נעשו זוממי' על עדותם על אחד שהוה בן גרושה או אפי' בזוממי' בת כהן ובועלה דלא מקיימי' בהו שפיר כאשר זמם נאמר ג"כ דממתינן עמהם עד הרגל ודומי' דמקשה ג"כ על הא דלעיל וז"ל אלא מעתה בן גרושה כו' דלא מכאשר זמם קא מיתרבי ליבעי התראה וקמשני משפט אחד יהיה לכם משפט השוה לכולכם לכך הוצרך לומר התנא דמקדימי' אותם ואין מענין דינם אפילו בכי הא ודוק: בגמרא וליפסלוהו לדידי' ולא לפסולוהו לזרעו הא דלא קאמר בקיצור ולפסלוהו לדידי' וממילא ידעינן דר"ל ולא לזרעי'. אפשר לומר דהוה אפשר למטעי ולומר דוקא בדלית ליה זרע הוא דקמקשה דלפסלו' לדידי' אבל בזמן שיש לו זרע גם הוא ידע דא"א לומר לאפסלי' לדידי' ולא לזרעי' לכך קמסיי' ולא לפסלו לזרעי' לומר דאפ"ה קא שאל דגם בזה לפסלוהו לדידי' בלחוד וק"ל:

שם מתקיף לה רבינא כו' ומה הסוקל אינו נסקל כו' אפשר לפרש דה"ק ומה הסוקל היינו במזיד בלי התרא' אינו נסקל עדים שבאו לסקול במזיד בלי התראה לא לסקלוהו וכבר קיימא לן דאינן צריכין התראה כדלעיל ולא קשה א"כ כל קושי' התו' שעל רש"י ז"ל והנה באמת לא נראה דבר פדא יפלוג על דרש' דקרא דכתיב בהדי' תיבת לו להורות ולא לזרעי' אלא נראה דגם הוא דרש כן רק דבא לתרץ קושי' הש"ס ולפסלוהו לדידי' בענין אחר וקאמר ק"ו כו' וקסבר דאהני ק"ו מיהא אחר דאית לן תיבת לו דלא לפסלי' לזרעי' דגם לדידי' לא נפסול וק"ל:

בתוס' ד"ה מעידין אנו כו' עד ויש לדקדק

כו' יש ליתן דביקו' לדקודם דלא קשי' להו תחלה על תירוץ הראשון שלהם קושי' זאת משום דהוה אפשר לומר דבאמת אין עדים יכולים להעיד על אדם אחד שהוא ממזר משום דבעינן עדות שאתה יכול להזימה וא"א להעיד כ"א על אחד שזינ' עם ערו' אחת וממילא אותו בן שנולד מערו' ההי' נעשה ממזר ועל דבר זה האב נאמן ומה גם אפילו החי' כדאי' בקדושי' וא"ת ומה הפרש יש בין זה לבן גרושה אומר דאלו בן גרושה העידו על איסור לאו היינו שאבי' עבר על לאו שנשא גרושה ומתקיים בעדים שפיר כאשר זמם כתירוץ א' משא"כ בממזר דע"כ העידו שאביו עבר על כרת או מיתות ב"ד וא"כ לא נתקיים בהו כאשר זמם כלל במלקות א"כ הוה שפיר עדות שאי אתה יכול להזימה משא"כ לתירוצם הב' ודאי יכולים ג"כ להעיד על אחד שהוא ממזר לכך מקשי' השתא ולא תחלה וק"ל. ובעיקר קושיתם היה אפשר לומר דאלו נקט ממזר ה"א דוקא בממזר לא עבדינן בהו כאשר זמם דהלא דבר שאינו הגון הוא להכריח אדם שיעשה עבירה דאם נקים בי' דין דממזר ע"כ יוכרח ליקח ממזר' או גיור' למאן דמתיר או יבטל מפריה ורביה וזהו דבר קשה משא"כ בבן גרושה מה בכך אם ישא ישראלי' וק"ל:

בתוס' ד"ה מעידין אנו כו' וא"ת והא יכול לומר מזיד הייתי כו' מאי דמקשה מהרש"א והלא אין אדם משים עצמו רשע י"ל כמו שמתרצי' תוס' שם בב"מ דאינו רוצה להביא חולין בעזרה דומי' דהכי הכא נמי אין רוצה לנוס לעיר מקלט ואינו יכול לקיים הרבה מצות כדאי' לקמן במתני' דאלו הן הגולין ז"ל ואינו יוצא משם לא לעדות מצו' כו' ולא לעדות נפשות ואפילו ישראל צריכין לו כו' ע"ש וק"ל:

והנה לכאורה נראה דלא קשי' להו על כל גולין דעלמא היאך יתחייבו לגלות ע"י עדים שיעידו עליו והא יכול לומר מזיד הייתי דודאי שפיר אפשר למצוא בזמן שהוא חומר בהדיא דלא הוה במזיד כ"א בשוגג רק קושיתם אהא דהכא דאי מיירי הכא ג"כ בכי הא ודאי דאין העדים חייבי' כלום אחר דלא עשו הם כל הדבר כ"א ע"י הודאתו. אבל מ"מ אפשר לדקדק על תירוצם הב' דכתבו דמיירי דשתק ולכאורה היה נראה דא"כ גם בכי הא לא יתחייבו הם דלא עשו כל הדבר דאלו רצה לא הוה שתק ואמר לא קטלתי ודומי' דהכי איתא בסנהדרין דף פ"ו ע"ב דאמר רב אסי עידי מכירה בנפש שהוזמו אין נהרגין מתוך שיכול לומר עבדי מכרתי ע"ש ודוק כי אפשר ליישב. גם אפשר לדקדק על תירוץ הלזה אטו בשופטני עסקינן דישתוק והלא הכא מיירי דלא קטל מידי דהרי נעשו זוממי' על כך. ואפשר לומר דבאמת הוא הרג בשוגג רק דהעדים לא היו אצל המעשה ולכך נעשו זוממי' וק"ל:

עוד אפשר לדקדק אי קושיתם לא הוה כ"א אדהכא היאך נעשו זוממי' והלא אינן יכולי' להעיד דעשה מעשה בשוגג דיכול לומר מזיד הייתי ומאי קושי' ודלמא שהעידו על אחד שכבר נגמר הדין עליו בב"ד אחד ע"י הודאתו בעצמו שהרג בשוגג שחייב גלות ואח"כ נעשו זוממי' על כך ודוק: בתוס' ד"ה כל הזוממי' מקדימי' כו' עד כדתני' הכה תכה וקשה כו' וכן קשה דבתוספ' כו' אחר דיש לדקדק הרבה בדבריהם לכך ההכרח לא יגונ' לנטות מלפרש דבריהם כפי מה שיעלה בתחלת מחשבות של כל אדם ולפרש אותם בדרך אחר דהנה תחלה קשה לן למה הביאו קרא דהכה תכה ולא אותו קרא דכתיב ברוצח ומאי קשי' להו מדתנ' בתוספת' הא מילתא דיליף מקרא דובערת' ודלמא במקום דגלי גלי וכזה מצינו במקומות הרבה ולאו בכל מקום כתיב ובערת כו' ואי משום דמשמע להו דדרש' דובערת' לאו דרשה גמורה היא מנ"ל לומר כן לכך אמינא דסגנון דבריהם כך הוא אפ"ה נמיתם בכל מיתה שנוכל כדתני' הכה תכה והיינו בעיר הנדחת ולכאורה קשה על זה והלא הש"ס אמרה דרוצח וגואל הדם הוה ב' כתובים ולמה לא קאמר דהוה ג' כתובים וכן קשה על הא דבתוספ' דיליף בעדים זוממי' מן קרא דובערת וא"כ ה"ל לש"ס למחשב ג"כ שם ולא לומר דלא הוה כ"א ב' כתובים וצריכנא א"כ ע"כ לתרץ כדתירץ הר' יוסף כו' ודוק:

בתוס' ד"ה זוממי בת כהן כו' עד וא"ת ל"ל דרשא דלאחי' כו' מה שדקדקתי בזה עיין בחידושי דסנהדרין:

בד"ה בעינן כאשר זמם וליכא קשי' היכא שמעידין שהוא מצרי ב' כו' ולא תקשה דמנ"ל דלא נפסול אותם ג"כ דאפשר לומר דא"כ ה"ל לש"ס לעשות איכא בינייהו דלטעם דר"ל אפשר לפסול אותם ולטעם דבר פדא א"א למפסלוהו דהלא גם בהא איכא למימר ק"ו דידי' ודוק:

בא"ד וי"ל דמ"מ אשתו נפסלת כו' ויש לדקדק דמ"מ בשהעידו על אשה אחת שהיא מצרי' שניי' דלא מיפסל הבעל בנשואי' נפסול לעדים בשיזומו ויש ליישב הואיל דכשהעידו על איש א"א לקיים בהו א"כ גם כשהעידו על אשה כן א"א לקיים דבעינן משפט אחד יהיה לכם כדאי' בכתובות גם בב"ק. אבל א"כ קשה ל"ל תיבת לו למעט דלא נעשו אותם בן גרושה תיפוק ליה הואיל דאם היו עדים ישראלי' א"א לקיים בהו דין הזמה הזאת א"כ גם כשיהיו כהנים לא נקים בהו דין הזמה הזה דבעינן משפט אחד יהיה לכם ובאמת אפשר לדקדק ג"כ הכי על האי מאן דרצה ליתן טעם בהחובל דנאמר עין תחת עין הוא ממון ולא עין ממש דאל"כ סומא שסימ' חבירו מה נעשה בו ובעינן משפט אחד יהי' לכם היאך קס"ד דידי' לומר כן והיאך לא ראה דהוצרך התורה למכתב תיבת לו למילף מיני' דלא נעשו בן גרושה ואי כסבר' דידי' לא הוה צריכנא לזה כנ"ל ודוק:

עוד יש לדקדק בדבור זה למאי הוצרכו לומר דמ"מ אשתו נפסלה ולמה לא קאמרו דמפסל או אבוהו או אמו דשכיח' טפי וק"ל:

תוכן העניינים

כוס הישועות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה