כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא קמא · דף קד:
בגמ' ורמינהי עדיין אני אומר כו' בזמן שלא נשבע כו' יש לדקדק אי בלא שבועה מיירי למאי צריך למעט את הבן מאשר גזל הלא אביו נמי אינו משלם כ"א בנשבע ואשר גזל ל"ל. ונ"ל לפרש דע"כ לא אמרינן דאין משלמין חומש אלא לאחר שנשבע משום דתשלומים של חומש לאחר שבועה כתיב זהו דוקא השתא דכבר נתמעט הבן מחומש שעל גזל אביו אפי' לאחר שנשבע א"כ מדכתיב תשלומי' חומש לאחר שבועה מוכח ע"כ דאינו משלם חומש אפי' ע"י גזילה דעצמו אלא לאחר שנשבע אבל אי לא הוה כתיב רק אשר גזל לחודא ולא אשר עשק ה"א לעולם דלא נתמעט הבן רק בלא נשבע ולכך כתיב החומש אחר השבועה לומר דאין הבן משלם חומש על גזל אביו אלא אחר שבועה אבל האב משלם אפי' בלא שבועה ולכך קאמר דאשר גזל ואשר עשק כתיב לומר דאין הבן משלם אפי' בשבועה וא"כ מדכתיב החומש לאחר השבועה ע"כ בא להורות דאפי' האב אינו משלם חומש כ"א אחר שנשבע עיין בספר קרבן אהרן על ת"כ שלא כתב כן ודוק:
עוד בגמרא אמר ר"נ ל"ק כאן שהודה כאן שלא הודה. יש לדקדק במאי קמיירי אי שלא באו עדים א"כ ל"ל קרא למעוטי הלא לא הודה וגם לא באו עדים ומהיכא נחייב אותו עד דאצטריך למעוטי ואי דבאו עדים א"כ מאי קאמר תו אי לא הודה קרן נמי לא משלם ואי מיירי דבאו עדים למה לא ישלם הקרן. ונ"ל לפרש דבודאי דמיירי דבאו עדים ועכ"ז הקשה שפיר א"כ קרן נמי לא משלם משום דכבר ראינו שכתב לנו הקרא מיעוטא אצל הבן אשר עשק ואשר גזל וא"כ אי תימא שלא נתמעט הבן בשהודה מחומש ע"כ קשה א"כ מיעוטי' ל"ל אלא ע"כ למעוטי הבן בשלא הודה ואי דלא באו עדים אכתי נימא ל"ל קרא אלא ע"כ דבאו עדים ואפ"ה מן מיעוטי דקרא ממעטינן לי' מלשלם אפי' קרן דאי למעוטי מחומש קאתי' היכא דבאו עדים הלא אפי' על גזילו אינו משלם חומש בשבאו עדים בלא הודאה ול"ל למעוטי מגזילו של אביו וא"כ שפיר קמקשה אי לא הודה קרן נמי לא משלם ודוק:
ברש"י ד"ה וכי איכא אחריות כו' ל"ג חדא דהא תני התם דמשום כבוד אביהם חייבי' להחזיר כו' הא דנייד רש"י מגירס' הזאת ואינו מפרש אותה כדפירשו התוס' ז"ל אפשר לומר דהוה קשה לי' דא"כ אינו מתרץ כלום בתירוצו אמרי בשעמד בדין דמ"מ למ"ד שיעבודא לאו דאורייתא אפי' כשעמד בדין לא מהני דעמד בדין לא עדיף ממלוה בשטר ומלוה בשטר גופי' ס"ל דאינו גובה מיתומים מדאורייתא רק משום נעילת דלת ויש לו קול וה"ה בשעמד בדין. אבל התוס' אפשר דס"ל דעמד בדין הוה כמו מוחזק בנכסים וגובה אפי' מדאו' מיתמי ועיין כל זה בתוס' סוף גט פשוט ודוק: אבל מ"מ קשה לי על רש"י ז"ל דנתן טעם כי איכא אחריות נכסים דגובה משום כבוד אביהם ולקמן אינו משמע דגובה משום כבוד אביהם רק אי אמרינן אפי' פרה וחורש בה כו' אבל בשגובה דוקא מקרקעות הוה הטעם משום שנשתעבדו הנכסים ול"ל לרש"י ז"ל ליתן טעם מסברא דנפשי'. גם קשה לכאורה לרש"י דלא גריס כגירסא דהתוס' א"כ האיך יתרץ למ"ד דשיעבודא לאו דאורייתא והכא משמע דהוה דאורייתא ונ"ל דקושיא הראשונה הוה תירוץ על האחרונה דלכך נתן רש"י ז"ל טעם מסברא דנפשי' כדי שלא יקשה על המ"ד דשיעבודא לאו דאורייתא כלומר דאיהו סובר דשאני הכא דלכך צריך היורש לשלם גזל דאבוה משום כבוד אביו אבל בעלמא לית לן דיהי' משועבד מדאורייתא ודוק. אבל קשה לי מ"מ על רש"י האיך אפשר לומר הטעם משום כבוד אביו הלא אקרי כאן ונשיא בעמך בעושה מעשה עמך כדלעיל דף צ"ד ע"ב והכא אין לתרץ כמו לעיל בשלא הספיק להחזיר הלא כאן מיירי בשלא הודה אביו נמי ואי חזר בתשובה הוה לי' להודות וזה א"א לומר ודאי בשלא הספיק להודות ודוק:
עוד בגמ' אמרי בשאין גזילה קיימת כו' לא צריכא דאיכא אחריות כו' קשה לי דה"ל לומר דלעולם דאיירי בשהגזילה קיימת וליכא אחריות נכסים נגד החומש וא"כ לא הוה קשה תו מידי וכ"ת א"כ למה לי' למעוטי הבן מחומש בדליכא אחריות נכסים נגד החומש והלא לפי מה שמתרץ רבא דהי' דסקי' של אביו כו' דבקושט אשתבע נמי קשה כה"ג א"כ מיעוטי ל"ל. אבל אפשר דשם י"ל דמעוטי אתי' להא כדי שלא תאמר בדנשבע אביו ואח"כ הודה בנו דנהוי כמו שהודה האב וליחייב חומש. ואכתי יש לדקדק על הא דחשיב נמי כשלא נשבע אביו ונשבע בנו ל"ל למעוטי וברייתא דת"כ קא חשיב ארבע מיעוטי כמו שחשבה נמי ד' ריבויי ועיין בספר ק"א ודוק:
בתוס' ד"ה חוץ מפחות מש"פ כו' תימא אמאי אצטריך כו' אפשר לתרץ תמיהתם דאי מרישא ה"א ה"מ בשלא גזל מתחלה רק מפחות משוה פרוטה דמעולם לא גזל מידי ולא נתחייב בהשבה מעולם אבל בסיפא דמתחלה גזל יתר משוה פרוטה וכבר נתחייב בהשבה ה"א דמחויב למהדר אפי' פחות מש"פ וגם יש סברא איפכא ודוק. גם יש לומר דהסיפא באה ללמוד כא"ד דר"פ בסמוך אפי' בגזילה קיימת ואי מרישא ה"א דוקא כשאיץ הגזילה קיימת כלשון ראשון דרב פפא והנה לשון ראשון דר"פ אפשר דסביר דיתורא דסיפא אתי' כמו שכתבתי לעיל וק"ל:
בתוס' ד"ה יש תלמוד כו' תימא אמאי אצטריך כו' הנה לפי מה שכתבתי לעיל ופרשתי דברי המקשן דהקשה אי לא הודה קרן נמי לא משלם ע"ש אין כאן מקום לקושיתם דאי לאו קרא לרבוי לקרן ה"א דמיעוטי דאשר גזל קאי על לא הודה ואתו עדים ללמד דאפי' קרן לא משלם ע"ש ודוק:
עוד י"ל ולתרץ קושיתם דהקרא אתי' להא דאם נשבע האב על החומש ונעשה קרן דלשלם הבן אותו חומש ומהכא ילפינן דהבן משלם חומש דאביו ודוק: בתוס' ד"ה מלוה ע"פ היא למ"ד שעבודא לאו דאורייתא כו' הנה ראיתי בקדושין ובב"ב דמ"ד שעבודא דאורייתא יליף לי' מדכתיב והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך העבוט החוצה וא"כ לאותו מ"ד קשה טפי ל"ל אותו קרא הלא נתרבה מרבר דקראי הכא וי"ל: