כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא קמא · דף קד.
בתוס' ד"ה שכבר הודה מפי עצמו מהאי לישנא דייק בהמפקיד כו' משום דהוה אפשר לומר דר"ט אינו מודה בהא דלצאת ידי שמים רק לענין דינא מיירי והא דמודה הכא משום דגזל לשנים והוה אין הוצאה יתירה כו' וק"ל:
בד"ה אמר רבא כו' וכיון דבהודאה מיירי מתני' (פירוש בהודאה דבפניו) אכתי תקשה אמאי כו' ואע"ג דבקנס כו' אבל במתני' כו' מ"ל נתן ביד ב"ד כו' פירוש לדבריהם דרבא ה"ל לאוקמי מתני' אפי' כר"ע ולכך קתני במתני' נשבע דוקא משום דבנשבע צריך להוציא הגזילה מתחת ידו ולמיתן ליד הנגזל בעצמו מגזירת הכתוב דאשר הוא לו וא"כ אין חילוק בין הא דהכא להא דהתם דגזל א' מה' ובודאי לר"ע אפי' היכא דנתן ביד ב"ד אינו מועיל כי הוא צריך להוציא הגדלה מתחת ידו וליתן ליד הנגזל בעצמו משא"כ בלא נשבע דאינו אלא משום קנס בא' שגזל מה' לימא רבא דדוקא שם קניס ר"ע ולית לי' דיתן ליד ב"ד משום דלא הדר ממונא למריה משא"כ במתני' לא יקנוס ר"ע ויסבור דמותר ליתן ליד ב"ד וא"כ הוא שמותר ליתן ליד ב"ד מותר לי' נמי לתפוס בידו דמה לי ליתן ליד ב"ד ומ"ל לתפוס בידו ודוק. כתבתי כל זה משום דראיתי במהרש"א ז"ל דברים שלא אבין אותן באשר כתב דתוס' אזלי לתירוץ הראשון שבתוס' ד"ה ור"ט כו' ואח"כ הקשה בעצמו על זה והוא עצמו הבונה והסותר וכמדומה שלא עיין היטב בדבריהם ז"ל ודוק. אבל מ"מ קשה לי על דבריהם שהבינו מתחלה דאיירי בהודאה בפניו ולכך קאמר במתני' דוקא נשבע הלא עדיין יש לדקדק דהוה למתני' לאשמעינן אפי' בלא נשבע ובהודאה שלא בפניו אם לא דנימא דהוה רבותא טפי בנשבע ובהודאה בפניו מבלא נשבע והודאה שלא בפניו אף דיש לדקדק בזה ודוק:
בתוס' ד"ה שליח שעשאו כו' אבל אם הי' אומר שלח לי על ידו פשיטא דהוה שליח כו'. ק"ק דא"כ הא דקאמר אדתני סיפא כו' לפלוג ולתני בדידי' כו' לימא הוא לנפשי' לפלוג בדידי' בדאמר לי' שלח כו' ויש ליישב ודוק. ועיין בשו"ת דפליטת בית יהודא סי' כ"א דשקיל וטרי מאד בסוגיא דש"ס הלז: