כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא קמא · דף קג:
בגמ' נשבע לו אין מני לא ר"ט כו' אי ר"ט אפילו משתבע כו' לכאורה קשה דעדיפא ה"ל להקשות לר"ט אפי' בלא אשתבע מודה ר"ט היכא דהודה מעצמו ומתני' אשתבע קאמר ולא סגי דלא הודה כדלקמן. י"ל דהשתא דס"ד דפליגי בין באשתבע ובין בלא אשתבע א"כ לא פסיקא לי' להקשות קושי' זאת משום דהוה אפשר לומר דלמא הא דמודה ר"ט בהודאת עצמו דוקא בדאשתבע אבל היכא דלא אשתבע אפי' בהודאת עצמו ס"ל דאין צריך להחזיר לכל א' וא' אבל לקמן דמשני לי' דלא פליגי ר"ט ור"ע רק בדלא אשתבע אבל היכא דאשתבע אפי' לר"ט צריך להחזיר לכל או"א אפי' לענין דינא א"כ ע"כ הא דמודה ר"ט בהודאת עצמו לצאת ידי שמים אפי' בלא נשבע להכי מקשה לקמן ור"ט מכדי כו' וק"ל. אבל א"כ קשה לי מאי מקשה הכא מר"ט בדאשתבע דלמא מתני' דילן מיירי לצאת ידי שמים ובהכי מודה ר"ט כדלקמן ודוק:
עוד בגמ' מ"ט דאמר קרא כו' הא דלא אמר הכי על מתני' דילן מ"ט. נ"ל דבא לסתור בזה סברת המקשן דהנה עלה על דעת המקשן דר"ט ור"ע פליגי בין בנשבע ובין בלא נשבע מדלא פירשו דבריהם רק סתמו ולהכי כי קמשני לי' דלא פליגי אלא בנשבע כדי שלא יקשה א"כ אמאי סתמו דבריהם דהלא אפשר לטעות דפליגי אפי' בלא נשבע להכי קאמר דזה אינו דא"א לטעות בזה דהלא מ"ט דר"ע דאמר קרא לאשר הוא לו וזה הפסוק אינו מדבר כ"א בנשבע וא"כ א"א למטעי ולכך סתמו דבריהם אבל ר"ט סובר דרבנן תיקנו היכא דהוצאה יתירא וכו' והנה לקמן כי קמשני לי' דפליגי בלא נשבע נהפך הוא דלכך סתמו דבריהם משום דבנשבע א"א לומר דפליגי דמקרא מלא הוא בנשבע ולכך א"א לומר דפליגי כ"א בנשבע ולא תקשה דאכתי אפשר למטעי דפליגי בנשבע ור"ט סובר דאיתא לתקנתא בהוצאה יתירה זה אינו דלשם הוא סובר דליכא תקנתא כלל וזה מוכח קצת שם ודוק:
עוד בגמ' ועוד מתיב רבא מעשה בחסיד אחד כו' ק"ק דלמא התם פליגי בלא נשבע ובלצאת ידי שמים ובתרתי פליגי בנשבע לענין הדין ובלא נשבע לענין לצאת ידי שמים ודוק:
עוד קשה לי מאי מקשה מהתם דהלא התם אין הוצאה יתירה ובתרתי פליגי בהוצאה יתירה בנשבע ובלא נשבע בשאין הוצאה יתירה וק"ל:
בתוס' ד"ה ור"ט כו' ולא נקט מתני' מדי אלא לפרושי דאפי' בהוצאה יתירה מיירו כו' רוצים בזה להוכיח דמתני' איירי בהוצאה יתירה ולא תימא אמאי לא מוקי מתני' בשאין הוצאה יתירה ואתי' מתני' נמי כר"ט לכך קאמרו דהלא מוכח ממתני' וק"ל. כתבתי זה לאפוקי ממהרש"א דלא דקדק כן ע"ע: