כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא קמא · דף צג.
בגמרא מ"ש רישא ומ"ש סיפא כו' אישתיק אמר מידי שמיע לך בהא כו' יש לומר בזה דלכאורה יש לדקדק במאי דקאמר מידי שמיע לך כו' דאלו הו' שמיע לי' דבר לא הוה קמקשה לי' לרבא ומאי קס"ד דרבא דשאל לי' מידי שמיע כו' ונראה דרבא ה"ק מדהקשית לשאול מ"ש רישא ומ"ש סיפא וזה אינו קשה כ"כ דהלא הם שני דברים שאינן דומי' דזה בגופו וזה בממונו הוה לך להקשות מתניתין על ברייתא דתרוויי' איירי בהזיק גופו להכי קאמר מידי שמיע לך בהא דייקא דהיינו על רומי' דמתניתין וברייתא וקאמר לי' ר"א בר חמא הכי אמר ר"ש משום פגם משפחה להכי דוקא בראשי איברי' אבל לא בהכני פצעני אבל מ"מ הוה קשה לי' על מתניתין מ"ש רישא כו' דא"א דהטעם של מתני' הוא משום פגם משפחה דא"כ ה"ל לאשמעינן בסיפא דמתניתין רבותא טפי בהכני פצעני דהוה פטור מכש"כ בנזקי ממון לכך קאמר מ"ש רישא ומ"ש סיפא כלומר דמכח סיפא קשה לי' דמוכח דאין הטעם של פגם משפחה אמת וצ"ל טעם אחר ודוק:
עוד בגמרא ולא קשה הא דאתי לידי' בתורת שמירה והא דאתא לידי' בתורת קריעה. הרז"ה דרך בכאן דרך שהוא נגד כל הפוסקים ופירש דהכי קמשני הא דאתי כו' בתורת שמירה דהיינו דנחייבנו כשומר שחייב בפשיעה מזה פטרו הכתוב הא דאתי לידי' בתורת קריעה דהיינו דנפטרנו אם קרעו מזה לא פטרו הכתוב וחייב אם קרעו אע"ג דא"ל לקרעו ע"ע. והרמב"ן השיב עליו באומרו א"כ ל"ל למימר בברייתא ולא לקרוע הלא אפי' נתן לו סתם ולא א"ל לקרוע רק שלא אמר לו בלשון שמירה נמי פטור מפשיעה כו' ע"ע. ונראה לי דאי משום הא בלחוד לית כאן השגה דהברייתא איירי דא"ל לשמור ואם תרצה לקרוע קרע וה"א מדאמר לי' גם לשמור אע"ג דא"ל גם לקרוע דנחייב אותו אם פשע בה קמ"ל מדאמר לי' נמי לקרוע פטרו מפשיעה אבל מ"מ אם קרעו חייב דוק:
עוד בגמרא ורמינהו לשמור ולא לאבד כו' ק"ק דלמא דאיירי דא"ל ע"מ לפטור ולא תימא א"כ ל"ל קרא דאיירי דא"ל גם לשמור ואם תרצה לקרוע קרע ותהי' פטור ואח"כ פשע בה קמ"ל הקרא ישהוא פטור מפשיעה ועיין בתוס' ד"ה ורמינהי מה שפירש ר"י:
בתוס' ד"ה אחד הצועק כו' אלא להכי כתיב שמוע אשמע צעקתו וחרה אפי כו' בעל תורת חיים הגי' כאן דצ"ל והי' כי יצעק אלי ושמעתי כו' דהכתוב הזה כתיב בהשבת העבוט וקרא דשמוע אשמע כו' כתיב גבי אלמנה ויתום ע"ע. ולי נראה דלאו שפיר עבד ואין כאן מקום להגי' דבכוונה מייתו תוס' לקרא דגבי אלמנה דמשם מוכח דאחד הצועק ושאין צועק במשמע דהקרא התחיל ואמר אם ענה תענה אותו ופרש"י שם הרי זה מקרא קצר גזם ולא פירש עונשו כו' משום דהוה קשה לרש"י תיבת כי דלבתרי' ועיין במזרחי ודוק. והא דמתחילין תוס' בהשבת העבוט לומר אע"פ דלשם אינו במשמע מן הקרא דאחד הצועק ושאינו צועק מ"מ מכח סברא כיון שאינו מחזיר עבוטו זה כמו זה כו' דוק:
בתוס' ד"ה משום פגם משפחה ומשלם הכל אפי' צער ע"כ דלא תימא דוקא חסרון אבר הוה להו פגם משפחה אבל בצער דידי' לא אכפת להו לכך כתבו דזה אינו. והטעם נראה משום מדלא מצי הוא מחיל על קטיעת האבר א"כ דבריו אינן מעלה ומוריד משא"כ בהכני פצעני וק"ל. ודבריהם מוכרחים קצת דמשלם אפי' צער דאי לא תימא הכי ה"ל לאשמעינן בברייתא רבותא דאפי' בסמא את עיני אי אמר ע"מ לפטור פטור מצער ולמה נקט הכני כו' וק"ל:
בד"ה ור"י אומר כו' לשנוי מתני' קאתי כו' עד וי"ס שכתוב בהן כיצד ול"ג לי'. הנה נראה דבמקום שהי' כתוב לפנינו תניא נמי הכי הי' כתוב באותה גירסא כיצד וזה הי' גירסת הרמב"ם דר"י לא אתי לשנויי מתני' דרישא וסיפא רק דין באנפי נפשי' קאמר ומשום הכי פסק כרבא ודוק: בד"ה ורמינהי כו' תימא כו' וי"ל דדייק מדקתני ולא לקרוע כו' קשה לי מ"מ מנ"ל לברייתא ללמוד מקרא דיהי' פטור אפי' בשקרע דלמא שלא נפטור אותו אלא מפשיעה ודוק:
עוד שם ומשני מתני' בדאתא לידי' כו' נראה דרוצים בזה שלא תימא כפירוש הרז"ה וכדהבאתי לעיל בשמו ודוק. ולכך קאמרו עוד וכי קתני ע"מ כו' ה"מ לאשמעינן דפטור כו' דלמאי דפירש הרז"ה אין אנו צריכין לכך דוק:
עוד שם ור"י פירש דה"פ לשמור כו' עד דבור דבתרי' הא דאתא כו' אלא אמר רבה מתני' דאתא לידי' בתורת שמירה כו' ק"ק לפי דבריו מנ"ל לש"ס להביא ראי' לר"י וקאמר תנ"ה הכני פצעני כו' קרע כסותי כו' הרי לאו שהוא כהן דלמא לעולם אימא לך דלא אמרינן יש לאו שהוא כהן אלא דוקא בדאתא לידי' בתורת קריעה ואח"כ א"ל החובל ע"מ לפטור ואמר לאו אזי אמרינן דבתמי' קאמר דמדקאמר לי' בתחלה לקרוע ואי הוה קרע לי' הוה פטור מסתמא אמרינן דבתמי' קאמר מאי דאמר לאו אבל היכא דבאה לידי' מתחלה בתורת שמירה אע"פ שאמר לי' נמי לקרוע מ"מ אי הוה קרע לי' לא הוה מפטר אזי אמרינן בדאמר לי' אח"כ לאו בדוקא קאמר ולא בלשון תמי' דוק:
צריך לומר לרבא דאמר שאין אדם מוחל על ראשי אברים ולר' אישעי' דאמר משום פגם משפחה הא דלא אשמעינן בסיפא דמתני' רבותא בהכני פצעני כו' משום דמתני אתא לאשמעינן בקרע את כסותי ולא אמר ע"מ לפטור דחייב בדאתא לידי' בתורת שמירה וק"ל:
ברש"י ד"ה הכני פצעני כו' וברייתא דלעיל כו' בדאמר נחבל כולה מילתא כו' הא דלא אוקי רש"י דאמר הן בניחותא משום דזה לא הוה אורחי' דמילתא נמי דהלא מתחלה אמר סתם ואי הוה כוונתי' דיהי' פטור מתחלה ה"ל למימר ע"ד לפטור אבל בממונא הוה הסברא איפכא מדאמר מתחלה קרע ובממונא אורחא דמילתא למחול וק"ל:
עוד בגמרא הא דאתא לידי' באורת שמירה כו' ק"ק לרבא ולרב אושעי' הוה מצי לאפלוגי במתני' בין דאתא לידי' בתורת שמירה או בתורת קריעה ולא הוה צריך לאפלוגי בין דאמר לי' ע"מ או לא אמר ע"מ בשלמא לר"י לא קשה דבא לאשמעינן לדידי' דיש הן שהוא כלאו ויש לאו שהוא כהן והחילוק שבין נזקי גופו או נזקי ממונו אבל לרבא ולר' אושעי' קשה ודוק: הגוזל עצים, פרק ט'. דף צ"ג ע"ב בגמרא השתא י"ל צבע לר"ש לא הוה שנוי ליבון הוה שינוי כו' נראה דדוקא השתא כאשר תירץ רבא ור"ח הברייתא דלא הספיק לתנו לו עד שצבעו כו' אליבא דר"ש קשיא לי' דלאביי דאוקי הברייתא כרבנן לא הוה קשיא לי' מדר"ש דסבר דליבון הוה שינוי דידע שפיר לחלק בין צבע דהויה שינוי דהדר ע"י צפון ובין ליבון דהוה שינוי דלא הדר משא"כ השתא דמשני רבא ור"ח הברייתא דלא הספיק אליבא דר"ש א"כ קשה לי' השתא י"ל כו' מאי אמרת דלמא ליבון עדיף מצבע מ"מ הוה קשה מברייתא דלא הספיק כו' ולא ידע המקשן לחלק החילוק דבין קלא אילן ושאר צבעים לכך משני לי' רבא דהתם מיירי בקלא אילן וק"ל: בתוס' ד"ה עצים ועשאן כלים בוכני דוקא שיפוי כהאי כו' משום דקשה להו למה נקטה מתני' לישנא דעשאן כלים שיפה הל"ל כברייתא לכך קאמרו דבא לאשמעינן דדוקא שיפוי כי האי וכו'. ומה שכתבו עוד וכן עבדי' נסרים נמי מהני כו' באים לתרץ א"כ למה לא נקטה הברייתא נמי לישנא דעשאן כלים לכך אמרו וכן עבדי' נסרים כו' לומר דלכך נקטה הברייתא שיפן לומר דאפי' לא עשה כלי ממש רק נסרים נמי מהני וק"ל:
ברש"י ד"ה משלם כשעת הגזילה כו' וכן צמר מלבנו תחלה ואח"כ טווהו כו'. אין להקשות דלמא דלא הי' מלבנו כ"א בנפוצי ובנפוצי מודה כ"ע דלא קני די"ל דאין דרך לטוואו כ"א בדסריק מקודם או בדכוורי. אבל א"כ קשה על מה דאיתא בברייתא גזז ראשון כו' ראשון ראשון וטוואו כו' אין מצטרף טוואו תיפוק לי' משום ליבון דהלא אין דרך לטוואו אא"כ ליבנו תחלה אם לא דנימא דאתיא כרבנן דר"ש. אבל א"כ קשה למה לא פליג רשב"י משום משום ר"ש ברישא דוק:
בתוס' ד"ה הא דחוורי כו' ורבא לא רצה לתרץ כן דקסבר כוורי לא מקרי ליבון אלא צביעה כו' פירוש והל"ל צביעה בפירוש וק"ל. אבל אין זה מוכרח קצת דאפשר לומר דלהכי לא נקט צביעה דלא תטעה לומר דאפי' צביעה דהדר קני לכך נקט ליבון לומר דלא קני אלא בליבון דלא הדר וק"ל: עוד בא"ד וי"ס שכתוב בהן הא והא רבנן כו' ק"ק לפי גירסא ההיא דפליגי רבנן על סרוקי נמי הל"ל הא דסריק סרוקי והא דכוורי דהוה רבותא טפי במלתא דרבנן דפליגי אפי' בסרוקי ודוק: