כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא קמא · דף נד.
בדש"י ד"ה לכתוב רחמנא חד פרט כו' ואיכא למפרך השתא כו' מהיכא ממעט אדם אלא כו' אפשר לומר דקושיית המקשן הוא באמת כך משום דעדיין לא ידע בבירור דלא דרשי רבנן תיבת או או לאו וא"כ ה"ק אי מה הפרט מפורש דבר שנבלתה מטמא כו' אבל עופות לא וא"כ אתי תיבת או ומרבה עופות ואכתי לא ידעינן מהיכא ממועט אדם ותירץ לו דא"כ לכתוב רחמנא חד פרט וא"כ אתי פרט אחרינא וממעט אדם ודוק:
בתוס' ד"ה או מבעי' לי' לחלק האי סוגי' כרב יאשי' כו' ותימא א"כ סוגי' זו דלא כהלכתא כו' ולי נרא' דסוגי' זו אתיא אפי' לר' יונתן משום דאי לאו או לרבנן או ונפל לר"י ה"א דנילף שור שור מכלאים דמה התם עד דהוי תרווייהו שור וחמור דכתיב יחדיו אף כאן עד דהוי תרווייהו ודוק:
ד"ה ה"א קרב לגבי מזבח אין תימא כו' וממילא אמעיט אדם כו' ואין להקשות מ"מ מהיכא נמעט כלים משום דלמ"ד שביתת כלי' לאו דאורייתא ממילא אמעיט נמי כלים ואפי' למ"ד שביתת כלים דאורייתא נמעט כלים מתיבת חמור דמיותר ואין להקשות מ"מ למ"ד שביתת כלים לאו דאורייתא מיותר תיבת חמור אף אנו נאמר דקושיא זו קשה אף לפי תירוצם דתירצו דבמקום ששייך לדרוש בכלל ופרט לא ילפינן שור כו' מ"מ לפי המסקנא דילפינן מקרא דכסף ישיב לבעליו לרבות כל דאית לי' בעלים כו' א"כ לשתוק מחמור למ"ד שביתת כלים לאו דאורייתא ונילף שור משבת דהלא קרא דכסף וגו' הראה לנו כבר דלא נילף כלל ופרט וא"כ שפיר איכא למילף משבת ודוק:
ולא תקשה על דבריהם דלמא ג"ש דשור שור בור משבת לא הוה מקובל לש"ס דזה אינו דלעולם התיבות של הג"ש הי' מקובלים ולא דבר הלמד וכן כתבו במקומות אחרים וק"ל:
אבל קשה לי על דבריהם א"כ מנ"ל לרבנן למעוטי כלים מדכתיב חמור דלמא חמור אתי למעוטי אדם מאי תאמר דאדם ממועט מתיבת שור זה אינו דאי הוה כתיב שור לחודי' ה"א דנחייב על אדם והא דכתיב שור משום ג"ש דנילף בכלאים שור שור מבור ונחייב בכלאים אפי' על האדם משא"כ עתה דאמרינן אדם מותר עם כולם כדלקמן וגם קשה על רבא דאמר חמור דבור לר"י קשי' ודוק:
ואין לומר דג"ש דשור שור אינו מקובל אלא בשבת מ"מ אכתי קשה על תוס' למ"ד דסבירא לי' שביתת כלים דאורייתא לילף מבור לרבנן דלא מחייבי כלים בבור ולא נחייב ג"כ בשבת על הכלי' ולמ"ד דסבר שביתת כלים לאו דאורייתא קשה לר"י דמחייב כלי' בבור לילף שור בשבת משור דבור דע"כ אעפ"י דתאמר דרחמנא הראה לנו בבור דלא נילף משבת משום דכתב בבור כלל ופרט מ"מ שבת שייך למילף שפיר מבור וא"ל דלמא באמת ר"י ורבנן פליגי בשביתת כלים בשבת דלר"י שביתת כלים דאורייתא ולרבנן לאו דאורייתא מ"מ הדר קושיתינו על דוכתא לרבא דאמר חמור דבור לר"י קשי' דלמא דאתי למעוטי אדם מאי אמרת דאדם ממועט משור זה אינו אי הוה כתיב שור לחודי' ה"א לעולם נחיי' על אדם בבור ותיבת שור אתי' לג"ש דנילף שבת מבור לשביתת כלים וא"ל דלעולם אי הוה כתיב שור לחודי' הוה ידעינן דלא נחייב על אדם בבור משום דאי לאו הכי ל"ל או לרבות כלים תיפוק לי' דאפי' אדם חייב מכ"ש כלים דהלא יותר מסתבר לחייב כלים מאדם מטעם דבעי' לי' לעיוני' מ"מ אכתי קשה על רבנן מנא להו למעט כלים מחמור דלמא אתי למעוטי אדם ולא תימא דנמעט אדם משור דה"א דשור אתי' לג"ש למילף שבת מבור דלא נחייב על שביתת כלים ודוק. ואפשר לומר דג"ש דשור שור לא אתי אלא לרבות או למעט בעלי חיים. ובזה מיושב נמי קושיות מהרש"א ודוק:
בד"ה חמור דבור לר"י כו' והא דלא קאמר נמי גם לב"ה כו' דהוי בעלי חיים ובזה מתורץ נמי למאי דקשה לכאורה על רבא דאמר חמור דבור קשי' לר"י הלא אף תיבת או מיותר אליבי' דאי לאו מיעוט לא אצטרך לרבוי' משום דלא חשיב אלא ב"ח וק"ל:
עוד שם הקשה הר"ר משה מפונטייזא ואימא דחמור אתא למעוטי שטרות קשה לי על דבריו הלא מ"מ לרב דסבר דבור דחייבו התורה משום הבל קשה שטרות בני הבלא נינהו ודוק:
לפי מה שכתבתי בקל נוכל לומר ולחבר קושית הר"ר משה בתחלת דבריהם ודוק: