אור ברסלב
כוס הישועות בבא קמא › דף מד:

כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין

בבא קמא · דף מד:

דף מד.

בתו' ד"ה כל קבוע כמחצה על מחצה דמי כו' ותימא לר"ש קבוע' מנלי' פי' בעלמא קבוע מנלי' דא"ל מוארב לו דלמא הא דפטר הוא מטעם דנתכוון לזה והרג את זה. וא"ל הכא כדמסיק בהנשרפי' דר"ש יליף נתינה נתינה כו' פירש ומשם יליף דנתכוון לזה והרג כו' הוא פטור ממיתה וחייב בממון ואתי' לי' וארב לו לזרק אבן בגו דפטור אפילו מממון מטעם קבוע (דאכתי לתנא דבי חזקי' קשה) פיר' דהלא תנא דבי' חזקי' סבר דנתכוון לזה והרג את זה פטור מממון נמי ואתי' לי' מוארב לו וא"כ קבוע מנלי' דלמא בזרק אבן לגו הוא פטור מטעם דנתכוון לזה כו') ועוד כיון כו' לא שייך למדרשי' כלל וי"ל דלר"ש בכולן ישראל וגוי אחד ואמר לאותן שעומד שם כו' דפטור מטעם קבוע מוארב לו דכהאי גוונא כולן ישראל חייבין (ויליף לר"ש ולתנ' ד"ח מוארב נתכוון לזה והרג לזה וגם קבוע דהיינו באומר לאותו שעומד שם אני מתכוון דוארב לו ממעט לי' הן נתכוון לזה והרג את זה הן קבוע באומר לאותו שעומד שם כו' דהי מנייהו מפקת ודוק ובזה יתורץ קושי' הראשונה נמי ולא כדפירשו קצת מפרשי דבריהם:

בד"ה שור שור שבעה חד לגופ' ושית לאתיי'. ובזה יתורץ נמי לר"י דאמר שור המדבר כו' פטורין א"כ ל"ל שור שבעה וליכא למימ' דלית לי' הדרשא א"כ שור האשה ושור היתומי' ושור האפטרו' מנ"ל. אבל בזה אפשר לומר דשיתא שוורי' הוו מיותר ואית לי' דשור הראשון הוה רבוי והשני הוה רבוי אחר רבוי ואינ' אלא למעט כדאי' בסנהדרין דף ט"ו הקרקעו' תשעה וכהן עיין שם וק"ל:

בדף מ"ה ע"א בתו' ד"ה דא"כ ליפלוג בחמץ בפסח פ"ה וכו' עד ואר"י דדייק מדלא פליגי בחמץ בפסח שלא הייתי יכול לטעות ולהעמיד מחלוקתם במילת' אחרית' ע"כ:

ק"ק לעול' אימא לך דרבנן פליגי נמי בחמץ בפסח מאי קאמר' א"כ הי' לי' לבעל תלמוד למיקם פלוגתיי' בחמץ בפסח שלא הייתי יכול לטעו' כו' הלא אף אם אוקי פלוגתיי' בחמץ בפסח באנו לידי טעות במילתא דר' יעקב וה"א דבשור שהמית לאחר שנגמר דינו מודה ר"י משום דאתפשתאי לתוראי כו' ודוק:

בתו' ד"ה השתא אתפשתי' לתוראי פ"ה כו' ולכך אין יכול לומר לו הרי שלך לפניך לפי שהתפיס בידים והשתא לפי זה נוכל להעמיד כו' ושור היוצא לסקול דקתני במתני' דהתם דא"ל הרי שלך לפניך כגון שתפסו' ב"ד מאליהם ומיהו רש"י כו' וזהו פי' משום שרוצה כו' דומי' דברייתא דהיינו בהתפיסו בידים כו' ע"כ ויש לדקדק על ברייתא גופי' דקא מפליג בין קודם ג"ד לאחר ג"ד והלא אף לרבנן מצינו לאחר ג"ד דיכול לומר הרי שלך לפניך והיינו בתפסו' מאליהם לפי פירש"י אלא ע"כ דברייתא מלתא דפסיקא נקט דהיינו קודם ג"ד אבל לאחר ג"ד לא נחית לפלוגי ולהאריך בין אתפסי' או שתפסו' מאליהם וא"כ קשה קושי' עצומה על פירש"י מנא לי' לרבה להוכיח דברייתא כרבנן ולדחו' רב חסדא דהתם דסבר דפליגי באיסורי הנאה דלמא לעולם אימא דאמת כן הוא דפליגי באסורי הנאה מאי אמרת ברייתא יוכיח דאתי' ע"כ כרבנן דלמא ר' יעקב הוא והא דקא מפליג בין אחר ג"ד ובין קודם ג"ד ור"י פליג אפילו בלאחר ג"ד דלמא הברייתא איירי באתפסי' בידים ור"י מודע באתפסי' בידים ופלוגתא דהכא איירי בתפסו' מאליהם ודוק ע"כ פי' התו' נראה עיקר אבל ק' קושי' דהקשיתי לעיל:

ור"ש לוריא בים של שלמה דלי' חילק בין גזלן ושומר דגזלן יכול למיימר הרי שלך לפניך ולא בשומר וזה עשה כדי שלא תקשה על הרמב"ם דבגזלן פסק כר"י דמצי למימר הרי ש"ל ובשומר לא פסק כן ובעל ש"כ הקשה עליו הלא הברייתא איירי בגזלן ואעפ"כ חילק בין קודם ג"ד ולאחר ג"ד ובאמת לכאורה קושי' גדולה היא זו אבל כד תעיין תמצא שרש"ל לא שגה ברואה ח"ו שברייתא הרי היא הי' כתובה לפניו ממש ומי לנו גדול ממנו שנהירין ליה שבילי דגמרא אלא האמת שרש"ל סבירא לי כשיטת התוס' דאפי' בתפסו' מאליהם שומר חייב דהי' לו לשמרו שלא יבא לידי כך ובזה חילק הרש"ל בין שומר דשמירתו עליו ובין גזלן דאין שמירתו עליו אבל בתפסו' בידי' אין חילוק בין גזלן לשומ' ובריית' דלקמן איירי בתפסו' בידים ולכך חילק בין קודם ג"ד לאחר ג"ד אף בגזלן ועתה דוק:

בגמ' וכ"ת נגיח' לתם כו' ק"ק וליטעמך דאף תם לא בעי כ"א שמיר' פחות' א"כ לא נכתב שום דבר אחר דסבר סתם שוורי' בחזק' שימור קיימי ודוק כי י"ל:

שור שנגח את הפרה, פרק ה'. דף מ"ו בתו' ד"ה זו דברי סומכוס תימא כו' אבל לר' ישמע' לא תתישב ע"כ ואע"ג דבתו' ב"מ דף ק' משמע דלא מוקי בעומדת באגם לסומכוס אלא בברי וברי ולא בשמא ושמא דבשמא ושמא אפילא עומדת בביתו וא"כ יש לתרץ אף לדברי ר"י דמתני' איירי בשמא ושמא מ"מ לא תתישב זה דאמר שמואל הכא זה כלל גדול כו' וקאמר הש"ס דאפילו ניזק אומר ברי ומזיק אומר שמא וא"כ א"א לומר דמתני' איירי בשמא ושמא דהיינו מזיק אומר שמא ובהא קאמר סומכוס דווקא חולקין א"כ ל"ל להש"ס למימר ומזיק אומר שמא פשיטא הלא פלוגת' אינו אלא על אם מזיק אומ' שמא בשלמא אי איירי מתני' נמי במזיק אומר ברי שפיר קאמר הש"ס כלל גדול אפילו במזיק אומר שמא דלא תימא דלא פליגי חכמים אלא במזיק אומר ברי לכך קאמר כלל גדול לומר דפליגי אפילו במזיק אומר שמא משא"כ אי אמרינן דסומכוס גופי' לא קאמר אלא במזיק אומר שמא למה לי' למימר כלל גדול אפילו במזיק אומר שמא הכי הוה לי' למימר אפילו בניזק אומר ברי ולשתוק ודוק ועיין במהרש"א כי לא נחת לזה ולא תימ' א"כ לטעמך דבברי וברי מיירי א"כ למ' קאמר דאפי' ניזק אומר ברי הלא בל"ז בהכי מיירי אף אני אומר דודאי בתרוויי' מיירי בין בברי וברי ובין בשמא ושמא וא"כ הוצרך לפרש ולנקוט תרוויי' וק"ל:

וקשה לי על תו' שבכאן ושם בב"מ מנא להו לדייק מש"ס מדלא קאמר אלא דלא קאמר סומכוס אלא בעומדת באגם דלמא לעולם אימא לך דאפילו עומדת בביתו והא דלא קאמר אלא משום דה"א אפילו עומדת ברשות הלוקח יחלוקו ובאמת אינו כן משום דבעומד' בבית הלוקח מודה סומכוס דמוכר הוא המוצי' יביא ראיי' בין דאיכ' תרתי חזקו' בהלוקח חזקת מעוברת והשתא היא דילדה וגם הוא מוחזק כמו שכתבו' תו' לשם וגם בכאן ע"ב בתו' ד"ה מידע ידע דשותפת אית לי ודוק עיין בא"ש בב"מ דף ק' עו' כתבו אך בהמניח קשה דדייק זאת אומרת כו' דמשמע התם כו' מדלא אוקי כו' או כר"י כו' ותותי אפילו כסומכוס ע"כ וקשה לי' קושי' עצומה דהלא התם מוכח דאיירי מתני' בשמא ושמא ובברי וברי עיין שם א"כ ע"כ לא אתי' מתני' כסומכוס אפילו עומדת בביתו א"כ למה קאמר בשמא המע"ה ודוק: בתו' ד"ה דאפילו ניזק אומר ברי כו' וא"ת והא מחויב שבועה כו' קצת יש לדקדק מנ"ל דהא דקאמר הש"ס דאפילו ניזק אומר בריא ומזיק אומר שמה קאי על דינא דמשנתינו דיש בו הודאה במקצת דלמא קאי על דין דעלמא מקום שאין בו הודאה דמקצת כמו ששנינו במשנה דהמניח שור שהי' רודף אחר שור והזיק כו' דהלא גם לפי מאי דאמר אי נמי לכי הא המוכר שור כו' לא קאי על דינא דמתני' וק"ל:

עו' כתבו ובסוף פ"ק דכתובות כו' הי' יכול להקשות התם דשמואל אדשמואל כו' י"ל דהא דקאמר הכא אצטריך דאפילו ניזק אומר בריא כו' קאי לפי המסקנ' דהתם והקס"ד דהת' סבר דלהכי קאמר שמואל זה כלל גדול בדין משו' המוכ' שור לחבירו וק"ל:

בתו' ד"ה ליתא לפרה כו' לדברי רבא לא אתיא מתני' כר"ע כו' לפי זה יתורץ הא דהראה לן מתני' תרי פעמי' יחלוקו ברישא בשור שנגח את הפרה ובסיפא בהפרה שנגחה את השור כי לכאורה בפעם אחד די אבל לפי התו' א"ש דסיפא אתי' לאשמועינן דסומכוס סבר כר' ישמעאל. ולאביי דמוקי סיפא דמתני' בפרה דחד וולד דחד אתי סיפא לאשמועינן דמודה סמכוס היכן דאיכא תרתי שהוא מוחזק וגם איכא חזקת גופה דאמרינן המע"ה כדאי' בתו' ד"ה מיד' ידע דשותפו' כו':

בתו' ד"ה מאי טעמ' גופה כו' מדאמר רבא כו' נראה דבאים לתרץ הא דלא מדקדק הש"ס על המשנה דלכאורה מוכח נמי דגופה היא מדחייב הולד לשלם לכך קאמרו מדאמר רבא בפרק כל האסורי' כו' אין להוכיח דעובר ירך אמו הוא דהתם היינו טעמא שהולד כו' והיא וולדה נגחה כו' ומהאי טעמא אין להוכי' נמי ממתני' וק"ל:

בד"ה מ"ט פרישא בעלמא הוא כו' ואפי' סומכוס כו' מאותה דמתיילדות האידנא אין גובה כו':

נראה דלכך קאמרה הש"ס מ"ט פירשה בעלמא הוא (ופירש"י דבר המפורש ממנו) הכי הוה ל"ל מ"ט דלאו גופה נינהו שהוא דבר והיפוכיי מולד של פרה אלא בא להראות דווקא אותן ביעים המפורשים ממנה אינה גובה אבל מאותן שאינן מפורשי' גובה וק"ל:

תוכן העניינים

כוס הישועות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה