אור ברסלב
כוס הישועות בבא קמא › דף ל:

כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין

בבא קמא · דף ל:

דף ל.

בגמ' ומי חייב גלות והתניא הנכנס כו' מקשי' מאי דוחק' דלמא התם איירי בשלא ראוהו נכנס ואפי' ברשות פטור משא"כ הכא דמיירי בשראוהו נכנס מש"ה חייב גלות ונ"ל דלא ק' מידי דע"כ צ"ל דרב פפא משמיה דרבא דמתני' ארישא אבל אסיפא כיון דברשות חייב גלות בוודאי סבר דאין חלוק אי הוה ברשות בין שראהו או בין לא ראהו דאי סבירא לי' לפלוגי ביניהן מנ"ל דסיפא איירי בשראהו וחייב גלות דלמא בשלא ראהו וחייב ד' דברים ופטור מגלות ולמה לי' לנייד מל' רא' דרבא אלא ע"כ סבירא לי' דאין חלוק בין ראהו או לא ראהו בדנכנס ברשות ודוק: בתו' ד"ה חייב בד' דברים כו' עד לבסוף וכי דחי בירושלמי ומוקי דר' חנינא כשאמר לו הכנס ודאי צריך להעמידה בשלא ראהו דלא תקשה דנפח על מה שהוא פטור מגלות והקשה מהרש"א וז"ל לא ידענו מי הכריח כו' דהא כו' היינו בלישנא קמא כו' ע"ע ואני אומר דתו' גופא קשה להו מה דהקשה מהרש"א וא"כ הוכחתם דלעיל דאמרו והביא' ראי' מירוש' כו' אינו מוכרח דאיכא למימר דהתם אתיא למאן דמתני' לי' אסיפא ומטעם קי' לי' בדרב' מני' (ויש לתמוה על מהרש"א למה לא דקדק שם אליהם) לכך קאמרו וכי דחי בירוש' כו' כלו' דמכאן מוכח דאתיא אליבא דמאן דמתני' לי' ארישא דאל"ה דלמא כשמוקי תחלה הא דר"י בר חנינא כשראהו איירי ברשוות נמי ולכך פטור מטעם קי' לי' בדרב' מני' וא"כ למה קאמר כשאומר לו הכנס דלמא מתתלה איירי נמי בהכי אלא ע"כ סוגי' דהתם אתי' אליבא דמאן דמתני ארישא וכשמוקי בשראהו ע"כ איירי שלא ברשות דאי ברשות ה"ל לחייבו גלות ולכך דחי דמיירי בשאמר הכנס וכשלא ראוהו דוק היטיב: בדף ל"ג ע"א בגמ' ר"ע אומר כמשפט הזה כתחתון ולא כעליון יכול ישלם מן העליה ת"ל יעשה לו מגופו משלם ואינו משלם מן העליה והנה יש לדקדק לר"ע כמשפט ל"ל ולרבנן יעשה לו ל"ל גם לדקדק מה לו לר"ע לסיים יכול ישלם מן העליה הא ת"ק לא איירי בזה כלל ונ"ל לתרץ דרבנן דרשי נמי יעשה לו מגופו משלם כו' כר"ע ואל תקשה דלרבנן לא צריכנא לזה דהלא לדידהו תם משלם חצי נזק ומהיכי תיתי דמשלם מן העלי' יש לו' דבא להראות דאיירי גם בניזקין ולא תימא דאיירי בקטלא דקרא דאו בן או בת יגח כתיב לאחר דכתוב משפט שור שנגח את האדם והמיתו וה"א דאף זה איירי במיתה דוקא ובכופר לכך כתב יעשה לו דמגופו משלם כו' וא"כ צ"ל דאיירי בניזקין דאי איירי במיתה ובכופר א"כ מאי האי דקאמר יעשה לו מגופו כו' א"כ לא שייך כופר דהביאו לב"ד וישלם לך כדאי' בפ' שור שנגח ד' וה' וק"ל נ"ל ובזה לא צריכנא מה דכתב בעל ס' תורת חיים בזה והא דהקשינו לר"ע כמשפט ל"ל נראה משום דכתיב יעשה לו מגופו משלם כו' וה"א דאפי' מועד ישלם מגופו לכך כתיב כמשפט ללמוד דמועד אינו משלם מגופו דה"ק כמשפט שור בשור דמועד משלם מן העליי' כך שור באדם מועד משלם מן העליי' לכך מסיים ר"ע יכול ישלם כו' כדי לרמז דלא תקשה על ייתור דכמשפט וק"ל:

יש לדקדק לר' עקיבא נאמר דתם ישלם כופר שלם בחצר הניז' מק"ו דשן ורגל דאין משלמי' בר"ה נזק שלם משלמי' כופר שלם בחצר הניזק קרן דשור באדם דמשלם נזק שלם לר"ע בר"ה אינו דק דמשלם כופר שלם בחצר הניזק ובהכי ליכא למימר דיו כדלעיל ועיין בתו' לעיל דף כ"ו ד"ה לאו משום דסבר כר"י הגלילי כי לפי דבריהם שם יש ליישב קצת:

עוד יש לדקדק לר' עקיבא מנ"ל דשור המועד באדם אינו משלם ד' דברים דמאיש בעמיתו ליכא למעט דנאמר דאינו בא למעט אלא תם דמסתב' טפי למעט כי היכא דאמרי הש"ס אי מההי' ה"א צער לחודי' דמסתבר טפי בשל' מלרבנן ליכא לאקשויי דלתם לא צריך קרא למעט דמהיכ' תיתי דמקל וחומר מאדם ליכא למיל' דמה לאדם דמשלם נזק שלם משא"כ תם אבל לר"ע דמשלם נזק שלם איכא לאקשויי וק"ל ויש ליישב:

בתו' ד"ה שני שוורים תמים שחבלו זה כו' וי"ל דלר' עקיבא אצטרך שלא תאמר כו' ואם הקדישו קדוש קמ"ל דלא כו' (ובגליון הכתוב בצדו ס"א ואם הקדישו כל אחד שורו של חברו כנגד כל חצי נזקו קמ"ל דלא אמרינן הכי אלא כנגד חצי המותר) ואפי' לר' ישמעאל נמי נ"מ אם נאבד האחר כו' הנה בכאן יש לדקדק קצת בגמרא דקאמר מתני' מני ר"ע הוא דתניא משם כו' ר"ע אומר הוחלט כו' מנא לי' לש"ס דפלוגת' היא אפילו כשהשו' של ראובן הזיק את של שמעון והקדישו שמעון ואפילו הכי סבר ר' ישמעאל דלא הות קדוש דלמא בהני אפי ר"י סבר דהוה קדוש ולא פליג אר"ע אלא כשהשור של ראובן הזיק את של שמעון ושל שמעון הזיק את של ראובן וחד מנייהו הקדי' את של חבירו כנגד חצי נזקו ור"ע סבר אפילו בהא דהוה קדוש ומתני' איירי בשאחד הזיק את של חבירו והקדישו ומתני' דלעיל אשמוענין לר"י כדכתבו תו' הנ"מ לר"ע ולר"ע אשמוענין כדכתבו התו' הנ"מ לר"י ודוק:

בתו' ד"ה הוה אמינא צער לחודי' כו' וא"ת מהיכא תיתי כו' מה לאדם שמשלם צער כו' והנה בכאן הקשה מהרש"א ובוודאי שתלמוד טועה כתבו כי זה לשונו יש לדקדק אדבריה' דהא האי ק"ו כו' איכא לעיל בס"פ כיצד וכתבו התו' דליכא למפר' מה לאדם שכן מועד מתחלתו משו' דנזקי אדם מאדם יליף ומה"ט נמי ליכא למפרך הך פרכא מה לאדם שמשלם צער ודוק עכ"ל דהנה אין כאן קושי' כלל כי אפילו אם תרצה למילף הנזקין מהדדי כדלעיל איכא למיפרך ולמימר צער יוכיח ודוק:

תוכן העניינים

כוס הישועות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה