כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא קמא · דף ל.
ברש"י ותרתי ל"ל לאשמועינן במתניתין טינוף כלים כו' ואוקמא רב נמי לעיל בדלא הפקירן ובטינוף נראה דדייק רש"י ואוקמא רב נמי כו' משום דבא לתרץ מה שהקשה ותרתי ל"ל אחר שאמר רב דמיירי בטינוף כלים משום דאי לאו הכי לא הוה קשה מידי ותרתי ל"ל דאיכא למימר חדא מיירי בטינוף כלים וחדא באדם עצמו משא"כ השתא וק"ל: תו' ד"ה בדתמו מיא פי' בתמו מיא נמי איירי משום דקשה להו מאי דוחקי' דרב דאוקי בתמו וטינוף כלים דוקא לוקי בדלא תמו ואיירי באדם נמי לכך כתבו בתמו נמי איירי ורב בעא לאוקמא מתני' בין בתמו בין בדלא תמו ולא בעא לאוקמא דוקא דאיירי בדלא תמו ואח"כ כתבו וניחא לי' כו' משום דבאים לתרץ הלא גם עתה לא איירי מתני' אלא בחד צד בכלים הלא גם ניחא לן לאוקמא בדלא תמו בחד צד ואיירי בין בכלים בין באדם לכך כתבו וניחא לי' כו' ונראה לי משום דהשתא נרויח רבותא דאיירי מתני' בין בימות החמה בין בימות הגשמים אבל אי הוה מוקי למתני' בין בכלים בין באדם לא שמעינן בימות הגשמים דלא הוה קשה תרתי ל"ל דחדא איירי בכלי' וחדא באדם משא"כ עתה וק"ל:
בתו' ד"ה שלא תעכב המחרישה בירוש' מפ' כדי שלא תעלה המחרישה הוצרכו לזה משום דקשה לכאורה בש"ס דקאמר חסידים הראשונים כו' ומעמיקין להן ג' טפחים כדי שלא תעכב המחרישה והנה לא ימלט מחלוקה או דקרא להו חסידי' משום דהיו מצניעין קוצותיהן ולא השליכוהו לחוץ הלא משום כך לא איקרי חסידים דכל בר נש מחויב לעשות כמוהם אי משום דהיו מעמיקין להן שלשה טפחים גם משום כך לא איקרי חסידים דהא משום הנאת נפשי' היו עושים לכך קאמרו דבירוש' מפרש כדי שלא תעלה וא"כ הי' ההיזק חוזר וניעור ודבר זה לא הוה מחויבים מן הדין וק"ל גם בכאן בש"ס שלנו יפורש כדי שלא תעכב המחרישה ומתוך כך תעלה המחרישה הקוצים וק"ל: בגמ' לא משום רשות מצוה כו' אמר רב נחמן כו' ור' יהודא היא ע"כ ולא תקשה א"כ לר' יהודא פטור אפי' ברשו' ב"ד ולמה קאמר בברייתא מפני שהוא רשות מצוה וי"ל דלכך קאמר מפני שהוא רשות מצוה להורות דבנר דעלמא לא מצינו רשות ב"ד אלא רשות מצוה בנר חנוכה וק"ל:
בתו' ד"ה מתני' שלא בשעת הוצאת זבלי' כו' תימא כו' וי"ל דהתם כי יעמיד כו' ולר' יהודא משמע דלא משלם מדקאמר שעל מנ' כן כו' הא דהוצרכו לזה לפרש קושי' הגמ' דלשם והלא לכאורה גם בכאן קושי' הש"ס כך היא אבל באמת זה משום דקושיא הש"ס דלכאן היא כך לימא מתני' דלא כר"י משום דמשמע להמקשה דזה תלוי בזה כשחייב בנזקו אין לו רשות להוציא וכשאין לו רשות חייב בנזקו ולכך מקשה לימא דלא כר"י דהלא לר"י יש לו רשות וממילא משמע דפטור בנזקו ותי' לו התרצן דאין תלוי זה בזה וכו' וק"ל:
אבל לפי פי' תו' דלשם דגם שם משמע דהוה לי' רשות רק כשהיזק חייב בנזקו א"כ ע"כ המקשה דלשם קושייתו על שחייב בנזקו לכך הוצרכו לפרש התוס' היאך משמע מר"י דפטור בנזקו וע' במהרש"א ודו"ק:
בדף ל"א ע"א בתו' ד"ה אמר רבא ראשון כו' ובקו' פי' דרבא ס"ל דבין לר"מ ובין לרבנן נתקל פושע כו' אבל מ"מ הוה לי' לאוקמא ברייתא כרבנן דאית להו מפקיר נזקיו פטור ע"כ אין כאן מקום לקושיית' דהא דקאמר רש"י דפליגי במפקיר נזקיו לאחר נפילה היינו לאחר נפילת אונס אבל בלאחר נפילת פשיעה כ"ע מודו דחייב והוכרח לזה דאל"ה הוה קשה דהוה להו למימר לעיל בקיצור ומודים בשעת נפילה כדכתבו תו' לעיל דף ל' בד"ה רי פליגי אבל השתא דפליגי בלאחר נפילת אונס לא מצו למימר ומודים בשעת נפילה דבשעת נפילת אונס לא סבירא להו דחייב וע' במהרש"א ודוק:
עוד באמצע הדבור ומשני אלא אמר רבא ראשון כו' הנה יש להקשות למה נייד הש"ס ממה דאמר מעיקרא מדפטרו בברייתא על נזקי ממונם דלמא רבא מיירי בדלא הפקיר ולכך ראשון חייב דהוה מתכוין לזכות בחרסי' והשני פטור דהו' לי' שור וטפח באפי' כדפירש רש"י וברייתא מיירי בדהפקיר ואתיא כרבנן דסבירא להו מפקיר נזקי' אפי' לאחר נפילת פשיעה פטור ובלימוד הישיבה הארכתי והוכחתי דאין זה קשה רק לפי פי' התו' אבל לא ברש"י ודו"ק:
גם לפי פי' וגי' ר"ח קשה למה נייד הש"ס מפי' הרא' דרבא דלמא רבא איירי כשהגוף הראשון אזיק בין בגוף דשני בין בממון דשני וברייתא לא איירי אלא כשממון דראשון אזיק גוף דשני הוא דחייב וכשאזיק ממון דשני הוא פטור ודוק:
בדף ל"ב ע"א בתו' ד"ה איהו קעביד מעשה ומיהו לעני' כו' נראה דקשה להו אמאי מייתי המקשן קרא ונכרתו הנפשות העושות בקיצור הוה לי' לאקשויי דאם הוא לבדו עושה מעשה ולא היא למה חייבת האשה מלקות או חטאת לכך קאמרו ומיהו כו' כלומר דזה לא הוה קשה לי' אלא מדכתב ונכרתו הנפשות העושות דייקא בלשון רבים משמע דאף גם היא עושה מעשה ומשני הש"ס דרחמנא קרי' מעשה משום דהנאה לתרווייהו אתנהו וק"ל: לעיל בתו' ד"ה ואם עמד בעל הקורה חייב בגמ' כו' עד לבסוף ומיירי מתני' בין רישא ובין סיפא שהקורה כשלדא והקשה רש"א א"כ דסיפא נמי איירי כשלדא מאי קאמר אלא סיפא דמתני' מסייע לי' לר"ל כו' הא איכא לפלוגי דבהך סיפא כיון דהקורה כשלדא אין לו להסתלק באידך גיסא משא"כ במהלכת ברבוצה דה"ל לסגוי באידך גיסא עכ"ל:
ולי נראה דלא קשה ולא מידי דה"ק והא הכא דכמהלכת ברבוצה דמי כו' כלומר דס"ד דמקשה הא דבעל הקורה פסק לקורה כשלדא הוה גופי' פשיעה דלא הוה לי' לאמטויי את הקורה כשלדא כדקא הוה סלקא דעתי' דתוס' גופי' לעיל בדף ל"א ד"ה קתני חייב שהי' לי' להזהיר כו' וחייב משום דלא הוה לי' למרמיי' כשלדא ע"כ וקמשני לי' מתני' דכי אורחי' קא מסגי כו' פי' לא כדקא ס"ד דפסיקת הקורה כשלדא הוה שנוי אלא אורחא הוה הכי ודוק:
תו' ד"ה שנים שהיו מהלכים כו' והזיק זה את זה פטוריו נ"ל דבאים לפרש דסיפא דמתני' דמסיימת והזיקו זא"ז כו' קאי נמי על רישא דמתני' המתחלת שנים שהיו מהלכים כאלו כתיב שנים שהיו מהלכים והזיק זא"ז שניהם פטורים ואחד רץ כו' היא בבא בפני עצמה דאל"ה הוה קשה לשנא דמתני' דתחלתה מדברת שהיו שניהם מהלכים ואח"כ קאמר' שהי' אחד רץ או שניהם רצין כו' וק"ל: