כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא מציעא · דף קי:
סבר ר"ח כו' א"ל ההוא סבא כו' מ"ט ארעא כיון דלגביינא קאי כו' לפי פירש"י דמפרש משום דדינו ליטול הקרקע עם השבח ואם היתומים השביחו מעלה להם השבח בדמים כדלקמי' כו' אף דר"ח לא ידע עדיין הא דמעלה להן בדמים דהלא היה סביר ר"ח בדארע' מסלקינן להו צריכנא לפרש דבאמת כן הוא דר"ח הואיל דסבר דבארעא מסלקינן להו לכך סבר נמי דעל ב"ח להביא ראי' והש"ס מפרש' אח"כ במאי טעה ר"ח ומהיכן בא לו סברתו אבל ההוא סבא משמא דר"י סבר כר"נ דבדמי' מסלקינן להו וק"ל: בגמרא הניחא למ"ד כו' עיין בספר תורת חיים דמדקדק מהא דאמר' הש"ס וכי לא מסיק שיעור ארעא כו' הניחא והא א"נ דאיירי שמואל בדמסיק כו' תקשה ה"נ הניחא כו' וניחא לי' דבדמיירי דמסיק שיעור ארעא כו' אתי שפיר דלא מצי אמר אילו הוה לי זוזי כו' דאטו בשופטני עסקינן כו' דכשיסלקנו יצטרך ליתן לי' כל חובו דהיינו כשיעור ארעא ושבח' אע"ג דארע' בלא שבחא לא שוי' כדי כל חובו אפ"ה מצי למימר לדידי שו' לי כל חובו כו' דכה"ג פסק בטור ח"מ סי' ע"ב דמי שטוען על המשכון יותר מכדי דמיו ואמר בעיני שוה המשכון יותר כו' מצי אידך למימר איבעית לסלוקי תן לי כל חובי הכא נמי כו' עד דמסיי' מכאן מוכח דהמלוה על המשכון כו' וכן פסק הטור שם ודלא כבע"ת כו' ובש"ע כתוב בהג"ה דנ"ל דהמע"ה ולפי מה שפרשתי נראה כו' ע"ע דהאריך ויש לתמוה על דברי הגאון הלז דמה ראי' הוצרך להביא משם דיכול הב"ח לומר ללוקח או תן לי כל חובי או לא תסלקני הלא זה הדין הוא גמר' ערוכה בכתובו' פ' מי שהיה נשוי דף צ"א ע"ב בקטיני דארעא ועיין בתוס' שם ד"ה מאי פסודה כו' ושם הוא הטעם אחר דיש לו ללוה ריוח בשנטלו בדמי החוב והטור פסקו בסימן קי"ד וז"ל ואם יאמר המלוה אקבל הקרקע בכל חיבי בלא שומ' ב"ד והלוקח אמר לא כי כו' אין שומעי' ללוקח ע"כ ועיין בסמ"ע דכתב הטעם אשר כתבתי. ובאמת במלוה שבא לגבות מיורשים אין שומעי' לו כדפסק הטור סי' ק"ט והטעם דשם כבר מת הלוה וכדכתב הסמ"ע ע"ע וא"כ מה ראי' יש מדין הזה לדין דכתב רבינו סי' ע"ב במשכון אשר טוען נגד הלוה אשר מכחישו בכמות הלואה דוק:
מתני' המקבל שדה מחבירו לשבוע א' בז' מאו' זוז כו' כתב הת"ח נקט בשבעה מאו' זוז לרבותא דאף דקיבל' בשבע מאות זוז מ"מ אמרינן ברישא דשביעית מן המנין כו' ע"ע וק"ל. ובזה א"ש הא דנקט התנא דבריו בחוכר ולא נקטו נמי במקבל למחצה ורוצה לחזור א' מהם דברישא יכול לחזור ובסיפא אינו יכול לחזור עד אחר שבע שנים שלימות אלא דא"כ לא הוה מצי למיתני רבות' הלז וק"ל:
עוד במתני' שכיר יום גוב' כל היום כו' נקט לישנא דגוב' משום הדין דגובה בלי שבועה וכדכתב רש"י ז"ל וק"ל. ונקט ברישא דין דשכיר יום ואח"כ שכיר לילה אף דלילה קודם לדיום דמ"מ בגביי' קדים השכיר יום דגובה בלילה משכיר לילה שגובה ביום. ועוד הקדימו אחר דקרא דשכיר יום קדים באורייתא וכדאיתא בבריית' דבסמוך וק"ל:
בגמרא ת"ר מנין כו' ומנין כו' שנא' ביומו תתן שכרו. הא דנקט העשה דביומו וגו' ולא נקט הלאו דלא תבא וגו' אפשר לומר דאחר דשכיר שעות דיום גוב' כל היום ועובר בשלא ניתן לו באותו יום בלאו דלא תבא לכך לא רצה להביא אותו לאו דמאי ארי' שכיר לילה הלא אפי' בשכיר יום עובר אלאו דלא תבא אבל במה שהביא העשה דביומו לא קשה מידי דודאי הא דאמרה התורה ביומו תתן שכרו משמע כל היום ואו בשכיר יום אינו גובה כל היום דהלא מקצת היום עובד עבדתו ושכירות אינה משתלמת אלא לבסוף. ואי תימא א"כ נימא ג"כ הכי הא דהביא קרא דלא תלין אשכיר יום דהלא אשכיר שעות דלילה עובר ג"כ אקרא דלא תלין לרב דלקמן אף אנן נימא דדלמא ברייתא הלז סובר' כשמואל וכדמשמע פשטא דמתני' דילן ומהא תסייע לשמואל והטור פוסק כרב באמת הואיל דמילת' דאיסור' הוא והלכ' כרב באיסור' ואי משום הא לא ארי' דהלא נפקא מינ' לדידן נמי במילת' דממונא לענין שבועה וכדמפרש רש"י במתני' ודלמא לענין ממונא איתשל וק"ל: