אור ברסלב
כוס הישועות בבא מציעא › דף קט.

כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין

בבא מציעא · דף קט.

דף קח:

במתני' המקבל שדה מחבירו לשני' מועט' כו' קיבלה הימנו לז' שנים כו' לכאורה יש לדקדק על רישא דמתני' דהוה לה למימר המקבל כו' לפחות מז' שנים דנהוה ההיפוך מסיפא ומאי האי דקאמר לשנים מועט'. ודאי לאביי הי' אפשר לומר דלכך נקט האי לישנא דשמעינן מינה מידי דהוה רבותא טפי בשנים מועטים מבשנים מרובים דהנה אביי ודאי מדייק לישנא דמתני' דקתני ואין לו בקורות שקמ' דדוקא קתני בקורו' אין לו אבל בשבח יש לו וא"כ הא דיש לו שבח היה רבותא טפי בשנים מועטים מברובים משא"כ לרבא דלית לי' האי דיוקא צריכנא לפרש א"כ למאי קתני שנים מועטים. וראיתי בטור ח"ה סי' שכ"ה דכתב וז"ל לז' שנים קוצץ קורות השקמ' בין אם ירד לתוכה בסוף שבע משנקצצה בין אם ירד לתוכה בשנה ג' או ד' קוצצה בשישלימו לה ז' שהרי כו' ע"ע והנה ודאי דהסברא נותנת יותר דרשאי לקצוץ השקמה בשגדל משעה שירד לתוכה ממה שנאמר דרשאי לקוץ אותה בשעה שירד לתוכה אותה שלא גדל בהיותה ברשותו. וע"פ זה היה אפשר לומר דלכך נקטה הרישא לשנים מועט' להורות על הסיפא דנהוה דומי' דרישא דודאי הרישא הואיל דמיירי דנשכר לו לשנים מועטים דמשמע אפי' בשנשכר לו לב' שנים או פחות ממנה דכבר גידלו קורות השקמה ברשות בעה"ב דבשנים מועטים א"א לגדל וא"כ דומי' דידה הוה הסיפא דאף דכבר גידל בעוד שאינה ברשותו רשאי לקוץ אותם דוק:

בגמ' מיתבי כו' מאי לאו שמין לו כו' הא דקאמר מאי לאו ולסברת המקשן הלא הדבר מוכרח דמיירי בשבח שקמה דבירקא וסילקא א"א דמיירי כדמקשה אח"כ דאכתי לא ידע לחלק בין יומא דשוקא או לאו יומא דשוקא. לכך אמינא דהמקשן היה מסופק בדין אחר אם הדין כך אז לאו ואם הדין אמת היה אפשר לומר דברייתא מיירי בדין ההוא. והנה הדין ההוא נראה לי דהי' אפשר לאוקמי הברייתא בדין דרב פפא דבסמוך דקביל ארעא לאספסתא ובדאיכא פסידא בקדיחות התאלי דשמין לו ליתן מיהא דמי כורכמא רישקא או אפי' אפשר דמי תאלי אם גילה דעתו לומר תאלי הוה נטענא כרש"י וכתוספות ולכך קאמר מאי לאו הואיל דהיה מסופק בדין ההוא והתרצן לא רצה לפשוט לי' אותו דין לומר דברייתא מיירי בי' ולכך קמשני לי' בדרך אחר וק"ל:

בגמ' כמאן כאביי א"ת כרבא התם לית לי' פסידא כו' נראה לומר דהא דמשני תחלה התם לאו אדעתי' דהכי נחת כו טעמי' נמי משום דהתם ליכא פסידא ולכך פליג רבא על אביי ואמר דלאו אדעתא דהכי נחת רק המקשן לא הבין אותו ושאל אותו כמאן כאביי ומשני לי' א"ת כרבא כלומר דאפי' רבא מודה הכא דאמרינן דאדעתא דהכי נחת הואיל דאית לי' פסידא וגם הוה אפשר לומר דאפי' אביי דאית לי' דאמרינן דאדעתא דהכי נחת אפי' הכי כאן אי לאו דאית לי' פסידא לא הוה אמרינן דאדעתא דהכי נחת הואיל דמאיליהם עלו בלי עלות על הדעת שיעלו תאלי התם. וזה נראה ממה דחזינן דמהדר רב פפי לרב ביבי ברגזנות משום דאתיתו ממולאי כו' אפי' ר"פ לא אמר כו' ומאי רוגזי' אטו הואיל דסביר כאבוה כאביי ירגז עליו אלא ודאי דאביי עצמו לא קאמר התם דאדעתי' דהכי נחת אלא משום דאית לי' פסידא וכאשר כתבתי דוק:

עוד בגמ' דאמר ר"י ואיתימא כו' ולאו מילתא היא נראה דרב יוסף טעה במילתי' דר"י וכו' וסבר דלית להו שבחא כלל אפי' מאי דשבח אבוהון ובאמת אינו כן אלא דר"י ואיתימה כו' מיירי בשבח שהשביחו היתומים אחר מות אבוהון דהוה כיורד לשדה חבירו שלא ברשות ועיין באשר"י ודוק כי נראה יותר מאשר כתבו תוס' לקמן:

עוד בגמ' ההוא שתלא דאמר אי מפסדינא מסלקנא כו' אמר ר"י מסתלק בלא שבחא ר"כ אמר מסתלק כו' היה אפשר לומר דטעמי' דר"י הוא דסבר כרבא לקמן דהשיב לרוני' דשפיר עביד רבינא ואפי' בלי התרא' היה יכול לסלקו וא"כ ההיא שתלא דאתני עם בעליו ודאי מילתא יתירתא קא מתנה לסלקו אפי' בלי שבחא ור"כ פליג עליו אי משום דלית לי' דרבא לקמן או אפי' דאית לי' ולא דריש מילתא יתירת' לסלקו בשביל כן בלי שבחא וק"ל: עוד בגמר' רוני' שתלא דרבינא הוה כו' הנה הרמב"ם כתב דע"כ לא מסלקינן הני חמשה בלי התראה אלא בשנשכרו לרבים עיין עליו והש"ס מנגדו הכא דקאמר שתלא דרבינ' הוה דמשמע אפי' ליחיד והב"י רצה לתרץ אות' לומר דהיה ג"כ שתלא דאחרי' ואין נראה דא"כ מאי בא הש"ס לאשמעינן במאי דהיה שתלא דרבינא היה לה לומר סתם ההוא שתלא כדלעיל וק"ל:

הא דנקט רבא ה' דברים דלא צריכי התראה ואח"כ קאמר כללא דמילתי' אפשר לומר דבהני ה' דברים יש למצוא חידוש באחד מה דאינו בשארי דבמקרי דרדקי בא לאשמעינן דשבשת' כיון דעל על דע"כ מיירי במקרי דרדקי דהוא עצמו אינו יודע לכוין השמעת' דאי ביודע רק דאינו משגיח על התינוק' מאי התראה צריך וכי הפושע צריך התראה וכל פשיע' בעולם אפי' בפסיד' דהדר נראה דאינו צריך התראה ולכך נראה נמי דלהכי מוקמי רש"י ותוס' בלומד שיבושים ולא במקרי דרדקי אשר אינו לומד כל צרכו דההוא ודאי פושע הוא דהיה לו ללמד ולא לימד ובזה יצא לן תירוץ נכין על רש"י מאור הגולה אשר כל התלמוד גלוי לפניו ישתמיט מני' גמר' ערוכה דב"ב דרבא אית לי' שבשת' ממילא נפקא אלא נראה דהתם מיירי במלמד אשר ידע לכוון ההלכה רק אינו משגיח על התינוקת וגרסי בשבשתא ואותו שיבוש ממילא נפקא הוביל דלאו מרבם שמיע להו כן רק הם בעצמם גרסי בשבשת' ע"ז נאמר שבשת' ממילא נפקא באשר ישמעו מילת' ההיא מאינש אחרינא יחזרו משבוש שלהם אשר בנו הם בעצמם משא"כ במלמד אשר משבש תלמידיו בעצמו ודאי אותו שבשת' כיון דעל על אפי' אם ישמעו מפי אחרים האמת לא ישמעו להם ויאמרו הם המשתבשי' באשר אנחנו מרבינו שמיע לנו כדברינו והתם מוכח דמיירי במקרי דרדקי אשר יודע האמת ואינו משגיח על תלמידיו ממעשה דרבו דיואב דרצה להורגו ואמר עליו עושה מלאכת ה' ברמי' ודאי דהוא דהיינו רבו דיואב קרא לפניו באותו פעם דרצה להרגו זכר בסגול דאל"כ מאי מלאכ' ברמי' איכא הכא הואיל והוא בעצמו לא ידע דוק גם בתחל' פלוגתא דמיירי במקרי דרדקי דגמיר שפיר וק"ל:

ובשתלא קמ"ל אפי' שתלא דיחיד וטבחא אפי' דעביד בחנם עיין בנ"י ואומנ' וספר מתא נראה דבאלו דברים כנים דברי הרמב"ם דדוקא דרבי' ולא דיחיד ומלת מתא קאי על ספר ועל אומנ' וק"ל ובקל יש לחלק ביניהם ועיין בחדושי ב"ב מה שכתבתי שם בהאי מלתא:

תוכן העניינים

כוס הישועות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה