אור ברסלב
כוס הישועות בבא מציעא › דף קח:

כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין

בבא מציעא · דף קח:

דף קח.

בגמרא מתנה לית בה כו' אמר אמימר אי כתב לי' אחריות אית בה כו' הנה ראיתי אלקי' עולים מדברי תוס' פ' קמא דקדושין דף כ"ו ד"ה ולמה כתב בלשון מכר כדי לייפות כחו וז"ל וא"ת ולמה כתב לו בלשון מתנה כו' אי משום דבמתנה לית בה משום דינא דב"מ הא אמר בפ' המקבל כו' עד וי"ל דשני שטרות כותב לו כו' ע"ע והנה הרב ב"י הביא בסי' קע"ה תי' הלז בשם הגאון רבינו האי ובעל העיטור ורשב"א ע"ע מה שכתב בזה ואני אומר דאפשר ליישב קושייתם הלז בלי דוחק כלל וכלל דהנה הרי"ף כתב וגם הרמב"ם והרא"ש והטור הביאו וז"ל ואם פירש בשטר המתנ' שקבל אחריות בכך וכך ואינו מודה שלקח אלא אומר מתנאי היה צריך המצרן ליתן למקבל כל מה שמפורש באחריות אפי' הוא מאתים והוא אינו שוה אלא מנה ע"כ ועיין ברי"ף עצמו משמע אי כתב לי אחריות פחות ממה ששוה וטען המקבל דמתנה באמת היה והנותן לא רצה לקבל אחריות כ"א בפחות ממה ששוה ורוצה שיתן לי' המצרן מה ששוה השדה באמת כדין אם היה מכירו ולמ' יגרע כחו הואיל דניתן לו במתנ' ודאי דשומעין לו דלמה לא נשמע לו בכך שיתן לו לכל הפחות דמי שוי' דשדה ואי משום דהנותן לא קיבל אחריות כ"א על פחות מה בכך דלא רצה לטעון עליו הנותן כל אחריות דשדה וא"כ נראה ודאי דישבע המקבל שכדבריו כן הוא ויקבל לכל הפחות דמי שוי' דשדה. ואם כן הוא לא קשה מידי דשם מיירי באמת בהכי שנתן לו השדה במתנה ולא במכר וקיבל גם עליו אחריות פחות ממה ששוה השדה רק דהוה מתיירא ממצרן שיבא ויטול השדה ולא יתן לו כ"א מה שקיבל באחריות ולכך כותב לו ג"כ בלשון מתנה שיתן לו המצרן לכל הפחות דמי שוי' דשדה דוק: עוד בגמ' מכר כל שדותיו לאחד לית בה כו' הנה הרא"ש כתב דאפי' ירצה המצרן ליקח ג"כ כל השדות מ"מ לית בה דינ' דב"מ ע"ע ונראה כדבריו דאי כרש"י למה קאמר כל שדותיו לא ה"ל למנקט כ"א מכר ב' שדות לאדם אחד ומצרן רוצה ליקח אחד מהם וק"ל ואפשר דאף רש"י ז"ל יודה בדין דהרא"ש ולא כתב פירושו רק לומר דלית בה דינ' דב"מ הן אי כבר מכר והמצרן רוצה לסלקו בחדא הן דלא לקח עדיין רק דבא ליקח עתה בכל עת המצרן אינו מסלקו משא"כ לדינ' דרא"ש אפשר לומר דע"כ לא אמרינן דלית בה דינ' דב"מ אלא בשכבר לקח כל נכסיו והמצרן רוצה לסלקו בהא אמרינן דאינו מסלקו לפי שאינו מצוי אדם שיקנה כל נכסיו ביחד לפיכך בשיזדמן לו אין לו להודיע למצרן דשמא בתוך כך ימלך הלוקח כו' ע"ע אבל ודאי בשבאו ליקח המצרן והלוקח בפעם אחת וכל א' רוצה ליקח כולם ביחד למה לא נאמר דניתן אותו לבעל המצרן ודוק:

עוד בגמ' לבעלים הראשונים לית בה כו' הא דנקט לבעלים הראשונים בלשון רבים. ואף דבכל מקום מצינו לשון רבים אצל לישנא דמרות מ"מ הכא ה"ל למימר מכר למי שלקחו ממנו. לכאורה הוה אפשר לומר דרצה לומר אפי' מכרו למי שלקח ממנו המוכר שלו דהיינו אם ראובן מכרו לשמעון ושמעון ללוי ולוי חזר ומכרו לראובן נמי אמרינן דלית בי' דינ' דב"מ אבל לא משמע כן בב"י במחודשים סעי' ח' בשם הגהו' אשר"י ולא הביא מאן דפליג עליו ולדעתו אפשר לומר דלכך לא קאמרה הש"ס למי שלקחו ממנו לומר דאפי' מכרו לבן בעלים הראשונים נמי לית בה דינא דב"מ וכן כתב הרב ב"י בשם הר"ן ודלא כב"ע ע"ע:

והנה ראיתי לדקדק בשמעתא הלז דקחזינ' דש"ס מחלק בבות דלית בהון דינ' דב"מ ולא נקטו בחדא בבא לכך אמינ' אדבחישנא למצוא חלוק' בהלכותיהון ולכך נחלקו בפרטיהון ואמינא דפרט דבעלים הראשונים אינו דומה לשום פרט מינהון דדינו הוא אם יבואו בעלים הראשונים והמצרן ליקח המצרן קודם וכן כתב הר"ן וכן אם לקחו איש אחר המצרן מסלקו ואין בעלים הראשונים מסלקו ולפי זה נראה לי דמוכח דהשותף מסלק לבעלים הראשונים אפי' אם לקחו כבר דהלא שותף עדיף ממצרן ומסלקו אפי' אם לקחו כבר המצרן כדכתב הטור תחלת הסימן וכבר אמרנו שהמצרן עדיף מבעלים ראשונים וא"כ כש"כ שהשותף מסלק לבעלים הראשונים ובזה יצא לן דלא מצי למנקט הא דבעלים הראשונים אצל מכר כל נכסי' לא' דשם ודאו אפי' שותף לא מצי לסלוקי הואיל דיש הפסד למוכר ואילו בעלים ראשונים מצי לסלוקי להו השותף כאשר כתבתי וכן נמי לא מצי למתני אצל מתנה הואיל דהוצרך שם לחלק ולהביא דברי אמימר אם כתב לו אחריות וגם אצל נכרי לא מתני לי' הואיל דחלוקי דינין יש שם וכן לא מתני לי' אצל משכנת' דבמשכנת' איכא עוד טיבות' שאינו בזה והוא שאפי' יקח המלוה שדה אצל המשכנת' אין המצרן מסלקו וכדכתב הטור סעי' צ"א ואף דכתב הב"י דאין כן דעת הרמב"ם אינו מוכרח וק"ל. וכן לא מתני לי' אצל למכור ברחוק כו' דשם ג"כ אין השותף מסלקו מטעם דלעיל. וכן לכרגא ולמזוני כו' וכן בבבא לאשה כו' מטעם הלז ודלא מתני לי' אצל הנשארים קל להבין ועתה נחדר לפרש פרטי פרטי ולכתוב בכל א' מ"ט לא אתני לי' אצל השארי. זבן מנכרי וזבין לנכרי כו' זבן מנכרי דא"ל כו' הא דקאמר תרי זמני זבן מנכרי וזבין לנכרי והוה די בחדא זימנא נראה דאפשר דבא למעט הדין דכתב בעל תרומת הדשן והב"י הביאו והיינו אם שדה של שמעון סמוכה לשדה ראובן מצד דרום וסמוכ' לשדה נכרי מצד צפון ולוי לקח שדה שמעון הנ"ל וטוען מה עשיתי לך אלא אם לקחת אתה השדה היית סמוך לשדה נכרי וא"כ ארי אברחתי משדך ע"ע שגם הוא לא רצה לסמוך מטעם הלז לחודי' רק עשאו סניף לטעם אחר שהי' שם וא"כ אף אלי אומר דהש"ס מרמז למעט דין הלז ובקל יש לחלק ביניהם וק"ל:

משכנת' לית בה כו' כבר כתבתי לעיל מה דאית בדין משכנת' אשר אינו באחריות ולא מתני בהדי שארי וק"ל:

למכור ברחוק ולגאול בקרוב ברע ולגאול ביפה לית בה משום דיני' דב"מ ע"כ מצאתי ברמב"ם דין אחד אשר לא מצאתי ברי"ף וברא"ש אבל הטור הביאו לפסק הלכה בסעיף ס"ב והוא החליף חצר בחצר אין בו דין דב"מ והגאון לכאורה חולק עליו ילכאורה יש לתמוה מנ"ל לרמב"ם דין הזה ונראה דאתי' לי' לרמב"ם מלישנ' דתלמוד' ומיתורא דלישנא והיא כד נדייק בדין הלז דקאמר לישנא דכפילא למכור ברחוק ולגאול בקרוב ברע ולגאול ביפה לא ה"ל למימר כ"א למכור ברחוק ולמכור ברע דהלא כל טעם דדין הלז אינו כ"א משום דשדה שלי רחוק ורוצה ליקח שדה הקרוב ובין כך תמכר זו שהוא רוצה לקנות וזה ודאי נאמר על מה שאמר' הש"ס לגאול בקרוב ולמה לא קאמר נמי בשמכר שדה רע אף שאינו רוצה ליקח שדה יפה רק רוצה ליקח הדמים לנפשי' דלא יהי' בו דין ב"מ דהואיל דהשדה רעה אם נאמר לעשות עיכוב בדבר בין כך ובין כך יתחרט הלוקח מליקח שדה רעה כזה או שדה שהוא רחוק. וגם לישנא דלגאול דחיק' לן למה לא אמר ולזבן ביפה ומאי האי דשני בלישנא לומר לישנא דגאולה והנה מצאתי בתוס' פרק הזהב דף מ"ז ע"א ד"ה גאולה זו מכיר' דלישנ' דגאולה לאו בכל דוכת' נאמר על המכיר' ע"ע ועיין במפרשי תנ"ך ונראה דהרמב"ם מטעמים האלו אשר כתבתי מפרש גם הוא דגאולה זו האמור הכא בחלופין נאמר והכי פירושי למכור ברחוק ולגאול בקרוב או לגאול בקרוב אפי' והיינו דמחליף שדה או חצר בשדה או בחצר אחר אף דחצר שלו או שדה שלו בקרוב מ"מ הואיל דחליפין הוא לית בה דין דב"מ וכן למכור ברע' לית בה דין ב"מ מטעם דלעיל ולגאול ביפה נמי לית בה דינ' דב"מ והיינו נמי כמו שכתבתי דהואיל דחליפין הוא אף דהוא יפה מה שמחליף באחר מ"מ לית בה דין דב"מ והאי וי"ו הוי וי"י המפרדת ולא המדבקת ולפי זה תרתי מילי ותרתי דיני' קאמרה הש"ס בכל אחד. והנה בחליפין חצר בחצר או שדה בשדה ודאי ליכא לפלוגי בין כבר החליף מה שהחליף והמצרן רוצה לסלקו ובין שרוצה להחליף עדיין עם ראובן ושמעון המצרן רוצה לסלקו כי הטעם אשר לן בחלופין דלא נהוי בי' דינא דב"מ אית' בזה כמו בזה. אבל בדין מכיר' שדה רע או ברחוק אפשר לומר דאיכא לפלוגי דבשכבר מכר לא יהי' בי' דין דב"מ מטעם דלא הוה לי' להודיע למצרן שהי' מתירא דהלוקח יחזיר בי' כנ"ל אבל אם עדיין לא מכר ורוצה למכור אותו והמצרן טומד ג"כ לקנותו למה לא נאמר שיש לי קדימה מלאיש נכרי שאינו מצרן ועיין בב"י בסי' הלז סעי' ס"ג ודוק. ובהכי ניחא דלא חיבר' הש"ס דיני' הלז למאי דקדמי ולמאי דאחריו דאלו למאי דקדמו והיינו למתנ' אינו דומ' דאלו מתנ' אין לחלק בין אם כבר נתן ובין רצה ליתן לעולם לית בה דין דב"מ ואלו הכא בדין דשדה רע יש לחלק כאשר כתבתי וכן למכר כל נכסיו כו' לא רצה לחבר אותו הואיל דמיירי הכא לפי ע"ד לדעת הרמב"ם בחליפין שדה בשדה ושם אין לחלק בין אם כבר החליף או רוצה להחליף כנ"ל ואלו במכר כל שדותי' אפשר לחלק ועיין בב"י הנ"ל והיינו לדעת הרא"ש דמפרש במכר כל נכסיו כו' אפי' המצרן רוצה ליקח ג"כ כולם כאשר כתבתי לעיל ובאמת נראה דש"ס לעיל במכר כל שדותיו כו' יתפרש דמיירי בדין אשר יצא לן מפירוש רש"י ומיירי נמי בדין אשר יצא לן מפי' רא"ש וכוללה תרוויי' יחד אע"פ דאינן דומי' בחלוק' הזאת מ"מ הואיל דבעיקר הם דומים זה לזה כולל ביחד וכן הכא כולל הש"ס הדין אשר בא לן מהרמב"ם והדין אשר יצא לן לפי פשוטו ואע"ג דבחלוק' הנ"ל אינן דומי' מ"מ לעיקר הדבר הם דומים ושוין וטעם א' וקפיד' א' אית לתרוויי' לפי הנראה וק"ל ובקל תוכל למצוא לפי כתובתי דלא מתני בהדי שארי הדברים וכאשר אכתוב עוד בסמוך: לכרגא ולמזוני ולקבור' כו' עיין בטור סעיף ס"ג דכתב אפי' לוה לצורך אלו לית בה דינ' דב"מ ועיין במה שכתב ב"י מהיכן יצא לרבינו דבר זה ומסתבר למימר הכי הואיל דתנ' לקבורה באחרונה וק"ל. ובאותו סעי' כתב הב"י ולעיל הבאתיו דמשמע אי ידע המצרן מעכב על הלוקח כו' ע"ע ולהכי לא חיבר הש"ס הני תלת מילי לתלת מילי דאחרי' הייני לאשה כי' משום דשם ודאי אי ידע המצרן תחלה אפי' עד שלא לקחה האשה אינו יכול לעכב וק"ל. ולהכי לא מצי לחבר' ג"כ תלת מילי אלו לכל מילי המוקדמי' וגם לתלת מילי האחרי' ועיין מה שכתבתי לעיל ותמצא כי כן הוא ודוק: לאשה וליתמי ולשותפי' כו' הא דקאמר לאשה וליתמי אצל לשותפי ואינן דומים זה לזה לפי פירש"י נראה דבזה הראה לן דבר אשר הי' מסופק בו מהר"מ במרדכי והב"י הביאו במכר לאשה ואשה אחרת הוה מצרני' אם יכולה לסלקה ולפי הנראה דיכולה לסלקה ודייק מדקתני לה אצל שותפי ושותפי ודאי שותף אחר יקחנ' עמו כן אשה נמי אם בא אשה אחרת יכולה לסלקה ואף דאינו שוה לגמרי בזה דשותף אינו מסלק לשותף חבירו לגמרי אלא חולק עמו ואשה מצרני' מסלקה לאשה אחרה לגמרי מ"מ נקראים שוי' בדבר זה דשותף אחר מסלקו מ"מ מכל מה דשייך לו וכן האשה מצרנית מסלקה מחלק השייך לה והיינו דיש לה שייכות בכולה וכן אפשר ביתמי וק"ל. וכן אפשר לומר הואיל דמצינו דעת תלמידי הרשב"א באם מכרה אשה שדה שלה לאחר אין אדם מצרן מסלק ללוקח הואיל דלית לה לאשה מי לפקח בנכסי' למכור כן אפשר לומר נמי בשותפי אם מכרו הם לאחר דמילתא דשותפי לא קרירה ולא חמימה ועיין בספר ת"ח ודוק:

שכיני העיר כו' הנה לפי הפשיטות דש"ס דשכן וקרוב שכן קודם א"כ מאי האי דהוצרך לומר קרוב ות"ח ת"ח קודם פשיטא השתא דשמעינן דנהוה קודם לשכן מכש"כ לקרוב די"ל לפי הפשיטות מיירי דהקרוב הוה שכן נמי וק"ל: הני זוזי טבי כו' הני זוזי שרי כו' הא דמחלק הני מילתי תרי לשני' ולא כיללם ביחד משום דבזוזי טבי ותקילי קפידא בין אם זוזי טבי הוה דמצרן ודלוקח הוה תקילי או אפכא משא"כ בזוזי שרי וק"ל:

ארעא דחד ובתי דחד מרי ארעא מעכב אמרי בתי כו' ארעא דחד ודיקלי דחד כו' הא דמחלק הני תרי מילי מהדדי וגם לכאורה הוה אפשר לומר דנילף חד מחבירו היה אפשר לומר לסברא ולפסקי דידן דיש מצרנות לבתי' א"כ יש למצוא חילוק דין בדין הראשון מה דלא נמצא בדין הב' והוא זה דהנה מצאתי בסעי' פ' דכתב הטור וז"ל וכן הדין אם נמכר קרקע הסמוכה לזה שהקרקע לא' והבנין לא' שהבעל הקרקע הוא קודם לקנותו מבעל הבנין כו' ובודאי דייקא לי' לישנא דמעכבין וכן יש לומר נמי אם נמכר בית סמוך לקרקע דמ"ש. וא"כ בקרקע ובנין יש לומר כן אבל בקרקע ודיקלי א"א למצוא עיכוב בזה אם נמכר דקל אצל הקרקע דבדקל ודאי אין בו דין דב"מ. ולדעת ר"ת דלית בבתי וקרקעות דאינן עומדין לזריעה ונטיעה דינא דב"מ י"ל אפכא דבדין הב' בדיקלי וארעא יש למצוא שנמכר קרקע הסמוכה לאותה קרקע דבעל ארעא מעכב אבעל דיקלי ואין הבעל דיקלי מעכב משא"כ בבתי וארעא א"א למצוא אותו דין הואיל דלית בבתי וארעא שאינו עומד לזריעה ונטיעה דינא דב"מ וק"ל:

ארעא לזרעה וארעא לבתי ישוב עדיף ולית בי' דינא דב"מ אפש' לומר דמיירי בשני דברים והיינו הא' בבא אדם שאינו בן המצר ורוצה ליקח קרקע לזרעה ואדם אחר שאינו ג"כ בן המצר רוצה ליקח אותה קרקע לבתי אמרינן למוכר בעצה טובה שימכרנה למאן דרוצה לבנות עלי' ואזה קאמר הש"ס ישוב עדיף דמיירי שאין א' מהם בן המצר מ"מ אמרינן ישוב עדיף ואח"כ בדקאמר ולית בי' כו' מיירי בשאחד מהם בן המצר ועיין בב"י וק"ל:

אפסיק משונית' או ריכבא דדיקלי כו' הוצרך לומר ב' דברים אלו דאי אמר משונית' ה"א דוקא משונית' דהוה הפסק טובא משא"כ ריכב' דדיקלא דלא הוה הפסק כולי האי ואי אשמעינן ריכב' דדיקלא ה"א בהא סגי בתלם א' אבל במשונית' אימא לא קמ"ל וק"ל. ולדעה דאמרינן בבתי דין דב"מ קאמר משונית' דשייך נמי בבתי וריכב' דדיקלי דשייך בשדה ועיין בב"י וק"ל: הני ד' מצרני דקדי' חד מנייהו כו' הא דלא קאמר הדין ג' מצרני משום דה"א דוקא שם אמרינן בדקדי' חד מנייהו דהוה זביני זביני משום דבשדה הנמכר איכא תרי צדדי דאין הב' הנשארים מצרני' בהם אבל בד' דליכא למימר הכי ה"א דלא הוה זביני קמ"ל וק"ל:

בתוס' ד"ה מזבנינן בלא אכרזת' אין לפ' כו' וא"כ בפ' כו' אלא ודאי לכל מילי כו' דאין סברא לחלק ביניהם וק"ל:

בא"ד וא"ת לקבורה פשיטא כו' יש ליתן דביקו' לקושי' זאת במה דקדום דאי הוה אמרינן דלשארי מילי מוכרים בלא אכרזת' הוה אפשר לתרץ ולומר דלהכי קתני קבורה בהדי הנך תרי אף דמילתא דפשיטא היא לומר דלכל שארי מילי מזבנין באכרזתא וק"ל:

בא"ד א"נ כו' משום דאפשר לדקדק אתירוץ הראשון דא"א דודאי כן הוא דאפי' לוו מזבנינן בלא אכרזת' ונזקקין לפרוע לב"ח הזה שלוה לכך א"כ לכאורה יש לדקדק ארב אשי דאמר אין נזקקין כו' אלא א"כ רבית אוכל בהם לימא נמי ולפרוע המלוה שלוו לצורך קבורה וק"ל:

בתוס' ד"ה משמתינן לי' כו' דוקא שישראל רוצה ליקח בדמים שנתן הנכרי ע"כ ובזה נראה ליתן טעם למה עשו כן דלשמתי' לי' עד דמקבל כו' ולא נמתין עד דאתי לי' היזקא מחמתי' ואח"כ נשמתינן לי' עד דלשלם דודאי משום קנסא הוא זה ולא מן הדין דאל"כ אף שמתא לא צריך רק לשלם כדינו אבל מדבריהם אלו א"ש דחז"ל עבדו כן כדי שיניח המוכר מלמכור לנכרי בשרואה את הלחץ דלוחצי' אותו דיקבל עלי' כל הזיקא כו' והנה זאת התקנה אפשר לעשות בשישראל רוצה ליקח בדמי' כו' אבל אם אינו רוצה ליתן כו' לא יניח המוכר ממכרו לגוי אף בדיקבל עלי' הזיקא דגוי דלמה יניח את הריוח הודאי לו בשביל הספק. וגם דאי אמרת אפי' בשאין הישראל רוצה ליקח כו' א"כ יעשו קנוני' עלי' ליקח וליתן פחו' הרבה משוי' ואנן לא עבדינן תקנת' לרמאי וק"ל:

בד"ה שכיני העיר כו' הא מילתא בדין הקדמה מיירי כו' ניידי מפירש"י דאלו לפרושו לא שייכי כלל מילתא דא בדין מצרני' ולית לי' שייכות הכא כלל וכלל משא"כ לפירושם. ודע דלפירושם גם השארי מיירי במצרני' דהיינו ת"ח ושכן מיירי הת"ח הוא מצרן מצד השדה והשכן מצד העיר ות"ח וקרוב מיירי דהוה תרוויי' מצרני' בשו' ועיין בב"י והנה לפירש"י יש לדקדק קצת על מאי דאמר שכן ות"ח כו' ולא פריש מאיזה שכן מיירי אם מצד עיר ואם מצד השדה או בתרוויי' אפי' ואילו לפירושם א"ש דלא הוצרך לפרש דודאי מיירי בשכן מצד העיר וק"ל:

בד"ה ארעא דחד כו' שהבית בנוי ע"ג קרקע כו' שלא ימכור הלה עציו ואבני' כ"א לי כו' דלא תבין דמרי בתי רוצה למכור הבית עם הקרקע אשר הבית עומד עליו כי הכל שלו והא דקאמר ארעא דחד היינו החצר או הקרקע אשר הבית עומד בתוכו שייך לאיש אחר לכך כתבו דאינו אלא שהבית בנוי ע"ג קרקע ואותה קרקע אשר הבית עומד עליו שייך לאיש אחר והוא אינו רוצה למכור לאחר כ"א עציו ואבניו ולא הקרקע אשר הבית עומד עליו. והנה לפי דעת רש"י הי' אפשר לומר באמת כקס"ד דכתבנו והבעל קרקע מעכב אמרי בתי כדכתב רש"י ז"ל הטעם שהוא אינו נקרא שכן הואיל דכשיגיעו שניו עומד להסתלק ממנו וזה דוחק באמת הואיל דהש"ס מסתם סתומי ולדעת התוס' הי' אפשר לומר דאפי' אינו עומד להסתלק לעולם מ"מ הואיל דעיקר הקרקע אינו שלו מצי בעל הקרקע לעכב עליו והוא אינו יכול לעכב אמרי ארעא ועיין בב"י מה שדיקדק ארי"ף ורמב"ם בזה ודוק ובזה יש לקשר היטב מה שכתבו אח"כ ודוק. הנה הארכתי קצת בשיטה הזאת דהיא שיטה דמצרנות הואיל דחזיתי דבעלי תלמוד' אחזו הרבה דינים ודברים בקיצור דבריהם וכל הפוסקים האריכו למעניתם ואמרתי כי ודאי מרמזי רמוזי על כל הדברים הנאמרים ועוד יד בעל המשיג נטוי' ובין תבין את אשר לפניך כי אם אמרתי אחכמה והיא רחוקה מני ים של התלמוד וה' יתן לי לשון למודים ללמוד וללמד אמן:

תוכן העניינים

כוס הישועות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה