כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא מציעא · דף קח.
בגמ' אמר ר"י הכל לאיגלי גפא כו' ולא אמרן כו' אבל באכלוזא לא כו' הא דנקט תחלה דלא נפקי באכלוזא ואח"כ אמר באכלוזא ה"ל לומר ג"כ אבל נפק באכלוזא לא נראה דבא לרמז בזה מה שכתב הנ"י וז"ל נ"ל וכיון דלא מחייבי רבנן לתת אלא בדלא נפקי באכלוזא כדנפקי באכלוזא אין לנו ראי' לגבות מהם אפי' כדי לישכור פועלים במקומם א"כ אין מוציאין מהם כו' ע"ע ובזה נראה ראי' גדולה דמדייק בדברי' בסוף לומר אבל באכלוזא לא כלומר אפי' ליתן מעות לאכלוזא לא וק"ל: בשלום נכנוס לשימ' דמצרנות ובשלום נצא בע"ה:
אמר ר"י האי מאן דאחזי' ביני אחי כו' ור"נ אמר מסלקינן לי' ואי משום דינא דב"מ לא מסלקינן לי' כו' לרש"י נראה לכאורה דלית לי' לר"נ דינא דב"מ א"כ צריכנ' לחלק מאי שני באחזיק ביני אחי ושותפי מבמחזיק סמוך לחצר חבירו ונראה דבין אחי ודאי יש להן טענ' גדולה דאי לא הוי אחזיק בניי' הוה סמוכי' להדדי באין מפריד ביניהם דהרי השדה שביניהם לית לי' בעלים והוה באפשר לבוא להדדי לסייע אהדדי ואיש את אחיו יעזורו וא"כ טוב' חסר להו באחזיקותי' ולא הוה ניח' להו להחזיק מקדם באות' שדה וליתן מס ממנ' דלא הוי צריכא לי' אבל בדאחזיק בשדה שאצל מצרן אין לו טענ' כ"א דניחא לי' דלהוי שדותי בהדדי וצריך ודאי ג"כ לאותו שדה וא"כ יש לו לומר לי' הלוקח מ"ט לא אחזקת בי' תחלה קודם שהחזקתי בו ומאי האי דבאת עתה בראותך דהחזקתי בו וק"ל:
ובאמת אינו מוכח ברש"י כ"כ דסביר דר"נ לית לי' דינ' דב"מ אם לא ממה דכתב בד"ה לא מסלקינן דמסיי' דלא אכפת לן לדינ' דב"מ כלל אבל אפשר ג"כ לומר דבאחזיק מיירי וק"ל:
ודע דהרא"ש הביא פי' אחר על הא ואי משום דינא דב"מ כו' בשם הגאון ופירושו נראה מאוד. ועוד נראה דהרשב"א מפרש הכי דאי אתי בן המצר והחזיק היינו שלקח השדה דאח אחד לא מסלקינן לי' היינו דאח אינו מסלק לבן המצר דגם לבן המצר יש בי' קרא דועשית הישר והטוב ונהרדעי סברי אפי' משום דינא דב"מ מסלקינן לי' כלומר אפי' אתי הלוקח משום דינ' דב"מ דגם הוא יש לו טענ' טוב' מסלק לי' האח עיין בב"י סי' קע"ה סעיף א' דהביא תשוב' הרש"ל ומתוכה ראיתי דהוא מפרש כן ומדקד' בזה הפירוש מאוד הא דקאמר ואי משום דינ' דבר מצר' דמשמע דגם לר"נ אית לי' המצרנות שהוא דין וגם לישנא ואי משום דינ' כו' יתפרש היטב וק"ל: בגמרא השתא דאמרת צריך למיקנ' מני' אי לא קני מני' כו' הא דקאמר השתא משום דאל"כ אלא אפי' בלי קנין אמרינן דקני לנפשי' א"כ מוכח דלא הוה שליח דדי' דהמצרן דאל"כ אלא הוי שלוחי' אמאי אמרינן אפי אי לא קני מני' דקני לנפשי' אי משום דנתן לו רשות לקנות באמרו זיל זבון דלמ' הכי קאמר זיל זבון לנפשי ותהוי שלוחי אלא ע"כ דבאמת אינו שלוחו וא"כ מהיכ' תיתי לומר ולפרש דברי' דה"ק זיל זבון לדידי דמה לו ללוקח להיות שלוחו אבל השתא דאמרינן דצריך למקנה מיני' ואי לא קני מני' זכה המצרן א"כ יש לדקדק אפכ' הלא נתן לו רשות לקנות באמרו זיל זבון אלא ע"כ לומר דה"ק לי' זיל זבון אבל דלהוי דילי ואתה תהוי שלוחי כשאר מצרן דהוה שלוחו דאל"כ מה לי להיות שלוחו עד שיתפרש דבריו דבשליחות קאמר לי' וא"כ מוכח דכל מצרן הוה כשלוחו וא"כ איקר וזול ברשותי' דוק' ודלא כמהרש"ל ע"ע. ודע דהמרדכי פסק בדאמר לי' המצרן זיל זבון דלא בעינ' לי' תו לא מצי מסלק לי' ובמאי שכתבתי מוכח כן. עוד בגמ' סבור מינה כו' עד הכי אמרי נהרדעי משום דר"נ אין אונא' לקרקעות. הנה דברי תוספות ז"ל ידועי' וזולת דבריהם אפשר לומר דלכך מביא מר"נ ולא ממתני' דהזהב משום דממתני' אין להביא ראי' דלא מצי אמר לי' לתקוני שדרתיך דהלא אף דאמרינן אונא' לקרקעות יכילנא לומר דגזירת הכתוב הוא בלי טעם והיינו במוכר ולוקח דוק' אבל מ"מ מנ"ל דלא מצי אמר לשלוחי לתקוני שדרתיך ולא לעוותי דמ"מ שליח הוא דעיוות דזבין מידי דשוו מאה במאתן אבל מדרב נחמן מוכח דאמרינן אין אונאה לקרקעות היינו דאינו טעות אפי' נתן יותר מדמי שוין לרובא דאינשי מ"מ יש לומר בהו דלקצת אינשי שוה הדמים שנתן אשר יצטר' לה וכן כתב הטור טעם הלזה ע"ע וא"כ לא עיות מידי והראי' דאית לי' לרב נחמן כן ולא קסבר דהוה גזירת הכתוב בלי טעם דהלא לעיל בהזהב דף נ"ז אמר משום ר' חסא דאונא' אין להם אבל ביטול מקח יש להם וכתבו תוס' דאית לי' לר"נ כרבי חסא וא"כ ע"כ צריכנא לומר דהוא מפרש טעמא דקרא דממעט קרקעות מאונאה הוא מטעם דשוה כל מה אשר נתן בעדם עד הכפל ולא יותר מכפל דודאי יותר מכפל לא יתן אינש בעדם דאל"כ מאי שני לי' בין אונאה לביטול מקח היינו בין אשר טעה עד הכפל או אשר טעה עצמו יותר מכפל וא"כ שפיר קעביד דהביא מדר"נ ולא ממתני' דהזהב ודוק ובזה נ"ל להוכיח דסבר ר"נ דבכפל עצמו המקח קיים ולא קאמר דהוה ביטול מקח אלא מיותר מכפל דהלא הכא מיירי בשוה מאה וזבן במאתן ודלא כיש דוחקי' בדברי תוס' לעיל ואמרי דהכא לאו דוקא הוה במאתן אלא פחות מעט או שוה מעט יותר ממאה וכן כתב הב"י סי' רכ"ז אדברי הטור דפסק כן ואני באמת לא נראה לי דברי הטור בזה ודוק:
בתוס' ד"ה ליקוץ ענפי' שזה הי' אותו יער עצמו של פרזק רופילא כו' פי' דנקט הש"ע לעיל דהוה עומד אצל העיר דפרזק רופיל' והנה נראה דודאי רב' בר ר"נ לא אמר דליקוץ יער דפרזק רופילא וגם הם לא קצצו כ"א יער דרבר"ה וידעו ודאי דיער האחר שייך להשר ומושל שלא יקצצהו רק דקצצו יער של רבה בר"ה דליסתגי מיהא נגד יערו בספינ' ולא כסברא דרבר"ה דלעיל דאמר דאי ממתחו להו אשלייהו מסתגי להו ואי לא לא מיסתגי להו אלא רבר"ה טעה בזה הסברא ומ"מ לא במרד ובמעל עשה אשר הניחו ולכך קילל אשר חשדו וקרא עליו מקרא הזה וכמדומה לי דלכך כיוונו תו' ז"ל והלכך מסיימי בדבריהם ולא הית' ידו במעל כלל ולכך קילל ע"כ כלומר דלא קילל על קציצתם הואיל דחזא דמסתגי להו וטעה בסברתו רק דקילל אשר קרא עליו קרא כאלו מעל והוא לא מעל דוק: בתוס' ד"ה האי מאן כו' עד והשתא א"ש הא דאמרי כו' פי' משום דקשה להו במאי שדקדקתי לעיל אמאי מייתו מדר"נ הלא מתני' היא בהזהב אבל לפי דבריהם א"ש דאמצרנות קאמר כלומר דאפי ללוקח דהוה כמו שליח דמצרן אינו יכול לומר לתקוני כו' וכדכתבו שם בכתובות נמי ומהרש"א בחנם תפס עליהם דה"ל למידק מהכא והלא באמת הכי קאמרי כמו שכתבתי וק"ל. ודע דאף לרש"י יש לפרש כן דהלא מודה ג"כ ר"נ באחי ושותפי דמצי מסלק להו וא"כ אפשר דאמר דברים באחי ושותפי דלא מצי למימר ללוקח לתקוני כו' וק"ל: