כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא מציעא · דף קד:
בגמרא א' ר"א חזינן כו' ולא היא כו' הנה תוס' סוף פ' נער' מחלקים בין מוחזק או לא מוחזק. וא"כ יש לומר דע"כ לא קאמר רב אשי דבריו אלא במוחזק והשומעים היו סוברים דאפילו בשאינו מוחזק קאמר וטעו אבל רב אשי מעולם לא טעה בדין הזה וק"ל:
בתוס' ד"ה אהני כתיבה לגרעון וא"ת היכי משמע כו' נטרו עד דמשני ליה ולא הקשו אדברי המקשה דהנ' אי לאו דמשני ליה אהני לגרעון הוה אפשר לומר דהוא כבר ידע זה דכתיבה אהני לגרעון רק דמ"מ קשה ליה אר' יוחנן אי איאא דשמטו מע"ג בניו אפילו בלי כתיבה וא"כ הוי קנוי לו המשכון וא"כ כתיבה לגרעון ל"ל אבל השתא דמשני ליה אהני ליה כתיבה לגרעון חזינן דלא היה דעתו כן רק דסבר דהכתיבה הוא כדי לשומטו וק"ל: בד"ה סבר רב כהנא כו' ומתני' כו' היינו בר מכתשא דארעא כו' ובזה א"ש דהוצרך הש"ס להביא מעשה הראשון ואף אם שמעינן משני דלא מנכה לא כלום מכש"כ בראשון אלא לומר דלא תטע' דמתני' מיירי בר מכחשא דארעא וק"ל: הא דהביא הש"ס מילתא דנהרדעי דבעי לומר דאסמכתא קני' הכא וכבר שמעינן מדוכתא טוב' דאינו קונה נראה דהנה כתב הרא"ש דמ"מ מחייב ליתן ליה ולשלם מאי דאפסיד ליה ע"ע מטעמא דשיעבד נפשי' לכך והנה היה סברא לומר דע"כ לא שעביד נפשי' אלא אם יוביר ולא יעביד כלל אבל אם יוביר תילתא לא לכך הביא הש"ס מילתא דנהרדעי דאף דלית הלכתא כוותיי' במאי דרצו לחייבו מדין אסמכתא מ"מ בהא מילתא הוה הילכתא כוותיי' דישלם לו מיהא תילת' מאי דאפסיד וק"ל:
בגמרא אמרי נהרדעי האי עיסקא כו' השתא דאמרי כו' אפשר לומר דעד הכא מילתא דנהרדעי אמור' כלומר הואיל דחזינן דעיסקא הוא פלגא מלוה ופלגא פקדון א"כ אי בעי למשתי בה שיכרא ש"ד ובזה אין אנו צריכין למאי דדחקי תו' ז"ל את עצמם ועוד אכתוב בסמוך בדבריהם וק"ל:
עוד בגמ' אמר רבא חדא עיסקא כו' פסידא דמלוה כו' הנה רש"י זי"ל כתב ועצה טובה קאתי לאשמעינן ואינו במשמע ונראה דדינא קאמר דלא תימא מאי אכפת ליה בהא דעשה ב' שטרי מ"מ תרי עסקא הוה מקודם וכן אפכא קמ"ל רבא דלא ואיהו דאפסיד אנפשי' ולכך קאמר פסידא דמלוה כלומר דאיהו דאפסיד אנפשי' ובלשון הזה כתב הרמב"ם ז"ל ומשמע דאף הוא מפרש כן וק"ל:
בתוס' ד"ה האי עסקא ממתני' דא"נ כו' לא שמעינן כו' הנה עיין בתוס' דף ע' ע"א בד"ה דקא מקבלי כו' דהקשו שם אדברי ריב"ן דסבר דמותר ליתן עסקא למחצית שכר קרוב לשכר ורחוק להפסד כיון דמקבל הנותן יוקרא וזולא כו' ע"ש וא"כ טובא אשמעינן נהרדעי הכא דאי ממתני' הוה אמינא דמיירי דקיבל המקבל עליו אחריות דאונסין ובין לריב"ן ובין לפסק הר"י שמעינן טובא מדברי נהרדעי הכא דוק:
בד"ה דלא למשתי בה שיכרא שכשמוציא' כו' ניידי מדברי רש"י ז"ל דלמה לא יטריח עצמו עוד דהלא יש לו עוד חלק בריוח דפקדון חלק ששית מהריוח וק"ל:
הנה מצאתי ברי"ף דמביא דעת א' אשר סובר' בשרוצה ליתן מחצית דעסקא לב"ד וחצי האחר' רוצה להתעסק בי' לנפשי' והוא ז"ל חולק עליו וכן הרמב"ם ז"ל והטור הביאו וכתב עליו דדבר פשוט הוא ע"ע ונראה דאותה דעה סובר' טעמא דתוס' ז"ל דלכך אינו רשאי למשתי בה שיכר' דאין למלוה אח"כ על מה לסמוך וא"כ בשרוצה ליתן החצי בב"ד ובחצי האחר רוצה להתעסק ודאי יש לו על מה לסמוך וק"ל: