כוס הישועות· רבי שמואל הכהן שאטין
בבא מציעא · דף קד.
בגמ' אמר שמואל ל"ק הא דא"ל חוכר למחכיר כו' לכאורה יש להקשות דמתני' דילן הוה לה לאפלוגי מינה ובה דרישא וסיפא בדאמר בית השלחין רק הרישא דאמר מחכיר וסיפא בדאמר החוכר. ונראה דבאמת מוקי שמואל למתני' כן ורישא נמי מיירי כדאמר בית השלחין רק דאמר המחכיר ונראה כן מדברי שמואל הואיל דאמר הא דא"ל מחכיר לחוכר כו' ואי אברייתא דהתם קאי ה"ל לומר הא דא"ל מוכר ללוקח וק"ל. ובזה א"ש נמי דאמר רבינא אידי ואידי דא"ל מחכיר לחוכר כו' ולא קאמר אידי ואידי בין דא"ל כו' וכדמדייקו תוס' )"ל אלא דרבינא ה"ק אידי ואידי בין רישא ובין סיפא מיירי נמי בדא"ל מחכיר לחוכר והא דתני בסיפא אמר לו חכור לי כו' רבותא אשמעינן דאפילו בדאמר החוכר צריכנא להאי טעמא דקאי בגו' ואי הוה תני בדאמר המחכיר או אפי' הוה תני סתמא ה"א בדאמר החוכר לא צריכנא להאי טעמא ודוק:
בתוס' ד"ה מנכה לו מן חכורו בין בחכירות בין קבלנות איירי כדאמר בגמ' כו' הוצרכו לכך כלומר להאריך בלישנא ולומר בין בחכירות כו' אף דמפורש בש"ס בהדי' וגם סמכו דבריהם במתני' אמנכה לן מן חכור. נראה דמדייקים בדבריהם ז"ל דלא נימא אמילתא דרב פפא דע"כ לא קאמר משכחת לה בין בחכירות בין בקבלנות היינו לענין דאף בקבלנות יש לחלק לענין אם יש לו רשות לומר לא אתעסק בה ואע"ה לא משלם במיטבה כדכתבי תוס' בסמוך לכך כתבו הכא אמנכ' לו מן חכורו בין בקבלנות מיירי כלומר דדין זה ממש שייך בקבלנות והנה תוס' מחלקים בין מכת מדינה ובין הכא דאמר זו והוא מפורש היטב דהנה במכת מדינה ודאי אין לו טענה לומר דאדעתא דהכי לא קבלתי משא"כ במפרש ואמר זו וק"ל:
בתוס' ד"ה דאפשר לאתוי' בדוולא כו' א"נ י"ל כו' שלא יכול לומר לא אתעסק ואפ"ה לא אשלם כו' נראה דמסברא זו בא להטור דכתב בסי' שכ"א דאף בקבלנות אם יבש נהרא רבה מנכה לו משום דהואיל דהיה יכול לחזור בו ואף שלא חזר אח"כ מ"מ מהני ליה דרשאי לנכות ועיין בסמ"ע ובסברא זו נראה דפליגי מהר"ם ומהר"ם פדואה והרמ"א הביאו שם דוק היטב: בתוס' ד"ה אידי ואידי כו' אבל א"א לומר כן דהא מתני' כו' ואפ"ה משום האי טעמא דוקא כו' הנה הרא"ש כתב ג"כ כדבריהם ז"ל אבל קשה לי לדבריו ז"ל דהביא התוספ' שם ומחלק בין אמר בית השלחין זה דמנכה לו ובין אמר בית השלחין סתם דחייב להעמיד לו אחרת א"כ מאי דיוק' דקמדייק' תוס' והוא ממתני' דבתוכו קמיירי ואפ"ה הוצרך להאי טעמא דלמא לאו משום האי טעמא נקט זה אלא אף בלא זה כלומר בשאינה עומד בתוכו הוי קפידה רק דצריך להעמיד לו אחרת ומתני' רצה להעמיד דבריה בנכוי. עוד יש לדקדק לפי מאי דמחלקת התוספתא הלז א"כ מאי מקשה בש"ס ה"ד אילימא דיבש כו' לעולם דבמכת מדינה מיירי והא דקאמר אינו מנכה לו היינו משום דמיירי דאמר בית השלחין ולא אמר זה ולכך אינו מנכה לו רק צריך לתת לו שדה בית השלחין אחר ואי תימא הואיל דחזינן דבריש' אינו מוזכר דאמר בית השלחין א"כ ודאי לא מיירי בדאמר בית השלחין וא"כ ע"כ א"א לומר כן דהלא ע"כ לפי דברי רבינ' מיירי רישא אף בדאמר בית השלחין דאל"כ ה"ל לאשמעינן רבותא טפי דאף בדאמר בית השלחין רק דלא אמר זה והיינו דלא קאי בגוי אינו מנכה לו ויש ליישב וק"ל:
ודע דב"ח הקשה ארא"ש דפסק כתוספ' ואח"כ הביא התוספת' אשר עומדת לנגדו ונכנס בדוחקי' הרבה עיין עליו וגם שארי פוסקים הקשו ארא"ש כן ואני אומר דרא"ש אשר הביא התוספתא לפסק הלכה לענין אם יש לחלק בין אמר זה או לא אמר זה סביר דתוספתא מיירי כמתני' (והיינו כסיפ' דמתני') דעל המתני' קאי ומיירי בעומד בתוכו ולכך יש לחלק בין אמר זה או לא אמר זה אבל בעומד חוצה לו ודאי דאין לחלק דבכל מקום לא הוי קפידא אפילו בדאמר חוכר ובכוונת מכוון עשה הרא"ש ז"ל דהביא התוספ' הלז לומר דלא תימא זאת התוספ' עומדת לכנגדו הואיל דמחלק בין אמר זה או לא אמר והא דהתחיל התוספתא באמר החוכר ודין זה יוכל להיות אף בדאמר המחכיר הואיל דמיירי בדעומד בתוכו סבירא לי' דלאו דוקא כדאמר החוכר רק הואיל דקאי אמתני' נקט לישנא דמתני'. ובזה א"ש דהטור כתב דלישנא התוספתא לא משמע כאביו הרא"ש דייק ליה נמי מדקאמר התוספתא דאמר החוכר עיין ודוק ותראה כי כרם דברי:
הנה יש עוד לדקדק אמתני' דילן לכאורה דה"ל לאשמעינן רבותא טפי המקבל שדה מחבירו ואמר בית השלחין היא ולא הי' בה מעיין אלא נקרא בית השלחין ואפ"ה אינו מנכה לו דקאמר לי' שמא בעלמא החכרתי לך וק"ל: גם אתו' דלשם בב"ב יש לדקדק דכתבו בד"ה והוא דקרי כו' וכגון שהלוקח ידע כו' עד שנכנסו בדוחקים כאשר תראה ולמה לא כתבו דמיירי כס"ד דהכא והיינו שמכר לו כרם והי' בו גפנים והתנה עמו שאם יפסד הכרם עד שלא יקרא עוד כרם שישלמנו הוא וקיבל אחריות ע"ז וכן בבית וכן בפרדס ואח"כ נקצצו הגפנים או ניטל מקצת בית כור יכול לומר לו שמא מכרתי לך כלומר דעדיין שמא דלי' עליו או אפשר לומר דבתחילת המקח הי' בו גפנים ועד שלא נגמר המקח נקצצו מתוכו ועל זה יש לדקדק וק"ל: עוד מצאתי וראיתי בנ"י דכתב לדעת הרמ"ה דמחלק בין אמר החוכר לדאמר המחכיר צריך לומר שם בב"ב דאמר בעל התרביצא לבעל האספליד' דאל"כ הוי קפידא ע"ע א"כ יש לדקדק קצת דע"כ רבינ' אינו מחלק בכך דאל"כ מאי מקשה שם לרב אשי ז"ל ומ"ש מהא דתנן שני אחים שחלקו אחד מהן נטל שדה כרם כו' יש לו לבעל הכרם ד' אמות בשדה לבן (לעבוד' הכרם) ומאי קושי' דלמ' התם מיירי בדאמר בעל הכרם לבעל משדה הכרם אני רוצה וא"כ הוי קפידה דה"ק כדין כרם שהיה מתחלה בעינא ויש ליישב ודוק: בגמרא ר"מ הי' דורש לשון הדיוט כו' עיין בנ"י דהביא דעה אחת דפירוש' דדורש הוא דר"ל מיתור' דכתיב בכל מקום שעושים התנאים אלו דרושים כאלו הי' תקנת חכמים וכתיב' באורייתא ולדעתי הקלושה נראה דהדין עמהם ולכך אפרש לך בכל מקום ומקום מה הוא הדרוש קצת. מה שמצאתי שכתב גם הוא וקצת מה שהוספתי מדעתי והנה בדרש' דמתני' דילן כתב דבא לומר דישלם לו אפי' מה שראוי לעשות אף דהוי כמבטל כיס של חבירו דמדינא פטור אבל בכתיבתו חייב לו לשלם ונראה דדרוש הזה בא ליה מדכפלו בלישני' וכתבו להו אם אוביר ולא אעביד והוה די בחד והוא ז"ל כתב מדהוי צריך למכתב לי' כלל וכלל דהלא הכחש' הקרקע חייב לו בלא כתיב' אפילו:
והא דאמר ר"י הי' דורש כו' נראה לפי גירס' רש"י א"ש דלא הוי לה למכתב כ"א קבלתי כתובתי. ובהלל הזקן כתב דהי' אפשר לומר דה"ק לכשתכנסי לחופה תהוי לי לאינתו ומקודם לא תהוי אלא ארוסתי אלא דמשום כך לא הוצרך לכתוב אם לא דבאי' לומר דלא נהו' א"א עדיין וזה הוי כמו דרשה דדרשינן יתור':
והנה בהא דריב"ק נראה לי לפרש לפי דרכו הכי דהכי קאמר הש"ס דתני' ריב"ק כו' שכך כותב לו כו' טעמ' דכתב ליה הכי כו' והא אר"י כו' אלא אהני כתיב' לגרעון ועד הכא הש"ס קאמר ליה כלומר מזה יצא לו הדרוש דהלא אפי' בלי כתיבה שומט' מע"ג בניו מן הדין וא"כ כתיב' מאי אהני אלא ע"כ לגרעון ומשום הכי לא ימשכננו יותר מחובו ובזה כל קושי' התוס' אשר הקשו אמאמר הלז לא קשי' מידי ודוק ובזה יש לפרש הא דר"י וק"ל:
בתוס' ד"ה ה"ג כו' ודוקא כו' ובזה יש לפרש לישנא דמקדמ' דנא שפיר טפי מלהוסיף עלי' תיב' אפילו כדכתבו בסמוך דהנה יש סברא יותר דלא לחייב להביא הנדרים אשר נדר' קודם הנשואין מאשר נדר' אחר הנשואין וכן משמע ודאי בתוס' בסמוך וא"כ הבעל בכוונה כתב מקדמ' דנא כלומר דלא לחייב אח"כ להביא בשביל' אשר תתחייב בעודה תחתיו כ"א אותן אשר חייב בשבילה מקדמת דנא והיינו אשר נתחייבה דוקא בחוב' ולא בנדריה וק"ל:
בד"ה לא ימשכננו יותר מחובו דאע"ג כו' מ"מ לא ימשכננו יותר מחובו הנה כתב מהרש"א דכוונת דבריהם דאף דאין משלם הגרעון אלא בכתב דהוי כמו פרוזבל ע"ע. ולכאורה הי' אפשר לדקדק על זה דמ"מ מנ"ל לומר כן דלמה לא נאמר דאפילו לא כתוב ככתוב דמי אבל נראה כן לפי דבריהם דא"א דהדרש' היא דאפילו לא נכתוב ככתוב דמי א"כ למה אמר מילתי' דריב"ק על לא ימשכננו יותר מחובו ה"ל לומר דבריו אגירעון ולומר אי נגרע המשכון ישלם לו שכך כותב לו כו' אלא ודאי בגרעון לא אמרינן ככתוב דמי כ"א בהא וק"ל:
בתוס' ד"ה טעמא כו' וי"ל דא"א כו' ק"ק דעדיין יש לדקדק אר"י גופא דמה בא לאשמעינן דשמטו מע"ג בניו הלא כבר אמר ריב"ק שכך כותב לו תשלומת' כו' ומשלם לי' אפילו הגרעון ופשיטא דשומטו מע"ג בניו ואי משום דאפי' אם לא יכתוב ליה כן אפ"ה נימא בהא מלתא ככתוב דמי דבגרעון לא אמרינן כן דא"כ הוי מלתא דעביר' דעובר על השב' העבוט משא"כ בשומט' מע"ג בניו מה עביר' יש בזה אם נאמר דסמיכה דב"ח יהי' עלי' דזה הוא הטעם דמטלטלים דב"ח לא משתעבדי דוק: